סיפורי גאו שו מאת אמנון בוים / חיי הכפרים בסין העתיקה

סיפורי גאו שו מאת אמנון בוים

כל סיפור שמתחיל 'בכפר סיני קטן', מייד מעורר סקרנות ועניין. עולם מסתורי, מרוחק ומוזר, אך באופן מפתיע נראה קצת מוכר. סיפורי עם אודות החיים בכפרים הסיניים, מתובלים בהומור ומחורזים, כונסו בספר 'סיפורי גאו שו 'מאת אמנון בוים.  בספר מובאים 18 סיפורי עם סיניים, המתארים את מציאות חיי הכפריים בסין העתיקה, על האדם הפשוט, על החיים בכפר, הפחדים, השמחות, מציאות שבחלקה מתקיימת עד היום. הסיפורים נאספו, תורגמו ונכתבו על ידו בחרוזים שנונים. בסוף כל סיפור, הכולל גם הומור, ישנו מסר קטן, ברור ופשוט, מאליו הוא מובן. הסיפורים מוגשים מנוקדים ומיועדים לגילאי 8 ומעלה, ומספרים, בין היתר, על חשיבותה של עזרה הדדית, כוחה של תדמית, משפט החמור והסלע, העכברה שרצתה להתחתן, האיכר ומוט הבמבוק. את הספר מלווים איוריה המקסימים של אינה קצב.

מתוך סיפורי גאו שו מאת אמנון בוים

אמנון בוים (71) תושב רמת ישי, הוא מדריך טיולים מוסמך וטייל ותיק, ששהה בסין במשך שנה, למד את השפה הסינית וערך מסעות וטרקים כתרמילאי ברחבי ארץ זו. במהלך שהותו בסין, ספג את החוויה הסינית האנושית דרך לימוד המסורות, המנהגים, הדתות ואורחות החיים של הסינים. זה שנים הוא מלווה ומדריך טיולים לסין ומקיים הרצאות על נושאים אלה ברחבי הארץ בליווי מצגות מרהיבות המביאות את החוויה הסינית אל סלון ביתנו. "סיפורי גאו שו" הוא ספרו השני.

ההשראה לכתיבה

את ההשראה לכתיבת הסיפורים שאב אמנון בוים מסיפורי עם סיניים, שתירגם וחרז, שחלקם נאספו במהלך שהותו בסין, וחלקם במהלך השנים לאחר מכן. "חיי הכפר בסין העתיקה, וגם סין כיום, זו הענייה והסובלת במשך דורות, זו שקראנו ושמענו עליה בילדותנו, זו היא סין שבאמת ענינה אותי. במהלך שהותי בסין, טיילתי רבות באזורים העניים של דרום סין, גרתי בכפר של בני המעוט שנקרא מיאו. עבדתי עם נשות השבט בקטיף עלי התה, ועם הכפריים בחריש של ערוגות האורז המוצפות תוך התבוססות בגללי הבופלו. הסיפורים שבספר נוגעים כולם בחיי הכפריים, ומתארים את סין שבאמת אהבתי, ואשר הולכת ונעלמת תחת דורסנות הציוויליזציה ה'מפותחת' והקפיטליסטית".

Jichang Ge Miao / סין – צילום אמנון בוים

צילום: אמנון בוים

בספר מובאים 18 סיפורי עם סיניים, המתארים את מציאות חיי הכפריים בסין העתיקה, על האדם הפשוט, על החיים בכפר

"תמיד ענינה אותי סין הכפרית, העתיקה, זו שלא השתנתה במשך מאות שנים" (צילום אמנון בוים)

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר?

אמנון בוים / גאו שו

"כתיבת הספר הראשון נטעה בי בטחון בקשר ליכולתי להצליח בפרויקט מסוג זה. אהבתי את הסיפורים שדרכם גם נשאבתי יותר לשפה ולתרבות הסינית. הניסיון הראשוני היה פשוט תרגום של הסיפורים. אבל התוצאה הייתה "ענייה" מידי, חסרת יופי ושטחית. הדחף לשנות ולהוציא משהו יותר שמח וטוב כיוון אותי לעבר החריזה. והתוצאה שימחה אותי יותר. ואם זה מה שיוצא, אז למה לא לעשות את המתבקש, להוציא ספר?".

אמנון בוים מספר, כי "תקופת חיפוש הסיפורים ותרגומם ארכה מספר חודשים. חיפשתי סיפורים שקשורים לחיי הכפריים ולמסורות הסיניות, שכוללים גם הומור וגם מוסר השכל בצדם, ושיתאימו ל'ראש הישראלי'. השוני התרבותי בין העמים מאפשר הבנה ופרשנויות שונות למאורעות ולסיפורים שונים. מה שמצחיק את הסינים לעיתים קרובות אינו מובן לנו. הרבה פעמים לאחר קריאת סיפור שאלתי את עצמי: 'מה רצה המספר להגיד כאן, או האם זה אמור להצחיק?'  תהליך החיפוש והסינון הותיר בידי כמה עשרות סיפורים שמתוכם נבחרו 18 הסיפורים הכלולים בספר".

חיי הכפריים בסין וסיפורי גאו שו

אמנון מספר כי "הטיול לשבטי דרום סין היה מהמרתקים והמעניינים ביותר בחוויה הסינית שלי. תמיד ענינה אותי סין הכפרית, העתיקה, זו שלא השתנתה במשך מאות שנים. זו סין שקראתי עליה בילדותי אודות סיפורי מסעות והרפתקאות, שזורים בתיאורי חיי האיכרים בכפרים המשובצים בכל רחבי הממלכה האדירה. ההזדמנות לחוות את הגשמת החלום נקרתה בתקופת חופשת הקיץ מלימודי הסינית באוניברסיטה ללימודי שפות בעיר טיאנג'ין. בחופשת הקיץ בת החודשיים האוניברסיטה סגורה, והסטודנטים מתפזרים, מי לביתו בסין או מחוץ לה, מי לעבודות מזדמנות למימון המשך לימודיו ומי לטיולים ברחבי סין. את הטיול הזה תכננתי מזה זמן, ועכשיו הגיעה העת למימושו.

הטיול התחיל בנסיעה של כ-40 שעות ברכבת שינה לעיר קונמינג, בירתו של מחוז יוננאן בדרום סין, ומשם במסלול פתלתל שהוליך אותי בין כפרי המעוטים של הדרום. הנסיעה בכבישי הדרום הגבוהים והצרים באוטובוס ישן ומקרטע בין המהמורות בכביש מפחידה לעיתים. מבעד לחלונות האוטובוס נגלים מראות של כפרים, נופים ירוקים וערוגות חקלאיות על המדרונות עד לגבהים עצומים. הכבישים מתפתלים לאורך גדות נהרות, מתרחקים ומתקרבים, עולים ויורדים, חוצים גשרים ודרכי עפר צרות. בתי הכפרים הכהים נגלים ונעלמים בעמקים הירוקים, מוסתרים בין עצי יערות ירוקים. ציפיתי בקוצר רוח להגיע לכפרים, לראותם מקרוב, לחוות קצת מאורח חייהם ולחזות בהם חוגגים את החג, חג "פסטיבל אמצע הסתיו" בתקופה שבין תום עונת קציר האורז ובין עונת השתילה החדשה.

אמנון בוים הלא הוא גאו שו

בסין קיימים בני מיעוטים אתניים רבים, שחלקם הגדול מאכלסים את כפרי דרום סין. השליטה החלקית בשפה הסינית אפשרה לי מגע ותקשורת עם הכפריים, בעיקר עם הצעירים שלומדים את שפת סין הרשמית, המנדרינית. נסעתי והילכתי בין הכפרים, במקומות רבים התקבלתי בעניין ובסקרנות על ידי אנשים חביבים, קשי יום , אך שמחים בחלקם וגאים במדינתם. באחד הכפרים, נאן חואה שמו, או בעברית "פרח הדרום", הוזמנתי על ידי משפחה כפרית להיכנס לביתם. לאחר קבלת פנים מהוססת העזתי לבקש מהם להישאר בביתם למשך שבוע.

במהלך השבוע גרתי בביתם, אכלתי איתם, יצאתי עם שחר ביחד עם זקנות הכפר לקטיף עלי התה בערוגות התה שעל המדרונות הגבוהים והתלולים, לעיתים תחת ממטרים שלא פוסקים, עם סל קש צמוד לגבי. ניסיתי לשלוט בתאו המים במהלך חריש ערוגות האורז, כהכנה להצפתם לקראת עונת השתילה, לעיתים ללא הצלחה שגרמה לתסכול רב אך גם לצעקות עידוד מצד בעל השדה. ואף בוססתי בגללי החזיר שברח וניסיתי להחזירו לדירו.

אבל, ובעיקר, ספגתי את תחושות הכפריים, אורך חייהם, מנהגיהם, מאכליהם, יחסם לבני המשפחה ולזרים כמוני, שנראו רק בטלוויזיה. ראיתי אותם בבית ובשדה, בחיי היום-יום ובאירועים ומפגשים חברתיים. ולמדתי כיצד להיות שמח בחלקי ולקבל את אשר אינו ניתן לשינוי.

בעבודתי כמלווה קבוצות תיירים לסין אני אוהב לשבץ את מסלולי הכפרים של דרום סין, ולהביא את המטיילים לחוות, ולו רק על קצה המזלג, את חיי הכפרים והכפריים, ולהעביר להם את חוויותיי האישיות של טיוליי בסין". 

בכל סיפור יש מוסר השכל מתאים

מתוך סיפורי גאו שו / איורים: אינה קצב

אמנון מביא לנו קטע מסיפור מתוך הספר שמספר לנו על חשיבותה של עזרה הדדית:

"עזרה לחבר, היא חובה שעליה לא ניתן לוותר. כי היום זה אתה שתושיע חבר, ומחר, אם תקרא לו, הוא יצילך ממשבר. מוסר ההשכל: בשעת צרה – אם תקרה, לא עלינו, למי יש לפנות? מי יצילנו? משפחה, חברים או אחים לצרה – רק מאלו עשויה לבוא העזרה. אך אם איש מכל אלו לא יגיע לתמוך, צרת היחיד לצרת רבים תהפוך. מפח אלי פחת כולם אז יפלו, ואין איש המושיע, את עונשם יקבלו".

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך?

"אני יליד קיבוץ רמת דוד והחקלאות וחיי הכפר הם חלק מילדותי וחיי כצעיר בקיבוץ. כיום אני מדריך טיולים מוסמך בסין וטייל ותיק, למדתי את השפה הסינית וערכתי מסעות וטרקים כתרמילאי ברחבי ארץ זו. במהלך שהותי בסין ספגתי את החוויה הסינית שהפכה להיות במובן מסוים גם המציאות שלי".

"בעבודתי כמלווה קבוצות לטיולים בסין, אינני מסתפק בהובלת הקבוצה במסלול המתוכנן ובעמידה ביעדים ובלוחות הזמנים. אני משתדל להעביר למטיילים את מה שמשך אותי לסין: את מה שמעניין באמת בחיי היום-יום בסין, בסין האחרת ממה שאנו יודעים ומכירים במערב, בייחודיות של העם והמדינה, וזאת על סמך ניסיוני העשיר בסין, ידיעת השפה הסינית, הידע הרב והמקיף שרכשתי אודות סין – היסטוריה, כלכלה, ממשל, חינוך, תרבות ודתות, מיעוטים ועוד. אני רואה בעבודתי שליחות שמטרתה להכניס את המטייל לעולם הסיני ולנסות להבינו".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?

את ההשראה לכתיבת הסיפורים שאב אמנון בוים מסיפורי עם סיניים

"זהו ספרי השני. הספר הראשון הוא "גאו-שו" שראה אור לפני 8 שנים (הוצאת "כותרות"). הספר "גאו-שו" הינו תאור החוויה הסינית שלי, הגשמת חלום של חיים בסין, שבאה לידי ביטוי בשנה שבה למדתי באוניברסיטה לשפות בעיר טיאנג'ין.

במהלך שנות ה-90 ביקרתי בסין מספר פעמים במסגרת עבודתי, ובכל ביקור הרגשתי שאני נמשך יותר ויותר לכל מה שקשור בעם, במדינה ובתרבות הזרים והמוזרים האלו. קיננה בי המחשבה שיום אחד, אם רק אוכל, אחזור לסין כדי להישאר תקופה ארוכה יותר, כדי להבין ולספוג את העולם הסיני.

במקביל, בין הנסיעות, סיימתי קורס למלווי קבוצות לחו"ל באוניברסיטת חיפה. היה ברור לי שללא שליטה לפחות בסיסית בשפה הסינית אין סיכוי שמחשבה כזו תתממש. לאחר מסכת ארוכה של חיפושים מצאתי מורה לסינית ובעזרתה עשיתי את הצעדים הראשונים בדרך למימוש המטרה.
לאחר שנסתיימה עבודתי בסין, ביקשתי וקיבלתי שנת חופשה ממקום עבודתי, נרשמתי ללימודי סינית באוניברסיטה ללימודי שפות בעיר טיאנג'ין, ובשנת 2001 יצאנו לסין, אשתי רעיה ואנוכי.

מתוך סיפורי גאו שו

במהלך חופשת הקיץ, בת החודשיים, יצאתי לממש עוד חלום: לטייל ולחיות בין בני המיעוטים של דרום סין. טיילתי בכפריהם, גרתי בבתיהם ועבדתי יחד איתם בשדותיהם. שנת הלימודים והטיולים הזו בסין הניבה את ספרי הראשון "גאו שו", שהוא תיאור החוויה הסינית שלי בשנה זו בסין. הספר הנוכחי הוא סיפורי עם שתרגמתי וחרזתי, המתארים את מציאות חיי הכפריים בסין העתיקה, מציאות שבחלקה מתקיימת עד היום".

עץ גבוה

משמעות שמו של מספר הסיפורים שבספריו, הלוא הוא "גָאוֹ שוּ", הינו "עץ גבוה" בסינית. זה השם שחבריו ללימודים בסין של אמנון בחרו לקרוא לו, לאחר שלא הצליחו להתרגל להגות את שמו העברי (בסינית אין מילים שמסתיימות בעיצור). "בוים" בגרמנית הוא "עץ", ואמנון עצמו איש גבוה; השם "גאו שו" הוא גם שם סיני מקובל ונפוץ. אמנון מספר, שהסינים התרגלו כל כך לשמו, עד שאפילו הדפיסו לו את תעודת הסיום באוניברסיטה לשפות על שם "גאו שו".

אמנון בוים מסכם: "בסוף הדרך", אומר פתגם סיני עתיק, "תצטער יותר על מה שלא עשית בחייך מאשר על מה שעשית". אנשים מצפים ממך לעשות את הצפוי. אל תוותר על חלומות.

סיפורי גאו שו מאת אמנון בוים, איורים: אינה קצב, הוצאת הספרים אוריון, שנת 2014, 52 עמודים