ביקור בית עם היוצר והמשורר ערן מינהר: נקודות – קווים / לראות את הקווים המחברים בין נקודות הרגש

השירים בספריו של היוצר ערן מינהר נחלקים לשני סוגים: האחד הוא שירים בעלי חריזה ומשקל מדודים וקצובים, פואמות קצרות; השני הוא שירה מודרנית, פרועה יותר, משוללת חוקים ועירומה מכללים. למעט שיר אחד, ספרו הראשון, 'נקודות', מאגד בעיקר פואמות לצד איורים בדיו המשלימים את השיר מבחינה ויזואלית-אסוציאטיבית. בספרו השני, 'קווים', מלווים את שיריו איורים בדיו, אך השירים בו נחלקים לשניים – פואמות ושירה מודרנית. הוא מספר שיצירה ארס־פואטית היא אחת מהאהובות עליו. עם זאת ישנם שירים שנולדים מתוך מחשבה עמוקה והתבוננות כמעט מתמטית בסביבה.

ערן מינהר הוא כותב ומשורר ישראלי. עבד כעיתונאי שנים רבות ושימש, בין היתר, כעורך "זמן חיפה" ו"זמן קריות", מקומוני "מעריב" בצפון, עורך משנה, עורך מגזין, עורך תרבות, כתב תרבות ופובליציסט בנושאי תרבות בחיפה. שימש כמרצה במכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית וכקופירייטר במשרד פרסום. כיום מתפקד כרעיונאי ותסריטאי במשרד הפרסום הגדול בחיפה, יוצר פורמטים לסדרות טלוויזיה ומרצה בנושאי כתיבה, פרסום ושיווק.

 

אַרְבַּע עַל אַרְבַּע

 

כָּתַבְנוּ בְּעָבָר מִלִּים יָפוֹת,

כָּתַבְנוּ עַל יָרֵחַ וְחָתוּל;

כָּתַבְנוּ אָז שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

עַל אֲגַרְטָל וְאִישׁ נָפוּל.

 

חִבַּרְנוּ אוֹתִיּוֹת בִּצְרוֹרוֹת אֲרֻכִּים,

יָצַרְנוּ מַחְרֹזוֹת שֶׁל אֹשֶׁר;

קָשַׁרְנוּ הֶקְשֵׁרִים וְדִמּוּיִים רַכִּים,

הָפַכְנוּ אֶת הַלַּיִל לְבֹקֶר.

 

וְעוֹד הַמִּלִּים נוֹתְרוּ יָפוֹת

וִיְלָלוֹת הֶחָתוּל פּוֹגְעוֹת בְּיָרֵחַ,

בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים הַשּׁוּרוֹת מַצְהִיבוֹת

וְנִרְאָה שֶׁהָעֵט מֵעַצְמוֹ מִתְפַּכֵּחַ.

 

מַחְרֹזוֹת הָאוֹתִיּוֹת הִתְקַצְּרוּ פִּתְאֹם,

אָהֲבָה וְזִכָּרוֹן גָּבְרוּ כִּפְלַיִם;

לַיְלָה מֵבִיא אִתּוֹ יוֹם,

וּתְחוּשַׁת קֹר בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

 

שם: ערן מינהר

גיל: 37

סטטוס: נשוי+2

מגורים: קרית ביאליק

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר נקודות, ספר שירה ואיור, בהוצאת ״אינדיבוק״, 2013, ואת ספר ההמשך, קווים, ספר שירה ואיור, בהוצאה עצמית, 2013.

מאין אתה שואב את ההשראה בכתיבתך? "רוב השירים שואבים אותי אליהם. רובם מופיעים מבלי שאבקש, וממש מניעים את העט על הדף מעצמם. זו הסיבה שחלק ניכר מהשירים מוקדש למוזה, להשראה, לקארמה ואפילו לעצם הכתיבה עצמה. יצירה ארס־פואטית היא אחת מהאהובות עלי. עם זאת ישנם שירים שנולדים מתוך מחשבה עמוקה והתבוננות כמעט מתמטית בסביבה. אלה שירים אינטרוספקטיביים, המושפעים מהנסיעה בתחבורה הציבורית, מהליכה ברחוב או משיחות, ושירים רטרוספקטיביים, המגלגלים נוסטלגיה כואבת או זיכרונות מתוקים.

יש שירים שנבעו מכאב גדול או מִצער כבד שחוויתי, בעיקר בתחום הבינאישי. הם חלק מהשירים שעוסקים בתחום שבינו ובינה. שאר שירי האהבה שלי נובעים מפרץ של אהבה ותחושות לוהטות שמבעבעות בתוכי, ומתפרצות באותיות ומילים. כשאני לא כותב, אני נוטה לחבק את אשתי.

אגב, השירים בספריי נחלקים לשני סוגים: האחד הוא שירים בעלי חריזה ומשקל מדודים וקצובים, פואמות קצרות; השני הוא שירה מודרנית, פרועה יותר, משוללת חוקים ועירומה מכללים. למעט שיר אחד, ספרי הראשון, נקודות, מאגד בעיקר פואמות לצד איורים בדיו המשלימים את השיר מבחינה ויזואלית-אסוציאטיבית. ספרי השני, קווים, מהווה המשך לנקודות: גם את שיריו מלווים איורים בדיו, אך השירים בו נחלקים לשניים – פואמות ושירה מודרנית".

מאיזה גיל אתה כותב שירה? "בגיל עשר התגלגל לידיי קליפבורד של חברה מסחרית כלשהי. בתוכו החזקתי מחברת, בה כתבתי את הסיפור הראשון בחיי. הסיפור שאב את השראתו מכמה מילים אודות החברה המסחרית שהיו מודפסות על הקליפבורד. לקחתי את האוגדן הזה לכל מקום והתגאתי בסיפור. בשלב מסוים נזנח הסיפור ואבד לעד באחד מפחי האשפה. ומאז לא כתבתי יותר עד גיל 17, אז, מתוך פרץ של יצירתיות רגעי, כתבתי סיפור קצר. ועוד אחד. ועוד. ואז שיר. להפתעתי, השיר השאיר רושם על חברים, אחד מהם אף הלחין אותו (לימים עיבדתי את אותו שיר והוא מופיע בספר תחת הכותרת 'ניתוח שבר')".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים המתפרסמים בספרי נכתבו במשך למעלה מעשור. לקח לי הרבה מאוד זמן לחשוב מה אני רוצה לעשות איתם. במקביל, האיורים המלווים את כל השירים נאספו גם הם במשך שנים.  השירים והאיורים שיראו אור בספר השלישי בסדרה נכתבו ואוירו בשנה האחרונה".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "אני נמנה בין אלה שכשהם כותבים הם אינם מסוגלים לקרוא שום דבר אחר. בימים אלה אני משלים נובלה קצרה, ולכן לאחרונה כמעט שלא קראתי. עם זאת, לפי כן קראתי כמה ספרים. 'פרנסוס על גלגלים', של כריסטופר מורלי, שמשאיר רושם עז גם אחרי 100 שנים. כמעט כל דבר נכתב על הספר הזה, בשתי מילים: מעורר השראה. 'המסע המוזר של מר דאלדרי', שעכשיו שינו לו את השם ל'החיים השניים של אליס', מאת מארק לוי. סיפור פשוט מתוק, לא מפתיע במיוחד, אבל לוקח אותך למסע מעניין ביותר במחוזות לא מוכרים. מארק לוי הוא אחד מהסופרים הגדולים של צרפת בימינו, והספר לא הצליח להתרומם בארץ מסיבה כזו או אחרת. לאחר התייעצות עם הקוראים (!) החליטו בהוצאה לשנות לו את השם ואת הכריכה. אני חושב שזו טעות לשנות שם של ספר שהמחבר נתן. 'נסיך הערפל', ספרו הראשון של קרלוס רואיס סאפון. הספר אומנם מוגדר כספר לבני נוער, אבל קריאה בספר הזה מבהירה מדוע הכתיבה של סאפון הביאה אותו לאן שהצליח להגיע ב'צילה של הרוח'.  'מלכוד 22' של ג׳וזף הלר בתרגום החדש של ירון בן עמי. בן עמי עשה עבודה נהדרת, והספר פשוט עדכני יותר וקולח. 'געגועים למחר', אסופת סיפורי מדע־בדיוני בעריכת אלכס אפשטיין. מדובר בספר דיגיטלי מומלץ. פורץ דרך בעיני. לאחרונה גם חזרתי לספר 'זנבה האדום של הקשת', ספר שירים של אילנה אבן־טוב־ישראלי שאני מחזיק משנות ה- 80. קראתי אותו לראשונה כשהייתי ילד ונתתי אותו לילדיי לקרוא בו".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "ללא ספק, מדובר בדוד אבידן. התוודעתי לשיריו בחטיבת הביניים, והלהטוטים הלשוניים שעשה בשיריו הקסימו אותי. ההלכדים שעשה בין מילים, התפישׂה שלו את המרחב השירי והאפשרות להלך בין השורות והאותיות כמו ביקום בו אתה הריבון – כל אלה הופכים אותו בעיני לאלמותי, כפי שתמיד טען. אבידן היווה השראה לא לכתיבה של חלק משיריי, אלא לגישה בכללותה. חוץ מחוסר השראה או מחסום יצירתי, אין דבר מאיים יותר על סופר או משורר מאשר דף ריק, ואבידן לימד אותי לא לחשוש ממנו. אני אחטא לאמת אם לא אזכיר גם את יהונתן גפן, שספרו הראשון, 'כמה מילים', הוא מופת בעיניי. חלמתי שיכתוב על הספר הראשון שלי את מה שכתב אלתרמן על ספרו הראשון".

איזה ספרים קראת בילדותך? "מעבר לספרים שהיו בספריית הבית דרך קבע, כילד הייתי מנוי בספרייה הציבורית. כך נחשפתי לספרים שונים ומגוונים. הזכורים לי ביותר (חלקם אפילו שמור עד היום בספריות הילדים שלי): סדרת 'השביעייה הסודית' מאת אניד בלייטון, 'חבורת הבלשים והכלב בתעלומת המכתבים הארסיים' מאת אנדי בלייטון, 'דני דין' מאת און שריג, סדרת 'ג׳ינג׳י' מאת גלילה רון־פדר־עמית, 'קלופסי', ספר מופת מאת אמיר אוריָן, 'אורי' מאת תמר שטרייט־וורצל, סדרת 'כ.ס.ח' מאת גלילה רון־פדר־עמית, סדרת 'קוקי חבקוקי' מאת טובה הרשקוביץ, 'יעל ואני' מאת איטו אבירם, 'מקס ומוריץ' מאת וילהלם בוש, 'הלב' מאת דה אמיציס, 'אוצר הסיפורים של ד״ר דוליטל' מאת יו לופטינג, הסדרות 'קופיקו' ו'צ׳יפופו' מאת תמר בורנשטיין־לזר, 'דודי שמחה' מאת ע. הלל, 'מה קרה לקרוקודיל?' מאת ע. הלל".

אילו 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "וואו. אני מניח שהשאלה מתייחסת לשלושה ספרים שאוכל לקרוא שוב ושוב. 'המדריך האולטימטיבי לטרמפיסט״ (The Ultimate Hitchhiker's Guide), ספר ענק של דאגלס אדמס המאגד שש נובלות. בכלל, ספריו של אדמס – כולם – יכולים ללוות אותי לכל מקום תמיד.  ספר שני – 'שירת רחל'. שיריה של רחל משמשים עוגן, מעין נקודת התייחסות. אני חושב שכל משורר חוזר מתישהו אל רחל ובוחן את עבודותיה במבחן הרלוונטיות, בראי הזמן, וגם משווה את יצירתה ליצירתו שלו. רחל היא אחת ויחידה. וכמובן את 'המילון העברי המרוכז' של אברהם אבן שושן. אני מוצא שיש הרבה מאוד השראה בדפדוף בין דפי המילון, בניתוח מילים ומציאת קשרים לשוניים ביניהן. אבל נראה לי שמבחינה מעשית, שווה לקחת לאי בודד ספר העוסק בהדרכה להישרדות".

פרסמת בעבר ספרים נוספים?  "נקודות וקווים הם שני ספרי השירה הראשונים שלי שראו אור".

ספר קצת על הספרים שכתבת: "שני הספרים משלבים שירה ואיור. את הנקודות החמקמקות המוגשות בספר, באיור או במילה, תוכלו להתאים לאקסיומות החיים עליהן עמלתם שנים כה ארוכות. אבל תוכלו גם שלא. לעתים נדמה שהרגש ב"נקודות" מוגש קר, אבל דווקא משום כך הוא גורם למה שבפנים להתעצב מהסיבה הנכונה. "קווים" גם הוא ספר שירה ואיור. הוא מהווה ספר המשך ל״נקודות״. גם בספר הזה מלווים את השירים איורים, המשמשים כהשלמה לשירים. אפשר כמעט לראות את הקווים המחברים בין נקודות הרגש השונות שבשירים; שנמתחים בין ההיגיון והלשון; שעוברים בין השורות".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בימים אלו אני מאגד את השירים והאיורים המרכיבים את הספר השלישי בסדרה וגם הוא יראה אור דיגיטלי. אפשר יהיה לרכוש כל ספר בנפרד או כיצירה אחת שלמה. בנוסף, אני משלים את כתיבתה של נובלה קצרה, שגם תצא אל האור".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "כתוב. מעבר לכך, כתוב עבור מישהו. קשה לך? דמיין מישהו שאתה מכיר מקריא את השיר בקול רם".

משפט סיכום: "הספרות, השירה והיצירה הדיגיטלית כבר כאן".

 

מספר שירים מתוך הספרים:

מתוך ״נקודות״:

קוֹזְמוֹקְרָטוֹר

 

שַׁלִּיט הָעוֹלָם הִתְיַשֵּׁב עַל הַכֵּס,

לָחַץ נִכָּר עַל פָּנָיו.

אֵבָרָיו תָּבְעוּ לְהִתְפּוֹצֵץ –

רַק גַּבּוֹ לֹא הִכְבִּיד עוֹד עָלָיו.

 

קָהָל מְצֻפָּף נִדְחַס בִּכְפִיפָה.

"עֲוִילִים!", הַקוֹזְמוֹקְרָטוֹר צָרַח,

הוּא נֶעֱמַד וְהִבִּיט בַּכִּפָּה.

"פִּרְחָחִים!", הִמְשִׁיךְ וְצָוַח.

 

עֵינוֹ צָדָה אֶת פִּיף שַׁרְווּלוֹ.

פִּיו יָבַשׁ, מַבָּטוֹ הִזְדַּגֵּג –

הוּא עָמַד כְּשֶׁפִּיק בְּרַגְלוֹ,

הֶהָמוֹן פָּשׁוּט הִתְמוֹגֵג.

 

מֶלֶךְ תֵּבֵל בָּהָה בַּמֶּרְחָב

וְכֶתֶם חַמִּים הִתְפַּשֵּׁט בְּחֵיקוֹ.

נְתִינַיו הָרַבִּים עָמְדוּ מִתַּחְתָּיו,

וְהַגֶּבֶר הִמְשִׁיךְ וְעָמַד עַל פִּרְקוֹ.

 

"גֶּשֶׁם!", נִשְׁמְעָה צְעָקָה בְּחָלָל,

"גֶּשֶׁם טָהוֹר הֵחֵל לָרֶדֶת!".

וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט בְּלֵאוּת בְּקָהָל

וְנִעֵר אֶת רַגְלוֹ הָרוֹעֶדֶת.

* * *

הַסּוֹד שֶׁל הַסְנוּנִיּוֹת

 

עִם רֶדֶת הַחַמָּה

יוֹצְאוֹת הַסְנוּנִיּוֹת לְמָעוֹף שֶׁל רַהַב.

 

מִתְפַּזְּרוֹת וּמִתְבַּדְרוֹת,

מְפַזְּזוֹת בָּאֲוִיר בִּנְתִיבִים שֶׁל לַהַב.

 

מָה יוֹדְעוֹת הַסְנוּנִיּוֹת, עוֹפוֹת מְפֻצָּלֵי־זָנָב?

אֶל מִי קוֹרְאוֹת בְּנוֹת הַכָּנָף?

 

מְעוּפַן גָּבוֹהַּ, רָם מְאֹד,

מִשָּׁם רוֹאוֹת הֵן אֶת הַסּוֹד:

בְּעוֹד מָאוֹר גָּדוֹל שׁוֹקֵעַ,

אֶחָד קָטָן עוֹלֶה, בּוֹקֵעַ.

 

מְצַיְּצוֹת הֵן בְּקוֹלָן וּמַרְעִיפוֹת אֶל עַל

כִּי בְּסוֹף דָּבָר קִצּוֹ שֶׁל יוֹם הוּא עַל פִּי רֹב נַחֲלַת הַכְּלָל.

* * *

שִׁיר לַמְּגֵרָה

 

אִגְרִי.

שְׂאִי בְּחֵיקֵךְ אֶת יְצִירֵי־כַּפַּי;

רַחֲמִי בְּתוֹכֵךְ מֵאוֹת מִכְּתָבַי.

 

שִׁמְרִי.

הַחֲזִיקִי הֵיטֵב פֶּן יִתְבַּלּוּ הַדַּפִּים;

אַחְסֵנִי בְּקִנֵּךְ לְבָנִים וּצְהֻבִּים.

 

חִמְלִי.

נַעֲלִי אֶת פִּתְחָךְ אֶל מוּל זוּלָתֵךְ;

סִגְרִי עַל בְּרִיחַ כָּבֵד אֶת גֵּוֵךְ.

 

טַפְּלִי.

בְּקוֹלִי הֶרָתִית אֶתְחַנֵּן לְמִשְׁמֶרֶת;

בִּצְקוּן־לַחֲשִׁי עָל תְּכוּלָתֵךְ הַנִּסְתֶּרֶת.

 

* * *

 

מתוך ״קווים״:

 

יֵשׁ יָמִים

 

יֵשׁ יָמִים שֶׁהֵם טֶקְסְט

וְיֵשׁ יָמִים טַבְלָאוֹת.

יֵשׁ יָמִים כְּחֻלִּים

וְיֵשׁ פָּחוֹת.

יֵשׁ יָמִים מְאֻשָּׁרִים לְהִתְפּוֹצֵץ

וְיֵשׁ רָעִים לְאֵין–קֵץ.

יֵשׁ יָמִים לְהִסְתַּלְבֵּט,

אֲבָל אֵין כְּמוֹ יוֹם ב'.

* * *

קֵץ הַקַּיִץ

 

לֹא נְשִׂאִים

וְרוּחַ אֵין בְּסַעַר;

אַף לֹא עַרְפִלֵּי־טֹהַר

בִּשְׁעוֹת הַשַּׁחַר.

 

חֲסֵרִים עֲנָנִים

בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְהַיָּמִים,

נִפְקָדִים עָבֵי־חַשְׁרָה

גַּם מִשְּׁעוֹת הַדִּמְדּוּמִים.

 

חָם לָנוּ,

אֵדֵי־מָרוֹם אֹבְדִים;

חוּשׁוּ, עָבֵי־עַל,

סֹכּוּ עַל רָאשֵׁינוּ הַלֹּהֲטִים.

* * *

הַיּוֹם בּוֹ גִּלִּיתִי שֶׁאִשְׁתִּי מְשׁוֹרֶרֶת

 

מָצָאתִי מַחְבָּרוֹת,

שׁוּרוֹת,

אוֹתִיּוֹת כְּחֻלּוֹת

מְסֻדָּרוֹת.

 

מִלִּים יְשָׁנוֹת,

שִׁירִים מֵהֶעָבָר;

מַחְשָׁבוֹת

שֶׁל זָר.

 

הָיוּ שָׁם אַכְזָבָה

וְעַצְבוּת פְּרָטִית;

הָיְתָה אַהֲבָה

וּבְחִינָה עַצְמִית.

 

זֶה הָיָה הַיּוֹם,

כְּשֶׁהֵחֵל הַסְּתָו.

וְהַתְּחוּשָׁה

מְקַנֶּנֶת בִּי עַכְשָׁו.

* * *

אֵין זְמַן

 

יֵשׁ נְקֻדָּה אַחַת בַּזְּמָן,

שֶׁהִיא גֶּמֶר וְרֵאשִׁית;

אָז הַכֹּל עוֹצֵר, קוֹפֵא,

וּמִמְּנָה מִתְקַדְּמִים אֲחוֹרַנִּית.

 

מְכוֹנַת־הַזְּמָן לָקְחָה אוֹתִי לַסּוֹף,

עַד הַקָּצֶה, עַד הַמְּכוֹרָה.

שָׁם פָּגַשְׁתִּי אִישׁ מִן הֶעָתִיד,

שֶׁעֲבָרוֹ עוֹד לֹא קָרָה.

 

מִבְּחִינָתוֹ, אֲנִי אִישׁ מִן הֶעָבָר –

הָיִיתִי הֶעָתִיד שֶׁהִתְרַחֵשׁ;

הֶעָבָר שֶׁהוּא עָתִיד,

הֶעָבָר שֶׁלֹּא קָרָה וּמְבוֹשֵׁשׁ.

 

הוּא מִהֵר, נִרְאָה עָסוּק,

וְרַק כְּשֶׁהָיָה מוּכָן לְמִשְׁעִי

אָמַר: "זְמַן שֶׁל מְכוֹנָה בְּתוֹךְ

לְהִתְעַכֵּב אֶפְשָׁר־אִי".

משיריו של ערן מינהר

 

שֻׁמְשֹׁם

 

אַחֲרֵי שֶׁנִּגְמֹר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ

בְּכָל הַמִּלִּים,

הַהֲבָרוֹת

וְהָאוֹתִיּוֹת,

יִשָּׁאֲרוּ לָנוּ פֵּרוּרֵי־נְקוּדוֹת,

גְּבָב שֶׁל פְּסִיקִים, קָמַצִים וּמַפִּיקִים,

פַּתָּחִים, חוֹלָמִים וּמַקָּפִים.

 

כְּמוֹ בְּתַחְתִּית הַקְּעָרָה,

כְּמוֹ בְּשׁוּלָיו שֶׁל הַמַּגָּשׁ,

שֻׁמְשְׁמֵי־הַשִּׁירִים מְחַכִּים לָנוּ

שֶׁנֶּאֱסֹף אוֹתָם וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּב.

* * *

מִמְרָח אַהֲבָה

 

בְּכֹל בֹּקֶר הָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ.

הָיְתָה מְאִירָה אוֹתוֹ בְּרֻכָּהּ.

אֶת הַכְּרִיכִים שֶׁהֵכִינָה לוֹ הָיְתָה עוֹטֶפֶת

בְּמִכְתְּבֵי אַהֲבָה.

 

בְּכֹל בֹּקֶר הָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ.

הָיָה מֵקִיץ מִלַּיְלָה שֶׁל הֲפֵכוֹת.

עֵינָיו הַנְּפוּחוֹת הִבִּיטוּ בַּפְּרוּסוֹת הַכְּרוּכוֹת

בְּמִכְתְּבֵי אַהֲבָה.

 

בְּכֹל בֹּקֶר הָיוּ אוֹהֲבִים.

הָיוּ נוֹגְעִים בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

הָיוּ מְסַפְּרִים זוֹ לָזֶה סִפּוּרֵי אַהֲבָה

עַל גַּבֵּי כְּרִיכִים.

* * * 

דְּמָעוֹת שֶׁל דְּיוֹ

 

אֶת דִּמְעוֹתַי אֲנִי שׁוֹמֵר בַּקֶּסֶת הַגְּדוֹלָה,

כְּדֵי שֶׁבְּמִקְרֶה הַצֹּרֶךְ,

לַצִּפֹּרֶן שֶׁלִּי יִהְיֶה בְּמַה לִטְבֹּל.

 

הִיא מֻכְתֶּמֶת:

מֻחְתֶּמֶת

בַּצֶּבַע בּוֹ הִיא כּוֹתֶבֶת אֶת חַיָּי.

אַךְ מִדֵּי פַּעַם הִיא בּוֹרַחַת,

מְחַפֶּשֶׂת דְּיוֹ אַחֵר

לְקַשְׁקֵשׁ בּוֹ שִׁירִים אֲחֵרִים.

 

אֶת דִּמְעוֹתַי אֲנִי שׁוֹמֵר בַּקֶּסֶת הַגְּדוֹלָה,

כְּדֵי שֶׁבְּמִקְרֶה הַצֹּרֶךְ,

לַצִּפֹּרֶן שֶׁלִּי יִהְיֶה בְּמַה לִטְבֹּל.

* * *

בַּתַּחְבּוּרָה הַצִּבּוּרִית

 

אֲנָשִׁים כְּבוּיִים

נָשִׂים מִזְדַּיְּנוֹת

נְעָרִים פּוֹחֲזִים

גְּבָרִים נַצְלָנִים

חַיָּלִים פְּעוּרֵי־פֶּה

מְטַפְּלִים בִּקְשִׁישִׁים

מְטֻמְטָמִים

אַנְאַלְפָבֵּיתִיִּים

יְצוּרִים נְבוּבִים

בְּרִיּוֹת שְׁקוּפוֹת

זְקֵנִים מְרוּטִים

רְחָמִים מְיֹאָשִׁים

תִּקְווֹת שֶׁנָגוֹזוּ

וַאֲנִי.

 

נקודות, ספר שירה ואיור, מאת ערן מינהר, הוצאת ״אינדיבוק״, ספר דיגיטלי, שנת 2013, 75 עמודים

קווים, ספר שירה ואיור, מאת ערן מינהר, הוצאה עצמית, ספר דיגיטלי, שנת 2013, 66 עמודים