ספרים סופרים ומה שביניהם – תכנית ראיונות ברדיו קס"ם 106אפאם – יום רביעי ה-29 בינואר 2020

ספרים סופרים ומה שביניהם – תכנית ראיונות ברדיו קס"ם 106 FM – יום רביעי ה- 29 בינואר 2020:

 

 

 

משתתפים:

עיקר התוכנית הוקדשה להקראות שירים על ידי משוררים ויוצרים: דורון כהן, צור ארליך, טל איפרגן, רחל אמיתי, אביחי קמחי, אביבית חזק.

 

בלוגרית הספרים חגית בן חור סיפרה על המותחן האישה התמימה שכתבה איימי לויד  (הוצאת מודן);

הנה מקצת מהשירים שהוקראו:

 

האוקיאנוס השקט/ דורון כהן

את כל החופשות שלי

בשנים האחרונות

אני מבלה באוקיאנוס השקט.

כל לילה

מחצות,

במשך שמונה שעות,

אין מיילים, אין צילצולים, אין הודעות.

זהו האי הבודד האחרון שנשאר

וכל מה שנותר

הוא רק לענות על השאלה

שהופנתה אל כל אחד מאיתנו

אי פעם בעבר:

איזה ספר, תקליט או אישה

היית לוקח איתך לחופשה

באי ביחיד

שיד אדם לא דרסה:

באוקיאנוס השקט

 

תיקון עולם/דורון כהן

בכל פעם כשקמתי

לתקן את העולם

בדיוק התקלקל לי

הדוד חשמל

או הטלוויזיה

או מכונת הכביסה

או התגלה לי לפתע

כתם מדאיג של רטיבות על התקרה

והיו לי דברים

הרבה יותר דחופים לתקן

מאשר את עולמנו

המסכן

אכן, אנו משוועים למתקני עולם

נביאי זעם

ואקטיביסטים חברתיים

אך יותר מכך

זקוקים

לאינסטלטורים

לחשמלאים

לטכנאים,

מתקני עולם אמיתיים

 

הסימפוניה הרביעית/צור ארליך

לִקְרֹא תִּגָּר. עַל מָה? עַל מַהֲלַךְ הַזְּמַן.

עַל כּוֹחַ הַכְּבִידָה. עַל כּוֹחַ הַהֶתְמֵד.

עַל אֹפֶל הֶעָתִיד בְּלֹבֶן הַיּוֹמָן.

עַל נִדָּחוּת הַחַי. עַל מוּת הַמֵּת.

 

לְהִתְגַּבֵּר. עַל מָה? עַל מַעֲצוֹר נִפְלָא

הַמְּפַתֶּה לַחְדֹּל; עַל הַתְּשׁוּקָה לִמְחֹק.

לְהַעֲמִיד לְדִין אֶת צַו הַנְּפִילָה.

לְהַעֲנִישׁ אֶת יְדִיעַת הַחֹק.

 

לִקְפֹּץ עַל הַשָּׁעָה. לַעֲשׂוֹתָהּ הִיסְטוֹרִית.

לִפְרֹץ אֶל הַהֵיכָל מִתּוֹךְ הָעֲזָרָה

וּמִמַּחְתָּה לִשְׁפֹּת עַל מִזְבְּחוֹת הַקְּטֹרֶת

אֶת צִפָּרְנֶיךָ תַּחַת לְבוֹנָה זָרָה.

 

לִצְרֹר מִן הַצֳּרִי. לִפְתֹּחַ בְּעֵת צֹרֶךְ.

לִטְמֹן בֵּין הַצּוּרִים אֶת חֶמֶד הַצּוּרוֹת.

לִצְרֹב צָמָא בַּבַּר, וּבַבְּרָכָה – בַּצֹּרֶת.

לִכְמֹס בֵּין הַגְּדוֹלוֹת אֶת חֵן הַנְּצוּרוֹת.

 

שְׁמַע / טל איפרגן

לֹא יַצְבִּיעַ אָדָם עַל אָדָם אֲשֶׁר קָם וְלֹא יָשַׁן וְלָקַח עִמּוֹ מַעֲשָׂיו וּמְעַט שְׁרִירָיו וְשִׁירָיו בְּאָזְנָיו וְאֶת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמִינֵי כְּאֵבָיו וְיָצָא בְּנַעַלַיו וְהָלַךְ כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ אַךְ נִמְתַּח וְהַמִּדְרָכוֹת עוֹד לֹא לוּטְּפוּ בְּשֶׁמֶשׁ וְעָלֵי הַדְּלַעַת עוֹד לֹא כּוּסוּ בְּטַל וְהַיּוֹם עוֹד לֹא נֶעֱטָף בִּרְמָזָיו אוּלָם הָאָדָם קָם וְשָׂם צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים בְּעוֹלָמוֹ הַקָּטָן שֶׁנִּבְנֶה זֶה עַתָּה לְאַחַר שֶׁסּוּפָה בָּאָה וְעָקְרָה חֲלוֹמוֹתָיו וְדָרְשָׁה אוֹתוֹ לָקוּם וְלָקַחַת וְלָלֶכֶת בִּשְׁבִילָיו עַד יִשְׁמַע הָאֵל תְּפִלּוֹתָיו וְיָבִיא אֵלָיו סִימָנָיו וְיוּכַל הוּא לִסְמֹךְ עַל רוּחוֹת הַשָּׁלוֹם

 

שיעור/רחל אמיתי

למדתי שלכעוס זה כואב ומשאיר שריטה בלב

לסלוח זה מרפא אך לא תמיד עוזר.

נשיות היא כוח וחמלה היא חיונית.

למדתי שיש אנשים רעים, ורבים אחרים טובים.

צדק הוא אינדיבידואלי בעיני המתבונן.

פחד הוא כוח – ויהירות היא אם כל חטאת.

אהבה היא הטמעה ושנאה היא מחלה.

לב גדול ורחב זו מתנה, וקמצנות היא מחלה.

למדתי, שיש שיאהבו אותי וילכו אחרי ואיתי גם במדבר

הרבה יותר משבע שנים,

ויש שאינם אוהבים את העוגה שלי.

למדתי שצריך לדעת לתת לנשמה

לדבר ולחייך

לחבר ולגשר.

לאהוב עמוק – זה כשהראש מסתחרר והלב רוקד.

למדתי שבריאות ומשפחה זה לא מובן מאליו.

חברות לא נמדדת במרחק הפיזי היא אפשרית גם ממרחקים.

הבנתי שהעולם לעיתים אכזר

אבל החיים יפים.

אופטימיות ואמונה זה שם המשחק.

ואלוהים מגשים חלומות – כשבאמת מתכוונים.

 

הענק/רחל אמיתי

נכנס הענק היפה לגינתי,

עיניים לו ומחייכות,

ובגינתי הפרחים צבעוניים

והדשא ירוק

והשמש זורחת

השמים תכולים ולעיתים מעוננים

והלב מחייך ושמח.

קיפץ וריקד לו הענק היפה

נשם את ריחו של הפרח

אכל את גרעיני החמניות,

נשכב על הדשא והביט

אל השמיים הכחולים,

נעם לו המגע והרוך

נעמה לו גינתי.

זהירות מוקש, צעקו חברי

הענק מסוכן, הכיצד את מאפשרת?

ואני חשבתי אחרת

הענק בודד,

וליבו תמים,

משתגע ומשתובב הוא לעיתים,

אך שמח וטוב לב הוא,

לעיתים הוא רמס,

ודרך, והכאיב לפירותי,

אך לא בזדון פעל

כי אם בתמימות.

אך אויה,

הכאב כואב וצובט בלב

ומעציב ומאפיל

ואני עדיין אוהבת את

הענק בגינתי.

 

אָבִי בְּלֵילוֹתָיו / אביחי קמחי

 

בְּטֶקֶס פְּרַס עַגְנוֹן

שׁוּב חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְעַד כַּמָּה

הָיְתָה אָגָאתָה כְּרִיסְטִי          

הַסּוֹפֶרֶת שֶׁל חַיֶּיךָ הָעַמְלָנִים

 

כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת הָיוּ מְכַרְסְמוֹת

אֶת שְׁנָתְךָ וְגַבְּךָ וְלִבְּךָ זָעֲקוּ

לֹא עָלָה בְּמוֹחִי אֲבַק מַחְשָׁבָה

שֶׁבְּיוֹם מַבְעִית אֶחָד אֶמְצָא

מָגֵן מֵאֲחוֹרֵי מִלִּים                          

כַּמָּה כְּאֵב יָכוֹל הָאָדָם לְהָכִיל

בְּחַיָּיו הַקְּצוּבִים שֶׁאָרְכָּם

כְּסֵפֶר מֶתַח שֶׁל אֲהוּבַת אָבִי

 

נוֹתְרוּ רַק בְּדַל נֶחָמָה וְצִפּוּי

בְּדִיל שֶׁל אֹשֶׁר וּשְׁאִיפוֹת עֲשׂוּיוֹת

בְּדָלֵי סִיגַרְיוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְעָלוּ                              
בְּעָשָׁן הַמִּשְׂתָּרֵג בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ       

שֶׁנִּצְבְּעוּ בְּנִיקוֹטִין

 

כְּבָר 34 שָׁנָה אֵין טַעַם לִשְׁאֹל

וּבַלֵּילוֹת נוֹתָר רַק לְהַרְהֵר וְשׁוּב

לְהַרְהֵר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ

וְלֹא הִבְשִׁילוּ בְּמוֹעֲדָן

וּבַבֹּקֶר הֵן תֵּאָסֶפְנָה לַכְּתוּבִים                                     
לִהְיוֹת אוֹתִיּוֹת חַיּוֹת

 

שביל הפילוסופים / אביבית חזק

בַּשְּׁבִיל שֶׁבּוֹ הִתְהַלְּכוּ הַפִילוֹסוֹפִים בְּיַפָּן

לֹא פָּגַשְׁתִּי אֲפִלּוּ פִילוֹסוֹף אֶחָד

אַךְ עֵינַי הִבְחִינוּ בִּתְבוּנַת הַשֶּׁמֶשׁ

הַמְּרַצֶּדֶת עַל פְּרִיחַת עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן
רָאִיתִי פַּרְפַּר חוֹשֵׁק בְּפֶרַח וְעָף

לְעֵבֶר הַמִּקְדָּשִׁים וְהַגַּנִּים הַהֲדוּרִים

לֹא רָחוֹק מֵהַנָּהָר שֶׁבּוֹ זָרְמוּ הַשָּׁמַיִם

וְרוּחִי רִחֲפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וְזֶה הָיָה הַכֹּל