יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה 27/1 – סקירת ספרים חדשים / לזכור ולא לשכוח

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה 27/1 – סקירת ספרים חדשים / לזכור ולא לשכוח

בני הדור השני לשואה, שהזיכרון הכבד מנשוא מכביד על כתפיהם, חיים בעבר הטראומטי של הוריהם וחלק ניכר מעולמם הרגשי שרוי במקום שבו המוות שולט. בספר שכתבה ד"ר בתיה ברוטין היא מראה כי "השפעת השואה באה לידי ביטוי גם ביצירותיהם של אמנים בני הדור השני לשואה". לקראת יום השואה הבין-לאומי ב-27 בינואר.

"השפעת השואה על האמנות החזותית, במיוחד ביצירותיהם של אמנים אשר חוו בעצמם את ייסורי השואה, ניכרת ביצירותיהם של אמנים בני התקופה. אמנים אלה תיארו את זוועות השואה והגיבו לטראומה הנוראה בצורות מגוונות. יתר על כן, השפעת השואה באה לידי ביטוי גם ביצירותיהם של אמנים בני הדור השני לשואה. בספר אני כוללת בהגדרה זו את מי שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה להורים שחיו באירופה תחת השלטון הנאצי בגטאות, במחנות, במחבוא, במנוסה או כלוחמים ופרטיזנים. אף שבני הדור השני לא חוו על בשרם את מוראות השואה, הם ספגו בבתיהם אווירה קשה של אובדן ומוות. רבים מהם הפנימו אותה, והיא הפכה למרכיב מרכזי בזהותם ולצורך עצום להתמודד עמה. ואולם, כשם שתגובות השורדים לטראומת השואה מגוונות, כך גם התגובות של בניהם ובנותיהם שונות בעוצמתן ובאופיין" – כך כותבת ד"ר בתיה ברוטין בהקדמה לספרה הירושה – השואה ביצירותיהם של אמנים ישראלים בני הדור השני.

חיים בעבר הטראומטי של הוריהם

הירושה מאת בתיה ברוטין

במשפחות רבות של ניצולי שואה הועבר לילדים מסר גלוי וסמוי – שמרו את זכר המתים! הספר הירושה – השואה ביצירותיהם של אמנים ישראלים בני הדור השני מאת ד"ר בתיה ברוטין, עניינו יצירות של אמנים ישראלים שניכרת בהן ייחודיות הנובעת מההקשר התרבותי-חינוכי של העיסוק  בשואה בישראל, ומאירועים מרכזיים בהיסטוריה הישראלית העכשווית. נושאים רבים שהעסיקו את האמנים נחשפים בספר, ובעשרות עבודותיהם מוצגים ביטויים מגוונים שבהם בחרו להביע את עולמם הפנימי, המושפע מחוויות השואה של הוריהם.  בני הדור השני, שהמשא הכבד מנשוא של זיכרון השואה הונח על כתפיהם, חיים בעבר הטראומטי של הוריהם, וחלק ניכר מעולמם הרגשי שרוי במקום שהמוות שולט בו. מתוך הסיפורים והתצלומים המעטים ששרדו את זוועות המלחמה, ובחסות השתיקה הרועמת, אט אט התעצב בדרכים רבות ושונות זכר הקורבנות שלא הכירו בדמיונם וביצירותיהם של אמנים בני הדור השני לשואה. הספר מחולק לשישה פרקים: חיים בצל האובדן, בצל העדויות: המספר שעל היד וכתונת הפסים, שרידים מאתרי הנצחה ותצלומים מהשואה, הזדהות עם הקורבנות, רובדי זיכרון ובין קורבן לתוקפן. ד"ר ברוטין מתמקדת בחקר אמנות חזותית העוסקת בשואה בישראל ובעולם ומכהנת כראש התכנית להוראת השואה בחברה הישראלית במכללה האקדמית בית ברל.

הוצאת מאגנס בשיתוף עם יד ושם, 349 עמ'

לאחר המלחמה

הימים שאחרי מאת רידיאן ברוק

הימים שאחרי מאת רידיאן ברוק הוא רומן מבריק על הנאמנויות העמוקות ביותר שלנו, על התשוקות העזות ועל כוחה של סליחה.

המבורג, 1946. באזור הכיבוש הבריטי נותרו אלפי עקורים. קולונל לואיס מורגן, הממונה על שיקום העיר החרבה הזאת ועל הליך הדה-נאציפיקציה של תושביה המובסים, הפקיע בית יפה על גדות האלבה, לו ולאשתו המתאבלת, רייצ'ל, ולבנם היחיד כעת, אדמונד. אך במקום להכריח את בעלי הבית, אלמן גרמני ובתו שבורת הלב, לעזוב את ביתם, לואיס מתעקש ששתי המשפחות יחיו יחד. באווירה הטעונה והקלאוסטרופובית הזאת על כל אחד מהם להתעמת עם זהותו האמיתית, בעוד הטינה והיגון מפַנים את מקומם לתשוקה ולבגידה.

מאנגלית: אורטל אריכה, הוצאת מחברות לספרות, 317 עמ'

כך הייתה מלחמת העולם השנייה

נפתחו שערי הגיהינום מאת מקס הייסטינגס

מלחמת העולם השנייה מתוארת לפרטי פרטים מזווית שלא הכרתם, בספר פרי עטו של הסופר וההיסטוריון מקס הייסטינגס.  נפתחו שערי הגיהינום – מלחמת העולם השנייה 1945-1939 פורש יריעה רחבה  על האירוע האדיר והאיום ביותר בהיסטוריה מלחמת העולם השנייה, ומראה את השפעתו על מאות מיליונים של אנשים ברחבי העולם – חיילים, אנשי חילות הים, היבשה והאוויר, עקרות בית בריטיות ואיכרים הודים; רוצחים של האס.אס ותושבי לנינגרד; טייסים יפנים מתאבדים וצוותים שעל נושאות המטוסים.

הוא אמנם מתאר מהלכים צבאיים של הכוחות היריבים במלחמה, כמו התקפת חיל האוויר הבריטי על סכרי נהר הרוהר; זוועות השיירות הימיות באזור הארקטי; קרבות טנקים במדבר והתנגשויות בג'ונגלים. אבל עיקר ייחודו של הספר בתיאור האירועים, הייסורים וכוח העמידה של חיילים כאזרחים, כבני אדם, תוך שהוא עובר בשיטתיות ממדינה למדינה, מיבשת ליבשת. הוא מתאר בפני הקוראים מה עבר על החיילים בחזית הרוסית, שבה נהרגו יותר מ-90% מכוחות הצבא הגרמני, את מה שעבר על פולין עם פלישת הנאצים בספטמבר 1939, את הרעב הגדול בבנגל שבהודו שהייתה תחת שלטון בריטי, ובו מתו מיליון בני אדם,  בלי שהממשל דאג לרעבים. זהו סיפור של כל אדם, שיורד לרמת הטיעונים האסטרטגיים כמו גם לפרטים האישיים ביותר. זהו גם ניסיון לענות על השאלה: איך נראתה מלחמת העולם השנייה?

מאנגלית: משה סביליה-שרון, הוצאת מודן, 759 עמ'

תגובות לשואה ברחבי העולם הערבי

מאמפתיה להכחשה מאת אסתר ובמן ומאיר ליטבק

השיח הערבי על השואה החל לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ועוצב מראשיתו על ידי ההתפתחויות הפוליטיות הקשורות בסכסוך הישראלי-ערבי בארץ ישראל. בעקבות מלחמת 1948 וההסלמה בסכסוך הוא הפך לחלק בלתי נפרד מן השיח הערבי האנטישמי הכללי יותר שצמח בצלו של הסכסוך.

הספר מאמפתיה להכחשה מאת ד"ר אסתר ובמן ופרופ' מאיר ליטבק, הנו מחקר מקיף וקפדני, ראשון מסוגו, המביא מגוון רחב של תגובות לשואה ברחבי העולם הערבי. גרסה עדכנית של מחקר שהופיע באנגלית ב- 2009.

המחברים בוחנים את התפתחות ייצוגי השואה בשפה הערבית בעיתונות, בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובמרשתת. הספר מחולק לשני חלקים: פרשיות היסטוריות ומוטיבים מרכזיים בייצוג השואה. באמצעות ניתוח מקרי בוחן ומגמות לאורך תקופה המשתרעת על פני שבעים שנה – מתום מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל עד היום – מראים המחברים כיצד התגבשו הגישות כלפי השואה בצלו של הסכסוך הערבי-ישראלי והשתלבו במערכות שיח אנטי-ציוניות ואנטישמיות רחבות. ד"ר ובמן היא ראש היחידה לחקר סובלנות ואי-סובלנות במזרח התיכון ע"ש זאב ורד, וחוקרת בכירה במרכז דיין ובמכון רוט לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל אביב. מחקריה עוסקים בשיח הציבורי הערבי, ובעיקר בתפיסות השואה ובאנטישמיות ערבית.

הוצאת מאגנס בשיתוף עם יד ושם, 438 עמ'

יומן אישי של נערה

בעיני ילדה בת שתים עשרה מאת ינינה השלס

בעיני ילדה בת שתים-עשרה מאת ינינה השלס-אלטמן, הוא יומן שראה אור לראשונה ב-1946 בפולנית. היומן נכתב ב-1943, בזמן אמת, ע"י ינינה השלס (יאנקה, כפי שכונתה בילדותה), ילדה בת 12 שאיבדה את כל משפחתה. היא כתבה אותו, כשזיכרונותיה עדיין טריים, מיד אחרי שהוברחה ממחנה הריכוז, במסגרת מבצע הצלה מתוכנן ומאורגן של "המועצה לעזרה ליהודים". ינינה השתייכה לקבוצת אנשי הרוח במחנה יאנובסקי, שנדבקו בחיידק הספרותי – ילדה אחת קטנה בתוך חבורת מבוגרים. מידי ערב, לאור האש שבערה בבור המוות לא הרחק, נהגה לדקלם שירים שכתבה, בפני הנשים בצריף שישנה בו. כך הגיע שמעה למשורר והסופר, מיכאל בורביץ', שעמד בראש הפעילות התרבותית במחנה. לאחר שהצליח לברוח מהמחנה, בעזרת ידידיו, דאג להציל גם את ינינה. שלושה שבועות לאחר בריחתה מהמחנה, קיבלה ינינה מחברת אפורה ועיפרון, כדי לעודדה לכתוב את זיכרונותיה. יומנה המורכב משלוש מחברות (132 עמודים) כתוב בכתב יד גדול וברור, בכנות ילדותית, באופן בלתי אמצעי, עם זיכרון נאמן של המאורעות, ונתמך בתאריכים מדויקים ובשמות. מעבר לחשיבותו ההיסטורית, זהו גם סיפור אישי, שיש בו טעימה של האימה והייאוש של ילדה במחנה ריכוז.

ינינה שרדה. מציליה העבירו אותה ממקום מסתור אחד למשנהו, כשהם משנים כל פעם את זהותה, ואילו היומן יצא אל דרכו המחתרתית, השונה מזו של הכותבת שלו, ובמזל שרד את המלחמה. כתב היד נשמר בארכיונו הפרטי של מיכאל בורביץ', וב-1985 הוא מסר אותו לארכיון של "בית לוחמי הגטאות", בישראל. היומן מלווה בהקדמות של עורכי המהדורות בשפות השונות, בכרוניקה קצרה של האירועים המתוארים, באחרית דבר מאת המחברת, וכן בשירים שכתבה במחנה הריכוז- שירים שבמובן מסויים הביאו להצלתה.

הוצאת פרדס, 151 עמ'