ביקור בית עם הסופרת יונה טפר: גיבור או פרא

| 22/02/2012 | 0 Comments

 

יונה טפר, שחלמה מילדות לכתוב, נותנת בספריה ביטוי למצוקות ושמחות של ילדים ובני נוער. כתבה עשרות ספרים לילדים ולבני נוער, זכתה בפרסים על כתיבתה וספרים משלה תורגמו לשפות שונות. הקוראים אוהבים את ספריה ומתחברים לדמויות ולרגשות שהם חווים.  יונה אומרת, כי "השפה העברית היא הבית שלי, הנופים של ישראל הם גם הנופים הפנימיים שלי. אני לא רואה את עצמי חיה במקום אחר. מקווה שמעיין כתיבתי הצנוע ימשיך ויפכה, ולא אפסיד את הסקרנות, הדמיון והיכולת להזדהות עם האחר".

בספרה החדש "גיבור או פרא", יונה טפר שבספרים נוספים שלה תיארה קשרים בין בני הדור הראשון לשלישי, מזמנת  לגיבור הספר, גיא, דרך הקשר המיוחד עם סבתו, הצצה אל בני דורה, ומאירה אותם באור מיוחד הגורם לו התפעלות והערכה, במקום זלזול והתעלמות. 

 

 

 

 

שם: יונה טפר

גיל: 71

סטטוס: אם לארבעה וסבתא לשמונה נכדים

מגורים: קיבוץ יגור

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר גיבור או פרא בהוצאת הקיבוץ המאוחד / סדרת קריאת עשרה (2012)

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? הדחף לכתיבה שלי נובע אולי מהצורך לבטא חוויות חוץ ופנים, דרך פריזמה אישית. לעבד ולתת ביטוי לחוויות שונות – משפחתיות או סביבתיות. הגרעין הראשוני המוליד את הרעיון הסיפורי יכול לנבוע ממשפט קטן, ממראה חולף, מחוויה קצרה או מתמשכת, או גם מניסיון להבין ולהגיב על אירועים או מצבים, בין אם אני חלק מהם ובין אם צופה-מתרשמת מהצד.

כמה זמן ארכה כתיבת הספר?  לכל אחד מספרי, וגם לספר זה, קודמת תקופה בה הרעיון הראשוני מתגלגל בראש, צץ ונעלם עד שהוא הופך למשהו מוחשי יותר. לפעמים כלל איני יודעת האם הרעיון הראשוני ייכתב כספר לקטנים, לקוראים צעירים או בוגרים יותר. רק לאחר תקופת 'דגירה', כשמתבהר לי לאיזה גיל אני רוצה לכתוב, אני מעזה לנסות ולכתוב את משפט ההתחלה – שהוא כמו קצה חוט של פקעת סגורה.

כשהסיפור יתחיל להיכתב, והפקעת תתגלגל ותיפתח, אגלה פעמים רבות דברים שכלל לא ידעתי שמצויים בי, והסיפור – מילה אחר מילה ומשפט אחר משפט, יחשוף בצד התכנים שדרבנו אותי לכתיבה, תמונות, מצבים ודמויות שלא שיערתי שהם נמצאים שם. כך גם קרה בסיפור 'גיבור או פרא', שעבורי הוא מעין פרידה מאמי.

איזה ספרים קראת לאחרונה? קריאה בשבילי היא צורך עמוק ואני קוראת הרבה. לאחרונה קראתי את טירזה של ארנון גרונברג, ספר חריף, אירוני וחודרני עם סוף מפתיע ומטלטל; את חיים של אלמוני מאת אנדרי מאקין, ובו שני סיפורי אהבה – האחד ארעי, מאכזב ומייאש והשני סיפור אהבה נוגע ללב המתרחש במלחמת העולם השנייה, על רקע המצור והרעב בלנינגרד ותקופת הטיהורים החשוכה בברית המועצות, כשברקע הסיפור, כרישום דק ומעורפל, מלווה צילו הגדול של צ'כוב; את סטונר של ג'ון ויליאמס – ספר כובש ועוצמתי דווקא בגלל הפשטות, כביכול, של סגנון הכתיבה.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? בכל תקופה היו סופרים שאהבתי ובוודאי השפיעו עלי, אבל אינני יכולה להצביע על סופר אחד בלבד. בילדותי אהבתי מאוד את האגדות של אוסקר ווילד והאנס כ. אנדרסן, בנעורי את תומאס מאן, את ש"י עגנון ואת ס. יזהר, כל אחד מהם מפני סגנון הכתיבה המגובש והמלוטש, המשתלט עליך בזמן הקריאה, השליטה בלשון, מרקם הפרטים והיכולת המופלאה למזג הכול למקשה סיפורית אחת.

אילו ספרים קראת בילדותך? קראתי מכל הבא ליד, ומכל מה שהיה לספרייה הקטנה במקום מגורי להציע: ספרי אגדות ומעשיות, ספרי הרפתקאות, סדרות כמו חסמב"ה וטרזן, ספרים שבמרכזם המשפחה, ספרי טבע וחיות, ספרים על דמויות תנכ"יות ועל גיבורים בני עמים אחרים. הקריאה הייתה בשבילי בילדות כמו אוויר לנשימה. היא אפשרה לי להרחיב את גבולות הקיבוץ הקטן בו גדלתי. להכיר באמצעותה ילדים ואנשים שלעולם לא הייתי פוגשת בדרך אחרת, לראות נופים ומראות, להזדהות עם כאב וצער ולהתרגש עם הסוף הטוב. בצד חיי היומיום, ליוו אותי, כמו עור נוסף, החיים הסוערים והמרגשים שחיכו לי בספרים.

אילו ספרים תיקחי איתך לאי בודד? בבקשה אל תשלח אותי לאי בודד. אני פסימית ולא נראה לי שאשרוד שם זמן רב לבדי. אם אוכל ארצה להצטייד בתמונות של ילדי ונכדי, ואולי גם בספר רובינזון קרוזו, כדי שהילדה שבתוכי תאמין שבסוף תעבור ספינה ליד האי ומלחיה יצילו אותי. אני מקווה שיחד איתי יסחף לחוף ארגז ספרים אטום למים, בתוכו אשמח למצוא את 'עלי עשב' של וולט ויטמן ואסופת שירים של לאה גולדברג – שני ספרים שאהבתי מאוד בנעורי.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה ספרך הראשון? ספרי הראשון 'רגע שקשה לשכוח', קובץ שירים לילדים, ראה אור ב – 1982 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מאז הוצאתי לאור עשרות ספרים לילדים, לקוראים צעירים ולבני נוער.

 

יונה טפר – רשימת ספרים וסיפורים:

 

1. רגע שקשה לשכוח  – הקיבוץ המאוחד 1982

2. חצבים על נייר  – הקיבוץ המאוחד 1985

3. בקבוק הבושם של אמא – הקיבוץ המאוחד 1986

4. שוּפוּלִי ליום הולדת  – הקיבוץ המאוחד 1987

5. אביטל וּנחש המים – ספריית פועלים 1988

6. לפתן צימוקים הקטנה – זמורה ביתן 1988

7. תמי הקטנה והמבוּל הגדול – מעריב 1990

8. מתי אתה חוזר? – שוקן 1990

9. דוִד 'חצי-חצי'  – הקיבוץ המאוחד 1990

10. יונתן וּמגן היוֹנוֹאִינִים – הקיבוץ המאוחד 1992

11. האופנוען משביל החלב – מסדה 1993

12. פלא זרע-עץ  – הקיבוץ המאוחד/ידיעות אחרונות/ספרי חמד 1993

13. המסע אל העמק הנסתר – הקיבוץ המאוחד 1994

14. לעזוב בית  – הקיבוץ המאוחד 1994  זכה בפרס זאב 1994

15. ורק מאהבה  – הקיבוץ המאוחד 1995

16. נעם, דורי וחצי התאומים – מסדה  1995

17. תזמורת ילדים – הקיבוץ המאוחד 1995

18. הנסיכה 'יכולה הכל בעצמי' – מסדה 1996

19. מרוּטי  – הקיבוץ המאוחד 1996

20. מיכל מחפשת את האביב  – עם עובד 1996

21. מתי כבר יהיה לי כלב?  – מטר 1997

22. ועלי לא אכפת לךָ – הקיבוץ המאוחד 1998

23. בעקבות הזר עם המצלמה – כתר 1998

24. מתאים לך ככה שאת צוחקת – הקיבוץ המאוחד ‏1999

25. של מי הזנב הזה?  – הקיבוץ המאוחד 1999

26. הפתעה בבית – הקיבוץ המאוחד 2000

27. סוס השמים של סער – הקיבוץ המאוחד  2000

28. הנסיכה 'יכולה הכל בעצמי' – מהדורה מחודשת, הקיבוץ המאוחד 2001

28. שבת הדוּבים – ספריית פועלים – ינואר 2002

29. האוצר של יסמין – הקיבוץ המאוחד – אפריל 2002

30. שבע אבני הנסיכה  – הקיבוץ המאוחד – מרץ 2002

31. מי יציל את בוטן? – הקיבוץ המאוחד – פברואר  2003

32. "שקשינה"  –  קוראים  – פברואר 2004

33. יעל מציצה לרחוב  – הקיבוץ המאוחד  – מאי 2004

34. בינה, נוסעת מבנימינה  – הוצאת הקיבוץ המאוחד – נובמבר 2004, זכה בפרס זאב 2005

35. כמו דקירת סכין  – הקיבוץ המאוחד –  פברואר 2005

36. פיקניק עם סבא  –  הקיבוץ המאוחד – יולי 2005

37. סוד עם כנפיים – הקיבוץ המאוחד – מרץ 2006

38. אני רוצה כלב! (מהדורה מאוירת מחדש לספר מתי כבר יהיה לי כלב? 1997), הקיבוץ המאוחד 2006

39. מה יש לך בסל? – הקיבוץ המאוחד – מרץ 2007

40. אומגה מלך הים ואלספה האמיצה– הוצאת מטר – מרץ 2007

41. אבנים קטנות של אהבה – הקיבוץ המאוחד – אפריל 2008, זכה בעיטור אנדרסן 2008

42. איזה מין שם זה תיאודורה – הקיבוץ המאוחד – יולי 2008

43. מיכל מחפשת את האביב (מהדורה  מעודכנת לספר מ- 96) – הקיבוץ המאוחד 2008

44.  מי הכי גבוה? – הוצאת  ספריית פועלים  – ספטמבר 2009

45 – דובילבול – הוצאת הקיבוץ המאוחד –   נובמבר 2009

46 – מה שהסתרתי בבטן – הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ס. פועלים – ספטמבר 2010  

47 – לוכד המפלצות של איל – ספרית פועלים  –  אוקטובר 2010

48 – בדרך לאמא (קרטון) – ספרית פועלים –  יוני 2011   

49 – הטיסה הסודית של הדס – ס. פועלים – אוגוסט 2011  

50 – גיבור או  פרא – הוצאת הקיבוץ המאוחד – פברואר 2012  

51 – לא תשיג אותי – ספריית פועלים –  יראה אור – אפריל 2012

                 

 

 

סיפורים:

קטיה והסביונים (משהו מהקיבוץ) / "משהו",סיפור בהמשכים 1998-1989

סוכר / "משהו", נובמבר 1989

העונש / שדמות, אפריל 1989

הסוד של שי ונימה / "משהו", ינואר 1990

הסוד הגדול  / עלי-שיח, קיץ  1990 – החוגים לספרות ברית התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים

איסטנבול – השער למזרח / עלי-שיח, סתיו 1991 –  החוגים לספרות ברית התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים

מסיבת פיג'מות / שמור בלב (אנתולוגיה) הוצאת דני, 2000

הרחצה הלילית של אורן ושלי / סיפורי אהבה ראשונה (אסופה) כתר 2001

הסיפור "הולכת…" מקום שלישי בתחרות המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס, מועצה איזורית זבולון – דצמבר 2002 / פורסם ב"עלי שיח"/ קיץ תשס"ג 2003 הוצאת הקיבוץ המאוחד. 

הסיפור – אשה, ביצה ודבש – עלי שיח יולי 2006

 

אסופות בעריכת יונה טפר:

לקטנים

אסופות לגיל הרך – הוצאת הקיבוץ המאוחד / ידיעות אחרונות / ספרי חמד, בעריכת יונה טפר-מיריק שניר

1. אני וכל מיני חיות, 1993

2. אני והמשפחה שלי, 1995

3. אני והמשחקים שלי, 1997

4. אני בעונות ובחגים, 1999

5. אני מבוקר עד ערב, 2001

 

אסופות לגדולים

1. החבר שלי, החברה שלי / אסופת סיפורים  בנושא חברות / הקיבוץ המאוחד 2002, לכיתות: ה'-ח'

2. ניחוח הדסים – אסופה לחג ולמועד – הקיבוץ המאוחד / לכיתות  ד'-ו'

3. סיפורים עם כנפיים –  אסופה לזכרו של אוריאל אופק /הוצאת הקיבוץ המאוחד- מט"ח 2005 – לכיתות ד'-ז'

4. האי כלומפופו ועוד סיפורים –  אסופת סיפורים בנושאי סביבה – הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009 – לכיתות ד'-ו'

 

ערכה ספרי ילדים ונוער רבים, יזמה והוציאה לאור סדרות לקוראים צעירים ולבני נוער.

* * * * *

ספרי קצת על הספר שכתבת: במרכז הסיפור גיבור או פרא, עומד גיא, ילד 'חולה' הגה וגלגלים, שאביו, בגלל אסון שקרה במשפחה, אוסר עליו להתקרב לכל כלי רכב, עד שיגדל ויעשה רישיון. אבל הגיבורה האמיתית שלי, שבזכותה כתבתי את הסיפור, היא חווי דפני, סבתו של גיא. חווי  (שאת שמה שאלתי משם אמי חווה) היא מושבניקית שורשית, אופה בחסד האוהבת להאכיל ולפנק את באי ביתה, שכנים ומכרים. אישה חדת לשון ודעתנית שמתעקשת לשמור על עצמאותה למרות גילה הבוגר. דמותה משיקה בקווים מסוימים לדמותה של אמא שלי, שנפטרה בגיל 93.  גם היא הייתה אופה מעולה, אישה בעלת יכולת נתינה, עם דעות מוצקות על החיים, שאהבתה לנכדיה לא ידעה גבול. אמא שלי חלמה על קלנועית – אבל לא העזה לנהוג בה. דרך הסיפור אני מעניקה לה את החלום שלא הגשימה. כשסבתא, בספר, מחליטה לקנות קלנועית, כדי לשמור על ניידות ושליטה בחייה, היא מזמינה את נכדה גיא לצאת איתה למסעות, דבר הגורר את  השניים לצרות רבות.

הסיפור הפונה לקוראים צעירים, מעלה שאלות חברתיות המעסיקות אותם מאוד בגיל זה, מאיר את היחס המלגלג של ילדים ומתבגרים אל קשישים שלידם הם חיים, וגם את ברית האהבה בין גיא לסבתו. את הספר מלווים איורים בשחור לבן של גלעד סליקטר, שגדל במושב. שמחתי לשמוע מפיו שהוא בחר לאייר את הסבתא בסיפור בדמות אמו. כעת יש בחווי דפני – הדמות הספרותית – משהו מאמא שלי ומשהו מאמו של גלעד.

 

* * * * *

גיבור או פרא

גיא, שחי במושב עם בני משפחתו, הוא ילד ככל הילדים, וכמו בנים אחרים הוא משוגע על מכוניות ועל כל דבר שמחוברים לו הגה וגלגלים. אביו, שאיבד את אבא שלו בתאונת דרכים, מתייחס לאהבה הזאת בחומרה ובקפדנות. הוא אוסר עליו להתקרב לטרקטורים ולכלי רכב אחרים ולא מפסיק להתלונן: "מאיפה נולד לי ילד פרא כזה". כשסבתא של גיא, האופה הטובה בכפר, מושבניקית דעתנית, פעלתנית ועצמאית, רוכשת קלנועית ומזמינה אותו לצאת איתה למסעות, מתחיל הכיף האמיתי – אבל גם הצרות.  מצד אחד אבא אוסר עליו לגעת בקלנועית, ומצד שני חבריו לוחצים עליו לסחוב את 'הרכב החשמלי', להגיע איתו למגרש הכדורגל הישן ולעשות שם 'חארקות'.  אם יסרב הם יקראו לו פחדן; אם ייקח את הקלנועית סבתא כבר לא תסמוך עליו ואבא ישתגע מכעס.

גיא בדילמה – מה יעשה כדי לרצות את הצדדים? כשהוא מחליט מה לעשות הוא לא מתאר לעצמו שלתמונה יכנסו בריונים מהחטיבה והמפגש ביניהם כמעט וייגמר באסון… כשגיא חוזר מבית חולים הוא מתקשה להבין, מהתייחסות הקרובים לו, האם הוא ילד פרא שלא מקשיב וגורם בעיות וצרות, או 'גיבור' שהתעמת עם גדולים ממנו והציל את הקלנועית של סבתא מידיהם.

סיפור מרגש המעלה שאלות המעסיקות מתבגרים, ומתאר מרקם יחסים במשפחה רב דורית, שבמרכזה ברית של אהבה בין גיא לסבתו. 

יונה טפר שבספרים נוספים שלה תיארה קשרים בין בני הדור הראשון לשלישי, מזמנת  לגיא, דרך הקשר המיוחד עם סבתו, הצצה אל בני דורה, ומאירה אותם באור מיוחד הגורם לו התפעלות והערכה, במקום זלזול והתעלמות.

משוגע על מכוניות / מתוך "גיבור או פרא"

מאז שאני זוכר את עצמי אני משוגע על מכוניות, ועל כל דבר שמחוברים לו הגה וגלגלים. בכל הזדמנות הייתי מתגנב לטנדר של אבא, או מטפס על טרקטורים, יושב ליד ההגה ומדמיין שאני נוהג. בגן היה לי אוסף ענקי של מכוניות זעירות מכל מיני סוגים, ששיחקתי בהן שעות. אוסף נהדר שעד היום אני שומר במגירה בחדר שלי, ולא מרשה לאהוד או לדניאל, האחים הקטנים שלי, לגעת. אבא אהב ללגלג עלי ולספר להם איך דהרתי על הטוסטוס של בועז, השכן שלנו, ישר לתוך הלול; איך הנעתי את הטרקטור הגדול כשהייתי בגן ועוד מעשיות הקשורות בי ובמכוניות. התביישתי כשהיה חוזר ומספר שוב ושוב את הסיפורים הישנים האלה שאף פעם לא נגמרו בטוב. פעם חשבתי שהוא מספר אותם כדי להפחיד ולהרתיע את דניאל ואהוד, אבל שנאתי כשעשה את זה. כשהיה מסיים כל סיפור בהרמת גבות וקובע בטון החלטי, "נו, זה גיא. ידוע שהוא אוהב מכוניות יותר מכל דבר אחר בעולם!" שתקתי. לא היה לי מה להגיד, כי הוא צדק! האמת שלא היה אכפת לי שיספר מה שהוא רוצה אם רק היה מרשה לי לנהוג לפעמים בטרקטור הקטן של החממה, כמו שהרבה אבות בכפר שלנו  מרשים לילדים שלהם.

אחרי שאמא  סיפרה לי שאבא של אבא, כלומר סבא שלי שלא הכרתי, נהרג בתאונת דרכים, בכלל נזהרתי שלא לבקש שייתן לי לפעמים לנהוג איתו קצת בשדות. אבא לא דיבר איתי על התאונה, אבל מאמא הבנתי שהוא כועס מאז על כל מי שלא מקפיד על חוקי התנועה. ומהפעמים הבודדות בהן כן העזתי לבקש שייתן לי להחזיק בהגה, או לנהוג בטרקטורון בחממה, נוכחתי שבקשה כזאת רק מעוררת אותו להטיף לי כמה זה מסוכן,  ולהשמיע שוב את הנאום הקבוע שלו על כך שיש חוק בארץ מתי מותר לעשות רישיון נהיגה, נאום שהיה מסתיים תמיד באיום: "ותזכור, גיא, אם אתפוס אותך מנסה לנהוג ברכב בלי רשות צפוי לך עונש ממש חמור!" בעניין הזה אבא היה ממש עקשן. שום נימוק לא עזר לי. לא כשסיפרתי שגונן ויהל מהכיתה שלי נוהגים בטרקטורונים כשהם עוזרים לאבות שלהם בעבודה בחממות; לא כשהצבעתי על ילדים קטנים ממני שנוהגים על מדרכות הכפר במכוניות צעצוע גדולות וגם לא כשהתגאיתי איך אני שולט במכוניות הקרטינג שבלונה-פארק – אבא נשאר בשלו. אז כשהתחשק לי לשבת קצת ליד הגה של טרקטור, או של איזה טרנטה ישנה, בדקתי תמיד שהוא לא בסביבה, כדי שלא יתרתח ויחזור בפעם האלף כמה רכב ממונע זה דבר מסוכן, ושוב יתלונן, "אני לא יודע מאיפה נולד לי ילד פרא כזה." בסוף, למרות כל האזהרות שלו, זה מה שבאמת קרה. כשאף מבוגר לא היה בשטח, יובל המגודל דרס אותי. אבל לפני שאספר איך זה קרה, איך סבתא הצילה אותי כשסחבתי את 'המרכבה החשמלית' שלה, ולמה פתאום הבנים בכיתה התחילו להסתכל עלי כאילו אני 'גיבור', אני צריך קודם להכיר לכם את סבתא שלי.

 

* * * * *

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף, או מתכוונת להוציא ספר נוסף בקרוב? בעוד זמן קצר אמור להופיע ספר חדש שלי לילדי גן בשם: 'לא תשיג אותי',  עם איורי צבע יפהפיים של אביאל בסיל, שזכה זה עתה בעיטור מטעם אגף הנוער של מוזיאון ישראל על איוריו לספר עוג מלך הבשן של נתן אלתרמן.

הספר יראה אור בהוצאת ספרית פועלים והוא מספר על שני ילדים-חברים נעמה וכרמל. לנעמה יש חמור צעצוע קטן ולכרמל חמור אמיתי. אמא של נעמה אומרת לה שעם החמור שלה אפשר לשחק ועל החמור של כרמל לרכב – אבל נעמה מגלה שגם על החמור שלה אפשר לרכב והוא מסוגל אפילו להשיג את כולם…

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל?  אני חושבת שכל יוצר צריך לחפש בעצמו את דרכו לביטוי וליצירה. בכתיבה חשוב להכיר את הבסיס – את שפה על הרבדים השונים שלה. להיות אדם מתבונן, קשוב לעצמך ולאחרים, עם יכולת התרשמות, סקרנות ואמפטיה לזולת. אדם שלא פוחד לתת דרור לדמיון וליכולת ההמצאה שעומדים בבסיס כל סיפור.

משפט  מסכם: מקווה להמשיך לכתוב כל זמן שאוכל, ושהקוראים להם אני כותבת, ימצאו את ספרי מרתקים, כנים ומושכים לקריאה.

 

 

גיבור או פרא מאת יונה טפר, איורים: גלעד סליקטר, סִדרת קריאת עשרה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 148 עמודים

 

 

 

 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, ספרות נוער

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *