סיפורי אלף לילה ולילה מנוקדים לילדים / ערוך ומסופר ע"י שלמה אבס

| 19/04/2012 | 0 Comments

מאז ומתמיד נחשבו "סיפורי אלף לילה ולילה" למיטב הקלאסיקה בספרות הילדים. ספורים כמו "אלדין ומנורת הקסמים", "עלי בבא וארבעים השודדים" וסיפורים אחרים שבו את דימיונם של ילדים במשך דורות רבים, והיו נדבך חשוב בבסיס התרבותי של ילדים בכל רחבי תבל.

 

הסופר שלמה אבס, חוקר ומלקט סיפורי מעשיות ואגדות עמים מספר, כי קיימים אוספים שונים של סיפורי מעשיות, שנאספו בארצות שונות. חלקם עתיקים מאוד, וקדמו במאות שנים לאוסף המעשיות של האחים גרים. אחד מקובצי המעשיות המפורסמים ביותר הוא קובץ סיפורי "אלף לילה ולילה". איש אינו יודע מה מקורן הקדום של המעשיות הללו. משערים שחלקן הגיע מהודו, חלקן מצפון-אפריקה וחלקן מפרס. יש הטוענים שכולן נאספו בפרס.

המיוחד באוסף סיפורי "אלף לילה ולילה" הוא שכל המעשיות שבו קובצו אל תוך סיפור מסגרת אחד. בסיפור המסגרת מסופר על המספרת הידועה שחרזדה, שחייה ניצלו בעזרת סיפורי מעשיות מרתקים שהייתה מספרת למלך מדי לילה.

 

אותו מלך שנא נשים ועמד להרוג גם את שחרזדה, כפי שעשה לנשים רבות לפניה. המלך היה מקשיב כל לילה למעשיה אחת מפיה של שחרזדה, וכאשר הגיע הבוקר – הגיע גם הזמן לספר את סוף המעשיה. אבל בדיוק אז הייתה שחרזדה מפסיקה לספר, והמלך שרצה מאוד לדעת מה היה סוף המעשייה, היה משאיר אותה בחיים עוד יום, כדי שבלילה הבא היא תוסיף ותספר לו. 

בסופו של דבר, לאחר אלף לילות (ואלף מעשיות) התאהב המלך בשחרזדה; הוא החליט להשאיר אותה בחיים, ואף נשא אותה לאישה וחי עימה באושר עוד שנים רבות.

בספר סיפורי אלף לילה ולילה שסיפוריו מסופרים וערוכים כאן ע"י שלמה אבס, נמצאים הסיפורים: עלי בבא וארבעים השודדים, הגיבן שמת ארבע פעמים, אלדין ומנורת הקסמים, מעשה בשר שירד מגדולתו, באר הקסמים.

 

מתוך ספורי אלף לילה ולילה / שלמה אבס

 

עָלִי בַּבָּא וְאַרְבָּעִים הַשׁוֹדְדִים

 

הָיוּ פַּעַם שְׁנֵי אַחִים, שֵׁם הָאֶחָד עָלִי בַּבָּא וְשֵׁם הַשֵּׁנִי קָאסֶם. עָלִי בַּבָּא הָיָה עָנִי מָרוּד, וּלְפַרְנָסָתוֹ הָיָה מְקוֹשֵׁשׁ עֲנָפִים לַהַסָּקָה. קָאסֶם, אָחִיו, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר – אַךְ לַמְרוֹת שֶׁהָיָה עָשִׁיר, אַף פַּעַם לֹא עָזַר לְאָחִיו עָלִי בַּבָּא הַמִּסְכֵּן.

יוֹם אֶחָד יָצָא עָלִי בַּבָּא רָכוּב עַל חֲמוֹרוֹ לְקוֹשֵׁשׁ עֲנָפִים בֶּהָרִים. וְהֵנָּה הִגִּיעַ אֶל מְעָרָה גְּדוֹלָה, שֶׁהַפֶּתַח שֶׁלָּהּ הָיָה נָעוּל בְּשַׁעַר עָצוּם עָשׂוּי אֶבֶן. בְּעוֹד עָלִי בַּבָּא תּוֹהֶה מַהִי הַמְּעָרָה הַזּוֹ, הוּא שָׁמַע לְפֶתַע קוֹל פַּרְסוֹת סוּסִים וְרָאָה אַרְבָּעִים פָּרָשִׁים חֲמוּשִׁים דּוֹהֲרִים עַל סוּסִים לְעֶבְרוֹ. עָלִי בַּבָּא חָשַׁשׁ שֶׁמָּא אֵלֶּה שׁוֹדְדִים, וְלָכֵן הֶחְבִּיא מִיָּד אֶת חֲמוֹרוֹ הַקָּטָן בֵּין הַשִּׂיחִים, וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ טִפֵּס וְעָלָה עַל עֵץ לֹא רָחוֹק מִפֶּתַח הַמְּעָרָה.

לֹא עָבַר זְמַן רַב, וְאַרְבָּעִים הַשּׁוֹדְדִים הִגִּיעוּ אֶל מָקוֹם סָמוּךְ לְפֶתַח הַמְּעָרָה וְיָרְדוּ מִן הַסּוּסִים. אֶחָד מֵהֶם, מַנְהִיג הַשּׁוֹדְדִים, קָרַב לְפֶתַח הַמְּעָרָה וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:

״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

וְהִנֵּה, שַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל הֵחֵל לָנוּעַ בְּקוֹל חֲרִיקָה, עַד שֶׁנִּפְתַּח לְגַמְרֵי. אַרְבָּעִים הַשּׁוֹדְדִים נִכְנְסוּ לַמְּעָרָה בָּזֶה אַחַר זֶה, וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנִּכְנְסוּ נִסְגַּר שַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל לְאִטּוֹ. עָלִי בַּבָּא הִמְתִּין עוֹד זְמַן־מָה עַל הָעֵץ, עַד שֶׁכַּעֲבֹר שָׁעָה נִפְתַּח שַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל. אַרְבָּעִים הַשּׁוֹדְדִים יָצְאוּ הַחוּצָה וְשַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל נִסְגַּר. אוֹ אָז עָלוּ הַשּׁוֹדְדִים אִישׁ אִישׁ עַל סוּסוֹ וְדָהֲרוּ מִשָּׁם.

עָלִי בַּבָּא יָרַד מִן הָעֵץ, קָרַב לַמְּעָרָה וְקָרָא בְּקוֹל:

״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

וְשַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל נִפְתַּח.

עָלִי בַּבָּא נִכְנַס לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַמְּעָרָה רָאָה תֵּבוֹת רַבּוֹת מְלֵאוֹת מַטְבְּעוֹת זָהָב, יַהֲלוֹמִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. שַׁעַר הָאֶבֶן הַגָּדוֹל נִסְגַּר מֵעַצְמוֹ, וְעָלִי בַּבָּא הוֹרִיד מֵעַל גַּבּוֹ אֶת הַשַּׂק שֶׁבּוֹ הָיָה אוֹסֵף אֶת הָעֲנָפִים הַיְּבֵשִׁים, וְהֵחֵל לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב.

כְּשֶׁהַשַּׂק הָיָה מָלֵא, קָרָא עָלִי בַּבָּא לְעֵבֶר הַשַּׁעָר:

״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

וְשַׁעַר הָאֶבֶן נִפְתַּח. עָלִי בַּבָּא יָצָא הַחוּצָה, וְאָז נִסְגַּר הַשַּׁעַר מֵעַצְמוֹ.

עָלָה עָלִי בַּבָּא עַל חֲמוֹרוֹ וְרָכַב מַהֵר הָעִירָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ עָלִי בַּבָּא לְבֵיתוֹ, הֶרְאָה אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב לְאִשְׁתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ עַל כָּל מַה שֶּׁקָּרָה. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ:

״עָלִי בַּבָּא בַּעֲלִי, נִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְעַט זָהָב בְּכָל יוֹם, וְאַתָּה תָּבִיא זָהָב מִן הַמְּעָרָה רַק כַּאֲשֶׁר יִגָּמֵר הַזָּהָב בְּבֵיתֵנוּ. וּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לָדַעַת בְּדִיּוּק בְּכַמָּה זָהָב הִשְׁתַּמַשְׁנוּ, הָבֵא מֵאָחִיךָ קָאסֶם אֶת הַכְּלִי שֶׁבּוֹ שׁוֹקְלִים וּמוֹדְדִים כַּמֻּיּוֹת."

הָלַךְ עָלִי בַּבָּא לְאָחִיו קָאסֶם וְשָׁאַל מֵאִשְׁתּוֹ אֶת הַכְּלִי. בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁקְלוּ עָלִי בַּבָּא וְאִשְׁתּוֹ קְצָת מִן הַזָּהָב, וְקָנוּ בַּזָּהָב מַלְבּוּשִׁים יָפִים, רָהִיטִים חֲדָשִׁים, אֹכֶל נִפְלָא וּכְלֵי בַּיִת חֲדָשִׁים וְנוֹצְצִים. וְכָךְ, מִדֵּי כַּמָּה יָמִים, עָלִי בַּבָּא הָיָה שׁוֹאֵל אֶת כְּלִי הַמְּדִידָה מֵאָחִיו קָאסֶם, וְהוּא וְאִשְׁתּוֹ הָיוּ מוֹדְדִים בּוֹ כַּמּוּת שֶׁל זָהָב. הֵם קָנוּ בַּיִת חָדָשׁ, גָּדוֹל וּמְפֹאָר, עִם גַּן נִפְלָא לְיָדוֹ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַזָּהָב הָיָה נִגְמָר – עָלִי בַּבָּא הָיָה רוֹכֵב אֶל הַמְּעָרָה שֶׁבֶּהָרִים וּמֵבִיא עוֹד זָהָב.

בֵּינְתַיִם הֵחֵל קָאסֶם לְקַנֵּא בְּאָחִיו עָלִי בַּבָּא, שֶׁהִתְעַשֵּׁר פִּתְאוֹם וְהָפַךְ לִהְיוֹת אַחַד הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים בָּעִיר. קָאסֶם גַּם הָיָה סַקְרָן לָדַעַת, מַדּוּעַ בְּכָל כַּמָּה יָמִים שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ עָלִי בַּבָּא אֶת כְּלִי הַמְּדִידָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא רָצָה לָדַעַת מַה בְּדִיּוּק הוּא שׁוֹקֵל בּוֹ.

יוֹם אֶחָד אָמַר קָאסֶם לְאִשְׁתּוֹ:

״מִרְחִי מְעַט זֶפֶת בְּתַחְתִּיתוֹ שֶׁל כְּלִי הַמְּדִידָה, וְכָךְ נוּכַל לְגַלּוֹת מַהוּ הַדָּבָר שֶׁעָלִי בַּבָּא וְאִשְׁתּוֹ מוֹדְדִים בַּכְּלִי שֶׁהֵם שׁוֹאֲלִים מֵאִתָּנוּ בְּכָל פַּעַם."

עָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ כִּדְבָרָיו, וּמָרְחָה אֶת תַּחְתִּית הַכְּלִי בְּזֶפֶת שְׁחֹרָה, וּלְמָחֳרָת נָתְנָה אֶת הַכְּלִי לְעָלִי בַּבָּא.

בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר עָלִי בַּבָּא הֶחְזִיר אֶת כְּלִי הַמְּדִידָה, מָצְאוּ קָאסֶם וְאִשְׁתּוֹ מַטְבֵּעַ זָהָב שֶׁנִּדְבַּק לְתַחְתִּית הַכְּלִי.

הֵבִין קָאסֶם כִּי אָחִיו עָלִי בַּבָּא מוֹדֵד זָהָב בַּכְּלִי הַזֶּה, וְהוּא קִנֵּא בּוֹ עַד מְאוֹד. כָּל הַלַּיְלָה לֹא הִצְלִיחַ לִישֹׁן, וּלְמָחֳרָת, מֻקְדָם בַּבֹּקֶר, הָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל עָלִי בַּבָּא וְאָמַר לוֹ:

״אֲחִי, גִּלִּיתִי כִּי אַתָּה שׁוֹקֵל וּמוֹדֵד זָהָב בַּכְּלִי שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל מִמֶּנִּי מִדֵּי כַּמָּה יָמִים. מֵהֵיכָן אַתָּה מַשִּׂיג כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זָהָב?"

עָלִי בַּבָּא, שֶׁהָיָה טוֹב לֵב, הֶחְלִיט לְגַלּוֹת לְאָחִיו קָאסֶם אֶת הַסּוֹד. הוּא סִפֵּר לוֹ עַל מְעָרַת הַשּׁוֹדְדִים וְעַל הַזָּהָב שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לוֹ אֶת מִלּוֹת הַקֶּסֶם שֶׁבְּעֶזְרָתָן נִפְתַּח פֶּתַח הַמְּעָרָה: ״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

קָאסֶם שָׂמַח מְאוֹד, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה רוֹדֵף בֶּצַע, הֶחְלִיט לָקַחַת לְעַצְמוֹ אֶת כָּל אוֹצַר הַזָּהָב שֶׁבַּמְּעָרָה. עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא הֶעֱמִיס אַרְגָּזִים גְּדוֹלִים עַל גַּבָּם שֶׁל עֲשָׂרָה סוּסִים, וְרָכַב עַל אַחַד הַסּוּסִים, כְּשֶׁכָּל שְׁאָר הַסּוּסִים הוֹלְכִים בְּשַׁיָּרָה אַחֲרָיו. כָּך רָכַב קָאסֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לַמְּעָרָה שֶׁבָּהָר. שָׁם יָרַד מִן הַסּוּס שֶׁעָלָיו יָשַׁב וְקָרָא לְעֵבֶר הַמְּעָרָה:

״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

וְשַׁעַר הַמְּעָרָה נִפְתַּח. בִּלְהִיטוּת נִכְנַס קָאסֶם לְתוֹךְ הַמְּעָרָה עִם כַּמָּה אַרְגָּזִים, וְאָז נִסְגַּר שַׁעַר הַמְּעָרָה. קָאסֶם נִדְהַם לְמַרְאֵה עֲרֵמוֹת הַזָּהָב, הַיַּהֲלוֹמִים וְהָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת, וְהֵחֵל לְמַלֵּא אֶת אַרְגָּזָיו.

כְּשֶׁהָאַרְגָּזִים הָיוּ מְלָאִים, רָצָה קָאסֶם לָצֵאת הַחוּצָה וּלְהַעֲמִיס אוֹתָם עַל הַסּוּסִים שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ – אֲבָל מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת הוּא שָׁכַח אֶת מִלּוֹת הַקֶּסֶם. וְכָךְ עָמַד קָאסֶם בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה וְצָעַק לְעֵבֶר הַפֶּתַח:

״שְׂעוֹרָה הִפָּתַח!"

אַךְ הַשַּׁעַר לֹא נִפְתַּח.

הוּא צָעַק:

״חִטָּה הִפָּתַח!"

אַךְ הַשַּׁעַר לֹא נִפְתַּח.

קָאסֶם צָעַק עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים, אַךְ הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהִזָּכֵר בְּמִלּוֹת הַקֶּסֶם שֶׁלִּמֵד אוֹתוֹ אָחִיו עָלִי בַּבָּא.

כָּךְ עָבְרוּ לָהֵן כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁבָּהֵן הָיָה קָאסֶם בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, צוֹעֵק לְעֵבֶר הַשַּׁעַר הַסָּגוּר. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אַרְבָּעִים הַשּׁוֹדְדִים לַמְּעָרָה, וְרָאוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַסּוּסִים לְיַד הַפֶּתַח. הַשּׁוֹדְדִים הֵבִינוּ מִיָּד, כִּי מִישֶׁהוּ גִּלָּה אֶת סוֹדָם וְהוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה.

״אֲהָהּ," אָמַר מַנְהִיג הַשּׁוֹדְדִים, ״נִרְאֶה שֶׁזֶּה אוֹתוֹ נָבָל, שֶׁגּוֹנֵב כָּל פַּעַם מִן הַזָּהָב שֶׁלָּנוּ." וּמַנְהִיג הַשּׁוֹדְדִים צָעַק לְעֵבֶר הַפֶּתַח:

״סוּמְסוּם הִפָּתַח!"

שַׁעַר הַמְּעָרָה נִפְתַּח לְאִטּוֹ, וְאַרְבָּעִים הַשּׁוֹדְדִים נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַמְּעָרָה. כְּשֶׁגִּלּוּ אֶת קָאסֶם בְּתוֹכָהּ – שָׁלְפוּ מִיָּד אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וַהֲרָגוּהוּ. וְאָז כָּרְתוּ אֶת גּוּפוֹ לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים וְתָלוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה – שְׁנַיִם־שְׁנַיִם בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִים שֶׁל הַפֶּתַח – כְּדֵי לְהַפְחִיד וּלְהַרְתִּיעַ אֶת כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְקָרֵב לַמְּעָרָה שֶׁלָּהֶם. כָּךְ עָזְבוּ הַשּׁוֹדְדִים אֶת הַמָּקוֹם וְדָהֲרוּ מִשָּׁם, כְּדֵי לִתְקֹף שַׁיָּרוֹת וְלִשְׁדֹּד אֶת רְכוּשָׁן.

 

 

 

סיפורי אלף לילה ולילה / מסופרים וערוכים ע"י שלמה אבס, איורים: יאנה בוקלר, הוצאת מודן, שנת 2012, 84 עמודים, מנוקד לילדים


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , , ,

Category: ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *