ביקור בית עם הסופרת אוקי שפרן: נרנבים לא ז ולא נב

נרנבים לא ז ולא נב מאת אוקי שפרן

אוקי שפרן כותבת, מנגנת ושרה. חושבת שילדים לא יכולים לגדול בלי סיפורים וספרים ולכן היא מנסה בצניעות רבה להוסיף לעולם עוד כמה סיפורים משלה לאלה הנפלאים שקיימים כבר. אינה מתעייפת מלספר לילדים ולעטוף את הסיפור בצלילים, כי היא מקווה שילד שגדל על סיפורים ואוהב לקרוא עושה את העולם מקום קצת יותר טוב לחיות בו.  בספרה השני לילדים, "נרנבים, לא ז ולא נב" היא מנסה להעביר את המסר, שישנם דברים שהורגלנו להם וכאשר הם נעלמים – משתנים סדרי חיינו וחשוב שנדע להעריך אותם.

שם: אוקי שפרן

גיל: 58

סטטוס:  נשואה לשלמה ואימא לשלושה ילדים גדולים

מגורים: מושב עין עירון

אוקי שפרן (צילום אדר שפרן)

אוקי שפרן נולדה בירושלים בבית שהיה פעם טירה של פחה תורכי, ומשפחתה חלקה אותו עם שבע משפחות נוספות. "הבית היה בעיני ארמון ובו שזורים זיכרונות ילדותי הראשונים: מרתפים חשוכים מלאים באוצרות יחד עם שדות, כנסיות, בתי אבן וסמטאות".

אוקי מוסיפה ונזכרת: "כשהייתי בת שש, עזבנו את ירושלים, ארזנו את מעט הרהיטים והזיכרונות ועברנו לחולון. שם, בינות לגבעות החול היו פזורים בתי קומות מהם נפלטו בצהריים המוני ילדים. שיחקנו ברחובות בכל מיני סוגים של מחבואים, תופסת, עמודו וקלאס. לא היו לנו מחשב, טלוויזיה ואפילו טרנזיסטור- רדיו קטן וכמובן שלא טלפון. רצנו החוצה להתרוצץ ולשחק עד שההורים קראו לנו מהמרפסות לעלות הביתה. "ילדת רחוב" קראה לי אימי. "כאשר למדתי קרוא וכתוב התחלתי לכתוב שירים אבל מלבד הורי שהתרשמו מאוד, ראו אותם רק דפנות המגירה. בתיכון, בגיל ההתבגרות, כתבתי כבר שירים אחרים והעזתי לאייר אותם ולתלות על קירות חדרי ואפילו לשיר אותם בפני חברים".

אחרי הצבא המשיכה אוקי  לשיר ולשחק עם המוזיקה. היא נישאה לשלמה ולמדה במכללה. בינתיים, נולד בנה הבכור, פטר המתולתל, החייכן והשואל. "אחרי שנה בה לימדתי בבית ספר ובעיקר סיפרתי סיפורים ושרתי שירים עם התלמידים, ארזנו שוב את עצמנו, המשפחה הקטנה שלי, ונסענו לטייל בעולם. גרנו באוטו-בית –"ברהלה"-קראנו לו ושם התחלתי לאסוף סיפורים – סיפורי ילדים במיוחד. טיילנו בעולם שלוש שנים וחזרנו כשנולד אדר, בני השני כחול העיניים, שלימים ימשיך את השירים שלי בדרכו".

אוקי מציינת, כי כאשר עזבו את העיר חולון, הם עברו להתגורר במושב עין עירון ושם "בנינו לנו בית קטן עם גג אדום מוקף בגינה ירוקה. למדתי מוזיקה וגם לספר סיפורים ובכל מקום בו יכולתי לאסוף ילדים, שרתי וספרתי להם סיפורים. תחילה של אחרים ואחר כך, לאט לאט, נוספו סיפורים שכתבתי או שתרגמתי מהאוסף שלי".

לאחר שנים אחדות הצטרפה יולי  למשפחה. אמצנו אותה ללב ויחד יצאנו למסעות בעולם בתוך בית על גלגלים. בדרכים, המשכתי לאסוף סיפורי ילדים. בכל פעם שחזרנו הביתה, לאחר שנשמתי את הריחות והמראות המוכרים, ניצלתי כל הזדמנות כדי ללמוד עוד על ספרות ילדים.

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר נרנבים לא ז ולא נב, בהוצאת הספרים נטבוק, 2011

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? "מהעולם סביבי, ים, רוח, ציפורים, ילדים, כלבים, עצים, שמיים כחולים, צלילים וספריות עם המון ספרים נפלאים".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "את הסיפור עם הרעיון לכתוב לקח יום. אחר כך "להוליד" את הסיפור מיליון ימים. וברצינות, זה התחיל לפני כשלוש שנים והעבודה רבה רבה".

איזה ספרים קראת לאחרונה? "את סטונר של ג'ון ויליאמס.  ספר שהוא כאילו על כלום ובעצם על הכול. קראתי גם ספר ילדים מקסים: הכבשה שבאה לארוחת ערב של סמולמן. ועוד ספרי ילדים בעברית ובאנגלית שהיריעה קצרה מלהכיל" .

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "אם לדבר על ספרי ילדים, שכן אני כותבת בעיקר לילדים, אז שלומית כהן אסיף, שהיא לשמחתי גם חברתי, היא מקור השראה נהדר. אני אוהבת את כתיבתה של נורית זרחי,  ובעיקר נהנית לתרגם ולספר את ספריהם של רואלד דאל, ויליאם סטייג, טומי דה פאולה ועוד רבים וטובים".

אילו ספרים קראת בילדותך? "היות והמבחר היה קטן חזרתי וקראתי בספרי "עולם הילד" מן אנציקלופדיה שהייתה אז כמעט בכל בית וגילתה והביאה לנו ניחוחות מהעולם הרחוק. את האסופית, אן שרלי הסרבנית וכמובן בילבי והנסיך הקטן".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "פתאום אני לא זוכרת שמות, אבל אם אין ברירה אקח את ספר התנ"ך, את 'ספר הדמיונות של היהודים' של פנחס שדה, את הקפות ביער, מגילת סן מיקלה ואת 'האחים לב-ארי' אבל גם את 'שרה פשוטה וגבוהה' ו'אוסף סיפורי עם מאירלנד' וגם 'מועדון גרנזי לספרות ופאי קליפות תפודים' וספר של עגנון ואת ואת ואת, ואני פשוט לא טובה בחשבון".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני. הוצאתי בעבר את הספר אף פעם אל תגיד אף פעם לפני מספר שנים, אבל אני כותבת ומעבדת 'המון' סיפורים לילדים, כמה מהם בשלבים לקראת הפיכתם לספר והרבה מהם משמשים אותי כל הזמן כשאני מספרת סיפורים לילדים בגנים ובבתי ספר".

מספריה של אוקי שפרן

אף פעם אל תגיד אף פעם, הוצאת לדורי, 2005

נרנבים לא ז ולא נב, הוצאת נטבוק, 2011

ספרי קצת על הספר שכתבת:  נרנבים לא ז ולא נב "נולד מתוך געגוע לעולם פשוט ותמים יותר. אין לי ברירה ואני משתמשת במחשב ובטלפון נייד אבל אהבתי את העולם של ילדותי. בקושי היה אז רדיו טרנזיסטור אחד בשכונה והיינו צריכים ליצור לעצמנו בידור ותרבות. הנרנבים חיים קרוב לטבע ולאדמה, אינם טורחים לחשוף את עצמם לעולם ועולמם הוא פשוט ותמים. יום אחד איבד לולו גיבור הסיפור את הזנב. כולנו מאבדים ומוצאים כל הזמן, אבל מה שחושב לולו: "כשהיה לי זנב שכחתי לחשוב עליו, עכשיו הוא איננו ואני לא יכול בלעדיו". זה המוטו של כולנו. כשיש לנו דבר הוא מובן מאליו וכשהוא נלקח, אנחנו מבינים את גודל הבור שנפער. לא שיש דרך ללמוד ולשנות את זה, אבל אם רק נשמור את זה במודעות שלנו אולי נחכים".

"נרנבים" - איור של חיים יפים סנקוב מתוך נרנבים לא ז ולא נב מאת אוקי שפרן

נרנבים מתגוררים סמוך ליערות עד בתוך מחילות. יש להם ראש גדול, זנב קטן ורגליים קצרות. הם מתקדמים בניתורים ובקפיצות. לפעמים הם אוהבים לדבר בחרוזים. בכל משפחה נולד נרנב אחד בלבד לכן הנרנבים הולכים ומתמעטים. קשה למצוא אותם, הדרך אליהם לא מסומנת בשלטים. אם תפגשו אי פעם נרנב, לעולם, לעולם תתגעגעו אליו. (מתוך עטיפת הספר)

"נרנבים" - איור של חיים יפים סנקוב מתוך נרנבים לא ז ולא נב מאת אוקי שפרן

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "יש לי עוד שני סיפורי נרנבים שאני מקווה שיצטרפו אל הספר הראשון.  אני עובדת על סיפור שאיירה אותו מאיירת בצרפת, והאיורים פשוט מרהיבים. לספר יקראו "ניקיתה המעופפת" ואני חושבת, ואיני משוחדת כמובן, שהוא יהיה באמת מיוחד.

ודאי החמצתי הרבה עיקולים בדרך חיי ואולי הם לא היו מספיק חשובים כדי לציין אותם כאן. כיום אחרי שהוצאתי לאור שני ספרי ילדים "אף פעם אל תגיד אף פעם"  ו"נרנבים  לא ז ולא נב" אני ממשיכה לכתוב ולקוות שאוציא לאור מחשכת המגרות עוד סיפורים שעומדים בתור וממתינים בשקט להיוולד".

אוקי עובדת בספריית בית הספר הדמוקרטי בחדרה ובמכללת אורנים במרכז לספרות ילדים. גם במושב מגוריה יש לה ספרייה בה היא מספרת לילדים של הילדים של פעם שבאים להקשיב לסיפוריה. "אני אוהבת לראות את הבעות פני הילדים כאשר הם מקשיבים לסיפורים,  אותם אני מקשטת בצלילים ומקווה שיהיו לי עוד הרבה סיפורים לספר ומנגינות להשמיע".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "לכתוב, לכתוב, לכתוב, ולקרוא, לקרוא, לקרוא וללמוד, ללמוד, ללמוד, ולא לחשוב שאתה יודע ומוכשר וכן לחשוב שאתה יודע ומוכשר וללמוד, ללמוד, ללמוד, ולקרוא לקרוא לקרוא ולכתוב, לכתוב, לכתוב".

משפט מסכם: "חלום שלי יתגשם אם הרבה ילדים יכירו את לולו ויאהבו אותו ואת נמרילי גיבור ספרי הראשון, ויזדהו ולא יגידו אף פעם לא יהיה לי, כי אין אף פעם, יש רק לא עכשיו והלוואי שאני אזכור את המשפט הזה בכל פעם שנדמה לי שאף פעם אני כבר לא…"

"נרנבים  – לא ז ולא נב", מאת אוקי שפרן, איורים מאת חיים יפים סנקוב, הוצאת הספרים נטבוק, שנת 2011, מיועד לילדים קטנים וגדולים, 24 עמודים