ביקור בית עם המשורר דוד אדלר: סקיצות לתמונה בלתי שלמה

אף שדוד אדלר כותב שירים מנעוריו, הוא החל בעריכתם ובפרסומם רק לאחרונה. חמשה עשר שערי ספר שיריו הראשון "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" פורשים תמונת פסיפס פואטית, עשירה, רחבה ומגוונת הכוללת: התבוננות מעמיקה ורגישה פנימה ב'תמונות הנפש', כנות חושפנית ב'הכל אישי', מבט מפוכח על הזמן האוזל ב'שעון החול', על הנערה, הפרח והמלחמה והמרחק הקטן שביניהם ב'עין הסערה'. וכן על אהבה, זוגיות, כמיהה וגעגוע וגם על הארץ הזו, הטובה והקשה.

 

השירים בהירים ונוגעים ללב. הקורא אינו תמה ל"מה התכוון המשורר?" אלא מתפעם מזוויות הראייה המפתיעות, מדרכי ההבעה המעודנות והמקוריות, מהעושר הלשוני הנקי ממליצות וכן מן ההיפוך האירוני בסיומם של מרבית השירים.

 

 

 

דוד אדלר רכש תואר ראשון בטכניון בחיפה (הנדסת חשמל) ותואר שני ושלישי באוניברסיטה העברית (מדעי הרפואה). השתלם במחקר לב בקנדה ובארה"ב. עבודות המחקר שלו התמקדו במודלים לפעולת הלב ובמכשור והנדסה רפואית. כיהן כמנהל האגף למכשור, הנדסה רפואית ותקשורת, וכחבר "פורום ההנהלה" של המרכז הרפואי "הדסה".  

זכה בתחרות "שירה חדשה" של "צומת ספרים" (2010).

 

שם: דוד אדלר

גיל: 67

סטטוס: נשוי + 3 ילדים בוגרים

מגורים:  ירושלים

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר "סקיצות לתמונה בלתי שלמה", בהוצאת "אבן חושן", 2011.

מאין אתה שואב את ההשראה בכתיבתך? "כשאני מתבונן ברשימת 86 שירי הספר אני רואה שהמקורות רבים, רבים מאוד, חוויות אישיות כילד, כבן, כבן-זוג, כאב, כסב, ובעיקר – כמתבונן.

ההשראה יכולה לנבוע מתמונת נוף, אורבנית בד"כ, או מהתרחשות שמעלה הרהורים ומחשבות. זה יכול להיות משפט שירי-קצבי קצר שמזדמזם בי פתאום ומתפתח לשיר; לעיתים, למרבית ההפתעה, אין אפילו למשפט הזה, בתחילתו, לבוש-מילים ספציפי, אלא מקצב פנימי ומתאר כללי מעורפל, שאני ממלאו במילים תואמות, רק מאוחר יותר. כל תנועה, כל קול, אפילו פרסומות ברדיו, עשויות לגרום לגירוי מחשבתי או רגשי, שיביאו ליצירת שיר ".

מאיזה גיל אתה כותב שירה? "מגיל 16 לערך"

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך?  האם ליקטת אותם לאורך שנים? "כן, לאורך כ-50 שנה. ארבעה מהם, המכונסים בשער "חטאת נעורים". אפילו בנעורי (בגיל 16-18), אך רבים מהם בשלוש-ארבע השנים האחרונות, כשהייתי משוחרר מחובות מקצועיים ואחרים".  

 

אילו ספרים קראת לאחרונה? "אני קורא לאחרונה בעיקר ספרי שירה, לעיתים אפילו ספר ביום. בשבועיים האחרונים קראתי את ארבעת ספרי שירתה של יהודית מוסל-אליעזרוב (שניים מהם, "תולדות" ו"עקרת הבית" בפעם הראשונה, ואת "כפפות משקפיים ומטריה" המוקדם ו"בז" המאוחר, בקריאה חוזרת), את "הוא המסמן את המקום" ספרו החדש של שי אריה מזרחי, את "ערב, בוקר" של חמוטל בר-יוסף, את "ימים סמויים" של אלכס בן-ארי ואת "חיפוש מתקדם" של גלעד מאירי".

מי המשוררים ששיריהם הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הם היוו גם השראה לכתיבתך? "המשוררים שהרשימו אותי, ואני משער שגם השפיעו במידה זו או אחרת על כתיבתי המוקדמת,  הם בעקר זך, ויזלטיר, אבידן, רביקוביץ, סיון ועמיחי (בערך לפי סדר זה). לאחרונה, אך ללא השפעה על כתיבתי, התרשמתי משירתם של חיים גורי (שידע להתחדש בכתיבתו), לאה שניר, שלמה לאופר, יהודית מוסל-אליעזרוב, אלכס בן ארי, יערה בן-דוד ואת זה ששכחתי ועוד רבים אחרים, מוכרים יותר, מוכרים פחות ולא מוכרים כלל".

איזה ספרים קראת בילדותך? "אני מניח שאת מה שרבים קראו, גוליבר, חסמב"ה, ספרי ז'ול ורן, ויקטור הוגו, צ'רלס דיקנס וכו'. חשוב להדגיש מה לא: "טרזן" ודומיו".

איזה 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "את "התגנבות יחידים" של קנז, את "זכרון דברים" של יעקב שבתאי ואולי את "כל החלב והדבש" של זך (או כל קובץ נרחב יותר שלו ובלבד ש"יופיה אינו ידוע" שלו יהיה שם)".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי הראשון".

ספר קצת על הספר שכתבת:  "השירים בספר נכתבו כאמור במשך כחמשה עשורים. חלקם הוצאו לפני כשלוש שנים מן המגירה ואליהם הוספו שירים נוספים, חדשים. ספרי כולל מגוון רחב של שירים, מבחינה נושאית וסגנונית. יש בו שירים ליריים (חלקם וידויים ואינטימיים מאוד) ויש הגותיים, יש שירים קצרים ויש ארוכים.  

איפיון חשוב נוסף של השירים הוא האירוניה וההומור הדק. האירוניה מתאפשרת בשל ההתבוננות, כאילו מהצד, ממרחק. מבט זה מאפשר גם היפוך, לרוב אירוני, בסיום שירים רבים".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כן אני מתכוון להוציא ספר על היבטים שונים של עולם השירה. יש לי טיוטות של פרקים ברמות שונות של גימור. לצד החסרונות, יהיו לספר שני יתרונות. האחד שהוא לא יעשה שימוש בטרמינולוגיה אקדמית והשני שזו תצפית של מי שבא מבחוץ ורואה משם, אולי מה שלא רואים מבפנים, שכן אל עולם השירה התוודעתי באינטימיות ואינטנסיביות רק בשלוש השנים האחרונות".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "בעיקר, תן למילים לזרום, שים דגש על הקצב הפנימי של השיר. אל תעצור לחפש מטאפורות (כפי שאולי מלמדים אותך בסדנאות השירה). מה שבא בשטף הכתיבה – בא בטוב, מה שלא – יטליא ממילא את השיר. קרא הרבה לפני שתכתב את השורה הראשונה. היה צנוע, אל תתפתה להאמין לכל מחמאה ואל תסתנוור. המתן".

 

מספר שירים מתוך סקיצות לתמונה בלתי שלמה מאת דוד אדלר:

 

אביב בירושלים

אָבִיב בִּירוּשָׁלַיִם הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה.

עוֹד לִפְנֵי שְׁקִיעָה

רוּחַ קָרָה

כְּבָר מְגִיחָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה.

 

לֹא צָרִיךְ יָם. הֶהָרִים

יַצְּרָנֵי רוּחוֹת נוֹדָעִים

אֵינָם נִלְאִים מִמְּלַאכְתָּם הָעַתִּיקָה.

 

אֲפִלּוּ בְּיוֹם אָבִיב

אֵינָן יוֹדְעוֹת רַחֵם.

 

בִּירוּשָׁלַיִם הַכֹּל מְסֻבָּך

אֲפִלּוּ הָאָבִיב.

 

משורר המטאפורה

 

מְשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה

עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ

אֲפִלּוּ אֲנִיצֵי קַשׁ זוֹהֲרִים לֹא אָחֲזוּ בְּצִיצִיּוֹת רֹאשׁוֹ

לְהוֹשִׁיעוֹ

לֹא נִמְצְאָה מִלָּה מִכָּל הַמִּלִּים

לְשַׁכֵּך כְּאֵבוֹ

לְרַכֵּך אֶת הַכַּר הַקָּשֶׁה

מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ.

 

תַּחְתּוֹנָיו הַלַּחִים

נִצְמְדוּ אֵלָיו יוֹתֵר

מִכָּל שׁוּרָה

בְּשִׁירָתוֹ.

הַשֵּׁנָה הָיְתָה הַמֵּטָאפוֹרָה

הֲכִי מוֹעִילָה בִּשְׁבִילוֹ.

 

כְּשֶׁמְּשׁוֹרֵר הַמֵּטָאפוֹרָה

הָיָה עֵד לְמוֹתוֹ

פָּרְחוּ הַמֵּטָאפוֹרוֹת

הִגְבִּיהוּ עוּף

כְּאִלּוּ הָיוּ

צִפֳּרֵי דְּרוֹר.

רַק הַזְּבוּבִים

בְּרִיּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְמַכְבִּיר

עוֹד נֶאֶחְזוּ בּוֹ.

 

לִמְחוֹת כְּבָר הָיָה מְיֻתָּר.

לִהְיוֹת זְבוּב דַּוְקָא יָכוֹל הָיָה

לְהַתְאִים

לוֹ

אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹת

הַהוֹלְכִים אַחַר אֲרוֹנוֹ.

הָיָה זֶה חוֹבוֹ

הָאַחֲרוֹן לְאִשְׁתּוֹ.

 

בלוג לי ואבלוג לך

 

אֵין לִי בְּלוֹג

וּבְלוֹג אֵין לִי

וַאֲנִי לְבַדִּי

 

אֵין לִי בְּלוֹג

וּבְלוֹג אֵין לִי

מֵאַיִן יָבוֹא קוֹנִי

 

אֵין לִי חֲבוּרָה

וַחֲבוּרָה אֵין לִי

רַק פֶּצַע.

 

עֶזְרִי מֵעִם עַנְנֵי הַנּוֹצָה

קוֹנִי כְּיָרֵחַ בַּלַּיְלָה

 

רַק שֶׁלִּי הוּא הָעֵץ הָעֵירֹם

הַנִּפְתַּל מוּל שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת

 

צלחת הלוין כמו ירח לבן

צַלַּחַת הַלַּוְיָן

כְּמוֹ יָרֵחַ לָבָן

מֵעַל גַּגּוֹת

עֵין כֶּרֶם

מֵינִיקָה

נְחָשִׁים עֲצֵלִים

שֶׁקָּפְאוּ בַּזְּמַן

כְּבָלִים

הַמִּזְדַּחֲלִים לְכָל עֵבֶר.

 

מְטִיחָה אֶת הָאוֹר

כְּאִלּוּ אֵין מָחָר

יְהִירָה, נְטוּיַת צַוָּאר.

 

מַכִּירָה בְּעֵרֶךְ עַצְמָהּ

אֲדִישָׁה, צוֹנֶנֶת

כְּתַמּוּז אוֹ עַשְׁתֹּרֶת

מַגְבִּיהָה מֵעַל גְּדֵרוֹת

מְטִילָה צִלָּהּ עַל הַצְּלָב.

שָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן נִכְרָכִים כִּקְנוֹקָנוֹת

לְרַגְלֶיהָ

עֵץ הַלִּימוֹן כַּאֲשֵׁרָה עוֹמֵד לְשָׁרְתָהּ.

 

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב

פִּתְאֹם

יָרֵחַ שָׁחוֹר.

 

הנזירים של סן סימון

בְּסַן סִימוֹן הַנְּזִירִים אָרְבוּ לִי

הֵם אוּלַי אוֹרְבִים לִי עַד הַיּוֹם

וַאֲנִי אוֹבֵד בִּסְבַךְ גְּלִימוֹתֵיהֶם הָרְחָבוֹת

בְּתוֹךְ שְׂעָרָם הַשּׁוֹפֵעַ.

מַרְתְּפֵיהֶם עָמְקוּ מִבְּאֵרוֹת הַמַּיִם.

 

בַּעֲצַת אִמִּי

שָׁמַרְתִּי נַפְשִׁי מֵהֶם.

לֹא נִצַּדְתִּי.

 

אַחַר כָּךְ כְּבָר גָּדְלָה קוֹמָתִי

וּכְבָר הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי

בְּדֶרֶךְ מְחַלְּקֵי הַמַּיִם

עַל שָׁטִיחַ מַחֲטֵי הָאֳרָנִים

תָּר כְּסַיָּר מְנֻסֶּה

מִבַּעַד לַתַּפְאוּרָה הַמֻּגְזֶמֶת

שֶׁל גִּזְעֵי הָאֳרָנִים הַנָּעִים מוּלִי כְּמוֹ בְּסֶרֶט

אַחַר חֲבֵרַי הַמְּשַׂחֲקִים

בְּכַדּוּר לְיַד הַמִּנְזָר.

 

נָסוֹג הָיִיתִי בַּלָּאט

אִם לֹא מְצָאתִים.

 

בְּעָבְרָם בִּרְחוֹבֵנו

רְחוֹבָם שֶׁל הַלּ"ה

צוֹעֲדִים חֶרֶשׁ

צְלָב עַל לִבָּם

בְּצַעַד שֶׁמִּקְצָבוֹ קָבוּעַ

אַךְ אֵינוֹ בָּהוּל לְמַעֲלָה מִן הַמִּדָּה

צַמּוֹתֵיהֶם מְגֻלְגָּלוֹת מֵאָחוֹר

רַק בְּסַלֵּיהֶם הָרְחָבִים

עוֹד טָמוּן הָיָה לוֹ אֵיזֶה סוֹד.

 

סוֹדוֹ שֶׁל יֶלֶד קָטָן

סוֹדוֹ שֶׁל יֶשׁוּ

סוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים

אֲחֵרִים.

 

כְּבָר עָבְרוּ שָׁנִים

רַק נָזִיר אֶחָד

כְּבָר מֻכָּר לְמַדַּי

וְרֹד לְחָיַיִם

שַׂעֲרוֹתָיו לְבָנוֹת

גּוּפוֹ גָּדוֹל וְחָם

מַקֵּל בְּיָדוֹ

כְּבָר בְּקֹשִׁי נָשָּׂא אֶת עַצְמוֹ

רַק יֶלֶד קָטָן הָיָה חָסֵר לוֹ

לְהַכְרִיעוֹ.

 

זֶה הָיָה בְּצָהֳרֵי הַקַּיִץ

אֵיךְ לֹא אֶזְכֹּר אֶת

אֶגְלֵי הַזֵּעָה עַל מִצְחוֹ

נִשְׁעַן עַל הַגָּדֵר הוּא הָיָה

לְיַד הָעֵץ

נֶאֱנַח בִּיוָנִית, הוֹ יֵשׁוּ, כַּמָּה קָשֶׁה, כַּמָּה קָשֶׁה בְּיוֹם קַיִץ זֶה

 

לַמְרוֹת חִיּוּכוֹ

עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ לֵאוֹת

 

אֲנִי זוֹכֵר אֶת עִקּוּלֵי נִימֵי הַדָּם שֶׁבְּעֵינָיו

כֹּה קָרוֹב הָיִיתִי אָז.

 

במעלית דחוסה בבית החולים

בְּמַעֲלִית דְּחוּסָה בְּבֵית הַחוֹלִים

כִּפָּה בּוּכָרִית דְהוּיָה מִתְקַעֶרֶת כִּמְעַט עַל כָּל רֹאשׁוֹ

כּוֹלֵאת שְׂעַר מֶשִׁי שָׁחֹור, חָלָק כְּמַגְלֵשָׁה

עֵינָיו נְשׂוּאוֹת מַעְלָה

לְבָּלוֹן כָּסוּף

מְרֻבֶּה לְבָבוֹת זְהוּבִים

נוֹצְצִים

שֶׁקָּנְתָה לוֹ אִמּוֹ בְּמָעוֹת כִּמְעַט אַחֲרוֹנוֹת

 

בְּמַבָּט מָלֵא אֹשֶׁר

 

אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ

עֵינָיו נוֹצְצוֹת

אֵינָן רוֹאוֹת דָּבָר מֵעֵבֶר לַבַּלּוֹן

הַנִּמְתָּח מַעְלָה בְּכֹחַ טָמִיר

 

כַּמָּה פָּשׁוּט הָאֹשֶׁר

כֻּלּוֹ בַּלּוֹן

 

בְּהַבִּיטִי בּוֹ מִלְּמַעְלָה

בְּעֵינָיו

וְהוּא בִּי

אָפוּף בְּהִלַּת אָשְׁרוֹ

אֵיךְ יוּכַל לָחוּשׁ בְּמַחְשְׁבוֹתַי

כְּשֶׁהַבַּלּוֹן נוֹשֵׁק לְרֹאשִׁי

מִתְחַבֵּט

וְהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ.

 

 

בעונות המעבר

אָבוֹא רַק בְּעוֹנוֹת הַמַּעֲבָר

אֶעֱבֹר עַל פִּי דַּרְכִּי

כְּמוֹ בַּעַל כָּנָף

אֶדְאֶה

לְלֹא הִתְחַיְּבוּת

עֲמֻקָּה

אִם בִּכְלָל

אֶמְצָא מָנוֹחַ

לְאֶצְבְּעוֹתַי כְּסוּסוֹת הַצִּפָּרְנַיִם.

בַּחֹרֶף קַר מִדַּי

הָרוּחוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת

לְטַעֲמִי

בַּקַּיִץ חַם מִדַּי

וְהַלַּחוּת

אוֹיֶבֶת דְּבִיקָה

עוֹכֶרֶת שַׁלְוָה

מְנִיסָה כָּל שְׁעַת חֶסֶד

מַטְרִידָה וּמְחַרְחֶרֶת.

 

עַד שֶׁעֵינַי נִבָּטוֹת לְפֶתַע

בְּבָרָק מוּזָר

וְלֹא יְדִידוּתִי

מִמַּרְאַת הַשֵּׁרוּתִים.

 

אִם אָבוֹא יִהְיֶה זֶה רַק בְּעוֹנוֹת הַמַּעֲבָר.

 

סקיצה לתמונה בלתי שלמה

הַכֹּל נָע בְּדוּמִיָּה שֶׁל יָד

הַכֹּל נָע

הַכֹּל מְרַחֵף

גַּם רַגְלֵי אֲנָשִׁים תִּלְמַדְנָה

עַל הֶהָרִים

עֲצֵי-שִׁיר

עֶשְׂבֵי-תְּהִלָּה.

 

אִישׁ בְּלִי פַּרְצוּף.  אִשָּׁה

הֲפוּכָה

יָדֶיהָ פְּשׁוּטוֹת

(רַגְלֶיהָ לֹא נִרְאוֹת

נָקֵל לְשַׁעֵר שֶׁגַּם הֵן

פְּרוּשׂוֹת כִּשְׁתֵּי מִפְרָשִׂיּוֹת

שׁוֹקְקוֹת אוֹ לֹא)

עֵינֵי עֵגֶל לָהּ נֶאֱחָזוֹת

כְּמוֹ בַּתִּקְרָה

רָאִיתִי בְּרוֹמָא

אִשָּׁה כְּעוּרָה וְסָרַת-טַעַם

נֶזֶם זָהָב כְּמוֹ לָהּ

רָאִיתִי בְּרוֹמָא

בִּרְחוֹב לֹא חָשׁוּב

לֹא זוֹכֵר

אִם הִיא הַמְּרַחֶפֶת

אוֹ נִשְׁמָתָהּ מִבַּעַד

לַגָּרוֹן הַמָּתוּחַ

וְהַפֶּה הַפָּתוּחַ.

                                                                                               

סקיצות לתמונה בלתי שלמה, שירים, מאת דוד אדלר, הוצאת אבן חושן, שנת 2011, 176 עמודים.