ביקור בית עם המשוררת נילי דגן: לא מתקרבת לתחנה המרכזית / שירים חברתיים לצד שירים של התמודדות עם מצב של חוסר אונים

המשוררת נילי דגן החלה לכתוב שירה בשנת 2005. השיר שעל שמו קרוי ספרה השלישי 'לא מתקרבת לתחנה המרכזית' מעיד על גישתה המורכבת לבעיית הזרים. מצד אחד הזר חסר הפנים, השרוי בצל, מאיים כביכול על קיומנו, מצד שני כאשר פניו נחשפות מתוך מגע קרוב עמו, הן מתגלות בכל אנושיותן, ואף מעוררות רגש עמוק של קרבה והזדהות.

כותרתו המעורבת – לא מתקרבת / אך גם לא מתרחקת – מעיד על אופיו המעורב של הספר המהלך בין רשויות: רשות הרבים ("עיר האהלים נדדה דרומה") שלא נעדר ממנה הד לאירועי הזמנים האחרונים. רשות היחיד ("הבלתי נמנע לא יקרה בקרוב") שעניינה מחלה, משפחה, אהבה. ושירים מרשות אחרת ("סן וינצ'נזו") רשמי מסע ופנטזיה. באופן לא לגמרי מקרי, נמצא בשער הראשון גם שיר שכותרתו 'יש עתיד' שנולד זמן רב לפני הבחירות האחרונות, לפני כשנה, אך קלט כנראה את מה שכבר ריחף באוויר.

 

שם: נילי דגן

גיל: 60

סטטוס: נ+3

מגורים: אילת/הרצליה

 

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר לא מתקרבת לתחנה המרכזית, שירים, בהוצאת אבן חושן, 2013

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? "המקום בו שורה עלי הכתיבה הוא כשאני במעברים.  במהלך נסיעות, טיולים, נופים חדשים, אני 'מצלמת' את פיסות המציאות ומתרגמת אותן למילים ההופכות לשיר. "על כל גבעה יש בית./ ארבע עיזים שועטות אחרי רוכב אופניים/ איכרה מרסנת צמחיה שופעת/ שמלתה, נקודה שחורה ביום בהיר".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "הכל החל בהלוויה של נעמי שמר, ביוני 2004. צפיתי בהופעתו של דודו אלהרר ששר את ארבעת השירים שנעמי ציוותה לו, ומצאתי את עצמי חורזת פזמון ושולחת לו. הוא קרא את השיר בתוכנית בגלי צה"ל בשלושים לזכרה, השיר הולחן ומשם הכל התחיל להתגלגל. מפזמונים עברתי עם הזמן לכתיבת שירה, אהבת השירה החזירה אותי לספסל הלימודים, לאוניברסיטה ובמקביל לסדנאות שירה".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? השירים בספר נכתבו בשנת 2012 ובקיץ 2011. השיר 'יש עתיד' המופיע בפתחו של הספר נולד זמן רב לפני הבחירות האחרונות, אך קלט כנראה את מה שריחף באוויר".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את ספר שיריה של שולמית אפפל  'פחות מאמת אין טעם לכתוב', את 'מאות' קטעי פרוזה פיוטית של רפי וייכרט, את ספר שיריו של פאול צלאן 'תפנית נשימה' , את ספר שיריו של אשר רייך 'חומר נפש', ואת "כמה זמן עוד נשאר איננה שאלה אלא דלת" של ישראל אלירז".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "יש משוררים אחדים שאני חוזרת וקוראת שוב ושוב. ברטולד ברכט, פרננדו פסואה. לפני שנים הייתי ממעריצותיה של ויסלבה שימבורסקה. אני זוכרת כשהגעתי לראשונה לביקור במשרד 'קשב לשירה' לפגישה עם רפי וייכרט , הודעתי לו שאני מתכוונת להיות ויסלבה שימבורסקה! הוא חייך ואמר לי: כאן לא פולניה…".

איזה ספרים קראת בילדותך? "התחלתי לקרוא בגיל חמש וכשנגמרו הספרים בבית ביקשתי מאמא לרשום אותי לספריה העירונית. לאחר מאבק ממושך הסכים הספרן לקבל ילדת גן . זכורים לי במיוחד ספרי ההרפתקאות כמו יד הנפץ, אי המטמון, 80 אלף מיל מתחת למים, כלבם של בני בסקרויל".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "אקח את אחד מספריו של הסופר הרוקי מורקמי, 'ערבה עיוורת, עלמה נמה' או אולי את ספרו 'לרקוד לרקוד לרקוד' (אחליט רגע לפני היציאה לאי הבודד)  את ספר סיפוריו הנהדר של גונן נשר 'לעוף כמו בוב בימון' , ואת 'עור התוף של הלילה', ספר שיריה המופלא של טלי עוקבי".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  "זה ספר שירי השלישי".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "לספר אופי מעורב. השער הראשון עוסק בשירים חברתיים, ושער הרביעי בשירי מסע, אך ליבו של הספר בפרק השני "הבלתי נמנע לא יקרה בקרוב" המביא סיפור אישי. את כתיבת שירי "הבלתי נמנע לא יקרה בקרוב" ליוותה מחלתו ושיקומו של בעלי. אלה שירים של התמודדות עם מצב של חוסר אונים מול אפשרות שאהוב יכול להילקח מאתנו  פתאום.  "…אין בטחון. בכלום. לנשום עוד נשימה. לאכול עוד ארוחה. בכל רגע, הרגע הבא…".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כן, כתבתי ספר שירי ילדים 'ילדה של פעם', משולב בצילומים של פעם, על תקופת ילדותי, הפורמט מיוחד מיועד לגדולים והשירים וקטעי הקישור לגדולים ולקטנים גם . הגדולים יקראו בו ויזכרו בחוויות קטנות שלהם כילדים של פעם, והילדים ישבו בנחת עם סבתא, סבא או עם אמא ואבא, ויאזינו לקריאה ולסיפורים שמאחורי השירים".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לנבוע ממקום אמיתי".

משפט סיכום: "אין צורך להרגיש את ידו של הזולת כדי לגעת בו".

 

נילי דגן – ספרים

בכל אדם יש ארבעה בנים, הוצ' אבן חושן, 2007

מאחורי המלחמה רואים את הים, הוצ' אבן חושן , 2010

לא מתקרבת לתחנה המרכזית, הוצ' אבן חושן, 2013

 

שירים מתוך 'לא מתקרבת לתחנה המרכזית':  

 

יש עתיד

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהֵקִיץ הַקֵּץ.

הָעוֹלָם סוֹפָנִי

וְעוֹלָם חָדָשׁ נוֹלַד

לָבוּשׁ בְּגִ'ינְס וְחֻלְצַת טִי מֻדְפֶּסֶת

כָּתוּב עָלֶיהָ: "יֵשׁ עָתִיד".

 

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק שֶׁל הַשָּׁכֵן,

הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה

הַמְּצַפָּה לְךָ.

 

חַיִּים גְּנוּבִים

שֶׁהָיוּ שַׁיָּכִים פַּעַם לְמִישֶׁהוּ אַחֵר.

 

לנו זה לא יקרה

וְחוּץ מִזֶּה, נוֹתְרָה הַשְּׁאֵלָה

מַה יִּהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי.

אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים

"לָנוּ זֶה לֹא יִקְרֶה"

וְגַל פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת

נוֹשֵׂא אוֹתָם

אִתּוֹ.

 

אֲחֵרִים נֶאֱחָזִים בְּצַמְּרוֹת עֵצִים

רַק הַטַּבָּעוֹת בְּגֶזַע הָעֵץ

מְעִידוֹת עַל חֲלֹף הַזְּמַן.

 

אֲסוֹנוֹת מְצֻלָּמִים מִתְרַבִּים

כְּמוֹ אַרְנָבוֹת לְלֹא אָזְנַיִם.

 

כְּדַאי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אֶזְרָחוּת נוֹסֶפֶת

חֶשְׁבּוֹן בַּנְק בְּאֶרֶץ זָרָה

לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

 

לנו​ זה לא יקרה

 

וְחוּץ מִזֶּה, נוֹתְרָה הַשְּׁאֵלָה

מַה יִּהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי.

אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים

"לָנוּ זֶה לֹא יִקְרֶה"

וְגַל פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת

נוֹשֵׂא אוֹתָם

אִתּוֹ.

אֲחֵרִים נֶאֱחָזִים בְּצַמְּרוֹת עֵצִים

רַק הַטַּבָּעוֹת בְּגֶזַע הָעֵץ

מְעִידוֹת עַל חֲלֹף הַזְּמַן.

 

אֲסוֹנוֹת מְצֻלָּמִים מִתְרַבִּים

כְּמוֹ אַרְנָבוֹת לְלֹא אָזְנַיִם.

 

כְּדַאי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ אֶזְרָחוּת נוֹסֶפֶת

חֶשְׁבּוֹן בַּנְק בְּאֶרֶץ זָרָה

לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי

 

בשדרה

 

1.

הַצְּפִיפוּת כָּאן אֲיֻמָּה.

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מַסְפִּיק

לְשׁוּם דָּבָר.

מוֹחִים עַל הַנֵּטֶל, עַל הַהֶטֵּל

רוֹמְסִים עָלִים כְּמוּשִׁים.

אֵלֶּה שֶׁיְּשֵׁנִים כָּאן הַיּוֹם

מִתְחַלְּפִים בַּאֲחֵרִים מָחָר.

 

אוֹסְפֵי הַזֶּבֶל מִתְקָרְבִים –

הַשְׁגִּיחוּ עַל הַצִּיּוּד!

אַתָּה יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַכֹּל

חוּץ מֵהַמַּבָּט הַזֶּה בָּעֵינַיִם.

 

2.

עֵץ שֶׁנָּפַל פּוֹצֵעַ אֶת הַנּוֹף

מַזְעִיקִים עֶזְרָה רִאשׁוֹנָה

אַתָּה מִתְרַוֵּחַ עַל סַפָּה דְּהוּיָה

נַעֲלֶיךָ הַחוּמוֹת גְּבוֹהוֹת

מַבְלִיטוֹת אֶת יְמֵי הַצּוֹם.

אֵין צֹרֶךְ לִשְׂרֹךְ שְׂרוֹכִים

הַמַּאֲבָק בְּמֶרְחַק פְּסִיעָה.

(אֲנִי תּוֹהָה אִם יֵשׁ לִי מָקוֹם

בַּפִילוֹסוֹפְיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלְּךָ.)

 

נָעִים לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק מִמַּשֶּׁהוּ.

הָעִיר בּוֹדֵדָה לִפְעָמִים.

3.

 

עַל הָאֹהֶל מִמּוּל תָּלוּ שִׁיר שֶׁל בְּרֶכ

"כְּשֵׁם שֶׁלֶּחֶם יוֹמְיוֹמִי נָחוּץ,

כָּךְ צֶדֶק יוֹמְיוֹמִי נָחוּץ,

נָחוּץ אֲפִלּוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּיוֹם".

 

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת

מִישֶׁהוּ רָעֵב נֶעֱצַר לִקְרֹא

וְקוֹרֵא שׁוּב וְשׁוּב.

4.

 

הַמִּקְלַחַת מְלֵאַת אֵדִים.

אִם תִּכְתֹּב שִׁיר עַל זְגוּגִית הַחַלּוֹן

הַמַּשְׁקִיפָה אֶל הָרְחוֹב הַקַּר,

אוּלַי מִישֶׁהוּ יַעֲצֹר לִקְרֹא

(לְשֵׁם כָּךְ נִדְרָשׁ לְהִתְאַמֵּן בִּכְתַב רְאִי.)

עוֹד רֶגַע תַּחְדֹּר רוּחַ מִבַּעַד לַסְּדָקִים

תַּרְחִיב אֶת הַמִּלִּים

וְהַשָּׁמַיִם יִתְבַּהֲרוּ.

 

 

גַּם כָּעֵת הָעוֹנוֹת מִתְחַלְּפוֹת

בִּמְעַרְבֹּלֶת עָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת.

עִיר הָאֹהָלִים נָדְדָה דָּרוֹמָה

וּבַקַּיִץ תִּנְדֹּד בַּחֲזָרָה

בְּכָל דּוֹר יֵשׁ דּוֹר חָדָשׁ

וְהַשְּׁאֵלוֹת פְּתוּחוֹת.

 

לא מתקרבת לתחנה המרכזית

 

לֹא מִתְקָרֶבֶת לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

 

הַשְּׁלָטִים בְּשָׂפָה אַפְרִיקָאִית

מוּסִיקָה מֵהַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחֹרָה מְנַשֶּׁבֶת בֵּין

בָּתֵּי הַקָּפֶה וּמִתְעַרְבֶּבֶת בְּקֶצֶף הַבִּירָה.

בְּבֵית הָאָבוֹת מַאֲכִיל כִּידָן מֵאֶרִיתְרֵאָה                                                        

אֶת אַבָּא.

עֵינָיו הַחַמּוֹת נוֹסְכוֹת רוּם זָהוּב עַל יְמֵי הַדֶּמֶנְצְיָה.

מְפַטֵּם אֶת מִקְטֶרֶת הָעֵץ בְּ"קֶפְּטֶן בְּלֶק"

וּמַגִּישׁ לוֹ לִמְצִיצָה.

 

אַבָּא נִשְׁעָן עַל כְּתֵפוֹ בְּבִטְחָה

פּוֹסֵעַ בְּצַעֲדֵי הֲלִיכוֹן אֶל מִרְפֶּסֶת הָעִשּׁוּן

נוֹשֵׁף אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.

אֶתְמוֹל נֶעֱלַם שׁוּב.

אֵין לָדַעַת אִם יָשׁוּב.

 

אַבָּא מְדַדֶּה מֵהַחֶדֶר לַמִּרְפֶּסֶת

מֵהַמִּרְפֶּסֶת לַחֶדֶר

כְּמוֹ צִפּוֹר הָעוֹמֶדֶת עַל עֵץ בְּרוּחַ חֲזָקָה

מְנִיעָה רֹאשָׁהּ מַעְלָה וּמַטָּה.

 

כֻּלָּם הוֹלְכִים וְשָׁבִים

שָׁבִים וְהוֹלְכִים.

 

אֵין לָדַעַת לְאָן לָלֶכֶת.

 

 

לא מתקרבת לתחנה המרכזית, שירים, מאת נילי דגן, הוצאת אבן חושן, שנת 2013, 59 עמ'