אקרוס דה יוניברס: שיחה עם דורון כהן מחבר ספר השירים תחום המושב

תחום המושב הוא ספר השירים שכתב דורון כהן, עיתונאי המכהן כיום כעורך הראשי של מעריב. שוחחתי איתו על ספרו ועל ההשראה לכתיבתו בתכנית "ספרים סופרים ומה שביניהם" ברדיו קס"ם 106 אפאם מיום 13 ביוני 2018. דורון מדבר בספרו על הכול: מזרח ומערב, צפון ודרום, אשכנזים ומזרחיים, ליברליות וצביעות ובחלק משיריו אף מעביר ביקורת חברתית נוקבת.

 

דורי מנור, עורך הספר, כותב בגב הספר: "השמיים הם חוף הים של תחום המושב", כותב דורון כהן בשיר "בית ופזמון", אבל מהו "תחום המושב"? לכאורה אזור קונקרטי מאוד: שכונת שפירא בדרום תל אביב שבה גדל המשורר. אבל למעשה "תחום המושב" הוא הרבה יותר: זוהי קודם כל טריטוריה נפשית ופואטית – מחוז הזיכרון, מחוז הילדות, מחוז האושר והמצוקה. המקום שאליו נידון האדם לחזור שוב ושוב עד יומו האחרון, כמו אודיסאוס לאיתקה. וזהו בדיוק ייחודה של שירת דורון כהן: בשירים פשוטים לכאורה, אך בעצם מורכבים ומדויקים מאוד, היא מספרת את סיפורה של תקופה ואת סיפורו של אדם, מי שהעז לחצות את "קו המשווה" הבלתי-עביר שהפריד בתודעתו בין "החצי הדרומי" ו"החצי הצפוני" של כדור הארץ, שביניהם הוא נע הלוך ושוב מאז נעוריו".

לספר אחרית דבר מאת הסופר עוזי וייל.

במסגרת התכנית הוקראו שירים מתוך הספר. הנה כמה מהם:

שם

כשאני רוצה לומר את האמת

אני ממציא סיפורים

ומשקר

 

כאן

כשאני ממציא סיפורים

ומשקר

אני אומר את האמת

(המילים הפותחות את הספר) 

 

גלותנו המחודשת

בִּזְמַן הָאִינְקְוִיזִיצְיָה הֵם הָיוּ

יְהוּדִים בְּבֵיתָם וְנוֹצְרִים בְּצֵאתָם.

וּבִזְמַן הָאֵמַנְצִיפַּצְיָה –

יְהוּדִים בְּבֵיתָם וְגֶרְמָנִים בְּצֵאתָם.

וּבִזְמַן הָאִינְטֶגְרַצְיָה

לֹא רַק

יְהוּדִים בְּבֵיתָם וְיִשְׂרְאֵלִים בְּצֵאתָם,

וּמִזְרָחִים בְּבֵיתָם וּמַעֲרָבִים בְּצֵאתָם,      

וִימָנִים בְּבֵיתָם וּשְׂמֹאלָנִים בְּצֵאתָם,

וְלִכּוּדְנִיקִים בְּבֵיתָם וּמַעֲרַכְנִיקִים בַּמִּדְגָּם,

אֶלָּא גַּם

 

דְּרוֹמִים בְּבֵיתָם                       

וּצְפוֹנִים בְּצֵאתָם —

זֶהוּת כְּפוּלָה,

מְשֻׁלֶּשֶׁת,

מְרֻבַּעַת,

מְחֻמֶּשֶׁת,

כָּאן

בְּאַרְצֵנוּ

הַמְּקֻדֶּשֶׁת,

גָּלוּתֵנוּ הַמְּחֻדֶּשֶׁת

 

דור הבנים

וַאֲנַחְנוּ דּוֹר הַבָּנִים שֶׁל הָעוֹבְדִים הַזָּרִים

שֶׁל שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים וְהַשִּׁשִּׁים

אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁלְחוּ לַמַּעְבָּרוֹת,

לְמִתְקְנֵי הַחוֹלוֹת וְלָאֲדָמָה הַבֻּצִּית,

גַּם הֵם הִסְתַּנְּנוּ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית,

שָׁטְפוּ כֵּלִים, סָחֲבוּ מְקָרְרִים, נִקּוּ רְחוֹבוֹת,

הֵקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת, שָׁמְרוּ שַׁבָּתוֹת, חָגְגוּ אֶת כָּל הַחַגִּים,

עָשׂוּ יוֹתֵר מִדַּי רַעַשׁ, יוֹתֵר מִדַּי יְלָדִים,

הִבְרִיחוּ אֶת כָּל הָאַשְׁכְּנַזִּים,   

מִמִּשְׁפַּחַת רוֹט מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת

וְעַד הַמַּפַּא"יְנִיקִים שֶׁל שִׁכּוּן וָתִיקִים —

הֲרֵי יֵשׁ גְּבוּל כַּמָּה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת

נְאוֹרִים.

 

וַאֲנַחְנוּ

דּוֹר הַבָּנִים,

גַּם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל כָּל הַלַּיְלָה לְאוֹר זַרְקוֹרִים.

בְּעֶצֶם אֵלֶּה הָיוּ רַק שְׁנֵי פָּנָסֵי קִיר

זְעִירִים.

הִנֵּה יֶלֶד אֵרִיתְרֵאִי

דַּק גִּזְרָה וּשְׁחוֹר תַּלְתַּלִּים

שׁוֹלֵחַ כַּדּוּר אַדִּיר אֶל הָרֶשֶׁת

בְּמִגְרַשׁ הַבָּלָטוֹת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר שָׁרָשִׁים.

הֵי גֶּבֶר, אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ בְּשֶׁקֶט,

גַּם אֲנִי כָּבַשְׁתִּי כָּאן שַׁעֲרֵי נִצָּחוֹן

אֵי אָז בִּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים

בְּעִיר הָאוֹרוֹת הַסּוֹדִית

שֶׁל הַיְּלָדִים הַתּוֹעִים

 

 מִלְּרַע

 

פֹּה

בַּדָּרוֹם

אַתָּה דּוֹרוֹן, בְּמִלְּעֵיל,

תָּפַס אוֹתִי בָּאֹזֶן הַמּוֹרֶה לְזִמְרָה.

מִלְּעֵיל

בְּעַיִ"ן,

הָאוֹת הֲכִי קְרוֹבָה לְפֵ"א,

שֶׁזֹּאת הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמִּלָּה פְרֵח,

שֶׁזֶּה מָה שֶׁאַתָּה כָּאן, תִּזְכֹּר:

פְרֵח.

שָׁמָּה

בַּצָּפוֹן

אַתָּה תִּהְיֶה דוֹרוֹן, בְּמִלְּרַע.

 

שָׁם אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר רַע,

תִּזְכֹּר טוֹב טוֹב מָה אוֹמֵר לְךָ

הַמּוֹרֶה לְזִמְרָה.

דוֹרוֹן,

בְּמִלְּ

רַע

 

כיבוש

עוֹד לִפְנֵי גִּיל 20

אִבַּדְתִּי אֶת שְׁנֵי חֲבֵרַי הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר:

אֶחָד רָצָה לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם,

וְעָזַב אֶת הָאָרֶץ.

הַשֵּׁנִי רָצָה לִכְבּשׁ אֶת הָאָרֶץ,

וְעָזַב אֶת הָעוֹלָם.

וַאֲנִי

שֶׁרָצִיתִי לִכְבּשׁ רַק אוֹתָךְ

נִשְׁאַרְתִּי כָּאן

וְאֵינִי יוֹדֵעַ

אֶת מִי מִשְּׁלָשְׁתְּכֶם

אֶפְגּשׁ רִאשׁוֹן

וְהֵיכָן

 

המרפסת

אִילָנָה הַמְּשֻׁגַּעַת,

הָיְתָה עוֹמֶדֶת כָּל הַיּוֹם עַל הַמִּרְפֶּסֶת,

מַשְׁקִיפָה מִלְּמַעְלָה וּכְמוֹ דֶּגֶל

מִתְנוֹסֶסֶת.

יָמִים שְׁלֵמִים עָמְדָה שָׁם,

לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ,

לֹא רָצְתָה לַחֲזֹר לְחַדְרָהּ

רַק לְהַשְׁקִיף מִלְּמַעְלָה עַל כָּל הַשְּׁכוּנָה

לְכַוֵּן מִשָּׁם אֶת הַתְּנוּעָה.

אַחַר כָּךְ, מִמְּרוֹמֵי הַמִּרְפֶּסֶת, הִיא הִתְחִילָה לְדַבֵּר

עַל הַהוּא וְהַהִיא, עַל אִשְׁתּוֹ וּבַעֲלָהּ,

לַיַּלְדָּה שֶׁל מַרְיוּמָה יֵשׁ כְּבָר חָבֵר,

בַּמְּקָרֵר שֶׁל חֲנִינָה הָאֹכֶל חָסֵר.

וְאָז הִתְחִילָה לִנְאֹם עַל בִּטָּחוֹן וְצָבָא,

צָעֲקָה מֵהַמִּרְפֶּסֶת בְּקוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת

כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה לַעֲשׂוֹת

אֵיךְ עָלָיו לְנַהֵל אֶת הַמְּדִינָה

וּלְהַכּוֹת בָּעֲרָבִים

בְּלִי פַּחַד,

בְּלִי מוֹרָא.

יוֹם אֶחָד בָּא אַמְבּוּלַנְס וְלָקַח אוֹתָהּ לְמוֹסָד

וּמֵאָז בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה פּוֹלִיטִיקַאי נוֹאֵם בַּכְּנֶסֶת,

אֲנִי נִזְכָּר

בְּאִילָנָה הַמְּשֻׁגַּעַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת

כָּל הַיּוֹם

עַל הַמִּרְפֶּסֶת

 

מה ראיתָ

 

מָה רָאִיתָ, אַבָּא

אַחֲרֵי שֶׁעָצַמְתָּ אֶת עֵינֶיךָ

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי

עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ

וּזְרִיחַת הַשַּׁבָּת?

 

מָה רָאִיתָ, אַבָּא

כְּשֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתְךָ הַשָּׁמַיְמָה

בְּתוֹךְ צִפּוֹר לְבָנָה

שֶׁעַל צִיצִיּוֹת כְּנָפֶיהָ

פְּתִילֵי תְּכֵלֶת?

 

מָה רָאִיתָ, אַבָּא

וְאֶת מִי רָאִיתָ

אַחֲרֵי שֶׁעָצַמְתָּ אֶת עֵינֶיךָ

וּפִיךָ נִפְעַר כָּךְ

בְּתִמָּהוֹן

וּבְתַדְהֵמָה?

 

חג

אֵיךְ אוּכַל לוֹמַר

שֶׁאֱלֹהִים לֹא קַיָּם

הֲרֵי הוּא הָיָה בָּא לְבַקֵּר אוֹתִי

רָכוּב עַל עָב

בְּכָל שִׁשִּׁי־שַׁבָּת

וְחַג

בַּמֶּרְחָב הָאֲוִירִי שֶׁל

תְּחוּם הַמּוֹשָׁב

 

תחום המושב מאת דורון כהן, הוצאת אפיק, שנת 2018, 80 עמודים