באוהלי ישמעאל – תולדות היהודים בארצות האסלאם מאת מרטין / האקטואליה של הקונפליקט הישראלי-ערבי

באוהלי ישמעאל – תולדות היהודים בארצות האסלאם, מאת מרטין גילברט

לאחרונה ראה אור הספר 'באוהלי ישמעאל, תולדות היהודים בארצות האיסלאם' מאת הסופר וההיסטוריון הבריטי הנודע סר מרטין גילברט. הספר יוצא בד בבד עם החלטת וועדת השרים לענייני חקיקה בכנסת, שה-30 בנובמבר יהפוך ליום לאומי, לזכר מעל 850,000 היהודים שברחו או גורשו מבתיהם במדינות ערב לאחר הקמתה של מדינת ישראל.

ספר זה הוא חלק מסיפורו של עם ישראל, שהוזנח ולא סופר – סיפורם של למעלה מ-55% מהאוכלוסיה של מדינת ישראל, שאבות-אבותיהם הגיעו לכאן מעירק, מצרים, סוריה, לבנון, לוב, מרוקו, טוניזיה, אלג'ירה, איראן, תימן, אפגניסטאן, כורדיסטאן, ועוד.

באוהלי ישמעאל – תולדות היהודים בארצות האסלאם הוא ספר היסטוריה פופולארי, המביא לראשונה ובצורה סוחפת ומרתקת, את חיי היהודים בארצות ערב והאסלאם, החל מבואו של מוחמד לפני 1400 שנה ועד לימינו אלה . עלילת הספר כוללת בהרחבה את האקטואליה של הקונפליקט הישראלי-ערבי, התנגדות הליגה הערבית להחלטת החלוקה של האו"ם, אשר יצרה שתי קבוצות של פליטים: הפליטים הפלסטינים והפליטים היהודים מארצות ערב. האיבה נגד יהודים שהפכה לאיבה נגד הציונות והציונים במחצית המאה העשרים, הרדיפות והגירוש, שרוקנו את ארצות-ערב מכמיליון יהודים, אשר הותירו את כל רכושם ומורשתם מאחור.

בהתרפקו על הסיפור המקראי של ישמעאל ויצחק, מרטין גילברט, לוקח את הקורא אל המקורות של מערכת יחסים טעונה, המשתרעת על 1400 שנות היסטוריה – החל מסירובם של יהודי מדינה לקבל את מוחמד כנביא, עבור דרך הכיבוש הצלבני של ארץ הקודש, הסוּלטַנאת המוסלמיים הגדולים, ועד לימינו אנו. הוא בוחן את השפעתה של הציונות במחצית הראשונה של המאה העשרים, ההתנגשות הלאומנית בתקופת מלחמת העולם השנייה, העזיבה המאולצת של 850.000 יהודים והגירושים ההמוניים מארצות מוסלמיות לאחר הקמתה של מדינת ישראל, במלחמת ששת הימים ואחריה, ועד לרגישויות הפוליטיות העכשוויות במזרח התיכון.

הספר באוהלי ישמעאל שופך אור על תקופה של הזדמנויות ושגשוג ליהודים בארצות מוסלמיות, ממרוקו ועד אפגניסטן, השזורים בפתיחות מוסלמית, אומץ ותמיכה מחד, ופחד וטרור מאידך. בהסתמכו על מקורות יהודיים, נוצריים ומוסלמים, גילברט נעזר בארכיונים כמו גם בזיכרונות ועדויות אישיות, כדי לחשוף את הקול האנושי של הסכסוך בן מאות השנים. בסופו של דבר, סיפורו של גילברט על סובלנות הדדית בין מוסלמים ויהודים, שופך אור על אירועים שוטפים ותבנית לעתיד.

הפרק "חיים חדשים בארצות חדשות", מספר על קליטתם הקשה אך מוצלחת של הפליטים היהודים מארצות ערב בישראל, על הישגיהם הבולטים של רבים מתוכם. זאת לעומת הפליטים הערבים-פלסטינים שמנהיגיהם הותירו אותם במחנות הפליטים, על ילדיהם, נכדיהם וניניהם והנציחו את מעמדם כפליטים.

בין היתר, מפרט הספר את תנאי מעמד הד'ימי, בו היו שרויים היהודים בארצות ערב, כאזרחים מושפלים, נרדפים, עם טלאי צבעוני על הבגד, כולל תשלום הג'יזייה – שהוא מס הגולגולת.  בשנת 1947, לאחר ההחלטה על החלוקה, יצאו האחים המוסלמים בקריאה, כי יש להחזיר את יהודי מצרים למעמד הד'ימי שבוטל 100 שנה קודם לכן (עמוד 206).

בפרק "החיפוש אחר הכרה" (עמ' 301), מונה הסופר את הצעדים שנעשו במהלך השנים, והמובילים היום להכרה בזכויות של כמיליון יהודים מארצות ערב, שהפכו לפליטים ואיבדו בכך את רכושם, את מורשתם וזהותם. ביניהם התפתחות חשובה שאירעה ב-1 באפריל 2008, כאשר הקונגרס האמריקאי אישר פה אחד את ההחלטה מספר 185, המהווה הכרה רשמית ראשונה של ממשלה כלשהי, בשוויון זכויות לפליטים היהודים ממדינות ערב. והכרה בכך, שכל הקורבנות של הסכסוך הישראלי-ערבי (הפליטים היהודים מארצות ערב והפליטים הפלסטינים) חייבים לקבל יחס שווה.

סקירה מרתקת זו של אלפי שנות נוכחות יהודית רצופה במזרח התיכון, צפון אפריקה והמפרץ הפרסי, באה בין היתר גם להוכיח ולהעניק לגיטימיות מלאה של עם ישראל על אדמתו.

הספר מכיל 20 מפות של האזור, שנערכו על-ידי הסופר, המציגות את הנוכחות היהודית בארצות ערב והאסלאם, בכל שלב משלבי הספר. כמו כן, הוא מכיל 90 תמונות ישנות ועתיקות המשקפות את חיי היהודים בארצות האסלאם, מהמאה התשע עשרה ועד מחצית המאה העשרים.

סר מרטין גילברט, סופר בריטי ואחד מההיסטוריונים המובילים, חיבר יותר מ-80 ספרים, ביניהם הביוגרפיה הרשמית של וינסטון צ'רצ'יל בשישה כרכים, היסטורית מלחמת העולם הראשונה והשנייה בשני כרכים; ישראל: היסטוריה, השואה, היסטוריה של המאה העשרים בשלושה כרכים, ותשעה אטלסים הסטוריים חלוציים, כולל האטלס להיסטוריה יהודית והאטלס של הסכסוך הערבי-ישראלי.

בשנת 1995, קיבל את תואר האבירות הבריטי, עבור שירותיו להיסטוריה הבריטית וליחסים הבינלאומיים,  ובשנת 2009 מונה לחקירת מלחמת עיראק מטעם הממשלה הבריטית.

גם בישראל, זכה בתוארי-כבוד רבים. בין השאר הוענק לו תואר "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטת חיפה (2004), תואר "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטת בן-גוריון (2011), ותואר "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטה העברית בירושלים. "באוהלי ישראל" הוא ספרו העשירי המתורגם לעברית.

מבוא מתוך הספר

'יהודים: זיכרו את חַ'ייבַּר '
 

ב-7 באוגוסט 2003, אַמרוֹזִי בִּן נוּרְחַסִין, אחד המחבלים בפיגוע בעיר בַּאלִי, נכנס לאולם המשפט בּבַּאלִי, אינדונזיה. הוא הגיע לשמיעת גזר דינו, לאחר שנמצא אשם בגרימת מותם של יותר ממאתיים אנשים, איש מהם לא יהודי. אל מול השופטים והמצלמות, כאשר כל תשומת הלב של התקשורת העולמית ממוקדת בו, הוא צעק בערבית: 'יהודים: זכרו את חַ'ייבַּר. צבאו של מוחמד חוזר שוב להביס אתכם.

 1,375 שנה לפני התפרצות זו בבית המשפט, הנביא מוחמד, מנהיגה של האמונה האסלאמית החדשה, רשם  את אחד מניצחונותיו הצבאיים הראשונים. ניצחונו זה התרחש בשנת 628 נגד שבט יהודי שחי בחַ'ייבַּר, נווה מדבר שבחצי האי ערב. על סמך מקורות היסטוריים ערביים, נהרגו באותו קרב כשש מאות עד תשע מאות יהודים. מיעוט יהודי שזוכר היום את התבוסה הזאת, מתייחס אליה כאל היסטוריה רחוקה של העם היהודי. אך עבור חלק מהמוסלמים, הקרב על ח'ייבר מהדהד גם היום, במשמעות שהכריז עליה אַמְרוֹזִי בִּן נוֹּרְחַסִין.

התהודה המודרנית של חַ'ייבַּר, באה לעתים קרובות לידי ביטוי בנקיטת עמדות עוינות כלפי מדינת ישראל היהודית. ההיסטוריון גדעון קְרֵסל היה עד ממקור ראשון לכך בסתיו 1989, כאשר קבוצה של בדואים הסבירו לו במהלך ארוחת בוקר ידידותית ורגועה, שישראל תחדל בקרוב להתקיים; זאת משום ש-'זהו רצונו של האל – ושום דבר לא יכול לשנותו'. הבדואים גם סיפרו לקְרֵסל, כי קרב חַ'ייבַּר הוא נושא שכיח לשיחות ביניהם, כתוצאה משידורי רדיו במצרים, ירדן וערב הסעודית.  במהלך עבודתו בקרב הבדואים, קְרֵסל שמע לעתים קרובות ביטויים זהים לאלו שאַמְרוֹזִי השתמש בהם מאוחר יותר, באולם בית המשפט בּבַּאלִי : 'חַ'ייבַּר-חַ'ייבַּר יַא יַהוּד, גַ'איְישׁ מוחמד סַא-יַעוּד' (חַ'ייבַּר-חַ'ייבַּר לכם היהודים, צבאו של מוחמד עומד הוא לשוב').

ב-16 באוקטובר 2003, חודשיים לאחר מתן גזר הדין בּבַּאלִי, ראש ממשלת מלזיה, מַהַאתִיר מוחמד,  הביע  משאלה  דומה. ראש הממשלה המלזי – שחנך בשנת 1986 'יום נגד היהודים'- אמר במהלך כנס הפסגה האסלאמית העשירית כי 'לא יתכן מצב ש-1.3 מיליארד מוסלמים יובסו על-ידי כמה מיליוני יהודים… עשרים ושלוש שנות מאבקו של הנביא מוחמד, ידריכו אותנו לבטח כיצד עלינו לפעול'.

תוך שלוש שנים, ב-25 לינואר 2006, משאלת-לב זו עודדה את הבוחרים הפלסטינים הערביים בגדה המערבית וברצועת עזה, שהעניקו רוב לחַמַאס – תנועת ההתנגדות האסלאמית.  (חמאס זכתה בארבעים וארבעה אחוז מהקולות, לעומת ארבעים ואחד אחוז ליריב הקרוב ביותר, הפת"ח). אמנת תנועת החמאס שהותקנה בשנת 1988, מצפה ליישום 'הבטחתו של אללה' גם אם הדבר עשוי לקחת זמן רב. באמנה זו נכתב: 'הנביא, עליו התפילה והשלום, אמר: "יום הדין לא יגיע עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים (בהרגם את היהודים), כאשר היהודים יסתתרו מאחורי אבנים ועצים. האבנים והעצים אז יאמרו, 'הו מוסלמים, הו עבדאללה, יש כאן יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו'.

כיצד מפרש העולם המודרני, שֶׁסַע עתיק-יומין זה שבין יהודים למוסלמים? כיצד התפרש הדבר במשך 1,400 השנים שבהן חיו יהודים בארצות רבות תחת שלטון מוסלמי? במאה הי"ב, שש מאות שנה לאחר מותו של מוחמד, הרב משה בן-מימון (הרמב"ם), הידוע למוסלמים כמוסא אבן מיימון, השיב תשובה משלו לשאלה הזאת. בתארו את מצב היהודים לאחר חמש מאות שנות שלטון מוסלמי, הוא כתב: 'אין אומה אשר עשתה יותר נזק לישראל. אף אחת מהן לא העליבה והשפילה אותנו במידה כזאת. אף אחת לא הצליחה להמעיט בערכנו כמותם.' הוא התייחס להשלכות ההתרחבות הצבאית של האסלאם, שהתרחשה במהירות מאז תקופתו של מוחמד במאה השביעית ואילך.

הכיבושים האסלאמיים הפכו את היהודים לנתיניהם של שליטים ערביים ומוסלמים, על שטחי קרקע נרחבים, המשתרעים בין חופי האוקיאנוס האטלנטי במרוקו ועד להרי הינדו כוש באפגניסטן. בהיותם לא-מוסלמים, יהודים אלה הוחזקו במעמד נחות של 'דִ'ימִּי' (בני חסות), אשר למרות שהגן עליהם ואִפשֵׁר להם לחיות על פי דתם ואמונתם, כפה עליהם השפלות והגבלות מבזות בחיי היום-יום. אותם תנאים הוטלו גם על הנוצרים שחיו תחת שלטון מוסלמי. כאשר הכיבוש האסלאמי הגיע ליבשת ההודית, גם ההודים נאלצו לקבל את מעמד הדִ'ימִּי'.

יחד עם זאת, קיים היבט נוסף לסיפור זה של ביזוי והשפלה. בסוף המאה העשרים, כ-800 שנה לאחר הכרעת הדין המרשיעה של הרמב"ם, ברנרד לואיס, יהודי ולמדן נצחי בנושא יהודים והאסלאם, השקיף על 1,400 שנות חייהם של יהודים תחת שלטון האסלאם. לואיס כתב: 'היהודים מעולם לא חיו ללא אפליה, אך לעתים נדירות בלבד סבלו מרדיפה.' הוא ציין כי מצבם של היהודים תחת שליטים אסלאמיים 'מעולם לא היה גרוע כפי שהיה בשיאה של הנצרות, אך גם אף פעם לא שפיר כפי שהיה בעולם הנצרות במיטבו'. לואיס ציין מחד, כי 'אין שום דבר בהיסטוריה האסלאמית שמקביל לגירוש ספרד והאינקוויזיציה, הפוגרומים ברוסיה, או השואה הנאצית'. אך הוא ציין מאידך, כי בהיסטורית היהודים תחת שלטון האסלאם, אין שום השוואה עם האמנציפציה המתקדמת  וקבלת  האחר  שהוענקו  ליהודים  במערב  הדמוקרטי  במהלך  שלוש מאות השנים האחרונות.'

שתי פרספקטיבות אלו על מצבם של היהודים שחיו תחת שלטון מוסלמי ב- 'דאר אל-אסלאם' (עולם האסלאם), יִיבַּחַנוּ בספר זה מנקודת מבט היסטורית. המוקד יהיה היהודים עצמם: גברים ונשים אשר שאפו להפוך לחלק בלתי נפרד, יצרני ומקובל במדינות שבהן הם חיו, כאשר נאמנותם הוענקה לאותו שלטון מקומי אשר למרבה הצער התהפך לעתים קרובות נגדם. הנרטיב מתחיל עם עליית האסלאם במאה השביעית ונמשך עד לימינו אלה. הוא כולל השפעתה הגורלית של הציונות החל משנת 1897 ואילך, התהוותה של מדינת ישראל בשנת 1948, וההתנסות אותה חוו יהודים בארצות ערב והאסלאם לאחר הקמת המדינה. 850,000 יהודים אלה נאלצו לעזוב את בתיהם ואת ארצם, נהדפים החוצה על-ידי רדיפות ושנאה. הצעת האומות המאוחדות, לחלוקה מדינית עבור יהודים וערבים בפלשתינה-א"י, גרמה לתגובה אלימה של העולם הערבי, שהביאה בעקבותיה אקסודוס יהודי המוני המשתרע על פני כשני עשורים. ההגירה התעצמה עם מלחמת ישראל-ערב בשנים 1948-49, מלחמת העצמאות של ישראל, אשר במהלכה 726,000 ערבים מפלשתינה-א"י הפכו גם הם לפליטים.

אני יהודי אשכנזי, עם שורשי משפחה באימפריה הרוסית של הצארים. מאז ומתמיד ניסיתי לכלול את היסטורית היהודים שחיו תחת שלטון מוסלמי, כחלק בלתי נפרד מהחיבורים שלי על ההיסטוריה היהודית. באטלס שלי על השואה, מיפיתי את מקום הלידה של כמה אלפי יהודים ילידי הארצות המוסלמיות המשתרעות בין מרוקו לעיראק, אשר בגלל שהותם במערב אירופה ב-1939, נקלעו לחורבן של מלחמת העולם השנייה, גורשו לאושוויץ ונרצחו שם. בשנת 1976, שרטטתי את סיפורם של יהודי ארצות ערב באטלס מאוּיַר ובו חמש-עשרה מפות תחת הכותרת: 'יהודי ארצות ערב: ההיסטוריה שלהם במפות'.  במכתבים שחיברתי בנושא ההיסטוריה היהודית עבור דודתי המאומצת בהודו, שפורסמו תחת הכותרת מכתבים לדודה פוֹרי: 5000 שנות היסטוריה של העם היהודי ואמונתו, כללתי שבעה מכתבים על היהודים בארצות מוסלמיות.

ספר זה מביא את סיפורם של היהודים, שחיו בזמנים שונים בארבע-עשר מדינות תחת שלטון מוסלמי. ארצות אלו הן אפגניסטן, אלג'יריה, ח'אנות הבוּכַרים במרכז אסיה (כיום אוזבקיסטאן), מצרים, עיראק (לשעבר בבל ולאחר מכן מסופוטמיה, כולל כורדיסטן), איראן (לשעבר פרס), לבנון, לוב (טריפולי וקירנאיקה), מרוקו, טורקיה העות'מאנית, פלשתינה (כאשר הייתה תחת שלטון מוסלמי), סוריה, תוניסיה ותימן, כולל עדן.

שלושה היבטים של הסיפור נשזרו בו, והענקתי לכל אחד מההיבטים האלה משקל שווה. היבט ראשון הוא הסיפור ההיסטורי, בתנופתו הכרונולוגית ועל טווח רחב של מדינות, ערים ואישים. השני מורכב מראיות שתועדו ושנשתמרו במשך מאות בשנים: רישומים ארכיוניים של ממשלות ומוסדות. ההיבט השלישי הוא הקול האנושי של אותם האנשים שסיפורם מרכיב את הנרטיב: מלים המובאות כלשונן של משתתפים ושל עדי ראייה, אשר נשתמרו במכתבים, שירים, ספרי זיכרונות, כמו גם עדויות בעל-פה. היסטוריה היא הסיפור הקולקטיבי של רבבות אנשים.

היסטורית היהודים תחת שלטון האסלאם במשך 1,400 שנה, עם הצלחותיה והישגיה, רגעי הכאב והרדיפה, היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של כל אומה ערבית ומוסלמית. היא גם חלק מהנרטיב הרחב יותר של ההיסטוריה היהודית ושל המורשת היהודית. היא סיפורם של קהילות ואנשים שחיו לעתים קרובות תחת לחץ אל מול ההגבלות הקשות. זהו הסיפור של תרומת היהודים לרווחתם של מדינות ערביות ומוסלמיות. זהו גם סיפור של מערכת יחסים משתנה ולעתים בלתי-יציבה בין יהודים למוסלמים, שכללה לסירוגין רגעי פחד ואימה, כמו גם תקווה והזדמנויות עבור מיליונים רבים של יהודים.

על פי המסורת היהודית והמוסלמית כאחת, יהודים וערבים היו צאצאיו של אברהם, אשר בנו הבכור ישמעאל נשלח אל המדבר ובנו הצעיר יצחק נשאר בבית עם אביו. בנו של יצחק, יעקב, הוא זה שקיבל את השם ישראל. ככתוב בספר בראשית, כאשר אברהם נפטר, בניו יצחק וישמעאל קברו אותו יחדיו במערת המכפלה. צאצאיו של ישמעאל מוזכרים בשמם בספר בראשית, בו הם מתוארים כשנים-עשר מושלים. כך גם בנו של יצחק, יעקב, שהיו לו שנים-עשר בנים, הם שנים-עשר שבטי ישראל הנזכרים בשמם בספר בראשית. צאצאיהם של יצחק ושל ישמעאל שחיו לאחר אלף שנה בארצות הנשלטות על-ידי צאצאיו של ישמעאל – באוהלי ישמעאל – היו שֶמִים,  בנים לשושלת עתיקה משותפת.

מרטין גילברט

באוהלי ישמעאל – תולדות היהודים בארצות האסלאם מאת מרטין גילברט. תרגום: לבנה זמיר. כנס הפקות הוצאה לאור, שנת 2013, 382 עמ'