אחרי סוף הסיפור, שירים, מאת יעל צבעוני / מסעה הפנימי של אישה בהתמודדות עם פרידה

'אחרי סוף הסיפור' מאת יעל צבעוני, הוא מסעה הפנימי של אישה שחייתה עם איש וחשבה שתהיה אתו כל החיים, אבל הרגישה רעב, פתחה את הדלת, נפרדה מהגבר המוכר ויצאה החוצה כדי לגלות מה חסר. מסע של התמודדות עם פרידה. מסע חניכה לתוך החיים בלי גבר שמגן. מסע של געגוע, גילוי והתפכחות.

"תגידי לי מה את רוצה", הוא אומר לה.

והיא רוצה הכול. את כל הגברים בעולם, את כל המאכלים, את כל האפשרויות ואת כל התחושות.  היא הולכת אל תוך החיים, הפחדים המאוויים והחלומות, כדי לגלות מה קורה באמת אחרי סוף הסיפור.

היא נפגעה בדרך החדשה. היא גם פגעה. היו בדרך התנפצויות. הייתה תאונה, והייתה הפלה. 

ככל שאהבה יותר ונפגעה יותר, היא התרחבה וקיבלה כוחות. עם הזמן הפכה שלמה.

פתאום ידעה למלא כל חלק חסר באינסוף דרכים. אחרי שחצתה את הפחד, כבר לא פחדה. 

לא בגלל גבר אחד שהגיע להשלים את החסר, אלא כי הפסיקה לתלות בגברים את הסיבות לתהום,  ומצאה את המלאות בתוכה. לא בגלל האהבה שהגיעה, אלא כי הסירה את הציפייה והאשליה סביב המילה אהבה, והסכימה להיפרד מהסיפור. (מתוך 'אחרי סוף הסיפור')

אחרי סוף הסיפור נע בין פרוזה לשירה. אוסף קטעים קצרים – שירים וקטעי פרוזה. כל קטע מהווה יחידה נפרדת, ובקריאה רציפה נוצר תהליך סיפורי.

יעל צבעוני (33), ייסדה לפני כשבע שנים את 'מבעד למילים' – סדנאות כתיבה יצירתית, למבוגרים ולילדים. בעלת B.A בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב-בהצטיינות. למדה לתואר שני בחוג לספרות, בתכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. אחרי סוף הסיפור הוא ספרה הראשון.

מאחורי כתיבת הספר

שבע שנים הייתה יעל עם בן זוג. גדלה והתבגרה לצדו. החשש הגדול ביותר שלה היה שיום אחד ייפרדו. הוא היה העוגן שלה. אבל היה בה משהו שנמשך לפרידה דווקא בגלל הפחד. לילה אחד כשחשבה שייפרדו, הייתה בטוחה שלא תשרוד. אבל בתוכה גם ידעה שיהיה בסדר. רצתה לחצות את הגדר ולצאת מעברה השני.

יום אחד הם נפרדו. לא רבו. כל אחד הלך לדרכו. היא מצאה את עצמה לבד בבית שהיה של שניהם, במושב עמיקם, שהוא מושב די מבודד. לא רצתה לעבור בית, רצתה להתמודד. נפגשה עם הפחד, ויחד עם זה, גילתה את החיים מחדש. יצאה עם גברים, התאהבה, נפגעה, התגעגעה. פגשה בעצב, בבדידות, בתהום, אבל שבה אליה אנרגיית החיים שלה. היא רקדה, שמחה, טיילה, עבדה וכתבה. היום, שלוש שנים אחרי הפרידה, היא חיה עם בן זוג ביפו.

מתוך 'אחרי סוף הסיפור':

 

איש אחד

פעם אחת היה איש אחד.

איש אחד היה רגיש במיוחד וידע להגיד את המילים המתאימות.

הוא ידע פסיקים וידע מירכאות ואפילו להניח סימני שאלה במקומות הראויים. איש אחד היה מטייל בחיק הטבע יום יום ואוכל כל פרי לפי עונתו.

יום אחד איש אחד התחיל ללכת מהר מהרגיל. כשעצר שכח לאן רצה להגיע. הוא התיישב 

אישה אחת אמרה, טוב שהלך. בסך הכל היה איש אחד, בסך הכול תמיד יכול להיות גם איש אחר. בסך הכול בעצמה כבר רצתה משהו אחר.

אישה אחת חיפשה את הבית בלי איש אחד, אבל פתאום חסר לכורסה הגוון השחור. לא, זה לא הגוון השחור שחסר לה. מה היה לא בסדר? אישה אחת לא הבינה מה קרה, הוא בסך הכול היה איש אחד. ובכל זאת, איש אחד היה אתה גם אחרי הכעסים והפחדים. הוא היה נשאר אחרי שהייתה הולכת וחוזרת. הוא היה נשאר כשטיפסה למעלה. הוא היה נשאר כשירדה עמוק לאדמה.

מדי יום הייתה אישה אחת בוכה, אבל בכל פעם מחדש מתעוררת. ממשיכה.

אישה אחת מצאה מוזיקה ולב ודמעות וחללים בגופה שלא הכירה. והגעגוע שהתחיל כגעגוע לאיש אחד הפך געגוע לחיים.

אישה אחת אהבה איש אחד. אבל עכשיו כבר לא ידעה אם איש אחד קיים.

 

שנייה אחת

הייתה שנייה אחת

שהסתכלת עליי

ואני ראיתי

 

אתה לא אהבת אותי כשהסתכלת

אתה היית במקום רחוק שלא אוהב

דווקא אותי

 

ובשנייה הזאת

אני לא יכולה לתאר לך כמה דברים קרו

איך כל הגוף שלי התכווץ לכלום

ולא יכולתי לדבר

כולי הייתי פחד גדול

שמעכשיו תהיה אחר

ולא תהיה לי יותר

ולא רק אתה

כל המציאות לא תהיה עוד

מה שהייתה

 

סוֹף הַסִּפּוּר

אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ

וְהוּא הָלַךְ

אֲבָל אֲנִי לֹא מְבִינָה לָמָּה הוּא הָלַךְ

סָךְ הַכֹּל אָמַרְתִּי לוֹ לָלֶכֶת

 

 

 

אֲרוּחַת צָהֳרַיִם

הָיָה לִי חֲלוֹם

שֶׁהָיִיתָ בִּי

 

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי

בָּאתָ

שָׁאַלְתָּ מָה חָדָשׁ

וְהֵכַנְתִּי אֲרוּחַת צָהֳרַיִם

לֹא אָמַרְתִּי

 

שֶׁהָיָה לִי חֲלוֹם

וְהָיִיתָ בִּי

 

 

 

אוּלַי כֵּן לֶאֱכֹל, אֱלֹהִים

תַּקְשִׁיב, אֱלֹהִים

אִם אֶפְשָׁר שׁוּב לְבַקֵּשׁ

וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ דֵּי הַרְבֵּה

אֲנִי יוֹדַעַת    

אִם מֻתָּר לִפְנוֹת אֵלֶיךָ

אִם מֻתָּר

אֲנִי רוֹצָה לְבַקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁמֹר עָלַי

לִפְעָמִים אָבוּד לִי מִדַּי

 

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבָּחַרְתִּי כָּכָה לִחְיוֹת

לָקַחַת אֶת הַחַיִּים עַד הַסּוֹף

וְלֹא לְעַגֵּל כְּלוּם

גַּם אוֹתְךָ

אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד

זֶה מָה שֶׁרָצִית

 

זֶה מָה שֶׁרָצִיתִי

 

אֱלֹהִים

תַּגִּיד לִי בְּכֵנוּת

הַאִם אֲנִי שׁוֹכַחַת אוֹתְךָ מִדַּי

הַאִם אֲנִי עוֹשָׂה נֵזֶק

בָּעוֹלָם שֶׁלְּךָ

 

וְאֵיךְ לְאַזֵּן אֶת הָאֵשׁ הַזֹּאת

אֵיךְ לָתֵת לָהּ לָצֵאת לֶאֱכֹל

בְּלִי לֶאֱכֹל אַף אֶחָד

 

וְאוּלַי כֵּן לֶאֱכֹל, אֱלֹהִים

אוּלַי לֶאֱכֹל כְּבָר

 

סָגֹל בָּהִיר

יֵשׁ הַרְבֵּה דְּרָכִים לִצְחֹק וְלִרְקֹד וְלִמְרֹחַ

לָק אָדֹם אוֹ

סָגֹל בָּהִיר

 

יֵשׁ הַרְבֵּה דְּרָכִים לֹא לִכְתֹּב עָלֶיךָ

וַעֲדַיִן

אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה

שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּתוֹךְ לָק אָדֹם אוֹ

סָגֹל בָּהִיר

 

פְּסִיכוֹלוֹגְיָה

יֶלֶד

אוּלַי תַּגִּיד לִי כְּבָר

מָה אַתָּה אוֹהֵב

אֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁיָּשָׁר אֶתֵּן לְךָ

אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצָה לָדַעַת

מָה אַתָּה אוֹהֵב

 

וְגַם מָה אַתָּה לֹא

וְאֵיךְ אַתָּה מִתְנַהֵג

בְּיוֹמֻלֶּדֶת אוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת

וּמִי בַּיַּלְדוּת עָזַב אוֹתְךָ

אוֹ נִשְׁאַר יוֹתֵר מִדַּי

 

אוּלַי תַּגִּיד לִי כְּבָר

שֶׁאָבִין

שֶׁזֶּה לֹא בִּגְלָלִי

 

 

 

לָלֶכֶת עַד הַסּוֹף

אֶת יְכוֹלָה כְּבָר לָלֶכֶת עִם אֶחָד

וְלָדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא מַחְמִיצָה אֶת הַכֹּל

אִם אַתְּ הוֹלֶכֶת עִם אֶחָד

זֶה לֹא אוֹמֵר

סוֹף

 

אחרי סוף הסיפור מאת יעל צבעוני, הוצאת צבעונים, שנת 2012, 221 עמ'