ביקור בית עם הסופרת אלה יבלונסקי: הניסוי הגדול

הניסוי הגדול מאת אלה יבלונסקי

אחרי שכתבה שני ספרי סיפורים כתובים להפליא, המתארים עולם לא שגרתי ודמויות מקוריות ובלתי נשכחות, לוקחת אלה יבלונסקי את כישרונותיה צעד אחד קדימה, וכאן ברומן הראשון שלה, היא מעניקה לקורא בספר "הניסוי הגדול", חווית קריאה מהסוג שאנו כה משתוקקים לו.

בסיפור מרתק ומיוחד במינו, שנכתב בזמננו על זמנים רחוקים ונקרא בנשימה עצורה, אלה יבלונסקי טווה עלילה קסומה ושואבת אותנו לנבכי תקופה מסעירה בהיסטוריה של התרבות, המדעים והדת – שהובילה לעידן הנאורות והקדמה. רק בתקופה כה מלאת תהפוכות יכלה נערה ענייה כמו מארי למות ולקום לתחייה, לבקר בארמון ורסאי, ללמוד על מהות החיים מכובסת פשוטה ולאהוב כמעט עד כלות.

אלה יבלונסקי נולדה בברית המועצות של פעם ועלתה לארץ בגיל 17. "למדתי עברית באולפן הקיבוצי של גן שמואל והייתי תלמידה גרועה", מספרת אלה. "כעבור שנה עברתי לתל-אביב והתחלתי ללמוד ולעבוד בחדר ניתוח של תל השומר. סיימתי לימודי סיעוד, ותואר ראשון במנהל שירותי בריאות ועשיתי קריירה מכובדת בבית החולים.

התחלתי לכתוב בגיל 31, באופן פתאומי, וכבר לא יכולתי לעצור. התחלתי מסיפורים קצרים, ועד היום סיפור קצר זאת אהבת חיי. אני מצטערת שהז'אנר הזה לא מקבל בארץ מספיק כבוד. ב"הניסוי הגדול" גיליתי שיש בי יכולת לקחת נשימה ארוכה ולרוץ למרחק גדול. אני מקווה מאד שאלה לא סימנים ראשונים של הזדקנות."

שם: אלה יבלונסקי

גיל: 39

סטטוס: נשואה ואם  לעדי, בת 10 

מגורים: ראשון לציון

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הניסוי הגדול, הוצאת מודן, 2012.

אלה יבלונסקי (צילום הילה פלר)

מאין אתה שואבת את ההשראה לכתיבתך? "מ- 39 שנות חיי."

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "שלוש שנים"

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים עין החתול מאת מרגרט אטווד, ענייני עבודה מאת פיליפ רות, פלוטרכוס (בתרגומו של אבי ארואטי, השכן הנהדר שלי) על שלוות הנפש."

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "הרשימה שלי ארוכה מאד ולא אצליח לבחור לעולם. הרביעייה הפותחת: בולגקוב, צ'כוב, קפקא, מארקס."

אילו ספרים קראת בילדותך? "גדלתי בבית רוסי שהיה עמוס בספרים טובים. היה הכל מהכל: ספרים של ענקים רוסים, תרגומים איכותיים של שירה ופרוזה מכל רחבי העולם, ספרי אמנות, אלבומים של ציור ופיסול, כרכים של אנציקלופדיות ושל מילונים."

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "אפשר ספר אלקטרוני אחד וחבילת גלישה?"

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השלישי"

ספרי קצת על הספר שכתבת: "הרומן הניסוי הגדול מבוסס על אירועים היסטוריים שהתרחשו בתקופה מסעירה בפריז של המאה ה-17. זהו סיפור חייו המרתק של ז'אן-בטיסט דני, ששירת כרופא החצר של לואי ה-14, וכל חייו ניסה לפענח את סודו של הדם האנושי. היסטוריונים מניחים שהוא היה הרופא הראשון שהצליח לבצע העברת דם מחיה לאדם. הספר מעלה שאלות רבות, אבל השאלה המרכזית שנשאלת היא, האם בדרכם של אלה שמקדימים את זמנם, נסחפים למסע חסר פשרות ונופלים בדרך, האם יש בליבם גם מקום לאהבה.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "לא, אני עדיין מנסה להתאושש. "

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "היחס הנכון בין המילים שתכתוב בחייך לבין המילים שתקרא בחייך, יהיה יחס של 1 : 10,000"

משפט מסכם: "הכתיבה של ''הניסוי הגדול' הייתה חוויה חד פעמית. זכיתי לעצב דמויות, לבנות סיפור, לתאר נופים רחוקים שמעולם לא ראיתי. נהניתי מאד מהתכנון, מהנסיעות ומהמחקר. נכון שהמילה 'דם' היא מגרש ביתי עבורי (כמעט עשרים שנה אני עובדת כאחות חדר ניתוח בבית חולים תל השומר), אך ריתק אותי לגלות שוב כמה דרכו של חוקר דומה לדרכו של סופר, למלחמת יחיד על עצמאות הנפש."

אלה יבלונסקי – ספרים

אפס טעויות, קובץ סיפורים קצרים, הוצאת מודן, 2006

שלושה גשמים, נובלות, הוצאת מודן, 2009

הניסוי הגדול, רומן, הוצאת מודן, 2012

הניסוי הגדול מאת אלה יבלונסקי

פריז, חורף 1666. חשכת ימי הביניים התפוגגה, אבל לא לגמרי, נאמני הכנסייה הקתולית ממשיכים במאמציהם להילחם בקדמה, שסוחפת את שאר ארצות אירופה. מארי קווארו, נערה כבת 15, מתגוררת בביתו של הרופא המהולל דוקטור דֶני ומשמשת לו שוליה. כישורי ההעתקה והקריאה שרכשה במנזר שבו חונכה, הם שהעניקו לה את הזדמנות הפז לחיות באחוזתו של האיש הדגול אך השנוי במחלוקת. מגפות גובות קורבנות רבים בכל רחבי העיר, ולידות מסתיימות לרוב במותם של היולדת או של הרך הנולד. דֶני מאמין שהתרופה לכל אלה היא הדם האנושי. מתחת לאפם של קלגסי הכנסייה הוא עורך מחקר שכולל עירויי דם נועזים, ומתכונן לניסוי הגדול מכולם. אולם מארי, בת חסותו שאותה ביקש לנצל לצורכי מחקרו, משבשת את תכניותיו.

זהו ספר על אדם שהקדים את זמנו, הלך לבדו ונרמס תחת גלגלי הענק של ההיסטוריה. מתוך העלילה יוצאת הדופן הזו עולה השאלה: האם במסעו חסר הפשרות של אדם אל ייעודו יש מקום לאהבה?

פרק ראשון

הרוח בכתה בארובה. מארי הצטופפה עוד וברכיה נגעו בסנטרה. היא תפסה את הקצה הקשיח של מעיל הפרווה וגררה אותו כלפי ראשה. הסירחון המוכר כיסה את פניה והלשונית הרועדת של הנר נעלמה. נהיה מפחיד. מארי נשפה חזק לתוך העיוורון שהקיף את עיניה. שפתיה ולחייה התחממו, אבל עכשיו נהיה לה קר בכפות הרגליים. מריה הקדושה, חשבה, שלחי מישהו שימשוך את המעיל הארור טיפה בחזרה. העכברים הרעבים שרטו את השקט בפינות החדר.

החורף של 1666 המית את פריז. העיר קרסה לאט לתוך עצמה. בהתחלה נעלמו הריחות המוכרים. אושר של לחם טרי, חנק של זיעת סוסים וצחנת השתן בסמטאות. אחר כך נחטפו הצלילים. קריאות של קרקס נודד, צרחות של עגלונים, חריקות של גלגלי הכרכרות ושירים של נוודים שיכורים. ובסוף נטשה את העיר העצבות הצהובה של עלי השלכת. הכפור השקוף של השמיים נפער ומפולת שלג בלתי פוסקת התפרצה וחנטה את העולם.

מארי ידעה שהרבה מסכנים לא ישרדו את החורף הזה. עכשיו התכוננה לברך את האל על כך שאינה מצויה עוד בסכנת חיים, אך לא הספיקה. פעמון הכניסה צילצל ומייד אחריו באו נקישות צפופות. מארי קפצה מהמיטה. היא לא רצתה לגעת במעיל הפרווה שדמה בחשכת החדר לחיה מתה, והתעטפה בצעיף הצמר. הנר רעד בידה. הרעש הפתאומי ומגע כף רגלה באבן הקרה של הרצפה הכעיסו אותה, אבל רק לרגע. ברגע הבא היא כבר ריחמה על מי שנוקש על ראש אריה הנחושת שם בחוץ. עוד מעט הוא ישלם על זה ביוקר. הרופאים בפריז יקרים מאוד, במיוחד בחורף.

דלת הכניסה נפתחה אל המבואה החשוכה ומארי הסתנוורה. ארבעה לפידים גדולים להטו על גג של מרכבה רתומה לארבעה סוסים מרקידי רגליים. שני אנשים עם לפידים קטנים יותר הסתערו פנימה, אל תוך הבית. מארי נדחקה הצידה, משהו רטוב נגע לה במצח. אולי היתה זו אחת מגלימותיהם המתנפנפות, אולי רק הרוח שהשתחררה מהארובה. איש־גלימה אחד קד קידה קלה, "אנו מחפשים את דוקטור ז'אן־בטיסט דֶני." המסדרון התמלא בריח של שמן שרוף, מכיוון אגף המשרתים נשמעו קולות. מארי ניסתה להסתיר את הרגל היחפה. "מסיֶה דֶני חזר לא מזמן. הוא ישן," אמרה.

"מה כל הרעש הזה?" הקול הגיע ממעמקיו של מסדרון חשוך. אנשי הגלימות הסתובבו והאש הוסטה הצידה מפניה של מארי. עכשיו חלק אחר של הלילה היה מואר. "מה אתם צריכים?" שאל הקול. דוקטור ז'אן־בטיסט דֶני עמד ער.

אחד מאנשי הגלימה הסיר את הכיסוי מראשו וגילה גולגולת קירחת. מארי ראתה אותו מגיש לדוקטור מכתב מגולגל. דֶני שבר את החותמת החומה, והגליל נפתח. שוב נהיה שקט ומארי ראתה שעקבות השלג של האורחים על רצפת האבן נהפכו לכתמים לחים שדמו לחצי כיכר לחם. דֶני סיים לקרוא וגילגל את המכתב. "מארי, תביאי מהספרייה את תיק הטיפולים שלי. את תלווי אותי בנסיעה. תתלבשי טוב."

"את תלווי אותי," רגל אחת של מארי דחפה את סיר הלילה עמוק מתחת למיטה, רגלה האחרת בעטה בדלתו של ארון העץ. "תתלבשי טוב," היא עטפה את עצמה בכמה שכבות של חצאיות צמר, גרביים ועוד גרביים, מעל אלה לבשה את השמלה החומה הישנה שלה עם הצווארון הגדול השחור, ומעליה מעיל וכיסוי ראש לבן של נזירות. זהו, נותרו רק הכפפות. היא הציצה לתוך הכוס שעמדה על השולחן. אתמול בערב היין היה חם, חלק בפה ומתובל בקינמון. עכשיו הוא היה קר וצמיגי והזכיר לה פטל מחוץ שמשאיר סימני דם על הקרקעית של סלסילות הקש. בדרך לספרייה מארי רכסה את כל הכפתורים של המעיל הארוך, הסירה את כיסוי הראש, קימטה אותו ותחבה אותו לתוך השרוול. בספרייה היה חושך, אבל היא לא ביזבזה זמן על נרות. היא ידעה שתיק הטיפולים תמיד עומד בין הכורסה הירוקה לבין השולחן עם לוח השחמט.

כשיצאה החוצה, הרימה את פניה ונתנה לפתיתי השלג לנשק אותה במצח. היין ששתתה על בטן ריקה נהיה גוש בוער בין השדיים. היא שירבבה את לשונה, טעמה מעט מן השלג, אחר כך החזירה את הכיסוי הלבן לראשה ועלתה אל המרכבה. היא התיישבה במקום הפנוי ליד דוקטור דֶני והניחה את התיק בינה לבינו. היא אף פעם לא ליוותה אותו בנסיעות. על הספסל ממול ישבו אנשי המלך. הם כיבו את הלפידים, והחושך שמילא את קפלי הגלימות שלהם הזכיר למארי את המשחק שהיה אהוב עליה בילדותה, המחבואים.

המרכבה התחילה לנוע. לא היה אפשר לדעת לאיזה כיוון נוסעים, ורק פעם אחת, כשהסוסים החליקו והמרכבה קפצה חזק במיוחד והרכָּב עצר אותה כדי לבדוק את הגלגלים, מארי הצליחה לזהות את הגיבנת של גשר החלפנים מעל הסיין, והבינה שהם עוזבים את פריז.

גשרי העיר הזכירו למארי את הקיץ, והקיץ הזכיר לה שמחה. גברים וילדים בכותנות לבנות היו מתרחצים במים, הנשים היו מכבסות בגדים ותולות אותם על המעקה של גשרי העץ להתייבש. הגברים היו רוחצים את הסוסים ותופסים דגים קטנים והנשים היו מקמחות וצולות אותם במדורות שהאדימו על הדשא. את בשר הדגים, הלבן והתפל, היו מרטיבים בחומץ או ביין זול, ואוכלים בידיים. ברווזים, עיזים וחזירים הסתובבו בין הסועדים. צחוק, צרחות ושירים לא פסקו שם גם בלילות. עכשיו שריון הקרח שיתק את הסיין, הגשרים כמעט נעלמו תחת השלג, והיה קשה להאמין שעוד יחזרו לכאן ימים טובים כאלה. מארי נשענה לאחור, הניחה את הראש על כרית רקומה בחוטים זהובים וחשבה שבמקום כל הזהב המזויף הזה היו צריכים לשים כאן כרית אחת רכה. היא עצמה את עיניה ונתנה לנענוע של המרכבה לעשות את שלו. בחלום היה המון מקום. מלמעלה – שכבות של קור כחול, מלמטה אדווה מצחקקת של גלים. בין אלה לאלה התפרעו שיחי פטל. אבל איך זה ייתכן שיהיו שיחים על המים, שאלה את אבא.

"מארי, תתעוררי. הגענו." דוקטור דֶני הגיש לה כפפה שאבדה לה בחושך. "תודה, מסיֶה," מארי מתחה את צווארה הרדום, שיפשפה את ידה הקפואה ביד האחרת ולבשה את הכפפה. עוד מעט היא תרגיש את הנשיכות המוכרות של הדם שחוזר אל האצבעות.

ארמון ורסאי עמד מכוסה בשלג לילה בתולי. תאורה של לפידי ענק היבהבה על חומותיו. הרוח התנגשה בארמון והלהבות השתוללו וקרעו את עצמן מפתיליהן, ניסו להסתלק אל השמיים. המרכבה חצתה את השערים והמשיכה לדהור בשדרה שהיתה מוארת במנורות שמן משני צידיה. הנסיעה נעשתה רכה יותר. מארי הזיזה את הווילון, נשמה על החלון ונצמדה אל האי השקוף. מול עיניה חלפו עצים ענקיים קפואים, שדרה עם ספסלים ופסלים מושלגים ומזרקה ללא מים מוכתרת במלאך שמן. גוש שלג גדול היה על ראשו של המלאך, וזה הצחיק את מארי.

"כאן גר המלך?" שאלה. "לא. המלך גר בצד האחר, עברנו עכשיו את מגורי האורחים," אמר דֶני.

מארי היתה מאוכזבת. הם באו למגורי האורחים. אפילו למשרתים הכי זוטרים בבֵית דֶני היה סיפור־ורסאי משלהם, והיא קינאה בהם. הסיפורים חזרו על עצמם פעם אחר פעם, מושחזים ומועשרים בפרטים חדשים. היו סיפורים על דרכי מילוט נסתרות מהארמון, מנהרות תת־קרקעיות, אחת מלאה מים עם סירה שעשרה חותרים מובילים אותה ישירות אל הסיין, אחרת שרצפתה חלקה כקרח ועליה מזחלת שלג מוזהבת שנוסעת בלי סוסים. סיפרו על קירות שזזים, על ארונות כפולים, על מראות מסתובבות, על תקרות שקופות. סיפרו על נעלי נשף עשויות זהב טהור, על תסרוקות שנבנו שלושה ימים רצופים בידי חמישה ספרים, על תהלוכות סוסים מקושטים באבני חן, על נשפי מסכות פרועים. סיפרו גם על משרתים שרקחו רעלים קטלניים ועל אדונים שנחנקו בשנתם ועל תינוקות שהוטבעו בטקס הטבילה. "זה באמת קורה שם, מסיה?" שאלה פעם מארי. "אני לא חושב," דוקטור דֶני חייך אליה והצלקת הדקיקה החוצה את זווית שפתיו נעלמה לרגע, "רוב האנשים מעדיפים סיפור מעניין על פני האמת, מארי."

הניסוי הגדול מאת אלה יבלונסקי, הוצאת מודן, שנת 2012, 254 עמודים