ביקור בית עם הסופרת נעמי בן-גור: לא הצליח לי

נעמי בן-גור הוציאה עד היום כחמישים ספרי ילדים. היא מקיימת מפגשים עם תלמידים בבתי"ס ובספריות בכל הארץ וספריה נבחרים מדי שנה למצעד הספרים. בנוסף, יש לה עוד שני כובעים של ספרות ילדים: חוקרת ומרצה לספרות ילדים (תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית), במכללת לוינסקי לחינוך – בתל אביב ובאילת ובמכללת סמינר הקיבוצים; עורכת ומתרגמת. בין שלושת העיסוקים הללו נעמי מספרת, קיימת הזנה הדדית. בספרה החדש לילדים "לא הצליח לי", נתנה ביטוי לתסכולה הגדול בענייני ציור, שאף פעם לא הצליח לה. 

 

 

שם: נעמי בן-גור

מגורים: תל אביב

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר לא הצליח לי, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.

מנין את שואבת את ההשראה לכתיבתך?

השראתי נובעת מחיי ומהסתכלותי דרך "משקפי הנפש" כמו שאני מספרת לקוראי במפגשים: אירועים, מראות, חוויות – חושניות ורגשיות, חיוביות ושליליות, התנסויות, אנשים, מילים, מחשבות, רגשות, רצונות, זיכרונות, שלושת ילדי – במבי, עירון וגן-יה (אם כי התחלתי לכתוב ספרי ילדים לפני שהייתי לאם) ועכשיו בודאי תצטרף גם חווית הסבתאות (נולד לי נכד, איתן, לפני חודשיים).

מה גורם לי למשוך חוט אחד מתוך הרקמה העדינה הזו שממנה עשויים חיי ולשזור ממנו שיר או סיפור, לא תמיד אני יודעת. 

 

היצירה משלבת הן את המודע והן את הלא מודע. לעתים זמן רב אחרי שהספר ראה אור אני מצליחה לזהות בו רבדים נפשיים עמוקים שלי שלא הייתי מודעת להם בעת הכתיבה.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  הוצאתי עד היום כחמישים ספרי ילדים, מגיל פעוט ועד כתות ד-ה.

בשנת 2006 זכתה נעמי בן-גור בפרס זאב על ספרה "הבלש שמפיניון והחיפושית שנסעה לאיבוד".

 

 

 

מספריה של נעמי בן-גור

 

לא הצליח לי, הקיבוץ המאוחד, 2011

הבלש שמפיניון ותעלומת העגבניות הגנובות, הקיבוץ המאוחד, 2011

אכלתי תפוח, הקיבוץ המאוחד, 2008

הבלש שמפיניון והחיפושית שנסעה לאיבוד, הקיבוץ המאוחד, 2006 (זכה בפרס זאב)

שירים סיפוריים לילדים, סדרה של 6 ספרים, הוצאת קוראים, 2006

פוף מוצא חברים, הקיבוץ המאוחד, 2004

פוף הולך להסתפר, הקיבוץ המאוחד, 2004

חיפושית ושמה מושית, שירים לילדים, הוצאת יסוד 2004

שירים סיפוריים לילדים, סדרה של 6 ספרים, הוצאת קוראים, 2003

בגלל עכבר הנפש של אבא, הקיבוץ המאוחד, 2002

שדה של מטריות, ספרית פועלים, 2001

אפצ'יקונת, הקיבוץ המאוחד, 2001

הפתעה של שבת בבוקר, הוצאת קוראים, שנת 2000

אין לי עם מי לשחק, ידיעות אחרונות, 1999

מגיע לו, ספרית פועלים, 1998

עשרה ממתקים טעימים, הקיבוץ המאוחד, 1998

הכעך שברח, הקיבוץ המאוחד, 1997

פיקניק התה של איילת, הקיבוץ המאוחד, 1997

מיד מיד אתן לכל אחד, הוצאת מטר, 1997

מי ראשון מי אחרון, הוצאת קוראים, 1996

טלי והסלסילה, עם עובד, 1996

את זה לא לומדים בבית ספר, הוצאת כתר, 1995

סירת המטאטא, הקיבוץ המאוחד, 1995

הזיבלצת, ידיעות אחרונות, 1994

מצאתי! מצאתי! , הקיבוץ המאוחד, 1994

איפה המוצץ, הוצאת רכגולד, 1993

איש שלא מכירים, הוצאת רכגולד, 1993 (הוצאה מתוקנת למהדורת 1988)

מגדל של נמלים, הקיבוץ המאוחד, 1993

הגוזל, הוצאת מסדה, 1992

המלך חידדה, הוצאת מסדה, 1992

ההר דיגי–דיגי, הקיבוץ המאוחד, 1991

איש שלג וים, הוצאת מסדה, 1991

עירון וזהירון, ספרית פועלים, 1991

לחשוב על משהו טוב, הוצאת רכגולד, 1990

קוראים שש, שירים לילדים, הקיבוץ המאוחד, 1990

הכל בסוודר, הקיבוץ המאוחד, 1988

עכברון, בלון ופעמון, הוצאת רכגולד, 1988

איש שלא מכירים, הוצאת רכגולד, 1988

תיבת הקלקולים, ספרית פועלים, 1987

מתנות לא ארוזות שירים לילדים, הוצאת כתר, 1983

ביצה שמסתכלת, שירים לילדים, הוצאת אל"ף, 1976

המבין יבין, שירים, הוצאת אל"ף, 1967

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר "לא הצליח לי"? כששואלים אותי כמה זמן לוקח לכתוב ספר, אני עונה בשאלה: כמה זמן לוקח לזרע של עץ תפוח לצמוח לעץ שמניב פירות? אותו דבר כאן. תחילה נובט הזרע, אח"כ גדל, צריך לדשן, להשקות, לטפח. מציץ נבט, אחריו גזע, עלים, פירות, אט-אט הם מבשילים. זהו תהליך ארוך. אני כותבת. משהה. חוזרת. משנה. מתקנת. משפצת. מניחה בצד. חוזרת שוב. וכך עד שאני מחליטה שאפשר "לקטוף" את הסיפור מהעץ ולמסור אותו להוצאת הספרים. שם הוא ממשיך להבשיל בעזרת עריכה מקצועית. למרות שאני עצמי עורכת, אני לא יכולה לערוך את הספרים של עצמי. חסרה לי הראייה החיצונית האובייקטיבית. עד כמה שידוע לי כך זה אצל כל סופר שהוא גם עורך.

ספרי קצת על הספר שכתבת: בספר לא הצליח לי, נתתי ביטוי לתסכולי הגדול בענייני ציור – אף פעם לא הצליח לי (ספר קודם שלי ש"נולד" מנקודה זו הוא "מגדל של נמלים", איורים טלי קריבולט, הקיבוץ מאוחד). אחרי שיצא הספר זיהיתי בו גם את הנושא של קנאת סופרים, שאני חווה באינטנסיביות עקב היכרותי עם כל כך הרבה יצירות נפלאות. לעתים אני קוראת ספר מפעים ואומרת לעצמי בצער: לעולם לא תוכלי לכתוב כך.  כמו נֹעם, גיבור הספר, כשמביט בציור היפה של נועה, אותו "סחב" מן המגירה שלה בגן, ואומר: "הציור הזה כל כך יפה. למה אני לא יכול לצייר ככה?" (רק אחרי שיצא הספר שמתי לב שהשם נֹעם קרוב לשמי נעמי).

 

נעם חושב שהוא לא יודע לצייר יפה. על כל ציור שהוא מצייר הוא אומר: "זה לא הצליח לי!" וקורע את הנייר. נעה, ילדה חדשה בגן, מציירת יפה. נעם מקנא בה ובאין רואה לוקח ציור מן המגירה שלה. נעם משנה בקלות את האות ה' האחרונה בשמה של נעה לאות ם סופית – האות האחרונה בשמו. את הציור של נעה, כששמו חתום עליו, הוא מגיש לגננת, רעות, כדי שתתלה אותו על לוח הציורים בגן. נועה מבחינה מרחוק בגננת העומדת לתלות את הציור, ממהרת להתייצב ומכריזה: "זה הציור שלי". השניים אוחזים בציור עד שנעה עוזבת מחשש שהציור יקרע. נעם הולך עם הציור שלה הביתה.

 

נעמי בן-גור מספרת על בעיה מוכרת, הרווחת בין ילדים (ולא רק), קנאה במי שנראה לך מצליח יותר ממך. בן- גור מציעה בסיפור פתרון אנושי המראה לקוראים הצעירים שלכל ילד ישנו המקום שלו בו הוא מצליח. בסיפור זה אמא של נעה מבקשת מנעם לעזור לבתה בהרכבת פאזל חדש ורב חלקים – כי נעם הרי מוכר לכל ילדי הגן כ'אלוף הפאזלים'. הסיפור מתאים מאוד לילדי הגן וכתות ראשונות של ביה"ס, המתמודדים עם בעיות דומות וסופו המלבב ומקרב הלבבות מדגיש את ייחודו של כל אחד ואחד מאיתנו.

 

איזה ספרים קראת לאחרונה? בשל עבודתי, הן כחוקרת ומרצה והן כעורכת של ספרות ילדים, אני קוראת המון ספרי ילדים ונוער. בסוגה זו קראתי לאחרונה את "פטנט הפוקים של דוקטור פרוקטור" שכתב הסופר הנורבגי – למבוגרים ולילדים – יוּ נסבו. זהו ספר נפלא, לכל גיל. מדי פעם אני מצליחה להגניב לקריאה גם ספר למבוגרים. קראתי את ספרו של יצהר ורדי "את כל הדברים" ונהניתי מאד מסגנון הכתיבה היחודי. 

אילו ספרים קראת בילדותך? בילדותי הייתי מכורה לסדרת "חסמבה", אהבתי מאד את סידרת "ילדי המערות", "אי הילדים", "מאה ילדים שלי".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? את התנ"ך, מילון אבן שושן ושירי לאה גולדברג.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? כן, אני כותבת, אבל כל אופה טוב – ואני נחשבת לכזאת – יודע שלא פותחים את התנור בזמן האפייה.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? לקרוא הרבה, ללמוד, להשכיל, לכתוב הרבה. אחרי שכותבים כדאי להשהות ולחזור אל היצירה כעבור זמן. כי ממרחק הזמן אנחנו מסתכלים על מה שיצרנו בעיניים ביקורתיות יותר. טוב לשמוע חוות דעת מן הסביבה אך אין זה תחליף לחוות דעת של גורם מקצועי, והיה פתוח להערותיו.

משפט מסכם: כמו שאומרים, הכתיבה היא עשרה אחוז כשרון, ותשעים אחוז עבודה קשה.

 

 

לא הצליח לי מאת נעמי בן גור, איורים: ענת שמעון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2011, 24 עמודים