ביקור בית עם המשוררת פזית אלעזר: המקום בו גועשות המילים / אל נשיות בגובה העיניים מול העולם הגברי

המשוררת, פזית אלעזר, כותבת שירת אהבה וארוטיקה.  השיר שפותח את "הַמָּקוֹם בּוֹ גּוֹעֲשׁוֹת הַמִּלִּים", ספר ביכוריה, ממצה בעצם את כולה: "תָּמִיד הָיִיתִי עַצְמִי, גַּם כְּשֶׁהָיִיתִי פָּחוֹת, רַק שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי דּוֹמָה לִי". סודות, תשוקות, אהבות ומאווים כמוסים, נכרכים נפש בגוף בשיריה. ללא כסות, ובפתיחות מופלגת היא שוררת ארוטיקה חושנית מגרה, געגועי רחם ותאווה נשית, הפורצות במלוא נועזותן, דרך חרך הצצה אסור-מותר. ספר ביכורים 'המותר' כעת לעין ולב כל, מן המקום האישי-קולקטיבי, ממנו ובו גועשות המילים.  זהו ספר סוד אישי שכל אישה, תמצא בו את עצמה וכל גבר יגלה בו פתרונות.

 

ללא כל קשר, היא אוהבת לאפות בעיקר עוגות מושחתות, לארח וגם טומנת ידה בצלחת. "מאד אוטודידקטית". בין המילים, משמשת כמזכירה בחברת הייטק AE40, אותה הקים בשותפות, בן זוגה לחיים אבישי.

 

שם: פזית אלעזר

גיל: 49

סטטוס:  נשואה+3 בנות

מגורים:  רעננה

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הַמָּקוֹם בּוֹ גּוֹעֲשׁוֹת הַמִּלִּים, בהוצאה עצמית, 2012.

 

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "מחיי, עברי, חיי הסובבים אותי, חברי וחומרים כתובים, שאני נחשפת אליהם".

מאיזה גיל את כותבת שירה? 48

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "לא. הם נכתבו במהלך השנתיים האחרונות".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים 'המשחק של אנדר' מאת אורסון סקוט קארד, 'בשבילה גיבורים עפים' מאת אמיר גוטפרוינד, 'כל החיים לפניו' מאת אמיל אז`אר (חזרתי אליו שנית)".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "יונה וולך ונתן אלתרמן. כל מה שקוראים ומפנימים בצורה זו או אחרת, מהווה השפעה בכתיבה".

איזה ספרים קראת בילדותך? "כל מה שהצלחתי לשים עליו את ידי".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד?  "מחברת עבה מאד, ריקה, כדי שאוכל לכתוב בה (אני כותבת ישירות ללפטופ שלי, אבל מן הסתם לא תהייה שם קליטה), 'כוכבים בחוץ' מאת נתן אלתרמן. וכן, זו תהיה הזדמנות אינסופית לקרוא בעיניים חפות את התנ"ך".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו הראשון בדפוס. השני מבחינת הפרסום – פרסמתי רומן מכתבים, בשם 'מכתבים לעלמה', תוך כדי התהוותו, בפייסבוק. הרומן זקוק לעריכה נוספת".

ספרי קצת על הספר שכתבת:  "הספר מהווה ביטוי מוחשי לתהליך שעברתי מטום בוי ודחיקת כל סממן של ילדה, אל נשיות בגובה העיניים מול העולם הגברי. נשיות שאינה מהססת להתבטא, כמו גם אינה מוסתרת/מונמכת/מופנמת ובאה לידי ביטוי בדמויות הנשיות שבשירים. השירה נעה בתפר בין מה שהיה, לבין מה שיכול היה לקרות בעולם מקביל והשפה הארוטית בה אני כותבת – מהווה עבורי אמצעי לביטוי עצמי, תוך מרידה במקומות שנחשבים טאבו. זו שבירת מוסכמות חברתית, ספרותית, נשית, שמתפרשת אצל קוראים שאינם עוקבים אחריה, ברדידות חד ערכית וחד שכבתית שלי, בתפיסת שירתי כאוטוביוגרפיה.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "יש לי כשבעים שירים שמחכים להוצאתם לאור".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "כתוב ואל תמהר לשחרר".

משפט סיכום: "את תהליך התפתחות והתעצמות שלי כאישה, אני רוצה לחלום עם נשים אחרות. לגרום להן לפקוח עיניים שוות".

שירים מתוך 'המקום בו גועשות המילים':

 

נמיכות המבט הנשי, באה לידי ביטוי, בהחפצת הדוברת. הנמכה שהיא מקבלת עליה ומתנהלת בה בהתאם:

תפילין

אַתָּה עוֹטֵף אוֹתִי

בְּשָׁכְבִי בְּלֶכְתִּי וּבְקוּמִי

טוֹטָפוֹת בֵּין רַגְלֶיךָ

כֻּלְּךָ. יוֹמָם וָלַיְלָה

אֶהְיֶה לְךָ. לְמִשּׁוּשְׁךָ.

וְאֶת תְּשׁוּקָתְךָ

אַעֲלֶה לְעוֹלָה

בְּשַּׁחֲרִית וּבְמִנְחָה

בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה

בְּחֻלִּין שַׁבָּת וְחַג

עַל מִזְבֵּחַ תַּאֲוָתְךָ.

 

או באפשור שלה לוותר על מהותה:

 

בֵּין הַדִּמְדּוּמִים

וְעוֹדֶנִּי עֲצוּמַת עֵינַיִם

וּרְפוּיַת אֵיבָרִים

תָּפְסוּ

אָחֲזוּ

צָבְטוּ בִּי

זְרוֹעוֹת תְּמַנוּנְךָ

אֲרֻכּוֹת הַיָּדַיִם

מְחוֹלְלוֹת

וַאֲנִי חוֹרֶקֶת שִׁנַּיִם

נוֹשֶׁכֶת שְׂפָתַיִם

עוֹצֶמֶת רְעֵבוֹת

וְגוּפְךָ חוֹמֵד נִסְתָּרוֹתַי

אֲנִי לֹא מְעִזָּה לִלְחֹש לְךָ

שֶׁכְּבָר דַּי.

 

דרך ההתעוררות והמודעות לעצמה:

 

קוּמִי הִיא אוֹמֶרֶת לִי קוּמִי

יַשְׁרִי רַגְלַיִךְ וּצְאִי מִמַּעֲגָלַיִךְ

שִׁבְרִי סִחְרוּרָם. דְּחִי הָלְאָה מִמֵּךְ

אֶת אִוַּלְתֵךְ, אֲבוּדָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ

אַתְּ כָּל כָּך רְחוֹקָה מֵעַצְמֵךְ.

 

וַאֲנִי מַבִּיטָה בְּאָדֹם שְׂפָתֶיהָ

מְסִיטָה מַבָּטִי אֶל תּוֹכִי

וּמַחְשְׁבוֹתַי מִתְרַחֲקוֹת

וְחוֹלְפוֹת הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ

נוֹגְעוֹת-לֹא נוֹגְעוֹת בְּלַהַט

דְּבָרֶיהָ וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי בְּשֶׁלִּי.

 

או

 

אַל תָּכִיל אוֹתִי.

פָּלַח חִצְּךָ בִּי

בְּכָל לְבָבְךָ בְּכָל

נַפְשֵׁךָ וּבְכָל

מְאֹדְךָ

מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ

לְתִּפְאָרָה

 

בְּלֶכְתְךָ בַּדֶּרֶךְ

בְּשָׁכְבְךָ וּבְקוּמְךָ

כְּאוֹת בַּחֲלָצֶיךָ

וְאָבוֹא אָז אָבוֹא

בִּשְׁעָרֶיךָ.

 

זקיפות הקומה מתבטאת בגובה המבט ולפעמים אף בדומיננטה שלו:

 

דְּרֹךְ אֶת הָרָץ, הַסֵּר אֵת הַצָּרִיחַ

סַלֵּק אֶת חַיָּלֵי מִשְׁמַר הַמַּלְכָּה

שְׁלַח אֶת הַסּוּס לְדַרְכּוֹ

פְּרֹץ וְנַוֵּט הֵיטֵב

הַעֲמֵד אֶת הַמֶּלֶךְ

בִּי מָט

שֶׁלֹּא יִשַׁח.

 

או:

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּלְחַשׁ לִי

מִלִּים בְּשָׂפָה זָרָה

נִשְׁתַּגֵל מְעֻנִּים

מִכַּפּוֹת יָדַי

בְּמַעֲלֵה בְּהוֹנוֹתַי

וּבַחֲזָרָה

וּמִנְעַד הַצְּלִילִים

יִלְאַט מִגְּרוֹנְךָ

פָּנִים מוּל פָּנִים

שֶׁאֵינִי מַכִּירָה

שֶׁאַרְגִּישׁ

אֵיךְ גּוּפְךָ בִּי

מִתְעַצֵּם מְכֻשָּׁף

וְאַט אַט מַחְרִישׁ.

 

ברם, גם אז נוקטת הדוברת משנה זהירות:

 

הִיא מְעַגֶּלֶת בּוֹ עִגּוּלִים

קְטַנִּים קְטַנִּים

הִיא מְעַגֶּלֶת

כְּמוֹ נָחָשׁ

הִיא מִתְפַּתֶּלֶת

וְהֵם בָּהּ גְּדוֹלִים

הָעִגּוּלִים

וְהַתְּשׁוּקָה

בּוֹ מַצְמִיתָה

וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשָׁהּ

לֹא לְעַגֵּל מִן עִגּוּלִים

שֶׁיִתְעַצְּמוּ מִדַּי

גְּדוֹלִים.

 

ואת יכולת ההכלה, בשינויי סדרי הדומיננטה:

 

אֶפָּעֵר עֵירֹמָה לְעֵינֶיךָ

אֶת בְּדִידוּתִי הַפְּנִימִית אֲגַלֶּה

זְקוּפָה מִבְּחִירָה.

 

הָנַח לִי לָחוּשׁ פְּגִיעוּתְךָ

לְעַרְסֵלָהּ בְּכַפּוֹתַי

פְּרוּשׂוֹת וּמִתְעַצְּמוֹת

בְּרַכּוּתָן לְהָכִיל

אוֹתִי אוֹתְךְ

וְאֶת הַשְׁתִיקָה.

 

וידיעה שאינה יכולה אחרת:

 

רוֹאָה אוֹתְךָ בִּמְהֻפָּךְ

לְדֶרֶךְ בָּהּ אֲנִי רוֹאָה אֶת

בָּבוּאָתִי הַמִּתְרַגֶּשֶׁת

בְּעֵינֶיךָ כְּמוֹ עַכְשָׁו

מִשְׁתַּקֶּפֶת לִרְגָעִים

בּוֹחֶרֶת בְּצִבְעִי הַקֶּשֶׁת

זִכְרוֹנוֹת מְעֻרְעָרִים.

שְׁמֹר אֲנִי אוֹמֶרֶת

שֶׁלֹּא אֶבְרַח אַל תֵּלֵךְ

אִתִּי רָחוֹק כָּל כָּךְ.

 

ולמסקנה שאינה יכולה להתכחש למה שהיא באמת.

 

אַתָּה מְהַלֵּךְ בִּי מִיָּמִים יָמִימָה

וְעַד קֵץ הַיָּמִים תְּהַלֵּךְ

אַל תִּטְעֶה בִּי

נַפְשִׁי חֲפֵצָה וְגוּפִי חַלָּש

וַאֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּךָ אֲהוּבִי

כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.

 

כאן יש סגירה עם השיר הפותח של הספר:

 

תָּמִיד הָיִיתִי עַצְמִי

גַּם כְּשֶׁהָיִיתִי פָּחוֹת

רַק שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי דּוֹמָה לִי.

 

משיריה של פזית אלעזר, שיכללו בספרה הבא:

 

הִיא לֹא מַרְפָּה מִדַּעְתְּךָ.

מַצְמִיתָה אֶת תְּשׁוּקָתְךָ

שְׁנֵי שָׁדֶיהָ הַכְּבֵדִים

עוֹלִים יוֹרְדִים

כִּמְכוּשָׁפִים

אֶל זִקְפָּתְךָ

וּבַּחֲזָרָה

אֵ

לֶ

י

הָ.

לוּ רַק יָכֹלְתָּ

כָּכָה סְתָם לָבוֹא.

לָבוֹא לְלֹא מִלִּים

סָעוּר וּמְרֻגָשׁ

לְהֵאָחֵז בִּמְחוֹל שֵׁדִים

כְּמוֹ אֵין מָחָר

וּלְהֵרָגַע

אַט

אַט

בִּשְׁעָרֶיהָ.

 

 

**

 

 

בִּמְכוֹנַת אִתְחוּל רְגָשׁוֹת

אֲנִי מְשַׁלְשֵׁלֶת אַהָבוֹת יְשֵׁנוֹת

לוֹחֶצֶת עַל הַכַּפְתּוֹרִים,

מְכַיֶּלֶת נְתוּנִים

מְשַׁבְּשֵׁי אַשְׁלָיוֹת.

 

מַמְתִּינָה

לְ

תּ

ו

צָ

אוֹת.

 

יָכֹלְתִּי לִבְרוֹחַ אוּלַי

לִבְחוֹר לֹא לָגַעַת בִּקְצוֹת

עִצְבּוּבַי עֲלוּבֵי הַנִּסְיוֹנוֹת

לִרְאוֹת אוֹתִי הַמִּשׁתָּנָה

מְנַעֶרֶת בְּכֹחַ אֶת הַמְּכוֹנָה.

 

 

 

המקום בו גועשות המילים, שירים, מאת פזית אלעזר, הוצאה עצמית, שנת 2012, 120 עמ'