ביקור בית עם המשורר דוד ברבי: מרחקי נגיעה / בקרוב במופע חדש

המשורר והמוזיקאי דוד ברבי התחיל לכתוב לאחר מות אביו. בספר שיריו השני, "מרחבי נגיעה", הוא כותב על יחסו, מחשבותיו ורגשותיו אל מול הפרט – הקרוב והרחוק. דוד, גדל במושב ניצני עוז ולא ויתר על הסביבה הטבעית עד עצם היום הזה ולכן באופן כמעט בלתי נמנע מרחיב על תשוקותיו כלפי הטבע המשתנה והקסום ומניב מתוכו מחשבות על אהבה ותקווה. 

דוד מספר, כי "אינו יכול להבין למה רק עכשיו כמו במוזיקה, כך בשירה, הוא מבטא את חייו הארוכים, וזה ההבדל היחיד בינו לבן משורר צעיר, שכן גם הוא נחשב למשורר צעיר בכתיבתו. עדיין לא חלפו שלוש שנים מאז התחיל לנגן על המקלדת של המחשב ובזמן האחרון של מכשיר האייפון".

"השאיפה שלי", מספר דוד, "להגיע ליום שבו מספר קוראי השירה בארץ יחזור לימים שבהם השירה הייתה חשובה ויצרה חברה טובה יותר. לכן אני לא מפסיק לכתוב מאז התחלתי לפני פחות משלוש שנים".

דוד ברבי הוציא כבר אלבום שירים ראשון, והשני עומד לצאת בחודש יולי הקרוב. במקביל, מפיק אלבום שלישי, המכיל 13 שירי משוררים, מאברהם חלפי, רוני סומק  ועד חגית גרוסמן ועובד בימים אלה על מופע חדש, שיר סיפור ומוזיקה ובמסגרתו שר ומקריא שירה.

לפרנסתו, מגדל דוד ברבי פרחים לייצוא במושב נצני עוז: "אני אוהב מאד פרחים ועוסק גם בטיפוח זנים חדשים".

 
 

מֶרְחַק נְגִיעָה / מאת דוד ברבי

 

בֵּיצַת הַיָּרֵחַ

תִּפְקַח עָלֵינוּ עַיִן

תְּפַזֵּר אֶת צִבְעֵי

הַלַּיְלָה

בְּמֶרְחַק נְגִיעָה

 

הַיּוֹם אֲנִי מְקַמֵּץ

מִלּוֹתַי

כְּרַעַד שְׁרִיר

זִכָּרוֹן

מִתְחַמֵּק מִשִּׁכְחָה

 

שם: דוד ברבי

גיל: 59

סטטוס: נשוי + 4

מגורים: מושב ניצני עוז

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר "מרחקי נגיעה", שירים, בהוצאת עמדה, 2012.

מאיזה גיל אתה כותב שירה? "התחלתי לכתוב את השורה הראשונה חמש דקות לאחר שאבי נפטר ביום 17.03.2009. זה היה ההספד. הייתי אז בגיל 56. במלאת חודש כתבתי פואמה שריגשה מאד וזה סימן לי שכנראה אני יכול לכתוב. כתבתי כחמישים שירים לפני שקראתי ספר שירה ולפני שהשתתפתי בסדנאות. רק חלק מהם נכנסו לספרי.

התחלתי לכתוב לאחר מות אבי ואיני יכול להבין למה רק עכשיו. כמו במוזיקה, כך בשירה, אני מבטא את חיי הארוכים, וזה ההבדל היחיד ביני לבן משורר צעיר, שכן גם אני נחשב למשורר צעיר בכתיבתו. עדיין לא חלפו שלוש שנים מאז התחלתי לנגן על המקלדת של המחשב ובזמן האחרון של מכשיר האייפון".

מאין אתה שואב את ההשראה בכתיבתך? "אני עובד מגיל שמונה משרה מלאה בשדות, כך שהטבע הוא חלק ממני ואלה יהיו שירי ההתבוננות והחיבור לטבע. למרות שסיימתי רק תיכון, המשכתי לקרוא בעיקר ספרי פילוסופיה והיסטוריה.  עד להיותי נער הייתי קורא בתנ"ך מלבד בבית הספר גם בבית הכנסת. גדלתי במושב שרוב תושביו יוצאי תוניס מסורתיים, חוויתי את התרבות של הוריי ולמדתי לדבר ערבית שהיא שפת אימי ואלו יהיו שירי מחשבה על הכול.

וכמובן הגדול מכולם הוא הרגש. כמו שאני כותב בשיר "כמה טוב להתרגש", על אשתי האהובה, על ילדי האהובים ועל אנשים אהובים קרובים ורחוקים. על הסבתא מצד אבא שלא הכרתי, על חבר שעבר תקופה קשה וגם על אהבת הטבע".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "רוב השירים בספר מרחקי נגיעה נכתבו במהלך כשלושה חודשים. חלקם הקטן נאספו משנה קודמת. הם נכתבו בשנת 2011 במהלך היכרות עם אבי אליאס ז"ל שערך יחד עם רן יגיל את הספר".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "אפשר לומר שההשפעה העיקרית, אם ניתן לומר, לכתיבת הספר "מרחקי נגיעה" הייתה על בסיס הקשר שהיה לי עם המשורר אבי אליאס ז"ל. במהלך השנתיים האחרונות השתתפתי בסדנאות שירה רבות. זו הייתה התקופה שבעקבות משוררים-אורחים וכאלה שכתביהם הובאו לפנינו, התחלתי להתעניין ולקנות את ספריהם. וכך יצא שבין הראשונים שהביאה המשוררת מאיה בזרנו היה פרננדו פסואה, משורר ענק שהרשים אותי מאד, וקניתי את כל ספריו שהיו על המדפים בחנויות.  לפני כן קראתי רק פרוזה ואחד הסופרים שהכי השפיעו עלי היה סמי מיכאל".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "לאחרונה אני קורא קשת רבה מאד של שירי משוררים מהוותיקים בהם אלתרמן, דן פגיס, אברהם חלפי, אבות ישורון, עמיחי והצעירים יותר רוני סומק, פרץ דרור בנאי, רפי ויכרט, מירון איזקסון, צדוק עלון, ואבי אליאס ז"ל.  יותר צעירים יחזקאל נפשי, יקיר בן משה, חגית גרוסמן, חן קליימן,  מתי שמואלוף  ועוד רבים אחרים כולל כאלה הכותבים בפייסבוק ובבלוגים השונים, שלא הוציאו ספרים והם כותבים נפלא. נחשפתי לנובלות יפות של רן יגיל ויוסי גרנובסקי".

איזה ספרים קראת בילדותך?  "איני זוכר במיוחד שקראתי בילדותי. בקושי היה לי זמן ללימודים, כך שמלבד ספרי חובה, כלומר מה שנלמד בהיסטוריה, תנ"ך וספרות, לא ממש קראתי. זוכר שמאד התרשמתי מהזקן והים, אבא גוריו ומהסופר שי עגנון. לא אהבתי ספרות, אלא יותר היסטוריה. והיום אני אוהב יותר את ביאליק מאשר אז.  אז לא התחברתי. מלבד זאת כמובן את התנ"ך אהבתי מאד למרות שאיני אדם דתי".

איזה 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "על אי בודד עדיף שיהיה איתי מכשיר טלפון סלולרי. אם בכל זאת צריך לבחור, אקרא שוב את פסואה וסמי מיכאל. אקח גם את החטא ועונשו, והרבה הרבה ספרי שירה, כמה שאוכל לשאת".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  "זהו ספרי השני".

ספר קצת על הספר שכתבת:  הקוראים ימצאו בשירים שלי את עצמם, את חבריהם ואת משפחתם ואולי גם יאהבו יותר את הטבע והירוק. אני כותב על יחסי, מחשבותי ורגשותי אל מול הפרט – הקרוב והרחוק.  על אהבה לטבע ואנשים, על כאב ועל דרך החיים".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  "הספר השלישי כבר ערוך, אך יצא לאור רק בתחילת שנה הבאה. כוונתי היא להוציא ספר כל שנה, מכיוון שאני כותב הרבה. שאלתי פעם את המשוררת רחל חלפי האם זה בסדר או שאני צריך לעצור, היא ענתה: "כמעיין המתגבר תמשיך  לכתוב כמה שאתה רק רוצה לכתוב. בימים אלה אני כבר מסיים לכתוב את הספר הרביעי".

טיפ למשורר מתחיל: "לכו לסדנאות כתיבה!  וקראו הרבה ספרי שירה!"

 

מספר שירים מתוך הספר "מרחקי נגיעה" 

 

אֲנִי

 

אִם אֲטַפֵּס

עַל הַר גָּבוֹהַּ

בְּרַגְלַי אֶרְצֶה

וּבְיָדַי עַל עֵץ

עַד צַמַּרְתּוֹ

 

וְגַם אִם לֹא

זֶהוּ אֲנִי

 

 

לִמְצֹא אֶת מִלּוֹתַי

 

רָצִיתִי לִמְצֹא אֶת הַמִּלִּים

בְּתַחְתִּיּוֹת עָבָר

וּכְשֶׁבָּעֲרָה בִּי הַתְּשׁוּקָה

לֹא יָדַעְתִּי  

זְרִימָתָהּ בֵּין

אֶצְבְּעוֹתַי

 

אִמָּא יְשֵׁנָה

 

שׁוֹתֶה כּוֹס רוֹזָטָה אוֹתוֹ הַטַּעַם    

מֵהַיָּמִים שֶׁל הַבְּרִיתוֹת

חֲסֵרָה הַטּוֹרְט הַזְּהֻבָּה מִבֵּיצִים

שֶׁלֹּא עָבְרוּ תַּחַת כַּף יָדוֹ שֶׁל הַדֹּב יוֹסֵף

וְאִמִּי סוֹגֶרֶת עַפְעַפֶּיהָ

מַשְׁאִירָה פִּתְחֵי אֲוִיר

לִנְשִׁימוֹתֶיהָ

בְּטִפְּשׁוּתִי שׁוֹאֵל אוֹתָהּ: "אַתְּ יְשֵׁנָה"?

גַּם בְּלִי מִלִּים

הַיּוֹם לֹא תְּסַפֵּר לִי עַל אַבָּא

 

קַו הַתֶּפֶר

 

תֶּפֶר הָעוֹר שֶׁלֹּא הִגְלִיד

תֶּפֶר חִבּוּרֵי הַמִּלִּים שֶׁנִּכְתְּבוּ

וַעֲדַיִן לֹא נִלְמְדוּ

הַקַּו הַיָּרֹק שֶׁהָפַךְ לְאָדֹם

בְּכֹחַ עַצְמוֹ מוּנָע הוּא עַל

קַו דִּמְיוֹנִי

בְּכֹחַ כְּסִילוּתֵנוּ נְמַלְּאוֹ

"בְּסֶלַע קִיּוּמֵנוּ"

 

יַחַד

 

רוֹאָה אֶת מַרְאוֹת

דִּמְיוֹנֵךְ

וַאֲנִי אֶת שֶׁלִּי

רוֹאָה אֶת אֵין סוֹף

חַיַּיִךְ

וַאֲנִי אֶת

הַסּוֹף

וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ

יַחַד

בְּתוֹךְ הַהֹוֶה הַחַי

נוֹשְׁמִים אֶת רֵיחוֹת

הַיּוֹם

וְהַלַּיְלָה

טוֹעֲמִים אֶת הַטַּעַם

שֶׁגּוֹלֵשׁ בְּמוֹרְדוֹת חַיֵּינוּ

מִתְדַּפְּקִים בְּחַלּוֹנוֹת

רְצוֹנֵנוּ

לִחְיוֹת.

 

צִלְצוּל

 

אֲנִי מְצַפֶּה לַקּוֹל

אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל

יוֹדֵעַ אֲנִי

מֵאֲחוֹרֵי הַצִּלְצוּל יִבְקַע

הַצְּלִיל

כְּמוֹ יְנַגֵּן הָרוֹעֶה

בֶּחָלִיל

לֹא יְשַׁנֶּה צְלִילוֹ

הֲגַם שֶׁאָבַד חֵלֶק מֵעֶדְרוֹ

נִגּוּן מָלֵא חַיִּים שׂוֹחֲקִים

יַרְגִּישׁ בְּפִיו אֶת הַטַּעַם

מִסְּבִיבוֹ

יַחֲלֹף מֵעַל הַזְּמַן

הַמַּכֶּה מֵעֵת לְעֵת

לְלֹא רַחֵם

צְלִיל מָז'וֹרִי

עוֹלֶה וְיוֹרֵד

מַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת

לְיוֹם טוֹב יוֹתֵר

 

לְהִתְרַגֵּשׁ

 

גַּם לְדַקָּה

כַּמָּה טוֹב לְהַקְשִׁיב לָהּ

גַּם אִם תַּחֲלֹף

בְּדַרְכָּהּ אֶל אַחֵר

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתָאֵר

אֶת הַזְּרִימָה

אֵיךְ אֶפְשָׁר לָחוּשׁ

אֶת שְׁתִיקָתָהּ

הֵיכָן הָיְתָה הָרְעִידָה

בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל חִבּוּר

הֵיכָן הִסְתַּיְּמָה

בְּרֶגַע שֶׁל חִסּוּר

אֲמִתִּית הִיא עוֹבֶרֶת

בְּתוֹךְ גּוּף מְקַבֵּל נֶאֱחָז

לֹא לְוַתֵּר

לֹא לְהִשָּׁאֵר לְבַד

 

אַדְמָתִי

 

שְׁפוּכָה עַל חַלּוּקֵי

הַנַּחַל

וּבְבוֹא הָאָבִיב

תִּשְׁטַח פָּנֶיהָ

בְּצִבְעֵי הַנְּבָטִים

בְּעוֹרְקֶיהָ

תַּשִּׁיקֵם

 

לְעֵת יֵחַם לָהּ

תִּפְתַּח חֲרִיצֶיהָ

תַּשִּׁיל נְבָטֶיהָ

תִּפְרֹס פַּרְסוֹתֶיהָ

תְּשַׁסַּע אֶת

סְדָקֶיהָ

לְגֶשֶׁם רִאשׁוֹן

תְּחַכֶּה

 

פְּרֵדָה מִצֶאֱלוֹן א'

 

הוּא מֵת וְזֶה סוֹפִי וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזֶּה לֹא בִּגְלָלִי

עָצוּב שֶׁזֶּה קוֹרֶה

הַפַּעַם זֶה סוֹפִי וְלֹא תַּעֲזֹר לוֹ קִרְבָתוֹ לָרָקִיעַ

הַקַּיִץ בְּשִׂיאוֹ וְהוּא צָבוּעַ בְּחוּם

הַיּוֹנִים הֵן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיָּדְעוּ

כְּמוֹ עִם הַתֵּבָה וְאֵין לָהֶן עָלֶה לְהָבִיא

צִפֳּרִים שֶׁחוֹלְפוֹת מֵעָל מְגַלּוֹת אוֹתוֹ

מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה

יְקוֹשְׁשּׁוּ לָהֶן פֵּאָה וְלֶקֶט מִפֶּגֶר הָעֳפָאִים הַזָּקוּף

לִבְנוֹת אֶת קִנָּן

עַד יַשְׁאִירוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל מָרוּט

 

שירים מתוך ספר שלישי, שמתוכנן לראות אור בשנה הבאה

 

חִצֶּיהָ

 

וּמָה אֶעֱשֶׂה עִם חִצֶּיהָ, עָפִים אֵלַי עַכְשָׁו

מָרִיר אֲנִי עַל דֶּרֶךְ אַהֲבָתָהּ הַחוֹפֶנֶת דַּרְכִּי

וְאֵיךְ אָגִיב עַל רוּחוֹת לוֹהֲטוֹת שֶׁלֹּא אֹהַב

וְהִיא מְדַמְיֶנֶת  ״אֶלֶף לַיְלָה״ מְלַוָּה אוֹתִי

 

וְהַסִּפּוּרִים בְּבוֹדֶדֶת בְּלִי קֶשֶׁת רוֹמַנְטִית

נִשְׁלָחִים בְּשָׁעוֹת מוּזָרוֹת מַגִּיעִים אֶל גּוּפִי

חוֹדְרִים לְעֹמֶק תּוֹדַעְתִּי בִּבְחִירָה אוֹתֶנְטִית

לְסִפּוּר אַהֲבָה שֶׁנִּרְקָם מֵעוֹלָם דִּמְיוֹנִי                      

 

וּבְמַבָּט חוֹקֵר מְהֻדָּק בְּבוֹאִי אֵלֶיהָ לִרְאוֹת

הַאִם עֲדַיִן קֶשֶׁת דְּרוּכָה תַּחֲזִיק בְּיָדָהּ

אֶרְאֶה אוֹתָן טְבוּלוֹת בְּתוֹךְ דְּבַשׁ הַקְּעָרוֹת

וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה כְּבָר יָכוֹל לְנַשְּׁקָהּ

 

וּבְתוֹךְ סַעֲרַת אַהֲבָה אֶשְׁכַּח אֶת הַשְּׂרִיטָה

שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל לַיְלָה לֹא הָיְתָה מְאֹד עֲמֻקָּה

 

מִפְגָּשׁ עִם הָרֵיחַ        

 

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאֶפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת

הָרֵיחַ יִפְגֹּש אוֹתִי, רֵיחַ הַמִּטְבָּח;

מוּזִיקַת נְשָׁמָה בְּווֹלְיוּם                   

וְהִיא מְנַצַּחַת עַל כְּלֵי הַנְּגִינָה

בָּהֶם מֻנָּחִים תָּוֵי הַטַּעַם

וּכְשֶׁתַּבְחִין תַּבִּיט בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת

כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ מְעָרָה מְכֻשֶּׁפֶת

פּוֹרֶטֶת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ נוֹגַעַת טוֹעֶמֶת

וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד מְעַט אֶצְטָרֵךְ

לִפְתֹּחַ אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן

לְהַנִּיחַ אֶת הַפְּרָחִים שֶׁהֵבֵאתִי

וּלְהִתְעַנֵּג עַל אַהֲבָתָהּ

 

מרחקי נגיעה, שירים, דוד ברבי, הוצאת עמדה, שנת 2012, 108 עמודים