ביקור בית עם היוצרת טל איפרגן: לקרוא עיתון מול הרוח / מסע פנימי מורכב ולא פשוט כלל

לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן

טל איפרגן, משוררת, סופרת ועורכת. הוציאה לאחרונה את 'לקרוא עיתון מול הרוח', הרומן הראשון שלה אחרי שלושה ספרי שירה. זהו ספר מסע מעניין וייחודי. הוא מתחיל ממקום נמוך פיזית ונפשית: מתחת לשולחן שבמטבח, ומסתיים במקום גבוה פיזית ונפשית, מקום של יכולת הכלה, הבנה וקבלה. איפרגן מאמינה שהכתיבה בכוחה לטפל בנפש, וכך יוצא ספרה החדש נוגע ומרגש.

טל איפרגן, כותבת אוטוביוגרפיות ותוכן שיווקי. היא עורכת שירה ופרוזה, כותבת למוזיקאים ומנחה סדנאות כתיבה. כמו כן מעלה מופע מקורי בשם 'המשורר' עם הזמר והמלחין רונר רוזנר.

לקרוא עיתון מול הרוח

יולי, גיבורת הרומן, נאלצת לצאת למסע פנימי מורכב ולא פשוט כלל. בשורות מרות דופקות על דלת נפשה: אביה נעדר, והיא שלא הספיקה להיפרד ממנו, או לסלוח, למדה לקבל, לחיות ולאהוב, זאת אף על פי העבר הרודף וההווה העצוב. היא עושה זאת ממקום נקי של התפכחות ולא ממקום של אשליה. אין זה תהליך פשוט עבורה. במהלך הספר יולי מוצאת עצמה נשברת, נעצבת, בורחת, מפחדת ומתייאשת. אך כל אלה משרתים אותה כדי לצמוח. לאורך הספר נחשפים מצבים שונים, נפרמים קשרים, ופיסות חיים מתבהרות. הקורא מקלף באיטיות שכבות שהצטברו עם השנים. הוא מוצא עצמו דואג ליולי, מבין את יולי, ובעיקר למד ממנה אופטימיות ואהבה מהי. קל להזדהות עם יולי, אך לא ממקום של רחמים כי אם ממקום של חמלה וגאווה. למרות שסיפור חייה רצוף אובדן, יולי אינה מאבדת את התקווה: "יום אחד נעריך את הכאב אחרת. כנועד לשרת." – היא יודעת זאת היטב.

מי שמספרת לנו את סיפורה של יולי היא המספרת. לעתים היא יודעת הכול, לעתים מנסה להבין. היא מודה שפגשה את יולי כדי לכתוב ספר, ואף מקדישה פרק שלם למפגש בינה ובין יולי ששמו 'אני ויולי'. לא ברור אם המספרת היא אכן המחברת, טל, או אחת הדמויות. דמויות מרכזיות אחרות הן סבתה היקרה של יולי, שגרה ביבשת אחרת ורחוקה, וחולה במחלת השכחה הנוראית; שי – שמציע ליולי לסמוך עליו ולהתחתן עמו; תמי הפסיכולוגית; גברים שחולפים מחייה של הגיבורה כמו הרוח; דניאל שמלמד את יולי לא לפחד עוד מעורבים; אביה של יולי, וטיטו – אביה של המספרת. כל אלה מסייעים לקורא להכיר את יולי, ולצייר את נוף ילדותה.

יולי טועה לא אחת אך יודעת שכולנו טועים, נופלים אל תהומות כשחשוך בנו. למול הבחירה: להדחיק את העצב או לגעת בו כדי לטפל, יולי בוחרת להאיר עליו מקרוב. היא מתמודדת עם הגעגוע הבלתי פוסק לסבתה דינה שנפטרה, עם הערגון לאבא, ועם אהבות שאין בהם אהבה. היא טועה אך מתקנת, ובעיקר מקשיבה ללב. בסוף המסע האמיץ שלה זוכה יולי לחבוק אושר, אותו היא מכנה 'יהלום פנימי'.

"הרבה ייאוש גורם לייאוש להתייאש. הופך את הייאוש למסטיק בלי טעם שמתפורר בפה. לפתע נמאס לך ללעוס ייאוש ומתחשק לך לירוק. לסלוח. לקבל. לכבד. להעריך. ככה ברצף. ומתחשק לך לאהוב, רק שאז אתה נזכר שאינך זוכר איך. אבל בעצם לא מפסיקים לאהוב, אתה יודע זאת גרשון, נכון? לא מפסיקים אף פעם, רק שוכחים איך זה באמת."

"למה?"

"כי אסור. אסור להפסיק אף פעם. כי יום אחד גם אתה תצא מהבור התהומי של הפנים החוצה. פשוט תצא החוצה גרשון ותסתכל לשמש בעיניים כדי שתסנוור. ותלך יחף כדי להרגיש את האבנים הקטנות שדבוקות כבר שנים למדרכה. כדי להרגיש את המלט. ואז תשכב על דשא לח ותריח דשא לח, עד תקלוט כמה פלא יש בדשא, כמה ירוק. ותשכב שם עד שיתחיל לגרד ואז תתרומם לאט לאט כדי לא לחטוף סחרחורת מכל הריח והירוק, ותעמוד זקוף ותביט בשמים. והם יהיו בהירים." (מתוך 'לקרוא עיתון מול הרוח').

שם: טל איפרגן

גיל: 30

סטטוס: רווקה

מגורים: חיפה

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הרומן לקרוא עיתון מול הרוח, הוצאת עמדה, 2013.

טל איפרגן (צילום קלרי)

מאין שאבת את ההשראה לכתיבתך? "הספר נכתב בעבר, אחרת, ועבר עריכה מחודשת, כמעט מחדש. העלילה נעה בין פיסות חיים שלי, של הגיבורה, של המספרת. המציאות גוברת על הדמיון, ולהפך, והלב גובר על השכל הישר. סבתי ז"ל, לה מוקדש הספר, העניקה לי השראה רבה. במקביל בשנתיים האחרונות קראתי בעיקר את דוסטוייבסקי. הוא הרשים אותי עמוקות גם כשלא הבנתי דבר".

"מה עושים ללא ים? תהתה במשך עשרים ואחת שעות טיסה. כמה רצתה לקחת את דינה אל רצועת הים שהיא נרגעת בה, אך דינה חששה מגבהים. עם זאת דינה לימדה את יולי לסלוח גם כשאין ים. לימדה אותה להתמסר. להיכנס למים גם אם הם קפואים, גם אם גועש. "יש להבחין בדגל האדום ולשמור על קשר עין, כל השאר הוא מזל. תהיי במקום הנכון בזמן הנכון," אמרה ליולי." (מתוך לקרוא עיתון מול הרוח, עמ' 19).

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "הטיוטות ארכו שנים, אך כתיבת כתב היד הנוכחי ארכה חצי שנה לערך. לילות לבנים שנשקו לבקרים של כתיבה".

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר? "אני כותבת מגיל מאוד צעיר. אצלי זה צורך קיומי. אני לא נושמת טוב אם אני לא כותבת, משהו בי כואב. אמנם אני מגיעה מהשירה, והמעבר לפרוזה הוא קפיצה למים עמוקים, אך ה'טריגר': הבטחה שמסרתי לסבתי ז"ל, היווה לי גלגל הצלה. היא אהבה שכתבתי אותה, שכתבתי בכלל. היא חלתה באלצהיימר לפני שנים מספר, ואני נסעתי אליה. שם, בבואנוס איירס, כתבתי את אשר סיפרה למען לא נשכח, והייתי קוראת לה שירים שלי. זה היה משמח אותה מאוד".

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך? "השאלה הראשונה ששואלים אותי לאחר קריאה היא 'האם 'יולי' זאת את?', ו'האם באמת נפלת משובר גלים?!' אז כן, נפלתי, וקמתי. אבל יולי הרבה יותר גיבורה. היא חלק בלתי נפרד ממני, ועם זאת אני מפרידה אותה. יש ימים שאני כועסת עליה כי היא חזקה במקומות שבהם אני נחלשת".

האם הספר הוא רק לקריאה והנאה או שיש מסרים שאת רוצה להעביר בספר (באמצעות הסיפור)? "הרבה מסרים שזורים בדפי הספר. מהם: אופטימיות, תקווה, הייאוש קיים כדי לצמוח, ועוד. מאחורי הרומן עומדת כמיהה לתת לקוראיו מנה של דלק פנימי. אנחנו נפגשים באותן שמחות ובאותו העצב, מסתבר".

"מחשבותיה לקחו נפשה אל העתיד, עתיד שיכול להיות טוב כל כך אם רק תבחר. מחשבותיה חטפו נפשה אל העבר. אל שהיה. אל התם והנשלם, אל המיותר להתעקש לחיות אותו מתוך כאב, מתוך פשרה, מתוך כניעה." (מתוך 'לקרוא עיתון מול הרוח', עמ' 126).

אילו ספרים קראת לאחרונה? "אני עורכת ספרים של אחרים כך שלאחרונה יצא לי לקרוא בעיקר את שלהם. במקביל קראתי הרבה שירה, שבתי אל ספרי שירה שריח ישן וטוב דבק בהם. הרבה נרודה (עד כאב), בורחס ובנדטי. כמו כן הגיעו אלי ספרי שירה ופרוזה טובים שראו אור בשנים האחרונות כאן בארץ. קראתי אותם, וקראתי את עמוס עוז בין אהבה לחושך, ואת פאולו קואלו שמרשים אותי תמיד".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "קשה לי לקבוע מי הרשים יותר מכולם שכן אני מגלה מרשימים נוספים כל הזמן. דוסטוייבסקי הרשים אותי, וציטוט שלו מופיע בתחילת הספר: "להתווכח עם אישה זה כמו לנסות לקרוא עיתון מול הרוח". לצדו עשה זאת מריו ורגס יוסה שגרם לי לרצות לכתוב מבלי להתנצל על כך. להאמין שמותר לרצות להיות סופר, וללכת על זה, באמונה ובעשייה. יש בו משהו מכשף".

אילו ספרים קראת בילדותך? "קראתי את יהודה אטלס, את 'הנסיך הקטן' ללא הרף, ובריטניקה לנוער. הייתי שבה מבית הספר היסודי, ילדת מפתח, מחממת לי מזון קפוא, וצוללת לאנציקלופדיה".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "את התנ"ך. כי לא קראתי בו מזמן. הדת הרחיקה אותי מזה הספר, היפה, העמוק, המלא כל טוב והשכל. הייתי לוקחת ספר של הרוקי מורקמי, את 'ריקוד האדמה' שלו, ואת 'סופשבוע שישנה את חייך' של ג'ואן אנדרסון. כי הוא מזכיר לי לאהוב את עצמי".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "שלושה ספרי שירה שלי יצאו עד כה לאור. זהו הרביעי במספר, רומן ביכורים".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "הספר הוא מסע. גיבורת הרומן, יולי, יוצאת למסע כאשר בשורות מרות דופקות לה בדלת. הן מרעישות את כל אשר היא בנתה עד כה. אביה נעדר, היא לא הספיקה להיפרד, וקשה לה לסמוך על כל המה והמי. היא מפחדת מעורבים, פיזית ורוחנית, ועם זאת היא למדה לסלוח, לקבל ולאהוב".

"צפיתי בה ולבי נקשה. החזה העיק עלי מפני שידי היו קשורות באזיקים. בידיים כבולות לא יכולתי לכתוב עבור יולי סוף אחר, טוב יותר, לסיפור שלה. לרגע דל אבדה לי ההשראה. פיללתי שנשימתו טרם פסקה. ביקשתי תיקון. ידעתי שערב אביבי אחד יולי תתחתן, וידעתי שמן הראוי שאביה יהיה שם. ירקוד עמה ברגליים יחפות." (מתוך 'לקרוא מול הרוח', עמ' 94).

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "אכן. לדאבוני אין לי פנאי לזה כשם שהייתי רוצה. ויש לי פצע בלב כי אינני כותבת מספיק. יש ספר המשך ותפנית בעלילה. יולי נאלצת להתמודד שוב, רק שהפעם יהיה לה קשה עוד יותר".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "להתחיל".

משפט מסכם: "תהיו טובים. ההצלחה שלכם לא באה על חשבון אחרים. התרכזו ביצירה העמוקה, ולא בתחרות ההורסת כל יצירה באשר היא". 

טל איפרגן – ספרים

נגיעות, שירים, הוצאת גוונים, שנת 2009.

הגדה – אם תרצו, שירים, הוצאה עצמית, שנת 2010.

הפוך בלי קצף, שירים, הוצאת פיוטית, שנת 2010.

לקרוא עיתון מול הרוח, הוצאת עמדה, 2013.

לקרוא עיתון מול הרוח מאת טל איפרגן, הוצאת עמדה, שנת 2013, 133 עמ'.