ביקור בית עם המשוררת רות גולן: ערוצים

 

רות גולן הינה במקצועה פסיכולוגית קלינית, מדריכה ופסיכואנליטיקאית. חיה, עובדת ומלמדת ביפו. עוסקת בפסיכואנליזה כפי שקרא אותה ז'אק לאקאן בחזרתו אל פרויד. ב-1991 הקימה, יחד עם עוד שלשה חברים את "המקום הפרוידיאני ביפו", מקום שעסק בעיקר במפגש בין הפסיכואנליזה לתחומי תרבות אחרים, וניסה להכניס את השיח הפסיכואנליטי לתרבות הישראלית, או יותר נכון, לאי-הנחת שבתרבות.

בשנים האחרונות רות חוקרת את האבולוציה של התודעה ואפשרויות של דרכים חדשות להתקשרות בין בני האדם. היא תלמידתו ושותפתו לדרך של המורה והפילוסוף אנדרו כהן, במסגרת זו היא מלמדת במסגרות שונות היא גם חברה ופועלת בתנועת "פסיכו אקטיב – אנשי בריאות נפש לזכויות אדם".

בתוך הפעילות הענפה הזו, רות מוצאת זמנים של שקט להתבוננות בעצמה ובעולם הסובב ומתוך השקט הזה, ולעתים מתוך סערת הרגשות נכתבים שירים. ערוצים, ספר שיריה החמישי שיצא בימים אלה, מביא חלק מהם.

 

כלֹא אִשה

 

כְּלֹא אִשָּׁה אֶהְיֶה פַּרְפָּר שָׁקוּף

מֵעַל לַיְּעָרִים הַשְּׁחוֹרִים.

אַפְשִׁיל מֵעָלַי זְמַן כָּבֵד,

צַיַּד אָדָם רוֹדֵף אָדָם.

 

קַרְנֵי שָׁמַיִם יֵאָרְגוּ בְּרַגְלַי הַדַּקּוֹת

וְיִקְשְׁרוּנִי בְּחוּטֵי זָהָב אֶל

הַקַּלִּים שֶׁבַּעֲלֵי הַצַּמֶּרֶת

עוֹצְרִים בִּמְעוּפִי.

 

* * *

שם:  רות גולן

גיל: 59

סטטוס: אם ל- 3 ילדים וסבתא ל-3 נכדים.

מגורים: יפו

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר ערוצים, שירים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.

מאין את שואבת את ההשראה לכתיבתך? "מכל מה שסובב אותי בחיים החיצוניים והפנימיים. מתגובות שלי לאירועים, מחלומות, מחוויות רוחניות. אני מוצאת זמנים של שקט להתבוננות בעצמי ובעולם הסובב ומתוך השקט הזה, ולעתים מתוך סערת הרגשות נכתבים שירים. עד כה אספתי ארבעה קבצי שירה וזהו הקובץ החמישי".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "כותבת מילדות. פרסמתי לראשונה כספר בשנת 1991".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים נכתבים לאורך שנים, בעיקר בזמנים הנדירים שבהם אני יכולה להתבודד עם עצמי".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים "13 העלים של השושנה" של הרב עדין שטיינזלץ, "הארה אבולוציונית" של אנדרו כהן, "נופל מחוץ לזמן" של דוד גרוסמן, ספר שירים של המשורר הסופי רומי".

 

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "בנעורי המשוררים האהובים היו רחל, אלתרמן, יהודה עמיחי ודוד אבידן במיוחד. אני מניחה שבאופן עקיף השפיעו על כתיבתי. בתקופה מאוחרת יותר האהובים עלי היו פול צלאן והמשוררים הפולנים – ויסלבה שימבורסקה,  צ'סלב מילוש, אבל גם יונה וולך, לאה שניר, אדמיאל קוסמן, רחל חלפי ועוד רבים אחרים. כיום יותר אוהבת שירים מסוימים ולא מכלול שירה של משורר".

איזה ספרים קראת בילדותך? "את כל הספרות הטובה והקלאסית. אבי אסר עלי לקרוא חסמבה וקופיקו. בכתה ח' קראתי בשקיקה את מלחמה ושלום ואת שייקספיר".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "המחזות של שייקספיר, התנ"ך וספר שירים של רומי".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  "זהו ספר שירי החמישי".

 

מספריה של רות גולן

 

ערפל, שירים, ספרית הפועלים, 1991

צל, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1996

ציפורי המילניום, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1999

שיטפון, שירים, הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2003.

ערוצים, שירים, הקיבוץ המאוחד, 2012

 

ספרי עיון

אהבת הפסיכואנליזה: מבטים בתרבות עם פרויד ולאקאן, רסלינג, . 2002

נושאי התודעה – כשהפסיכואנליזה פוגשת את התפתחות הרוח, רסלינג, 2009

Loving Psychoanalysis: Looking at Culture with Freud and Lacan, Karnac, London, 2006

 

ספרי קצת על הספר שכתבת:  "שירי ערוצים מנסים לחתור ולחרוץ ברובדי השפה, כדי לחשוף את מרבצי התודעה השונים. הקורא בשירים מהלך בעקבות מאמץ עיקש לאפשר זרימה רציפה ושוצפת של מים חיים,  בערוצים שחלקם חסומים וחרבים ורק לחלוחית נחבאת בחגוויהם, חלקם מטפטפים טיפות פוריות וחלקם שופעים זרימת מים ואור.

הערוצים – חלקם אסופים מספרי הקודמים, וחלקם חדשים.  לעתים הם מתקדמים בלא הפרעה, לעתים חוזרים לאחור,  ולעתים מתפתלים סביב מכשולים שונים, בתנועה שבין אי האפשרות המשתקת לבין ההתפרצות – באהבה, במועקה, בהתעלות רוחנית, ובממשי של החיים ושל המוות".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בימים אלה אני מתרגמת לאנגלית את ספר המאמרים השני ומתחילה לכתוב ספר תיאורטי נוסף על היבטים של אבולוציה תרבותית ותודעתית באמנות. השירה נכתבת אחד אחד לכן אי אפשר לתכנן ספר. אם וכאשר יתקבצו די שירים, ודאי אוציא ספר נוסף".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "הכתיבה נובעת מהיד ולא מהראש. כלומר מהלא מודע. אם רוצים לכתוב שירה צריך להשעות את כל הביקורתיות והרציונאליות עד לשלב מאוחר יותר של עריכה".

משפט סיכום: "אני רואה בשירה מעבר לדחף האישי מכתבי אהבה של הלא מודע ליקום התרבותי, או ביטוי של הדחף היצירתי הבלתי נלאה ולכן יש לה ערך אוניברסאלי".

 

שירים מתוך "ערוצים" מאת רות גולן

 

מדיטציה

 

1

 

הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהֵם

כְּמוֹ הַטֶּבַע וְהָהָר וְהָעֵץ וְהַקּוֹץ

וְהַצִּפּוֹר – כְּפִי שֶׁהֵם.

הָעֵץ כְּפִי שֶׁהוּא

הַסֶּלַע כְּפִי שֶׁהוּא

הַקּוֹץ, הַדְּגָנִית, הַצְּרָצַר, הַדְּבוֹרָה

כְּפִי שֶׁהֵם.

וַאֲנִי אֵינִי כְּפִי שֶׁאֲנִי

מְטַלְטֶלֶת שְׁאֵרִיּוֹת מַרְעִילוֹת בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ.

וְאִם אֶהְיֶה, וְאִם אֶהְיֶה כְּפִי שֶׁאֲנִי –

אֶהְיֶה כְּפִי שֶׁהִיא וְהוּא וְהֵם

וְלֹא אֶהְיֶה יוֹתֵר

וְגַם אֶהְיֶה מְאֹד

אֲשֶׁר אֶהְיֶה

 

2

 

חֲוָיָה אוֹקְיָאנִית שֶׁמִּתְמַקֶּדֶת

בִּנְקֻדָּה אַרְכִימֶדִית

בְּלַהַב סַכִּין

וּבְרוּחַ מְטַלְטֶלֶת מְנַעֲנַעַת מְזַעֲזַעַת.

מוּכָנָה לָמוּת בְּרֶגַע זֶה

עַד שֶׁכָּל מִיצַי וְתָאַי יִזְּלוּ לָאֲדָמָה

וְיִתְפָּרְקוּ

אֶל תּוֹךְ הַתּוֹדָעָה הַקּוֹסְמִית.

מִכָּל מְלַמְּדַי,

מֵאֶחָד לֹא הִשְׂכַּלְתִּי,

כִּי מִכֻּלִּיּוּת עָלִיתִי לְאֵינְסוֹף.

הֵרַחְתִּי רוּחַ אַחֵר

מִסְתַּחְרֵר וְכוֹאֵב אֶת כָּל הָאֵשׁ

 

3

 

מִתְאַדָּה לְמִילְיוֹנֵי חֶלְקִיקִים

וְהוֹוָה בְּכָל מָקוֹם וּבְשׁוּם מָקוֹם,

לֵב מָלֵא שִׁירָה בְּשָׂפָה אַחֶרֶת

גִלְגָמֶשִׁית, אוּלַי צִרְצָרִית.

חֶלְקִיקַי מִתְפַּזְּרִים בִּנְדִיבוּת

וְהַיָּרֵחַ בְּשֶׁלּוֹ,

גַּם הוּא נָדִיב בְּהַדְרָגָה.

אֲבָל הַכּוֹכָבִים – בְּלִי חֶשְׁבּוֹן

כְּלָל

לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב

הָאוֹר שֶׁמְּשַׁלְּחִים הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה,

הַדֻּבָּה הַקְּטַנָּה, וַאֲחִירוֹן גַּם.

 

 

מַנְדָלָה

 

 

שְׁאוֹן הַשָּׁעוֹן מְעוֹרֵר חֲבַצָּלוֹת בָּרוּחַ

כַּפְתּוֹר פֶּרַח אָחוּז בְּכַפְתּוֹר פֶּרַח

מִשְׁתַּזְּרִים בָּרוּחַ הַבּוֹעֶרֶת כְּצֶלוֹפָן

מְגַלְגֶּלֶת תַּיִל נוֹשֵׂא עַל חֹד הַסַּכִּין

אֶת כָּל מִשְׁקַל דִּמּוּיֵי הַהֶאָרָה.

 

 

לבלב שקט

 

1

 

בֵּין שְׁתֵּי אָזְנַי – פָּנִים אֶל פָּנִים חוֹלְלוּ עַכְבִישֵׁי נוֹיְרוֹנִים

בִּטְנִי נִפְתְּחָה וְהֵנִיבָה עֲלֵי טָרָף מְשֻׁנְּנֵי קְצָווֹת

מָחוֹל חֲסַר מַהוּת וּזְמַן

אֶצְבְּעוֹתַי פָּרְחוּ סִגָּלִים חַמִּים

רַק צְלִילֵי צִלְצָלִים שֶׁל עֲדִינוּת בֶּעָמֹק

רִפְרְפוּ עַל

שִׂפְתֵי הָעֶדְנָה שֶׁפָּתַחְתִּי, חוֹמֶסֶת בִּנְחִירַי

נְחִילֵי אוֹר וּדְבַשׁ.

 

 

2

 

תּוֹפֶרֶת יְתָרִים לַחִים

לְשׁוּלֵי מִפְרָשׂ שֶׁיַּפְרִיחַ

שִׁירַת חַיִּים שְׁלֵמָה.

 

 

מדיטציה – בוקר

 

 

אֲנִי פּוֹרֶקֶת אֶת מַהוּתִי מֵעָלַי כְּמוֹ קְלִפָּה,

מְעַגֶּלֶת אֶפֶס בֵּין יְרֵכַי, מוֹעֶכֶת לִכְדֵי אֶלִיפְּסָה

מְגוֹנֶנֶת עָלָיו מִפִּצּוּץ אֶפְשָׁרִי שֶׁל מֶתַח.

לַחַן מִתְנַגֵּן בַּמֶּשִׁי הַקּוֹצִי שֶׁל פְּרִי עַרְמוֹן יָרֹק,

חִקּוּי קוֹלוֹת הַיָּם הוּא אוֹ שֶׁמָּא לְהֵפֶךְ.

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת (אֹרֶךְ יָמַי חַיֵּי זְבוּב)

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל אַרְמוֹנוֹת הָרוּחַ

וּמְטַפֶּסֶת עַל סֻלָּמוֹת שְׁקוּפִים שֶׁל אִי-הֲוָיָה.

 

 

מדיטציה – ערב

 

1

 

בַּשְּׁקִיעָה מְטַפְטֶפֶת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹר

אֶל רֶטֶט מֶשֶׁךְ לָבָן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת

גַּל קֶצֶף אוֹ פַּס עָנָן אוֹ

קַו רֶכֶס מֻשְׁלָג אוֹ אֵשׁ לְבָנָה אוֹ שֹׁבֶל עָשָׁן

אוֹ שְׂרִידֵי כּוֹכָב אוֹ אוּלַי

אֲוִיר דָּחוּס הוּא הַמּוֹצֵץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ

אֶת חֲלָבָהּ בְּתַעֲרֹבֶת זֹהַר.

 

2

 

מְכוֹכֶבֶת לַיְלָה אֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת סִתְוָנִית הַתְּהִיָּה

שֶׁל הַנּוֹכֵחַ שֶׁבִּי בָּעוֹלָם

 

3

 

פַּרְפְּרֵי הַזַּיִת מְרַפְרְפִים בְּשָׁרְשֵׁי רַגְלַי

עֵינֵי הַדִּמְיוֹן הַמְצֻיָּרוֹת עַל כַּנְפֵיהֶם

דּוֹמְעוֹת טִפּוֹת שֶׁל חֶסֶד.

 

 

נסיגה (retreat) חורפית

 

מִבַּעַד לְחַלּוֹן תָּמִים

מִסְתַּחְרֶרֶת

טָרַנְטֶלָה שֶׁל קֹר.

חַרְבוֹת קֶרַח מְבַתְּקוֹת צָרוּת עֵינַי,

שִׁבְרוֹן רְצוֹנִי קְפוּא שְׁלָגִים.

 

שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל מִפְתָּנְךָ

 

מֻפְשֶׁטֶת מִכָּל נִכְסֵי הַצֹּאן וְהַבַּרְזֶל וְהַיְדִיעָה וְהָרוּחַ

קַשְׂקַשֵּׂי-אֲנִי נוֹשְׁרִים מֵאִישׁוֹנַי

מַבָּט מִתְהַוֶּה.

זֶה רוֹאֶה.

 

 

*

 

רַק כְּשֶׁהַשְּׁקִיעָה נִמְתַּחַת בְּשָׁמַיִם אֲפֹרִים

מְקַבְּלִים פִּרְחֵי הַשָּׁקֵד

אֶת הַגָּוֶן הַמְצֹעָף אֲשֶׁר לָהֶם.

 

*

 

לִפְעָמִים

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם נְחֹשֶת

שְׁפוּכָה

הָעֵצִים הֵם תַּחְרָה

שְׁחוֹרָה

 

*

 

בַּלַּיְלָה סוֹד הַשָּׁקֵד בְּרֵיחוֹ

וּבַגָּוֶן הַכָּחֹל בָּהִיר

שֶׁמַּשְׁפְּרִיץ אוֹר הַיָּרֵחַ

עַל הַפְּרָחִים.

 

 

נשימה

 

 

לְעִתִּים שֶׁל הֶרֶף עַיִן

מִתְפַּסֵּק לוֹ מִלְמוּל,

שִׁרְשׁוּר, זִרְזוּף, דִּמְדּוּם, חִלְחוּל, לִחְשׁוּשׁ,

אִוְשׁוּשׁ, רִשְׁרוּשׁ, שִׁפְשׁוּף,

דִּשְׁדּוּשׁ, חִרְחוּר, גִּרְגּוּר,

 

הִמְהוּם

שֶׁל תֹּכֶן מַחְשָׁבָה,

וּבַמִּרְוָח הַלָּבָן מִתְגַּלְגֶּלֶת תְּנוּעַת נְשִׁימָתוֹ

שֶׁל עוֹלָם

נִקְלֶטֶת נְשִׁיפַת אַפּוֹ שֶׁל יוֹצֵר,

וּלְחֶלְקִיקֵי הָרִיק רֵיחַ אוֹר.

 

 

שירים נוספים של רות גולן

 

שירי יפו

 

עוֹד מְעַט קָט יַהַרְסוּ אֶת קִיר הַקּוֹלְנוֹעַ מוּל בֵּיתִי

בְּיָפוֹ, שֶׁאֵינָהּ חֲדֵלָה מִלֹּא לְהִשְׁתַּנּוֹת.

אֲנִי לְבַד בְּמִגְדַּל הַבַּיִת

מִתְעוֹרֶרֶת אֶל מְקוֹמִי בָּעוֹלָם

כְּשַׁלְשֶׁלֶת בַּתַּהֲלִיךְ, אֲבָל בַּצֹּמֶת,

כְּמוֹ סוֹקְרָטֶס אֲנִי מְיַלֶּדֶת בַּיָּפֶה.

הַחֲרִישִׁי מִתְחַבֵּר לְקוֹל פְּנִימִי,

קוֹרֵא לִי שׁוּבִי.

שׁוּב מְחוֹלֵל בִּי מַעֲשֵׂה הַשִּׁיר רְעִידוֹת/מְעִידוֹת מְפַרְפְּרוֹת.

קוֹרֵאת בָּעִתּוֹן הַכַּלְכָּלִי – 8.3 טְרִילְיוֹן דוֹלַר שֶׁל מִזּוּגִים.

מִזּוּגֵי מִזּוּגִים וּשְׁלֵמוּת אַיִן.

מִשְׁעוֹלֵי כְּתִיבָה מְזַמְזְמִים בִּשְׁרִיקוֹת שֶׁל מַמְטֵרָה קְטַנָּה

בָּרוּחַ.

"יֵשׁ עֹמֶק עָמֹק מִסּוֹדִיּוּת, וְיֵשׁ גֹּבַהּ גָּבוֹהַּ מִבְּדִידוּת, הִנָּךְ מְבִינָה?"

שָׁאַל א.ד. גוֹרְדוֹן אֶת רָחֵל.

כֵּן, אֲנִי עוֹנָה. עַכְשָׁו מְבִינָה.

"לֹא לְשֵׁם קָרְבָּן אָנוּ חַיִּים, וְכָל הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת לָנוּ לְבַיִת,

אִם נֵדַע לִחְיוֹת בְּאֹפֶן מָלֵא."

כָּל הָעוֹלָם בַּיִת וְכָל הָעוֹלָם גָּלוּת וְהִתְגַּלּוּת.

 

שכנים

 

בָּעִיר שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

קוֹרֵעַ מוּאַזִּין סִלְסוּלִים בָּאֲוִיר

הַתֻּפִּים קוֹרְאִים

לָעֲרָבִים לִצְעֹד

בְּסוֹפוֹ שֶׁל צוֹם הָרָמָדַן.

מַה לִּי וְלָזֶה?

אֲנִי קוֹרֵאת בְּסִפּוּרֵי יָפוֹ שֶׁל עַגְנוֹן.

הָעִיר נִפְרֶשֶׂת שְׁקוּפָה,

לַשָּׁמַיִם מַמָּשׁוּת יְתֵרָה

תְּחוּמָה בֵּין מַרְזֵב לְמַרְזֵב,

וְכָל הַשְּׁאָר פָּרוּץ

כְּחוֹלִי, טָעוּן רֵיחוֹת חַשְׁמַל.

עוֹרְבִים חָגִים סְבִיב רֹאשִׁי מַעֲגָל שֶׁל שֶׁקֶט,

בְּעוֹד אֲנִי מְמַסְגֶּרֶת אֶת רַגְלַי בְּעִגּוּל הָאֶבֶן

הַמֻּשְׁלָם שֶׁל הַמַּעֲקֶה.

 

* * *

פַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים בְּיָפוֹ

בְּטֵרוּף

כְּמוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשּׁוּלַיִם

וְלַחְרֹט קוֹלָם בַּמֶּרְכָּז.

פְּעָמֵינוּ רוֹשְׁמִים בְּדַק אֶת הֱיוֹתֵנוּ

בַּקְּשִׁיחוּת, בָּעִקְּשׁוּת שֶׁל הָעִיר

הַמְרֻבָּצָה הַזּוֹ.

הָיִינוּ פֹּה.

הִנֵּנוּ פֹּה.

יְהוּדֵי הַשּׁוּם-מָקוֹם כְּמוֹ קִלּוּחֵי מַיִם

לְאַחַר שִׁטָּפוֹן

חוֹדְרִים לְכָל פִּנָּה

יוֹצְרִים עוּגוֹת שֶׁל בֹּץ.

"אַלְלָה הוּא אַכְּבַּר" מִתְעַרְבֵּב

עִם שְׂרִידֵי הַשּׁוֹאָה בַּעֲצַבֵּינוּ

הַמְגֹרִים, הַמְגֻבָּבִים

הִיסְטוֹרְיוֹת/מִיסְטֶרְיוֹת

 

 יפו בליל ירח

לִמְחֹץ שְׁאֵרִיּוֹת מֵתוֹת

לִכְלַל גּוּשֵׁי שִׁלְיָה קְטַנִּים.

לִשְׁלוֹת גַּרְגְּרֵי חַיִּים מִגֶּלְלֵי הַסּוּסִים

שֶׁנָּשְׂאוּ אֶת שְׂרִידֵי הַבַּרְזֶל וְהַנְּחֹשֶת

הָאֱנוֹשִׁיִּים אֶל הַשּׁוּק.

רוֹכְלִים, רוֹכְלִים, אַלְטֶא שְׁמָאטֶע

שָׂפָה זָרָה, כַּמָּה מִלּוֹת פוֹלְקְלוֹר,

לִכְתֹּב יוֹם אֶחָד אִינְוֶנְטָר

שֶׁל רוֹכֵל אֶחָד יְחִידִי,   יְרֵחִי,   מִתְנוֹדֵד.

מָה אַתְּ יוֹדַעַת עַל הַחַיִּים, בִּיאַטְרִיצֶ'ה?

אוֹדָה לְלֵיל יָרֵחַ עַל יָפוֹ

בָּהִיר בִּמְיֻחָד לְיַד ד"ר לֶק,

שֶׁגִּלָּה אֶרוֹס בִּגְלִידַת שַׁמֶּנֶת.

בַּחֹשֶךְ לָלֶכֶת מַהֵר לְאֹרֶךְ הַטַּיֶּלֶת,

הַפִּיפִּי נוֹזֵל בְּתוֹךְ הַגַּרְבַּיִם

קָרִיר, סוֹגֵר מַעֲגָל שֶׁל הֲוָיָה

לְאֹרֶךְ הַיְרֵכַיִם וְעַד לַשָּׁמַיִם

רַחֲמִים, שָׁמַיִם… בַּקְּשׁוּ… רַחֲמוּנֶס,

עֲלִיָּה חָדָשׁ מֵרוּסְיָה, רוֹכֵל בַּשּׁוּק

לֹא יוֹדֵעַ יִידִישׁ. פָּמוֹטוֹת שְׁבוּרִים

וּסְמַרְטוּטִים מִבֵּית אַבָּא.

מַה זֶּה מְצִיאוֹת!

לִמְצֹא רֵיחַ שֶׁנּוֹדֵף בְּגַל דַּק

מֵאָלֶנְבִּי וְעַד לְבֵית הַמִּסְחָר לְעִבּוּד מֵעַיִם

בְּשַׁעַר יָפוֹ, עִיר נָמֵל

שֶׁלֹּא מַמָּשׁ חֻבְּרָה לָהּ.

 

* * *

הַיָּם פּוֹתֵחַ צֹהַר.

בִּקְנֵה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה

הוּא מַשְׁקִיעַ-מַשְׁכִּיחַ

צַעַרְאַהֲבָה,

וַאֲנִי מְנַסָּה לְתַרְגֵּל אֶת הָעֵט

עִלֵּג כְּמוֹ שִׁירַת סִירֶנוֹת מִזְדַּקְּנוֹת.

דִּמּוּיִים מַסְרִיחִים כְּמוֹ אַצּוֹת,

כֶּתֶם יָם, רִבּוּעַ שֶׁל חַלּוֹן עוֹלָם,

מַשְׁקוֹפֵי תְּרָנִים,

סַף שֶׁל חוֹף.

מִי מֵעִיד עָלַי,

כּוֹתֶבֶת בְּסֻלָּם מִינוֹרִי, עִוֵּר

מַרְאֶה טוֹטָלִי:

אִשָּׁה קְרֵבָה,

לְרֹאשָׁהּ כִּפַּת שֵׂעָר וּמֶלַח

עֵינֶיהָ עֶצֶב אַצּוֹת,

הַיָּם מְרַפֵּא לָהּ אֶת הָאִישִׁיאַס.

 

אני מקומית

 

 

הַפֶּה שֶׁלִּי מָלֵא שִׁבְרֵי יָם,

בְּעִקָּר טַעַם עֲלֵי מַלּוּחַ

מִתְגַּלְגֵּל עַל הַלָּשׁוֹן, בְּיָפוֹ שֶׁנִּמְדֶּדֶת מֵחֻרְבָּה רוֹמַנְטִית

עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת.

פֶּלַח יָרֵחַ מֵאִיר פֶּלַח יָם,

רוּחַ מְזִיזָה אֶת הַכֹּל שְׂמֹאלָה מִמֶּנִּי.

אֲנִי מְקוֹמִית.

אֵיךְ לִחְיוֹת פֹּה בְּאֶרֶץ יָם

וְלֹא לִכְתֹּב עַל יָם,

שֶׁפּוֹתֵחַ בְּפָנַי אֶפְשָׁרֻיּוֹת מָוֶת

בִּסְדָקָיו הַמַּקְצִיפִים.

* * *

וְלִפְעָמִים בַּבֹּקֶר,

בָּא עוֹרֵב שָׁקֵט לָנוּחַ אֲפֹר נוֹצָה,

עַל אֶחָד מִכַּרְכֻּבֵּי בֵּיתִי.

צוֹפָה בּוֹ כְּמוֹ בְּפֶסֶל מִצְרִי

מְחוֹלֵל רְעִידוֹת קְטַנּוֹת

בְּגַפַּיִם נִדְהָמוֹת,

וּמְחַשֶּׁבֶת חִשּׁוּבֵי קֵץ הַשִּׁירָה

וְטוֹבֶלֶת נֶחָמָה שֶׁל לֶחֶם בְּרִבָּה וְקָפֶה

אֶל מוּל שְׁמֵי יָפוֹ הַכְּחֻלִּים.

 

 

ערוצים, שירים, מאת רות גולן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 94 עמודים