מלחמת המפלצות – ספר שלישי בסדרת הנוער המצליחה אקדמיית הסיוטים

חלמתם פעם חלום נורא כל כך ששמחתם להתעורר ממנו? התעוררתם וגיליתם שהחלום אמיתי? ברוכים הבאים לאקדמיית הסיוטים! כדור הארץ בסכנה. מפלצות הצלמון תוקפות וזורעות הרס בערי העולם. מלכת הסיוטים מכריזה על שלטונה. גורל העולם מוטל על ילד אחד – צ'רלי בנג'מין. רק הוא, בעזרת חרב הקורבן, יוכל לגבור על מלכת הסיוטים ולהציל את כדור הארץ.

 

לצ'רלי יש סוד: החלומות שלו אמיתיים. המקום היחיד שאליו הוא מרגיש שייך ובו הוא מוגן – הוא אקדמיית הסיוטים. אבל צ'רלי הוגלה מאקדמיית הסיוטים, בלי חבריו מהאקדמיה לא יוכל להשיג את חרב הקורבן. תיאוֹדוֹר המסור, ויוֹלֶט וגם בּרוּק היפה נחלצים לעזרת חברם, מקריבים את היקר להם מכול ומעמידים את חברוּתם במבחנים קשים.

 

במלחמת המפלצות, הספר השלישי בסדרת הנוער המצליחה אקדמיית הסיוטים מאת דין לורי, יוצאים צ'רלי וחבריו לקרבות מסוכנים ומסמרי שיער נגד המפלצות התוקפניות יותר מתמיד.

 

דין לורי , יליד 1967 ואב לשניים, הוא תסריטאי, במאי ומפיק.  לורי הוא מיוצרי סדרת הקאלט  "משפחה בהפרעה" (Arrested Development) שזכתה בפרסי האמי וגלובוס הזהב. כמו כן, כתב והפיק סדרות רבות נוספות.

 

אם תרצו לפגוש עוד מפלצות תוהו, בקרו באתר http://www.deanlorey.com/

 

 

פרק 1 מתוך אקדמיית הסיוטים

המלחמה מתחילה

 

המלחמה בין תושבי כדור-הארץ למפלצות הצלמון התחילה בקטן, כמו מרבית הדברים הגדולים והאיומים.

בהתחלה היו רק כמה מתקפות בודדות. להקת מזיקים תקפה חבורת מטיילים במַאוּוי. החיות המטונפות דמויות הקנגורו תחבו את האנשים הצורחים לכיסיהן הקדמיים ודילגו להן אל הג'ונגל העבות והלח.

איש לא ראה עוד את המטיילים.

כמה דוורים בעיירה קוֹניֶרס שבג'וֹרג'יה חטפו הכשות מנחשים בעלי עין אחת ששכבו מלופפים בתיבות הדואר. החיות הסגולות המבריקות נודעו בשם צוֹוחים-מתנפחים, כי האנשים שהוכשו פרצו בצווחות כאב רמות ואחר כך התנפחו כמו מרשמלו ענקיים.

למרבה המזל, הייתה הנפיחוּת זמנית בלבד.

למרבה הצער, כשהתכווצו הקורבנות הם לא חדלו להתכווץ עד שהגיעו למחצית גודלם המקורי.

אפילו נשיא ארצות-הברית נפל קורבן לתקיפת מפלצת.

הנשיא היה מוגן באמצעי ההגנה הטובים ביותר על הפלנטה, אבל דבר לא יכול להגן עליו מפני סיוטיו. בשעה שישן בסוויטה הנשיאותית בבית הלבן חלם הנשיא שהוא מסתובב עירום לגמרי בבית-הספר היסודי שלמד בו. כולם הצביעו עליו וצחקו – המורים, ההורים ואפילו הכלב שלו, הֶרבֶּרט. למעשה, צחוקו של הֶרבֶּרט היה אכזרי ונבזי כל כך עד שהנשיא נתקף בהלה; ובלי לשים לב כלל הוא פתח שער עטור להבות סגולות היישר אל הצלמון.

מבעד לשער זחל חקיין.

החקיין חטף בזריזות את האיש בזרועותיו ובאצבעותיו הארוכות, דחף אותו לארון, ואז שינה צורה וחיקה אותו בדיוק רב כל כך עד שאפילו אשת הנשיא לא הבדילה ביניהם, אם כי היא אכן ציינה שהוא הדיף ריח קינמון חזק – מאפיין ידוע של חקיינים.

באותו ערב ערך הדבר שנראה כמו הנשיא מסיבת עיתונאים. לעיני העולם כולו החל לחרוז כמו מין ד"ר סוס מטורף, ואמר לכולם ש"מפלצות הן הטעם שכולנו נתפגר הפעם – אז בלי לזעום, נאמר שלום!" אחר כך עשה היצור סלטות לאחור בקהל העיתונאים הנדהמים, עד שנחשפה זהותו האמיתית כשהפיל בקבוק מים ונתזי הנוזל המיסו את עורו כמו דונג נרות.

לאחר שנלכדה המפלצת והושמדה, חולץ הנשיא האמיתי. האיש המזועזע לא ביטל זמן וערך עוד מסיבת עיתונאים כדי להסביר לעולם שלא צריך להיבהל ושהמצב בשליטה מוחלטת.

אבל זה לא היה נכון.

צ'רלי בנג'מין ישב בדירת הוריו בברוקלין וצפה בטלוויזיה בחרדה גוברת והולכת. ברשת החדשות סי-אן-אן שידרו אינסוף דיווחים על יצורי צלמון המשתוללים בערים בכל רחבי העולם. להקות ליליות הסתחררו וירדו משמי הלילה וחטפו קבוצות פוטבול שלמות מהאצטדיונים – ההרכב הפותח של ה"דאלַס קַאוּבּוֹיז" היה האבדה האחרונה. גְרֶמלינים התפטמו בחוטי חשמל במפעלים ברחבי העולם, והפילו חשכה על ערים שלמות. טוקיו בדיוק השתקמה אחרי הפסקת חשמל שגרמו הגְרֶמלינים.

הפחד שעוררו התקיפות האלה יצר מיליוני סיוטים בקרב אנשים ברחבי הפלנטה. הסיוטים האלה פתחו שערים לצלמון, ושטף מדהים של מפלצות חדשות פרץ מבעדם. צ'רלי למד בשיעור "פלישת מפלצות: מה לעשות בנדון" שזה נקרא "אפקט כדור השלג". אבל קל ללמוד על כך בכיתה; לראות את זה מתרחש זהו סיפור אחר לגמרי, ומפחיד.

"איום ונורא, איום ונורא…" מלמל בֶּרינגטוֹן, אביו של צ'רלי, שצפה בדיווחים על התקיפות.

"כן, בהחלט," הסכימה אוֹלגָה אשתו. היא יישרה את שמלתה ופלטה אנחה כבדה. "למה הם עושים לנו את זה, צ'רלי?"

"כי הם יכולים."

הוא ידע שהתשובה לא מספקת במיוחד, אבל זה היה נכון. המפלצות תקפו מפני שזה טבען – הן פשוט נועדו לכך, וכעת הן עשו זאת בהתלהבות מפחידה.

והכול בגללי, חשב צ'רלי בעצב, אף על פי שלא אמר את זה.

מפלצות הצלמון לא תקפו באשמתו, לא ממש, אבל הוא בהחלט תרם לבואן לכדור-הארץ…

חצי שנה למדו הוא וחבריו סילוק ופריצת צלמון באקדמיית הסיוטים. הם שכללו את כישוריהם והתכוננו ליום שיתחילו לעבוד במחלקת הסיוטים – הארגון האחראי לשליטה באוכלוסיית יצורי הצלמון בכדור-הארץ. במהלך הבחינה האחרונה שלהם נתקלו במזימה לחלץ מארץ המפלצות הנוראה את שני השליטים בעלי-השם האחרונים ולהביאם לעולמנו.

למרות מאמציו של צ'רלי (ואולי בגלל מאמציו, תלוי עם מי אתם מדברים), הצליחו בעלי-השם במזימתם המרושעת וזימנו את המפלצת החמישית – יצור בעל עוצמה שלא תשוער. המפלצת החמישית חיסלה מיד את השליטים בעלי-השם, מינתה את עצמה לשליטת צבא הצלמון ופיזרה את נתיניה האכזריים ברחבי הפלנטה כדי להחריב את האנושות.

מישהו היה צריך לשאת באשמה, והמנהלן דרֵייק ממחלקת הסיוטים האשים את צ'רלי והִגלה אותו.

צ'רלי השתוקק מאוד לעזוב את דירת הוריו ולחזור לחבריו באקדמיית הסיוטים, אבל לא ידע אם הדבר אפשרי. אם ישאיר את הוריו לבדם, קרוב לוודאי שהמפלצות יטרפו אותם בתוך דקות. והייתה גם בעיית ההגליה שלו. הוא לא ידע מה בדיוק פירושה, אבל הוא חשש שההגליה כרוכה בסילוקו מהאקדמיה – אולי לתמיד.

לא שמשהו קטן כמו סילוק היה עוצר בעדו.

 צ'רלי ידע ששום דבר לא ימנע אותו מלראות שוב את ויולט, תיאודור וברוק, ברגע שרק יהיה בטוח שהוריו מוגנים ממפלצות הצלמון.

ואז… התחולל נס.

המפלצות ויתרו.

המתקפות על האנושות חדלו באותה מהירות שהחלו. במשך שבוע שלם לא ראה איש מפלצות בכדור-הארץ. בכל רחבי העולם חגגו האנשים ושמחו. הם גם חזרו לשגרת חייהם הקודמת, מאושרים שמלחמת המפלצות נגמרה סוף-סוף.

 

"צ'רלי, אתה רזה מדי," נזפה בו אימו כשלעס את ההמבורגר הגדול. צ'רלי העיף מבט אל דלת סניף המקדונלד'ס. הוא היה בטוח שאיזו חיה איומה תתפרץ בעדה – אבל המקום נותר שליו ושקט.

"אני בסדר גמור, אימא. באמת."

"הכול בסדר אצלו," אמר אביו ושתה בלהיטות מילקשייק שוקולד. "הוא פשוט תפס גובה. ילדים דומים לטופי – כשמותחים אותם, הם נהיים רזים יותר."

"לדעתי זה לחץ. חצי שנה ציפו ממנו שיציל את כל העולם מהמפלצות לבדו. הוא אפילו עוד לא התנשק עם מישהי."

"אימא!"

"אבל זה נכון."

לא ממש, חשב צ'רלי, ונזכר בנשיקה החטופה עם ברוק באקדמיית הסיוטים לפני חצי שנה; אבל הוא לא אמר שום דבר. הוא העיף שוב מבט אל דלת הכניסה.

"אולי תפסיק כבר?" אמרה אוֹלגָה בזעף. "שום דבר לא ייכנס! בחיי – אף אחד לא ראה מפלצת כבר יותר משבוע."

"כן, אבל זה לא אומר שהן לא בסביבה… מתחבאות… מחכות לתקוף."

"ולמה זאת הבעיה שלך?" אמו תחבה בכעס חתיכת צ'יפס למכל קטשופ קטן. "תן למבוגרים במחלקת הסיוטים לטפל בזה; אתה עדיין ילד! הילד שלי! וכל עוד אתה איתנו, אנחנו נגן עליך – ולא להפך. ככה זה בעולם האמיתי."

כן, בטח! חשב צ'רלי. התמונה של הוריו המגינים עליו מפני המפלצות הייתה כל כך מגוחכת עד שלא יכול היה אפילו לצייר אותה בדמיונו.

"אולי אנחנו המבוגרים," אמר אביו, "אבל עובדה שצ'רלי הוא צייד מפלצות מעולה. הוא… איך קוראים לזה?"

"סכנה-כפולה."

"סכנה-כפולה! בהחלט! הילד יכול גם לסלק מפלצות וגם לפרוץ צלמון – רוב הילדים לא יכולים לעשות שום דבר."

"טוב, הוא לא ביקש את הכישרון הנורא הזה," ענתה אמו בקרירות. "אני רק שמחה שהמפלצות הפסיקו לתקוף ושאנחנו יכולים להפסיק לדאוג."

צ'רלי הניד בראשו. "זה לא נגמר."

"איך אתה יודע?"

"אני פשוט יודע. אני… אני מרגיש את זה. משהו מתקרב, משהו רע, ואני חייב…"

הוא היסס.

אני חייב לעזוב אתכם ולמצוא את החברים שלי באקדמיה; אני חייב להתכונן להילחם היו המילים שידע שהוא צריך לומר – אבל המבט המבוהל והנואש בעיני אימו עצר בעדו.

"צ'רלי בנג'מין," אמרה באנחה. "אתה יודע שאני אוהבת אותך יותר מכול… אבל אתה פשוט לא יכול להיפטר מכל המפלצות שבעולם."

באותו רגע ריסק עטלף צלמון את השמשה הקדמית הגדולה של המקדונלד'ס.

אולי אני לא יכול להיפטר מכל המפלצות שבעולם, חשב צ'רלי כשהחיה האדומה עפה פנימה בצווחה, טפחה בפראות בכנפיה הגלדניות, והלקוחות המבועתים השתטחו בניסיון להימלט מרסס הזכוכית הנורא, אבל אני בטוח יכול להיפטר מזאת.

הוא הושיט יד מתחת למושבו ושלף את חרבו הכחולה והנוצצת – מגעה בידו היה טוב. עטלף הצלמון פלט עוד צווחה מחרישת אוזניים, תפס בטופריו בחור שמנמן וצווחן ואז פנה אל החלון השבור בניסיון להימלט עם שללו המפרפר.

צ'רלי זינק לאוויר בתנועה מהירה ויציבה וחבט בחרבו הלוהטת בכנף הימנית של החיה. הכנףכה נפלה ארצה בתוך שטף של נוזל שחור. עטלף הצלמון איבד את שיווי משקלו ונע בטלטלות אל דלפק התבלינים בתוך התפוצצות דביקה של חרדל וקטשופ. הוא המשיך לנופף בכנפו הבריאה, התהפך על גבו ונחבט בקיר המסעדה. הלקוחות הסמוכים התרחקו בזחילה, והחיה נקשה לעומתם בשיניה – עד שצ'רלי שם לזה קץ וערף את ראשה.

"ת… תודה!" קרא הבחור השמנמן כשחילץ אותו צ'רלי מטופריו המתעוותים של היצור המת. אבל לפני שהספיק צ'רלי למלמל "בבקשה" ריחפו עוד שני עטלפי צלמון לתוך המקדונלד'ס בחיפוש אחר טרף אנושי טעים. צ'רלי שיסף את בטן אחד היצורים שריחף מעל לראשו וחיסל במהירות את השני כשעף למטבח. גוויית החיה נפלה על הגריל, ושם התבשלה ורחשה לצד קציצות ההמבורגר והבצלים המטוגנים.

השתררה דממה, והצליל היחיד ששמע צ'רלי היה פצפוץ הבשר המיטגן. כעבור רגע נשמע צליל נוסף.

מחיאות כפיים.

צ'רלי נפנה וראה את האנשים במסעדה מתאמצים לקום על רגליהם ומוחאים לו כף. "אה, זה שום דבר," אמר והאדים כמו עגבניה. בסתר לבו היה מרוצה מעצמו.

לפתע שמע צרחה. הוא נפנה וראה המוני אנשים יוצאים בריצה מהקניון הסמוך.

משהו נכנס לשם.

משהו רע.

"אל תלך," התחננה אימו.

"אני חייב," ענה צ'רלי; ובלי מילה נוספת יצא בריצה מהמקדונלד'ס אל המפלצות בקניון.

 

 

מלחמת המפלצות – שלישי בסדרת אקדמיית הסיוטים, מאת דין לורי, תרגום: אסנת הדר, הוצאת כתר, שנת 2012, 225 עמ'