הפיה לפתן צימוקים מאת יונה טפר / סיפור התבגרות קסום

הפיה לפתן צימוקים מאת יונה טפר

"פעם, לפני שנים רבות, בזמן שהפיות חיו ביערות ובנותיהן הקטנות היו הולכות לבית הספר עם ילדי הקוסמים, נולדה תינוקת קטנה בין שיחי פטל הבר שבקרחת היער ולה ארבעה זוגות של גומות חן… " כך מתחיל ספורה המופלא של הפיה לפתן צמוקים הקטנה, גיבורת הספר "הפיה ליפתן צימוקים" מאת יונה טפר. זהו ספור אגדה, אך מעבר למעטה הקסום נשקף אלינו במרמז ספור של התבגרות. לפתן צמוקים יוצאת מכר הדשא – ביתה החם והאוהב – אל העולם הזר והמנוכר, למסע של לימוד וחיפוש עצמי, ורק בכוחה לבחור בדרך הנכונה.

הספר כתוב כסיפור אגדה. הכול בו מתרחש כבספר הרפתקאות קסום, אבל מבעד למעטה הקסם הוא עוסק בדברים הכי חשובים שמעסיקים כל ילד וילדה: האם אני מקובל בחברת הילדים? האם כדי להיות 'כמו כולם' עלי לוותר על האישיות שלי?  מה בין טבעי ואמתי למלאכותי, למזויף ולהעמדת פנים? הסיפור נוגע גם בדימוי הגוף – אחת השאלות המדאיגות היום, בשלב יותר ויותר מוקדם, בנות וגם בנים. איך אתה רואה את עצמך?  איך החברה רואה אותך? האם כל מחיר שווה כדי שתאמץ את תפיסת היופי הרווחת? והוא עוסק גם בשאלה איך אתה מתנהג אל הקרובים אליך והכפופים לך?

יונה טפר היא עורכת וסופרת לילדים ולבני נוער. פרסמה מעל 50 ספרים לגילאים השונים.  זכתה במהלך השנים בפרסים רבים, האחרון שבהם הוא פרס מפעל חיים על שם דבורה עומר לשנת 2015.

בספר משולבים איוריה של כרמל בן עמי, מאיירת צעירה וכישרונית, למדה אנימציה ואיור באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

יונה טפר (צילום דינה גונה)

לפתן צימוקים גיבורת הסיפור היא פיה קטנה הפוקחת את עיניה בממלכת היער של אמא שלה – הפיה מרמלד. חייה עוברים עליה בשמחה ועליזות במשחקים עם יצורי היער הקטנים. כשמגיע היום בו עליה להיפרד משנות הילדות וללכת לבית ספר לפיות ולבני קוסמים לא מעיבה שום עננה על מחשבותיה. היא בטוחה שבכל מקום יקבלו אותה באהבה ובחיבה להם זכתה בכר היער. המפגש עם בית הספר המכושף, עם הפיות ובני הקוסמים מגלה לה עובדות קשות על החיים. כבר ביום הראשון בבית הספר היא מגלה שהשם שלה, שנשמע ביער נעים ומתוק, יכול להפוך למשהו עוקצני ומר. היא נחשפת לתחרות, ללעג, לתככים ולאינטריגות וכל התכונות שעמדו לזכותה ביער – היותה חביבה ונעימה, עליזה וטובת לב, תמימה, מלאת חום, אהבה וקבלה – אינם מתאימים לבית הספר שבו התחרות, ההישגיות והמרפקנוּת הם עיקר. השוֹנוּת של לפתן צימוקים מרגיזה את הפיות הצעירות ובעיקר את חרמש ירח העושה כל שביכולתה כדי לסלק אותה מבית הספר. לפתן לא מתעללת בשרביט שלה כמוה, לא דרוכה להישגים על חשבון אחרים, לא 'שמה' על הופעתה החיצונית ולא מתחנחנת כדי למצוא חן בעיני בכירי תלמידי הקסם. בגלל תכונות אלה היא זוכה באהדת המורים, וזוכה שוב ושוב בסרט האלכסון הנכסף, מה שמכעיס את חרמש ומעורר את קנאתה.

לפתן צימוקים שמרגישה בודדה בבית הספר, מוכנה לעשות הכול כדי לזכות בְחבֵרָה. חרמש ירח המרשעת מצליחה להפיל אותה ברשתה רק כשהיא מעמידה פנים שהיא חברה שלה וכך משפיעה עליה לשנות את כל המיוחד שבה, הופכת אותה לדומה לה ולתלויה בה בכול. השינוי שהיא עוברת אמנם הופך את לפתן ל'אחת מכולן' – למקובלת, אבל היא מפסידה את הייחוּד שלה ואת אישיותה. לכן כשהפיות ממריאות למבחן המכריע בלימודיהן, כדי להביא את המעשה שבזכותו יזכו בתעודת הגמר המכובדת, לפתן לא מצליחה לעוף. היא איבדה את אישיותה ורק אם תחזור להיות היא עצמה תוכל להמריא למבחן האחרון.

בסופו של הסיפור מתחולל קרב בין הטוב והרע, בין חרמש ירח הרוצה להשמיד את הטירה, להשיג את סרט האלכסון של לפתן ולהשתלט בעזרת 'כוח' על העולם כולו, ובין לפתן צימוקים ויצורי היער הקטנים הנלחמים בה בכל כוחם. אך נראה שעוד רגע הם ינוצחו וידה של חרמש תהיה על העליונה –

"… אבל הציפור הייתה שם. ציפור השיר הקטנה שריחפה מעליהם ושוררה את שיר היער כדי לחזק את ידם הייתה במרום. בראותה את  חרמש-ירח מתרוממת בתוך ענן חיצי הכסף המסנוורים, התנפלה לתוך סופת החיצים, תפסה במקורה הקטן את סרט האלכסון וניתקה אותו משמלתה של חרמש. קול רעם עמום נשמע. השרביט של חרמש ירח ניצת בלהבה גדולה, חיצי סנוורים נורו לכל עבר והאופק האדים באור גדול. שוב הִכה הרעם הרחוק ואחר כבה האור. חרמש צנחה לארץ. כל הודה והדרה נעלמו כלא היו. תכשיטיה הזוהרים התפזרו כאבני שדה חסרות ברק, ונזר הירח – מורשת משפחתה מדורי דורות – אבד ונעלם…" (מתוך הספר)

יונה טפר מספרת: "כתבתי את הסיפור לפני שנים אחרי שבנותיי התלוננו שבסיפורים שלי אין סוף טוב – ומאחר וכולנו זקוקים לסוף טוב, בימים עברו ובימים אלה, אגלה לכם שלפתן צימוקים, שהצילה את יצורי היער מהסערה האיומה והביאה במבחן הסופי את 'החיים' – זוכה באות האלכסון וחוזרת לכר היער כפיה מוסמכת ומיוחדת. הדרך שלפתן עוברת בקבלת עצמה ובגילוי כוחותיה האמתיים היא דרך התבגרות שחווה כל ילד. היא נכשלת ומתעשתת ולומדת להתחבר אל העצמי שבה".

הפיה לפתן צמוקים מאת יונה טפר. הוצאה מחודשת. איורים: כרמל בן עמי. הוצאת "דני ספרים", שנת 2015, 192 עמודים. מנוקד.