שני בתים לאוהד מאת עדי קוליק / אודות ילד להורים גרושים המתגורר לסירוגין בשני בתים

שני בתים לאוהד מאת עדי קוליק

שני בתים לאוהד מאת עדי קוליק, מספר על ילד להורים גרושים, המתגורר לסירוגין בשני הבתים ומעניק הדרכה והבנה למתרחש בליבו ובקרב חבריו. מדובר בספר פיוטי, מלא דמיון והומור על ילד מיוחד ושמח, על אהבה ועל חשיבות המשפחה. גם אם זו משפחה קצת שונה או אחרת, אין ספק שזו משפחה נהדרת.

העלילה עוסקת  באוהד, ילד שמח ומלא דמיון, שאין לו רק בית אחד, אלא יש לו שניים: הבית של אימא והבית של אבא. הספר מתאר את השמחה בשני הבתים וכיצד אוהד מביט רק בחצי הכוס המלאה. יש לו את כל הדברים שהוא אוהב בשני הבתים. יש את הבית של אימא, שהתחתנה עם איציק המצחיק, שם נולדו לו אחיות תאומות וזהו בית עם רעש והמולה רבים.בבית של אבא, שחיי עם סיון הווטרינרית, הוא הילד היחיד, שם יש לו שקט והוא כמו נסיך.

"אוהד הוא ילד שמח ומיוחד, אין לו רק בית אחד – יש לו שניים וגם שתי גיטרות ושני זוגות אופניים. בוקר אחד בגן הילדים, כשבנה אוהד מגדל עם חבריו, שאל אותו גל: למה אבא ואימא שלך גרים בנפרד? איך זה שיש לך שני בתים ולא רק בית אחד? והאם להיות ילד שונה, זה עצוב במיוחד?" (מתוך הספר)

זהו ספרה הראשון של עדי קוליק (37), אם ל- 2 מכפר שמריהו, שניסיון החיים ואהבתה לבתה הובילו אותה לכתבו. עדי מספרת על ההשראה לכתיבת הספר " כאשר בתי הגדולה, לי,  הייתה בת 11 חודשים, אביה ואני נפרדנו. לאורך כל תקופת הגירושין, הדבר החשוב ביותר שעמד לנגד עינינו היה, כיצד אנו שומרים על מערכת יחסים מספיק טובה, על מנת שלי תפגע כמה שפחות. לשמחתי, זכיתי בגרוש נפלא ואבא נהדר ומצאנו את הדרך לספק לה קרקע בטוחה ונעימה לצמוח בה, מקום בטוח בו גם אם אימא ואבא אינם יחד, אך הם עדיין חברים ועדיין משפחה! בחלוף השנים אני מביטה בה ובדרכה המקסימה והנפלאה לתאר את מציאות חייה באזני חבריה השואלים שאלות. לדוגמה: באחת החופשות נשאלה:"למה החבר של אימא שלך פה ולא אבא שלך,  כיף לי שאבא שלי פה" וביתי המקסימה ענתה: "ולי יש שני אבות ולך יש רק אחד". זה היה הרגע בו החלטתי לכתוב!. היה לי גם חשוב להמשיך את חיי וליצור תא משפחתי חדש, הכרתי את שי, בן זוגי ונולד ללי אח מקסים בשם מיכאל".

אורית גנור-מילר, פסיכולוגית קלינית המתמחה בילדים ונוער כותבת בספר, כי "לעיתים קשה לנו, ההורים, להתמודד עם השאלות העולות לאחר קריאת הסיפור. שאלות שוודאי שמעתם בעבר והייתם מעדיפים להימנע מהן. בפועל, השאלות, כמו גם הספר, מאפשרות עיבוד נוסף של הנושא. זה בהחלט לא פשוט לדבר עם הילדים על נושאים, שאפילו עבורנו, קשים ומורכבים. לעיתים אנו חושבים שכדאי לא לפתוח את הדברים ושאם נתעלם, זה יעבור; אבל המציאות מוכיחה שצריך, כיוון שילדים כל כך רגישים אלינו, למתרחש סביבם, רגישים לכל שינוי. ספר הוא אמצעי נפלא דרכו ניתן להגיע לליבו של הילד מבלי שירגיש מאוים. הוא מאפשר מרחק, היות ומדובר בדמות אחרת (שלא תמיד זהה לדמותו של הילד) וכתוצאה מכך, נוצרת היכולת להתקרב ולגעת, לגעת באותם דברים שאם היינו מנסים להעלות אותם באופן ישיר היינו נדחים על הסף. לעיתים במהלך הקריאה, הילד מוצא נקודת הזדהות, שאליה הוא מתחבר ודרכה הוא יכול להביע את תחושותיו ולומר: "אני מרגיש לפעמים כמו אוהד". כך שגם אם הסיפור לא זהה לחלוטין למה שעובר עליכם או על ילדיכם, אין זה אומר שהקריאה לא תאפשר עיבוד נוסף של המשבר.  תחושת ההזדהות עם גיבור הסיפור מסייעת להפיג את הבדידות ואת תחושת השונות, תחושה שמופיעה פעמים רבות אצל ילדים שהוריהם עברו פרידה או גירושין".

עדי קוליק אומרת, כי "אם אתם מתגרשים, או התגרשתם, אינכם אוהבים זה את זה ומלאים ברגשות נקם הדדיים, אל תשכחו מי באמת חשוב. אתם אנשים בוגרים, מבינים, נאורים המסוגלים להתעלות על הכול בשביל ילדכם. למרות המצב, תנו לילדיכם, תמיד, להרגיש חשובים, נאהבים, להרגיש שאימא ואבא מכבדים זה את זו. למדו אותם להסתכל רק על הטוב, צרו להם משפחה אוהבת. זה העוגן האמיתי היחיד והחשוב ביותר בילדות. הביטחון הזה הוא הבטחת חייהם הבוגרים!"

שני בתים לאוהד מאת עדי קוליק, איורים: מירל גולדנברג, הוצאת הספרים גוונים, שנת 2013, עמודים לא ממוספרים