הנפט של פוטין מאת מרטין סיקסמית / המאבק על עתידה של רוסיה

הנפט של פוטין - המאבק על עתידה של רוסיה, מאת מרטין סיקסמית

"הנפט של פוטין – המאבק על עתידה של רוסיה" הוא סיפור מלחמות האנרגיה ברוסיה וההשפעה שהיתה להן על מוסקבה ועל העולם כולו. הסופר מרטין סיקסמית, מי שהיה כתב ה-BBC במוסקבה מתמקד בספר במיכאיל חודורקובסקי, בעליה של חברת יוקוס, שהיתה חברת הנפט בגדולה ברוסיה ומילאה תפקיד חשוב בכלכלה הרוסית, בנסיקתה המטאורית של החברה ובהלאמתה על ידי הקרמלין, דבר שהביא לקריסתה המוחלטת.

באוקטובר 2003, במהלך מסע לקידום ערכי הדמוקרטיה שערך חודורקובסקי ברחבי רוסיה, פרצו כוחות חמושים אל מטוס שעמד על מסלול ההמראה בשדה התעופה בנובוסיבירסק שבסיביר. תוך שעות ספורות הובל האיש העשיר ברוסיה בחזרה למוסקבה כשכיסוי ראש שחור על פניו וידיו אזוקות. ולדימיר פוטין החליט להפעיל את כוחו ושינה באחת את דרכה של רוסיה.

הספר הוא מסמך מרתק על האירועים שהביאו למעצרו של חודורקובסקי ולישיבתו בכלא בסיביר זה 9 שנים, ועל התוצאות הדרמטיות ועל ההשלכות מרחיקות הלכת שהיו לאירוע זה.

מרטין סיקסמית הוא אחד המומחים הידועים בעולם לנעשה ברוסיה של ימינו. הוא הצליח להגיע לאנשי מפתח רבים ששיחקו תפקיד מרכזי בדרמה הזאת. הספר נכתב כמותחן עוצר נשימה, אך למעשה זוהי בחינה מדוקדקת של המאבק שמנהל פוטין על השליטה במאגרי הנפט העצומים של רוסיה באמצעות מניפולציות ותמרונים פוליטיים, קנוניות, הונאה, בגידה וריגול.

פרק ראשון

הבריחה למזרח

יום שישי, 24 באוקטובר, 2003.

נִיזְ'נִי נוֹבְגוֹרוֹד, 400 קילומטר מזרחית למוסקבה

הטמפרטורה ירדה וסופת השלגים הלכה וקרבה, אך בקרת האקלים של המרצדס עמדה באתגר: מיכאיל חודורקובסקי שקע עמוק יותר לתוך העור החמים ועצם את עיניו. המיית הצמיגים על משטח האספלט של הכביש המהיר לשדה־התעופה עירסלה אותו לכדי נמנום. במהלך ששת החודשים האחרונים היה מוחו עסוק בעסקה ובהשלכות האדירות העשויות להיות לה; ימיו היו עמוסים פגישות, משאים ומתנים, כישלונות ופריצות דרך. ההצלחה היתה עתה כה קרובה, עד שהיה יכול לחוש בה כמו מלח על השפתיים.

חזונות של עושר לא הילכו עוד קסם על חודורקובסקי. לא כן חזונות של כוח, והעסקה הזאת היתה עתידה להעניק לו כוח עצום. בחומה המנחם של המכונית היה אפשר לסלוח לו על החלומות שחלם על האופן שבו ינצל את כוחו; על תוכניותיו לעתידו שלו ולעתידה של רוסיה. החזון היה מעורר השראה, אך האירועים עמדו להתנכל לו.

בכיסו היה המכתב – אפילו לא מכתב, פקס – שהיה יכול להכריע את גורלו. הוא התקבל אצל עורכי־דינו יום קודם – שני עמודים של הדפסת פקס מטושטשת החתומה בחותמת של משרד התובע הכללי: 'מיכאיל בּוֹריסוֹביץ' חודורקובסקי נקרא בזאת להתייצב במקום להלן בזמן הנקוב לצורך תשאול בחשד לאי סדרים בתשלומי המסים של חברת 'יוקוס אויל…'

המסמך נשא את חתימתו של ולדימיר וַסיליֶיביץ' אוּסְטינוֹב, התובע הכללי של הפדרציה הרוסית, אך חודורקובסקי ידע מי באמת עמד מאחוריו. הוא נקרא למוסקבה בהתראה של פחות מעשרים וארבע שעות. פוטין שיחק בו.

המכונית החלה להאט. חודורקובסקי הביט לתוך החשיכה וראה את האורות של שדה־התעופה ניז'ני בקצה הכביש המהיר. שעונו הורה שהשעה כמעט עשר בלילה… והיה עליו להופיע בפני חוקריו של הנשיא בשעה שתים־עשרה בצהריים. הפור נפל.

הדרמה שהתרחשה באותו ערב עמדה לגרום לעימות הרסני בין שני גברים רבי עוצמה בעלי תפיסות שונות לחלוטין לגבי עתיד מדינתם. האירועים הפכו לחלק מהפולקלור הפוליטי של רוסיה, אך הפרטים של מה שאירע בשלג של סיביר עדיין לוטים בערפל. הסיפור שלהלן מבוסס על עדויותיהם של אחדים מהאנשים שנטלו חלק באירועים הללו.

בשערי שדה־התעופה, עברה המרצדס של חודורקובסקי דרך עמדת הבדיקה הביטחונית והחליקה אל מסלול ההמראה. מטוס טוֹפּוֹלֶב מדגם 134, שלא היה צבוע בצבעיה של חברת תעופה כלשהי, עמד בפינת שדה־התעופה, הרחק מטרמינל הנוסעים. גבר נמוך ומוצק במעיל טייסים מיהר לרדת בכבש המטוס ועמד דום על המסלול: "ברוך השב, מיכאיל בוריסוביץ'". אני מצטער שאני צריך להאיץ בך, אדוני, אך יש לנו חלון הזדמנויות קטן לפני שהסערה מגיעה. כבר הפעלתי את המנועים."

חודורקובסקי הודה לאיש ואמר כי יעלה למטוס מייד. אך כשהיה על כבש המטוס הסתובב אחורה ושאל: "פּיוֹטְר… דיווחת על מסלול הטיסה?"

פיוטר הטיס את הבוס זה חודשים; הוא הבחין שמשהו אינו כשורה.

"כן, אדוני. אִירְקוּצְק, עם תדלוק בנוֹבוֹסִיבּירְסְק. כמו שאמרת." חודורקובסקי הניח יד על כתפו.

"אתה צודק. אבל תגיד לי: יש לנו מספיק דלק כדי להגיע עד פינלנד?" הטייס חשב לרגע.

"כן, אדוני. נוכל להגיע להלסינקי. אבל נצטרך לדווח על מסלול חדש, ואני לא בטוח ש…"

חודורקובסקי הניף בידו בביטול.

"אל תדאג. רק חשבתי בקול רם…"

על סיפון המטוס, הוא ביקש בירה ונטל אותה לטרקלין הפרטי שלו בחזית המטוס. מאז ומתמיד חשש לטוס. אך התא טבל באור רך ודיוֶורטימֶנטוֹ של מוצרט התנגן בשקט במערכת השמע.

חודורקובסקי נשם עמוקות וניסה להירגע. מושבים רחבים, מרופדים בעור בצבע בז', היו מקובצים סביב שולחן נמוך, שעליו היו מונחים פרטי מסלול הנסיעה הנוכחית. באותו ערב הוא סעד בניז'ני עם ראש הממשלה לשעבר. מחר, באירקוצק, הוא היה אמור לבקר במשרד האזורי של חברת 'יוקוס', לפתוח מכון חדש לסטודנטים צעירים הלומדים מדע המדינה וסוציולוגיה ולנאום נאום שכותרתו "כוחה של המדינה, עסקים וחברה", על הקשר בין הון לשלטון. לאחר מכן התכוון להגיע לעומקה של סיביר, לבקר את מושל מחוז יֶוֶֶונְקְיָה ולסייר בשדות הנפט החדשים שעמד לרכוש עם השלמת המיזוג עם חברת 'סִיבְּנֵפְט'.

עצם המחשבה העבירה בחודורקובסקי רעד של סיפוק: השדות של 'סיבנפט' היו החתיכה האחרונה בתצרף. הקונגלומראט החדש שלו היה עתיד להיות הגדול ביותר ברוסיה ומספר שתיים או שלוש בעולם. עם עוצמה שכזאת לא היה שום סיכוי שהאמריקאים יסרבו לו. הוא יגרום להם לחתום איתו על שותפות אסטרטגית, ושותפים מערביים בחברה יהפכו אותה לבטוחה מפני ציפורניו של הקרמלין, ואותו – למחוסן מפני הקרמלין. אבל הבעיה היתה כזאת: לפתע נראה היה כאילו הקרמלין רודף אותו…

הוא קרא לאלכס לבוא לטרקלין והציע לו משקה. אלכס סירב בנימוס והחליק על השולחן את עותק הפקס ששלח התובע ושהיה ברשותו. חודורקובסקי התבונן בו. "כן, אני יודע, אַלִיק. אבל מה אני יכול לעשות? זו מלכודת, לא?"

אלכס היה עורך־דין ולא מיהר להתחייב. "כן, יכול להיות. או שזה יכול להיות סתם איזה נוהל שהחבר'ה של התובע מנצלים כדי להרגיז אותנו. הם אוהבים לעשות קונצים כאלה."

חודורקובסקי לגם מהמשקה שלו והביט החוצה דרך החלון. המנועים הפכו רועשים יותר ויותר; אי־אפשר היה לדחות עוד את ההמראה. "כן, אולי. אבל אני חושב שייתכן שהם עושים לי את מה שהם עשו לפּלאטוֹן. הם מפחדים מאיתנו, אליק. הם מפחדים מאיתנו."

אלכס הינהן באיטיות. הוא היה אדם זהיר, והעיקשות של הבוס שלו הדאיגה אותו. פְּלַאטוֺן לֶבֶּדֶב היה במעצר, וסיכויו לצאת לחופשי היו קלושים. זה היה עסק ביש. אישומי העלמות המס היו חמורים, והניסיונות לשחרר את לבדב בערבות נדחו על הסף. כתב האישום נגד פּיצ'וּגִין עמד להיות חמור יותר: אנשיו של פוטין ניסו להדביק לו אישומים אחדים ברצח, שמשמעותם עשויה להיות מאסר עולם במחנות. וגרוע מכול, אלכס היה מודאג שהבוס עצמו מצוי בסכנה מיידית. הוא ידע שהמעצרים האחרים היו בבחינת אות אזהרה – הקרמלין רצה להפחיד את חודורקובסקי ולגרום לו ללכת בתלם – אך דומה היה שהאיומים והכפייה רק הגבירו את נחישותו לדבוק בדרכו. הוא היה גאוותן ועיקש: אלכס ידע שהתכונות הללו הן שהביאו להצלחתו העצומה בעסקים; אך הן גם היו התכונות שיביאו להתמוטטותו במהלומה קטלנית.

'אם יותר לי להביע את דעתי," העז ואמר, 'אני חושב שהם החליטו שאתה עשיר מדי וחזק מדי. הם לא אוהבים שאתה מרים עליהם את האף. הם כמו הסנדקים של המאפיה, ואתה לא נותן להם את הכבוד שהם חושבים שאתה צריך לתת להם."

בפעם הראשונה במהלך השיחה מיכאיל חודורקובסקי צחק, כאילו עצם המחשבה על זלזול בכבודו של נשיא רוסיה אינו אלא בדיחה משעשעת. כשהתמתח בכורסה המרופדת של המטוס הוא הזכיר לאלכס פנתר במנוחתו, נינוח לשעה קלה אך תמיד מוכן ומזומן להסתער: דמותו הנמוכה והצנומה מבעד לסוודר הקשמיר האפור ולמכנסי הג'ינס השחורים; עיניו הירוקות־חומות חסרות מנוחה ודרוכות מאחורי המשקפיים דקות המסגרת; שערו הקצוץ, אפור בטרם עת בגלל אלוהים יודע אילו תלאות ודאגות, שיווה לו מראה בטוח בעצמו של ספורטאי הנהנה מתהילה של קריירה מפוארת.

"אני לא צוחק עליך, אליק," כך אמר. "עצם המחשבה על האספסוף של פוטין כסנדקים… אתה יודע שאני לא טוב ב'לתת כבוד'. הם וידאו שאני מחוץ לעיר לפני ששלחו את הצו; הם ידעו שאצטרך לעזוב הכול כדי לחזור; אז מה הסיפור שלהם?"

אלכס חשב לרגע.

"אני לא בטוח. אבל אם להגיד את האמת, זה לא מוצא חן בעיניי. ברגע שקיבלנו את המכתב אמרנו לתובע שלא תוכל להגיע, אבל לא שמענו מהם דבר. אתה לא חושב שאולי כדאי שנחזור ונדבר איתם? נברר מה הם רוצים ונסביר את העמדה שלנו?"

חודורקובסקי דיבר כעת ברצינות.

"כן, חשבתי על זה. אבל תראה מה קרה לפלאטון המסכן. אפילו חשבתי לומר לפיוטר לשנות כיוון ולהטיס אותנו אל מחוץ למדינה. אבל זה יראה שאני מודה בכניעה, ואני לא אדם שנכנע. אם אחזור למוסקבה, זה כאילו שאני כורע ברך בפני פוטין…"

המטוס עלה על המסלול ורעש המנועים גבר.

מילותיו האחרונות של חודורקובסקי נבלעו בקולו של פיוטר, שנשמע במערכת הכריזה: 'אני מצטער, חבר'ה. מגדל הפיקוח סירב לבקשת ההמראה שלנו. יש איזו בעיה טכנית. אנחנו חייבים לחזור בחזרה."

הנפט של פוטין – המאבק על עתידה של רוסיה, מאת מרטין סיקסמית, מאנגלית: אלה בשן, הוצאת מודן, שנת 2012, 451 עמודים