ביקור בית עם המשוררת מעין לוי בן סטון: הפסקה

את שיריה לספרה החדש, "הפסקה" כתבה מעין לוי בן סֶטון במהלך שלושת השנים האחרונות, והשירים נכתבו מתוך ההתמודדות שלה בתור אישה צעירה\רווקה בתל אביב. שיריה נעים במנעד רחב: מפרוזה פואטית, חיה ובועטת בעברית אורבנית דיבורית, ועד לשירים ששפתם החגיגית והמרוכזת מהדהדת דיבור של תפילה. משירי "הפסקה" נשקף עולם ארעי של עבודות מזדמנות, תובנות רוחניות, גברים מתחלפים ובדידות. זהו גם עולמה של בת קיבוץ שמתייחסת לתל אביב כאל קיבוץ גדול, ובדרך פלא, גם בתוך הוויה אורבנית של ניכור ואכזבה קולה שומר על מידה מפתיעה של אופטימיות ותום. כך גם בשירי האהבה המתפרשׂים על פני מחצית הספר ומגוללים סיפור של חיפוש מתמיד, הרעבה עצמית, התמכרות, וגעגוע.

מעין לוי בן סֶטון נולדה בקיבוץ רגבים. למדה מחול והופיעה כרקדנית בארץ ובפאריס, עבדה לפרנסתה כמודל ציור, כמזכירה וכטבחית. כיום מלמדת פילאטיס ומנהלת סטודיו ליוגה ביפו. לוי בן סֶטון היא בוגרת בית הספר לשירה הליקון 2009.

"הרצון ליצור קיים אצלי באמת מאז ומתמיד, רק שזה לא היה ברור באיזה תחום. נדמה לי שבגלל סגנון החיים הפרוץ והפראי שנולדתי לתוכו זה התאפשר, כך שמצאתי את עצמי מתמקצעת בכמה אומנויות במהלך השנים: בנעוריי רקדתי, אח"כ ציירתי, קרמיקה, הכתיבה שליוותה אותי בכל דרך, האפייה, שירה קולית וגם לימודי משחק. אני עדיין לא סגורה על כלום ונותנת לזה להבשיל אבל, בכתיבת הספר הזה הרגשתי שאני עושה קצת מהכל, וזה היה מהנה", מספרת מעיין.

 

שם: מעיין לוי בן סֶטון

גיל: 36

סטטוס: רווקה

מגורים: תל אביב

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הפסקה, שירים, בהוצאת פרדס, 2012.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "נראה לי שאני רתומה לחיי השיר יותר מאשר לחיים עצמם, ולכן כל מה שקורה בהם משרת את המצב המופלא הזה שבו אני נמצאת. התשובה היא מהכל.

הרצון ליצור קיים אצלי באמת מאז ומתמיד, רק שזה לא היה ברור באיזה תחום. נדמה לי שבגלל סגנון החיים הפרוץ והפראי שנולדתי לתוכו זה התאפשר, כך שמצאתי את עצמי מתמקצעת בכמה אומנויות במהלך השנים: בנעוריי רקדתי, אח"כ ציירתי, קרמיקה, הכתיבה שליוותה אותי בכל דרך, האפייה, שירה קולית וגם לימודי משחק. אני עדיין לא סגורה על כלום ונותנת לזה להבשיל אבל, בכתיבת הספר הזה הרגשתי שאני עושה קצת מהכל, וזה היה מהנה".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "מגיל 33"

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? לא, כתבתי אותם במהלך שלושת השנים האחרונות בתל אביב".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים הזר מאת אלבר קאמי, עפיפונים מאת רומן גארי, סידהארתא מאת הרמן הסה, האדם הראשון מאת אלבר קאמי, התפסן בשדה השיפון מאת ג'. ד. סלינג'ר".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "אין אחד כזה. אבל אני זוכרת בבירור את היום שהחזקתי ספר שירה בידיי ורעדתי מבפנים. זה היה בחנות סטימצקי באור עקיבא בקיץ אחד לפני חמש שנים. פבלו נרודה זה היה. אני אוהבת לקרוא את חזי לסקלי, סירקה טורקה ושימבורסקה".

איזה ספרים קראת בילדותך? "האמת, לא קראתי, הייתי כל כך עסוקה בלגלות את עצמי ואת הגוף שלי. הילדות עברה עליי ביצירה אחת רב תחומית עד שנגמר הפסטיבל והפכתי לגיל ההתבגרות. גם אז לא קראתי, אבל כל הזמן כתבתי- בשבילי".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "באינסטינקט ראשוני בכלל לא הייתי לוקחת ספר לאי בודד, האי הבודד הוא הספר".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי הראשון".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "את הספר כתבתי מתוך ההתמודדות שלי בתור אישה צעירה\רווקה בתל אביב. אני חושבת שתל אביב היא האתגר הכי גדול שניצב בפניי עד כה. בתור "טיילית" שחיה בעולם מספר שנים תמיד הרגישה שהיא עפה על החיים. הספר מתעסק בשאלות קיומיות הישרדותיות, ביחסים שלה עם גברים, עם עצמה, הוריה. בעצם הספר הוא על למצוא את המקום שלה בתוכה ואז היא תוכל להפסיק כבר".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כן, ספר שירים נוסף".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לא יודעת, אני בעצמי כזו. אולי לא לפחד להצליח".

משפט סיכום: "שמתי לב שבעיר אנשים בקושי נוגעים זה בזה, חסר לי, אבל אני יודעת שמילים נוגעות ועשיתי כל מה שיכולתי כדי להוציא אותן".

 

הפסקה, שירים מאת מעין לוי בן סטון

 

"הפסקה", ספר שיריה הראשון של מעין לוי בן סֶטון, מוסיף למדף השירה הישראלית הצעירה קול רענן המתייחד בישירותו, בכנותו ובהומור עצמי שלו. זהו קול שמסוגל עדיין להביע שמחה אמיתית, אך אינו משתתק גם בתחנות היותר קשות של החיים ובפרט של הלב. הכנות הכמעט אכזרית של "הפסקה" מיתרגמת לא פעם לדיבור חשוף, 'מביך', אבל דיבור שטמון בו אומץ מיוחד. "מה לא ברור?" היא שואלת, "אני מדברת כמו מטורפת, / אבל חיה כמו שפויה". (מתוך גב הספר)

 

מספר שירים מתוך הספר:

 

אִשּה אַחַת

אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת.

לֹא עוֹשָׂה, לֹא אוֹמֶרֶת. חֲרִישִׁית,

כְּאוֹתִיּוֹת עַל פְּנֵי הַמִּקְלֶדֶת.

אֵין לָהּ לְאָן לָלֶכֶת.

מַשַּׁב רוּחַ קַל מֵעִיף אֶת שִׂמְלָתָהּ

קַלָּה כְּמוֹ שַׂקִּית רֵיקָה.

 

מִי

הַהִסְתַּכְּלוּת בְּעַצְמִי

עוֹד לֹא בְּשֵׁלָה לִתְשׁוּבָה,

אֲבָל נִרְאֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז

בְּקַרְקָעִית הַצִּנְצֶנֶת.

 

הַמֶּרְחָק

בְּמָה אַתְּ עוֹסֶקֶת?

בַּהִתְקָרְבוּת וּבַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל הַדְּבָרִים

שֶׁזֶּה בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת

הַכִּוּוּץ וְהַהַרְפָּיָה

שֶׁל סְמַרְטוּט הַנֶּפֶשׁ.

לִפְעָמִים נְדִירוֹת

יוֹשֶׁבֶת בְּאֹמֶץ

וְלֹא עוֹשָׂה כְּלוּם.

מוֹרֶה לְקָרָטֶה אָמַר לִי פַּעַם:

"תּוֹצִיאִי כְּבָר אֶת הָאֲוִיר מֵהַבִּרְכַּיִם".

עַל נֵצַח קָטָן

רַק שְׁאֵלָה אַחַת:

מָה הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ, עַכְשָׁו

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא מַכִּירִים?

 

 

הַפְסָקָה

כַּמָּה מְעַיֵּף לִהְיוֹת אֲנִי,

לִהְיוֹת תָּמִיד הֲכִי.

הַאִם אוּכַל לְהָנִיחַ לְעַצְמִי

לִהְיוֹת סְתָם אַחַת שֶׁחַיָּה,

שֶׁהוֹלֶכֶת לַיָּם, שׁוֹתָה קָפֶה,

אוֹהֶבֶת מָתוֹק, יְשֵׁנָה מֻקְדָּם,

מִסְתַּלְבֶּטֶת עִם סַמִי מֵהַשּׁוּק,

לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ קוֹרְאִים לְשַׂר הַבִּטָּחוֹן,

אַחַת שֶׁקָּמָה לָעֲבוֹדָה, לִפְעָמִים מְקַטֶּרֶת,

שֶׁאֵין לָהּ חָבֵר אַךְ יֵשׁ בָּהּ אַהֲבָה,

לֹא שְׁמֵנָה, לֹא רָזָה?

דַּי כְּבָר לְהַצְדִּיק אֶת קִיּוּמִי,

אֲנִי יוֹצֵאת לְהַפְסָקָה.

רַק לֶאֱהֹב לְלֹא מְאֹהָבוּת,

לְהַחֲזִיק שִׂמְחָה בַּשֶּׁקֶט.

 

 

חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר

סוֹף סוֹף הֵבַנְתִּי שֶׁגְּבָרִים

הֵם לֹא רַק זַיִן עוֹמֵד.

אֲנִי שֶׁדּוֹפֶקֶת גִ'ינְס צָמוּד

אֲנִי שֶׁמְּעַנְטֶזֶת בְּאָלֶנְבִּי,

אֲנִי שֶׁמּוֹרַחַת שָׁחֹר בָּעֵינַיִם

שֶׁיּוֹצֵאת לָצוּד כְּמוֹ נְמֵרָה,

אֲנִי שֶׁתָּמִיד בּוֹעֶרֶת וְקַר לָהּ —

מַפְסִיקָה עִם זֶה.

חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר

תְּחוּשַׁת חֹם נְעִימָה בַּמִּטָּה.

 

שַׁחְמָט

לֹא עַל זֶה אֲנִי מְדַבֶּרֶת,

לַמְרוֹת שֶׁעַל זֶה אֲנִי מְדַבֶּרֶת:

אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי רוֹצָה אֲבָל אֲנִי לֹא.

אוּלַי אֲנִי רוֹ אֲבָל לֹא צָה.

אַל תִּתֵּן לִי לַעֲרֹף אֶת רֹאשְׁךָ,

שַׂחֵק, תּוֹרְךָ.

מָה הַבְּעָיָה?

מַה לֹּא הַבְּעָיָה?

אֲנִי אֶשְׁמֹר עַל הַצַּד שֶׁלִּי,

אַתָּה עַל שֶׁלְּךָ

תִּמָּשֵׁךְ אֵלַי אֲבָל אַל תִּדַּבֵּק.

תַּעֲשֶׂה לִי שָׁח,

אֲבָל לֹא מָט.

מַה לֹּא בָּרוּר?

אֲנִי מְדַבֶּרֶת כְּמוֹ מְטֹרֶפֶת,

אֲבָל חַיָּה כְּמוֹ שְׁפוּיָה.

 

 

הפסקה, שירים, מאת מעין לוי בן סטון, הוצאת פרדס, שנת 2012, 61 עמודים