ביקור בית עם הסופר והמשורר אביחי קמחי: "רשימון סרטן"

רשימון סרטן מאת אביחי קמחי

בתחילה, אביחי קמחי התחיל לכתוב תחת הכותרת 'מה אני לומד?', מתוך כוונה לתעד את התובנות שעלו מן המצב שאליו נקלע בהפתעה מוחלטת. הוא מציג בספרו את תודעת המחלה שלו ואת תפיסתו את המחלה, וזאת באמצעות הצגת סיפור המחלה בצורה אותנטית. במשך למעלה משנה וחצי, כתב  וסיפר עליה. ספר זה הוא סיפורו האישי. כיום אביחי כותב שירה ופרוזה ופעיל בהתנדבות בקרב חולים.

בחודש מאי 2009 התגלה בגופו של אביחי סרטן ריאה מפושט ושני גידולים (גרורות) במוח. במשך למעלה משנה וחצי, מיום הגילוי ועד שלהי שנת 2010, הוא כתב ותיעד את המציאות אליה נקלע. ספר זה הוא פרי כתיבתו המתארת בצורה גלויה וחושפנית את מאבקו במחלה ואת חייו לצידה. כיום נמצא אביחי במעקב בלבד ומסייע רבות לחולים אחרים. הספר אינו מתיימר להיות מדריך רפואי, או להציג שיטת טיפול. זהו סיפור אישי המובא באופן אותנטי, כפי שהתרחש במציאות, ונכתב "בגובה העיניים ובשפת בני אדם".

הסרטן אינו רק טרגדיה. הוא יכול להוות הזדמנות לשינוי. בעקבות המחלה החל אביחי לכתוב ומאז אינו מפסיק.

שם: אביחי קמחי

גיל: 48

סטטוס: נשוי+2 (בן ובת)

שירת בצה"ל במשך 25 שנה. פרש מצה"ל בדרגת סא"ל וכיום משרת במילואים. בוגר תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה בהצטיינות יתרה ותואר שני במסלול מחקרי (תזה)  במנהל ומדיניות ציבורית, באוניברסיטת בר אילן.

מגורים: ירושלים

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר  רשימון סרטן בהוצאת צור-אות (2011).

מאין אתה שואב את השראתך בכתיבתך: בין היתר מהסופרים מאיר שלו, חיים באר, א.ב יהושוע, אלי אמיר.

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? כשנה וחצי.

איזה ספרים קראת לאחרונה? שעת החסד ומאדם אתה ואל אדם תשוב – שירי יהודה עמיחי, ימי שלשי  עם מורי – מיץ' אלבום, ההרצאה האחרונה –רנדי פאוש.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? חיים נחמן ביאליק. כתיבתו השפיעה על ספר השירים שלי העומד לצאת בחודשים הקרובים.

אילו ספרים קראת בילדותך?בעיקר ספרי הרפתקאות.

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? ספר סיפוריו של ביאליק, שירי יהודה עמיחי, שירי לאה גולדברג.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו ספרי הראשון.

ספר קצת על הספר שכתבת: ספר זה אינו עוסק בסרטן מההיבט הרפואי או הטיפולי, הוא מציג את זווית ההתמודדות האישית שלי כחולה. הספר גם לא עוסק בהצגת או בניתוח סטטיסטיקות של ריפוי או מוות מהמחלה. כל חולה סרטן כשלעצמו הוא 'מאה אחוז סטטיסטיקה', ומידע בתחום הזה לא יוסיף לסיכויי ההחלמה שלו; ההפך הוא הנכון. הספר מציג את תודעת המחלה שלי ואת תפיסתי אני את המחלה, וזאת באמצעות הצגת סיפור המחלה בצורה אותנטית.

החיפוש אחר הסיבות למחלתי כמעט שלא העסיק אותי. עסקתי בכך רק כשחשבתי שזה יועיל לי בהתמודדות ובריפוי. כאשר חשבתי שזה יספק רק את 'הרצון לדעת' וייתן מענה לסקרנות הטבעית 'מדוע דווקא אני?', ויתרתי על כך והתמקדתי במטרה – להוציא ממני את המחלה! עד היום, וכנראה שעד סוף ימי חיי, אמשיך לדבר ולנהל אִתה דו-שיח, לבל תרים ראשה.

חליתי בסרטן, אבל אני חי. להיות חולה סרטן, אין פירושו בהכרח למות. בתחילת המסע אמר לי האונקולוג ספק ברצינות, ספק בציניות, שייתכן ובסופו של דבר, אמות מהתקף לב, תלוי מה יבוא קודם, המוות מסרטן, או התקף הלב הקטלני. בתחילת חודש מאי 2009 התגלה בגופי סרטן ריאה מסוג הנקרא 'סרטן של תאים שאינם קטנים' (non small cell lung cancer; בראשי תיבות: NSCLC). המחלה מתחילה ברקמת הריאה ומשם היא עלולה להתפשט בריאות, ובהמשך נודדים תאי הסרטן באמצעות מחזור הדם לאברים מרוחקים כגון עצם, מוח, כבד ומוח-העצם ויוצרים גרורות של המחלה. במקרה שלי שלח סרטן הריאות שני גידולים, קרי שתי גרורות למוח.

אומרים שמוות מחנק בעקבות הצטברות נוזלים בריאות הוא נורא ואיום. רוב הזמן הצלחתי להדחיק לגמרי מחשבה זו. אני רציתי לחיות, ו'בתחרות' על הרצון לחיות השתדלתי להוביל ולא לפגר מאחור. אני חושב שהתברכתי במזל גדול. מחלת הסרטן, לא רק שאינה בהכרח הסוף, לעִתים היא התחלה של דבר חדש, לא פעם מסוג שעליו חלמתם שנים רבות, רוצה לומר שלעִתים היא הזדמנות. נכון שזו הזדמנות שאינה באה בנסיבות נוחות ונינוֹחוֹת, בלשון המעטה, אבל כשהיא כבר מונחת לפתחנו, מוטב לנצלהּ.

המילה סרטן מהלכת אימים על רוב בני האדם. חלק מאִתנו לא יעזו להוציא את המילה מפיהם. יש המכנים אותה 'המחלה', יש הנמנעים מהזכרתה מחשש שבכך יעניקו לה חִיות, או יקָרבו אותה לביתם; יש המסתירים אותה ומסתתרים מהחיים לאחר שחלו בה; יש המצליחים להכניע אותה, ויש שהיא מכניעה אותם תוך תקופה קצרה מאוד; יש שהיא מכרסמת בגופם באִטיות, יש שחיים לצִדה ויש כאלה כמוני, שלא מפסיקים לדבר עליה, ואני גם הקפדתי לכתוב עליה ולתעד אותה, בדבקות בלתי מוסברת, לעִתים עד לפרטי פרטים.

במשך למעלה משנה וחצי, מיום הגילוי ועד שלהי שנת 2010, כתבתי וסיפרתי  עליה. ספר זה הוא סיפורי האישי. הוא אינו מתיימר להיות מדריך רפואי, או להציג גישת טיפול אלטרנטיבית, אלא להביא את הסיפור באופן אותנטי, כפי שהתרחש במציאות, כמובן מנקודת מבטי. כתיבתי הייתה ללא מגבלות וללא שאיפות מיוחדות, כתיבה קולחת שהביעה את כל קשת רגשותיי ומחשבותיי. המגבלה היחידה הייתה בימים שבהם לא יכולתי לכתוב עקב מצבי הרפואי, ואז כתבתי מאוחר יותר והשלמתי את החסר בדיעבד.

בתחילה כתבתי תחת הכותרת 'מה אני לומד?', מתוך כוונה לתעד את התובנות שלי שעלו מן המצב שאליו נקלעתי בהפתעה מוחלטת. מסתבר שכמעט תמיד ההפתעה מוחלטת. בהמשך כתבתי על המחלה עצמה, על הטיפולים, על תופעות הלוואי, על משפחתי וחבריי, ועל כל מה שחשבתי כרלוונטי למחלה ולחיי. במשך כמעט שנה כתבתי 'לעצמי', למגֵרה'. הכתיבה גרמה לי רוגע ושלווה. היא החליפה כדורים נגד דיכאון, עישון מריחואנה רפואית (קנאביס), שיחות עם פסיכולוג, או השתתפות בקבוצות תמיכה. כתבתי ותיעדתי את חיי היומיום שלי כחולה סרטן שאינו יודע מה צופן לו העתיד. אודה בכך שעלתה במוחי המחשבה שיבוא היום בו יפורסמו הדברים, אם כי לא ראיתי בכך חזות הכל וגם אם לא אספיק לפרסם, תישארנה רשימותיי כזיכרון וצוואה למשפחתי ולחברַי אחרי לכתי. 

הכתיבה על הסרטן ועל החיים שלי אִתו ולצִדו הייתה אחת הדרכים החשובות בהתמודדותי עם המחלה ובמאבק בה, לעִתים מתוך הצלחה ופעמים מתוך מפח נפש.

ביקור ושיחה עם חבר במהלך המחלה שינו את גישתי לכתיבה. לשאלתו, 'מה אני עושה עם כל הזמן הפנוי הרב העומד לרשותי?' השבתי – 'אני כותב'. אם כך, אמר לי, 'מדוע שלא תפרסם זאת באינטרנט?'

כחודש לפני גילוי המחלה פתחתי בלוג באתר האינטרנט 'קפה דה מרקר'. בטרם חליתי הספקתי לפרסם בו כמה 'פוסטים'. עם פרוץ המחלה הכתיבה נקטעה. כשהחלטתי לפרסם את הרשימות שלי על המחלה, היה זה טבעי ונוח להמשיך ולהשתמש בבלוג שכבר יצרתי בעבר. לרשימות שפרסמתי בבלוג קראתי בשם 'רַשׁוֹמוֹן סרטן', כשנערכו הרשימות לספר זה, שונה השם ל'רְשִימוֹן סרטן'. בחירתי בשם 'רשומון' לא הייתה תקינה מבחינה לשונית. אני רציתי בכותרת שתבטא את סוג הכתיבה – רשימות יוֹמָנִיּוֹת. רַשומון משמעותו עדות מכמה זוויות ראייה, בעוד שכתיבתי מביאה לידי ביטוי את הזווית שלי בלבד.

כאשר עלה לבלוג והתפרסם הרשימון הראשון באפריל 2010, היה ברשותי תיעוד מלא ומפורט של המחלה אותו כבר כתבתי ל'מגירה' החל במאי 2009. רשימון זה סיפר על התקופה של גילוי המחלה, ובהמשך 'כיסה' כל רשימון נוסף תקופה עוקבת מעברי, לפי סדר כרונולוגי של ההתרחשויות. שיטה זו אִפשרה לי, מדי שבוע עד שבועיים, לפרסם רשימון חדש על פרק זמן שחלף, ובמקביל להמשיך ולתעד ל'מגירה' את הקורה אִתִּי בהווה. הרשימון האחרון פורסם בבלוג בנובמבר 2010. הדבר דומה למסגרת השידור של תכנית הטלוויזיה "הישרדות", שצולמה והוכנה מראש עד תומה אך שידורה מתחיל רק אחרי כן, פרק אחר פרק.

במעלה הדרך ולאורך המסע, חִלחלה בי ההבנה שצריך לאגד את הרשימונים בצורה מסודרת וברורה לקורא. כמו כן חשתי שהחומר 'יאבד' באוקיינוס המידע הקיים ברשת האינטרנט ובכך יהפוך ללא רלוונטי. בספר אוגדו כל הרשימונים לפי סדר פרסומם, לאחר עריכה שכללה תיקוני לשון ותיקוני ניסוח הכרחיים וסודרו הכותרות המתארות את עיקרי הנושאים בכל רשימון . מרבית החומר נשמר בצורתו האותנטית כפי שפורסם בבלוג. בספר נוספו שני פרקים שלא פורסמו בבלוג, הקדמה ואפילוג.

בעת שרְשימון עלה כפוסט בבלוג, קדמה לו דרך קבע הקדמה טכנית, שהסבירה שהטקסטים אותנטיים ומובאים כפי שתועדו ביום שנכתבו בעבר. עם זאת, טקסטים שנכתבו בדיעבד, על סמך הזיכרון, בימים בהם התקשיתי להרים את ראשי מהכר, או טקסטים שנכתבו בעקבות תובנה מאוחרת,  מסומנים בגופן אחר  (כמו כאן).

בזהירות רבה אעז ואומר שקריאת הספר יכולה לסייע לחולים, למשפחותיהם ולחבריהם. מחלת הסרטן איננה מחלה אחת, אלא קבוצת מחלות המורכבת מלמעלה ממאתיים סוגים שונים. בהתאם קיימים סוגים רבים של טיפולים קונבנציונליים ושאינם קונבנציונליים. מאידך, תודעת היותך חולה סרטן והמשמעות הנגזרת מכך משותפת למרבית החולים. עם גילוי המחלה, רובנו, חולי הסרטן, כך אני חושב, עוברים סוג של צריבה תודעתית, שמשמעותה – לעולם לא נשוב להיות מה שהיינו לפני כן.

כותב גם שירים

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף? כן ספר השירה שלי נמצא כעת בעריכה ויפורסם בזמן הקרוב.

מאיזה גיל אתה כותב שירה? רק בגיל 45 התחלתי לכתוב שירה ובשנה האחרונה אני מאד פורה וכותב בכל יום. 

מאין אתה שואב את השראתך בכתיבת השירים? ההשראה באה ממקורות רבים ומגוונים, קשה להצביע על מקור אחד. לא פעם נולדים שיריי ממשפט ששמעתי או קראתי והוא הצית בי השראה, כך גם מאירועים שחרטו בי זיכרון משמעותי. חלק מהשירים נולדים עם בוקר ותוך כדי הליכת הבוקר וחלק אחר אירועים מרגשים או מקוממים המעניקים לי השראה ודחף לכתוב.

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? שירתי הושפעה ומושפעת מסגנונם של מספר משוררים, "שבעזרתם" יצרתי סגנון משלי: ואלה הם הבולטים: חיים נחמן ביאליק, יהודה עמיחי, דויד אבידן, יעקב יעקב ובלפור חקק, גם שירתה של לאה גולדברג ואלכסנדר פן מפעמים בי.

אתה עובד על ספר שירים חדש: ידוע לך כבר מה המוטיב שלו, מההנושא המוביל של השירים? קיים יותר מנושא מוביל אחד (ביקשתי  וכיוונתי לכך שהספר יהיה מגוון ולא יעסוק בנושא אחד), עם זאת השירים העוסקים או המושפעים ממחלת הסרטן, תופסים חלק משמעותי בספר. ובזה גם יחודי. לא נפקד מקומם של נושאים כארס פואטיקה, אהבה ומחאה חברתית.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? כתוב כאילו אין קוראים ובמקביל וקרא ספרים שיעניקו לך השראה.

משפט מסכם: בחיי מחקתי יותר שורות משכתבתי.קריאת ספר זה יכולה לסייע רבות, לחולים, קרוביהם, רופאים ומטפלים וכל מי שמתעניין במחלה.

רשימון סרטן, מאת אביחי קמחי, הוצאת צור-אות, שנת 2011, 160 עמודים.

מספר שירים שיופיעו, כנראה, בספר החדש שעליו עובד אביחי קמחי בימים אלה:

ללכת /אביחי קמחי
 

הָיִיתִי פַּעַם מֵת מְהַלֵּךְ
וְהֵצַצְתִּי בְּמוֹדָעוֹת הַהוֹלְכִים
מִי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וּמִי בְּטֶרֶם עֵת
וּמִי בְּיִסּוּרִים מְמָרְקִים
וּלְיָדִי הָלְכוּ אֲנָשִׁים חַיִּים.
הִתְקַנֵּאתִי בִּמְטַאֲטֵא הָרְחוֹב וּבְפוֹעֲלֵי הָאַשְׁפָּה
וּבַיָּשִׁישׁ וּבָעוֹבֵד הַתּוֹמֵךְ בּוֹ.
וְלֹא מָנַעְתִּי יָדִי מִפּוֹשְׁטֵי יָד
וְגַם בָּהֶם הִתְקַנֵּאתִי
וְרַק רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
 

וְהָיִיתִי לִמְהַלֵּךְ חַי
וּסְבִיבִי הַהוֹלְכִים
מִי תַּחַת שַׁיִשׁ וּמִי תַּחַת אֶבֶן.
וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם בִּקֵּשׁ שְׁלִיחַ הַקַּדִּישָּׁא
מְחִילָה מֵהַהוֹלֵךְ.
צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת קָרָא אִישׁ מְזֻקָּן
וְהוֹשַׁטְתִּי יָדִי
וְאַחַר הָלַכְתִּי

חָרַדת נשים/ אביחי קמחי

צְנִיעוּת מְכַרְסֶמֶת בְּעִירִי
וַאֲנִי חָרֵד
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה
 

וּרְאִי
הָעִיר מִתְעַטֶּפֶת שְׁחוֹרִים
בְּטַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ מְכֻסָּה תְּכֵלֶת
וּבְצִיצִיוֹת שֶׁבִּכְנָפֶיהָ שְׁנַיִם אוֹחֲזִים:
בְּכָנָף אַחַת מַחֲזִיקִים הַחֲרֵדִים
וּבַשְּׁנִיָּה לוֹפְתִים הַחַרְדָּ"לִים
                            

וּבְחֶזְיוֹנָם
תֵּחָנֵךְ בִּמְלִיאַת הַכְּנֶסֶת עֶזְרַת נָשִׁים
וְתִכּוֹן הַסַּנְהֶדְרִין
תֻּשְׁלַם הַפְרָדַת הַמִּינִים
כְּהִלְכוֹת הַהוֹלְכִים
בַּשְּׁכוּנָה בַּת מֵאָה הַשְּׁעָרִים
הַנְּעוּלִים.

וּבַאֲדִיקוּת
בְּכִכָּר הַשַּׁבָּת
יִזְעֲקוּ פַּשְׁקְוִילִים – חִלּוּל הַשֵּׁם!

בשוק / אביחי קמחי

כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַשּׁוּק הָיִיתִי הַזָּר
וְאַתְּ – בַּת הַבַּיִת.
בֵּסִמְטָאוֹת הַשּׁוּק
הָיִיתִי כֻּלִּי מְכֻוָּץ
וְאַתְּ כֻּלֵּךְ שָׁם.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכאן מִּבְצָרי
ואת כָּבַשְׁתְּ בּוֹ כָּל חֵלֶקה.
וּבִקַּשְׁתְּ לָךְ תִּיק
שֶׁיִּהְיֶה לְצַד גּוּפֵךְ
וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לָךְ
עֶגְלַת שׁוּק מְשֻׁבֶּצֶת אָדֹם.

וּכְשהוֹלֵךְ בַּשּׁוּק מְחַפֵּשׂ כָּל סִימָן,
כָּל רֶמֶז שֶׁהוֹתָרְתְּ
שְׁהֲרֵינִּיחוֹחַך מֵגַמֶד
כָּל רֵיחַ של שׁוּק.

ופַּעַם, כְּשֶׁאֶחֱזֹר מֵהַשּׁוּק
אֲסַפֵּר לָךְ אַגָּדָה עַל מוֹכֵר הַמִּיצִים,
וְהַגָּדָת צִימְאוֹנִי אֵלַיִךְ.

אבי / אביחי קמחי

אָבִי כִּסָּה אֶת גּוּפוֹ הַצָּנוּם
בִּשְׁכָבוֹת מְגוּנֶנוּת
וחָבַשׁ מִגְבַּעַת
עַטָה זָ'קֶט מִצֶּמֶר
וְעֲנִיבָה חַבְקָה צַוָוארוֹ
הִדֵּק בחֲגוֹרָהאֶת מִכְנָסָיו
וּלְרַגְלָיו נַעֲלֵי סִירָה
פָּנָיו גוּלְחוּ לְמִשְׁעִי
וּשְׂעָרוֹ הָאָפֹר כְּצֶבַע עֵינָיו
סֹרָק לְאָחוֹר
כְּשַׂחְקָן בְּסֶרֶט בְּשָׁחוֹר לָבָן

וַאֲנִי, שֶׁמִדֵּי יוֹם הֶחֱלַפְתִּי בְּגָדִים,
מִמֵּיטַב הָאָפְנָה
מְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי נוֹכֵחַ כְּאָבִי.

דצמבר 2011 רע לחקלאים/אביחי קמחי

דֵּצֶמְבֶּר הַזֶּה קַר בַּהַרְבֵּה מִקוֹדְמַּיו
אֲפִלּוּ בְּעִיר הַמִּקְלָט תֵּל-אָבִיב
קָפָא הָאֲוִיר.
הַשָּׂמִים חֲלוּלִים וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ קָרוֹת
רֵיחַ דָּם וְגֶשֶׁם מְעַט
וּבַּכְּנֶסֶת מַבּוּל הַצָּעוֹת
לְהַגְבִּיל וְלִמְנֹעַ.

חָלַף אָבִיב הָעַמִּים
וּבָא עֵת חֹרֶף רַצְחָנִי
וְהָאָרֶץ מָּלְאה לְוָיוֹת
וְהַמְחָאוֹת נִקְבָּרוֹת
הַמְּחִירִים חוֹזְרִים לְסוּרָם
וְנַעַר בַּגְבָעוֹת אוֹחֵז בַּחֶרֶב
וְקוֹבֵעַ תָּג מְחִיר.
 

וּמִמִּזְרָח מִתְרַגֶּשֶׁת עָלֵינוּ קְרִינָה
וְאוּלַי מָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַאיָּיטוּלָה

ליצירת קשר עם אביחי קמחי: [email protected]