פאראפסיכולוגיה וכוחות הנפש החוש השישי בחיי יום-יום / המדריך המקיף ביותר לפאראפסיכולוגיה ולכל התופעות הכלולות בה

הספר 'פאראפסיכולוגיה וכוחות הנפש, החוש השישי בחיי יום-יום' מאת קוני אייסלין, תומס רייק ורותי פישמן, הינו המדריך המקיף ביותר לפאראפסיכולוגיה  ולכל התופעות הכלולות בה. המחברים בחנו את התופעות אחת לאחת, הן מבחינה מיסטית והיסטורית והן בראי המחקר המדעי. יתר על כן – המדריך מלמד כל קורא לחשוף בתוכו את כוחות הנפש שלו עצמו, ולתרגל ולפתח תחומים מסוימים בהם יש לו יתרון פאראפסיכולוגי. ספר זה הוא מהדורה מעודכנת של הספר "החוש השישי" מאת תומס רייק ורותי פישמן (2001).

פאראפסיכולוגיה. חוש שישי. העולם שמעבר לחושים.  תופעה על-טבעית. תחום רחב של תופעות שאנו מודעים להם, מכירים בקיומן — אך עד כה לא מצאנו להן ביסוס מדעי. עד כה! כיוון שבשנים האחרונות חקר הפאראפסיכולוגיה עובר ממיסטיקנים שומרי מיסתורין למדענים במכוני מחקר מוכרים ובעלי שם.

תופעות ויכולות על טבעיות מוכרים לכולנו, ובמידה זו או אחרת נמצאים בכל אחד מאתנו. נביאים ומתקשרים למיניהם,  אנשים בעלי יכולת של טלפתיה ופסיכוקינזיס, תקשור, סטיגמטה, דיבוקים. מי מאתנו לא חלם חלום וקיבל דרכו מסר זה או אחר, או הארה לגבי מאורע מסוים בחייו? וחלומות הם, אחרי הכול, נחלת כולנו.

פרקי הספר כוללים: הסבר על תופעות על–חושיות, תופעות על-חושיות, חלוצי המחקר, קטגוריות של יכולות על–טבעיות, טלפתיה, נבואות ותחושות מוקדמות, תחושות וידיעות מוקדמות, נבואות, הסופר שחזה את טביעתה של הטיטאניק, הנביא שטעה, פסיכוקינזיס, צילום נפשי, צילום קירליאנ, חלומות, חלומות טלפתיים, ריחוף, טלפורטציה והעלמות: חפצים מקוללים – ג'ינקס, פסיכומוטוריקה, "מקרה ליליאן", "מקרה דרומונד", פענוח פשעים באמצעות יכולות על–חושיות – תרומת הקליירוויאנס לכוחות המשטרה, תופעות על–טבעיות אצל בעלי חיים – אינסטינקטים או יכולת על-חושית?, רגישות סיסמית (רגישות לרעידות אדמה), מהי בעצם תקשורת עם בעלי חיים?  כתיבה אוטומטית, כוחות על–חושיים בשירות שועלי המלחמה – ברית המועצות וארצות הברית במרוץ פיתוח נשק על–חושי, מסע אסטראלי, הקרנה מחוץ לגוף, החיים שלאחר המוות, יכולת מדיומלית: האחיות לבית פוקס – חלוצות הספיריטואליזם המודרני, מדיום בעל כורחה – או מקרה משונה של גלגול נשמות?, פרשת אירינה טשנובה, התקשרות עם רוחות ללא מדיום, מדיומים מתחזים, בתים רדופים, דיבוק, פולטרגייסט, כוחות המחשבה ותצורות מחשבה           , תקשור, תקשור עם מדריכי נשמה, תקשור בעזרת גבישים, גלגול נשמות, קיומים מקבילים, כוח הרוח על החומר, הליכה על גחלים, השפעה על פעילויות בלתי–רצוניות של הגוף בכוח המחשבה, סטיגמטה, ראדיוסתזיה – השימוש במטוטלת ובמטה הקסם, מטה הקסם, איך זה פועל?

מחברי הספר עוסקים מזה שנים בתחומי פאראפסיכולוגיה שונים, ופרסמו מספר ספרים בולטים, כל אחד בתחומו. תומס רייק הוא פאראפסיכולוג מוסמך החוקר תופעות על טבעיות הן במכון אוניברסיטאי בבוסטון והן במסגרת מעבדות הצי האמריקאי. רותי פישמן הינה ישראלית, בעלת רקע אקדמי, החוקרת את המוח האנושי על היבטיו השונים. קוני אייסלין היא מיסטיקנית המתמחה בחקר הקריסטלים ובפשר החלומות. אלישע בן-מרדכי הוא העורך של הוצאת אסטרולוג המתמחה בתחומים אלו.

 

הקדמה מתוך הספר

פאראפסיכולוגיה. החוש השישי. מילה, צירוף מילים שלתוכו נוכל ליצוק כל משמעות שתעלה על הדעת. מהו החוש השישי?

כדי לענות על כך, עלינו לשאול קודם כל מהם חמשת החושים, כיוון שחמשת חושינו הם הכלים הברורים והמוחשיים שלנו בעולם החומר להתמצא, לשרוד ולהבין. את חמשת החושים שלנו אנו מכירים ולומדים להכיר עוד ועוד בחיינו בעולם הגשמי, על התובנות העילאיות שהם מספקים לנו… ועל האשליות שהם מספקים לנו במידה לא פחותה.

חמישה חושים ועוד חוש אחד נוסף?

אין זה באמת כך. החוש השישי – תואר המחליף את המילה 'פאראפסיכולוגיה' – הוא שם כולל שמטרתו להכליל את העולם הרחב שמעבר לחושים. עולם זה כה עמוק ומופלא, וניתן לראותו דרך עדשות כה שונות ומגוונות, עד כי כל שם שנקרא לו יתאים. וכל שם שניתן לו יתאר רק חלק קטן ממהותו הנרחבת.

כדי לתאר את היקפו של העולם שמעבר לחושים הפיזיים והגשמיים, ובעצם, כדי לתאר כל דבר בו אנו מתבוננים בחיינו בעולם המוגבל על–ידי חוקים מדעיים כחוק הכבידה ודברים הניתנים לחישה ולמישוש בעולם החומר, בחרתי באגדה הבאה:

שמש בוקר מוקדמת שטפה את פני העיר כלכותה שבהודו. שלושה עיוורים, מובלים על–ידי איש פשוט וחסיד שראה לעצמו חובה לסייע להם, צעדו ברחובות המוארים, מתענגים על חמימות השמש הנעימה, על קולות השוק הערים. לפתע, עצר אותם המלווה וביקש מהם לחכות קמעה. הם חשו אנשים נעים אחורה ונדחקים אליהם, קהל רב נחצה כאשר פיל ענק חצה את רחוב השוק.

"מה קורה?" שאלו העיוורים את המלווה.

"אה, זה רק פיל צועד בשוק". ענה להם המלווה.

העיוורים החרישו רגע, ואז החלו להתלחש ביניהם.

"פיל?" אמר האחד, "שמעתי על הדבר הזה!".

"כן," אמר השני. "שמעתי שזה דבר מופלא, נהדר, וראה איך ההמון נחצה לקראתו ומפנה לו דרך!".

"בוודאי זה דבר חשוב נורא! אולי, אולי אפילו מסוכן ומפחיד, דבר קדוש, אולי" הוסיף השלישי.

שמע המלווה את שיחתם וצחק בטוב לב. "אתם רוצים לדעת מה זה פיל? זה באמת דבר נפלא. חכו רגע!" אמר וניגש אל הרוכב שעל גב הפיל וביקש ממנו לעצור ולהניח לעיוורים למשש את החיה הגדולה. רוכב הפיל הסכים בחיוך. נטל המלווה את ידו של אחד העיוורים, והוביל אותו אל הפיל, אל חלקה האחורי של החיה. מיהר העיוור בהתרגשות ותפס בזנבו של הפיל והחל למשש אותו בידיו. את העיוור השני, קירב המלוה אל בטנה של החיה, והניח את ידו על הרגל אדירת הממדים של הפיל. את העיוור השלישי הוביל אל אוזנו של הפיל, והעיוור מיהר לתפוס בה בעדינות ולהעביר עליה את אצבעותיו. מספר דקות חלפו בשתיקה, העיוורים, מרוגשים ונלהבים, חקרו באצבעותיהם את הדבר שתחת ידם. לאחר מספר דקות, הורה רוכב הפיל בראשו למלווה, שעליו להמשיך ולנוע. הרחיק המלווה את העיוורים מהפיל, מצפה בסקרנות לשמוע את התרשמותם.

על פניו של העיוור הראשון הייתה ארשת בולטת של אכזבה, והוא שתק. לא יכול היה המלווה להסתיר את התרגשותו.

"נו?" הוא שאל. "נו, איך היה להרגיש את הפיל?".

העיוור הראשון הפטיר בקול נמוך "פיל! אז זה כל ה'פיל' הזה?! אצלנו בבית, קוראים לדבר הזה 'חבל'. חבל עבה, גמיש וזיפני. שום דבר מיוחד". אכזבה כנה נשמעה בקולו של העיוור שמישש את זנבו של הפיל.

"חבל?! מה פתאום, טיפש!" זעק העיוור השני בלעג. "אני אגיד לך מה זה פיל. פיל זה עמוד מחוספס. לא חבל ולא חוט — עמוד! פיל זה עמוד!". אמר העיוור שמישש את רגלו המוצקה והעבה של הפיל.

 "שניכם מטומטמים!" פסק העיוור השלישי, זה שמישש בין אצבעותיו את אוזנו של הפיל. "לא חבל ולא עמוד. פיל זו מניפה גמישה, מחורצת ורכה, מניפה ענקית, נעימה למגע — אבל בסך–הכל, מניפה!".

נאנח המלווה ורצה לומר להם כי שלושתם טועים, אך לפני שהספיק לומר מלה, כבר היו שלושת העיוורים מתגוללים בעפר, חובטים אחד בשני תוך שהם צועקים בקולי קולות ומכנים אחד את השני 'שקרן', 'הוזה', 'משוגע'.

כך אנו בעולם האדיר של אנרגיות ומידע קוסמי. כמו עיוורים חסרי אותו חוש ראייה רוחני, ממששים חלקים חלקים של אותה אחדות אחת מופלא, ותוהים על פשרם.

אך עיוורוננו אינו תמידי. בניגוד לעיוורים, שמיששו בידיהם פיל עובר בשוק, אנו ממששים מידע המצוי בתוכנו, ומנסים להבין, לראות ולשמוע רסיסי מידע של מה שקיים בפנים, ב"הארד דיסק" של ישותנו. מנסים לחשוף חלק אחר חלק, לצרף את כולם לתמונה אחת ולהבין. אשליות עולם החומר, עליהן חונכו וגדלנו, אותן אנו מסוגלים למשש בידיים, להחזיק ולסבור כי אנו יודעים מה אנו מחזיקים, לעיתים עומדות בדרכנו לגלות את מה שאין לו צורה פיזית ניתנת לזיהוי ולהגדרה ודאית.

כדי לגלות ולהבין, יהיה עלינו לקבל את העובדה שלעיתים, כשהדבר נוגע לממדים שמעבר לעולם החומר המוחשי, אנו עשויים להיות עיוורים. עם זאת, עלינו לזכור, כי יש בנו את הכוח לראות — ולמשש. וגם לאחר שאנו רואים, מבינים, ממששים את הבלתי ניתן למישוש, לכאורה (ואני תקווה כי ספר זה יעזור לנו בכך), עדיין יהיה עלינו לזכור כי אנו ממששים, נוגעים ומבינים רק את רגלו של הפיל, זנבו או אוזנו, והשלם, האחד, רב ועצום מסכום חלקיו.

על תופעות על–חושיות

אחד מהמדענים העוסקים בחקר תופעות על–חושיות, כמו גם בתחומי מדע שונים נוספים, הצהיר הצהרה מעניינת. הוא סיפר, שבכל פעם בו נשאל או התבקש למסור אינפורמציה על עניין מדעי כלשהו, דבריו נתקבלו על–ידי השומעים כתורה מסיני. הוא יכול היה למסור להם מידע מהימן, או להמציא "עובדות" כיד הדמיון הטובה עליו – תמיד נתקבלו דבריו במלוא הרצינות, והתייחסו אליהם כעובדות מוצקות, גם אם לא מסר הוכחות מדעיות כלשהן. לעומת זאת, ברגע בו החל לדבר על תופעות על–טבעיות, אנשים רבים פשוט מיאנו להאמין לו!

אך מדעי התחום העל–חושי, הפאראפסיכולוגיה, יצאו מהארון. לאחר שהאדם הגיע אל החלל, נאלצו בני האדם "ברחוב" להרחיב ולפתח את מודעותם אל מעבר לחוקים הפיסיקליים הידועים, בשל המציאות החדשה, שכאילו לקוחה מספרי מדע בדיוני, שהחלה להתממש אל מול עיניהם.

תופעות על–חושיות?! עניין אמיתי או סיפורים? מעשיות? אמונות תפלות?

בעוד חלק מאתנו תוהים, מתקשים להאמין ומנסים להבין כיצד קיימים דברים שלא רואים בעין וסותרים כל חוק מדעי בסיסי — ישנם הילרים, מרפאים, מתקשרים, קוסמים ומכשפים העושים באנרגיות הקסומות כבשלהם, קוסמים קסמים ומלחשים לחשים; ולמולם, מכוני מחקר בהם יושבים טובי המדענים, במספר מעצמות ידועות, חוקרים לעומק את אותן תופעות בהן נדון בספר זה. ובנוסף למחקר — כיום זהו כבר מידע ידוע, בדוק ומאושר — עושים שימוש בחלק התופעות הללו שאנו עדיין לא החלטנו אם להאמין להן או לא.

היום יש בעולם גל של מודעות גדולה, זרם "העידן החדש", שאנשיו לא חוששים עוד מלחשוף את הנסתר. בדור האחרון מופיעים גם בתקשורת רסיסים של התייחסות רצינית לעניינים שעוד לפני ארבע מאות שנה אנשים שהתעניינו בהם הסתכנו בעינויים ובשריפה, ולפני מאתיים ומאה שנים, נחשבו לבעלי אמונות תפלות והוזים, בעיקר אל מול התפתחותו האדירה של האל החדש, המדע.

אך בזמן שאנו יושבים מול ערוץ המדע ותוהים לפשרו של אותו "פאראפסיכולוג" שמדבר גבוהה–גבוהה על המסך ומתעלם לגמרי מכל חוקי הפיסיקה הבסיסיים, מעצמות שונות ברחבי העולם מזינות מחשבי ענק במידע מעשי של חקר ואפשרויות השימוש באותם "רעיונות מוזרים", המנפצים במחי יד חוקים "מדעיים" שמרניים אותם קיבלנו כאקסיומות לפני מאה שנה. באותם ימים לא רחוקים, בהם רבים מבני האדם נהגו להניד בראשם בביטול אל מול נסיונות להסביר טלפתיה, טלפורטציה, תקשור וכדומה, חוקרים מטעם המעצמות הגדולות התייחסו אל נושאים אלו בכובד ראש. הם התעניינו בצד המעשי של היכולות העל–טבעיות, ולאו דווקא לפעולות שהיינו מגדירים אותן כהומניות או תורמות לשלום העולם — אלא להפך. האפשרות להשתמש בתופעות אלו לשם לוחמה שקטה ומפתיעה, היא שרִיתקה מספר רב של אנשים בעמדות מפתח בעולם. חוסר הידע או הזלזול של האדם "הממוצע" בתופעות אלו, שירת היטב את מסכי ההסתרה בהם ניסו לערפל את מחקריהם ופעילויותיהם.

אך כיום המצב משתנה. יותר ויותר אנשים נפתחים אל האפשרות, ולו רק כאפשרות, שאמצעי התקשורת המוכרים לנו כיום אינם היחידים. בעולם זה, של חדשנות מתמדת, בו "דמיונות" האתמול לובשים צורה ברורה ומוחשית, נפתחים בני האדם לגלות את הרבדים שמעבר למציאות הפיזית המוכרת על–ידי חמשת החושים. בדיוק כפי שהאדם שראה את הירח כגוף עגול ומסתורי אי–שם במרחק, מסוגל היום להניח את רגליו עליו.

 

בספר זה נסקור חלק רחב מהתופעות העל–חושיות השונות והמגוונות. ננסה להבין, עד כמה שאפשר, את אופן פעילותן והופעתן של חלק מהן, ונציג סיפורים מהימנים ובדוקים המתארים את התרחשותן. בחלקו הראשון של הספר אספר לכם מעט על התופעות העל–חושיות עצמן, כיצד נתגלו, אלו מחקרים נערכו לגביהם ואילו הסברים ניתנו לחלק מהתופעות. עדיין, יש להודות, רבות מהן חסרות הסבר שניתן לקבלו כהסבר "אולטימטיבי", ורבים מהנסיונות להסביר את ה"איך" הינם בגדר השערות בלבד.

אנסה לתאר בקצרה גם את הצד הפילוסופי המתייחס להיות האדם בעל כוחות על–חושיים וליכולתו להפעילם, מספר פילוסופיות הוליסטיות המתלוות ליכולת להיות בעל כוחות על–חושיים ואף הדברים מהם צריך להזהר ולהמנע. חלק זה, על אף היותו מידע רעיוני, הוא בסיס חיוני לפיתוח היכולות הכל חושיות וללימוד כיצד להשתמש בן. ללא הטמעה של רעיונות אלו, ה"משחק" בעולם שמעבר לחושים ובמגוון האנרגיות והתופעות הקיימות בו, עשוי להיות חסר תועלת וסתמי, במקרה הקל, ולא נעים, שלא לומר, מסוכן, במקרה הקל פחות.

לאחר שנכיר את התחום, אציג מספר כלים מעשיים, טכניקות, רעיונות למדיטציה ותרגילים פשוטים לאימון ולתרגול היכולות המצויות בנו, כך שנוכל לחוש בהן ולהשתמש בהן (לטובה! לנו עצמנו ולעולם כולו!). למרות שבחרתי תרגילים פשוטים יחסית, וחלקם אולי אף מוכרים, אלו תרגילים טובים ורבי עוצמה. עוצמה היא דבר נהדר — אם יודעים להשתמש בה בתבונה, ואם לא, היא עניין מאוד לא בריא ומסוכן. לכן, אם תוך כדי קריאת הספר חש האדם כי הוא עדיין רחוק מנקיון רוחני, ומלא אינטרסים ותשוקות חומריות ששולטות בו, במקום שהוא ישלוט בהן, אולי עדיף לו להסתפק בסיפורים המעניינים של החלק הראשון וברעיונות המועילים שבספר, ולהתיר את התרגול המעשי לזמנים בהם האיזון הרגשי, המנטלי או הרוחני יותר יציב.

העולם הרוחני הוא מהיר, משתנה תדיר וחזק. היכולת העל–חושית שלך, היא בומרנג אנרגטי שתמיד חוזר אליך. אם תשלח אותה אל חלל האוויר באהבה, הבומרנג יחזור הישר אל כף ידך, שוטף אותך בריחות פריחה נעימים. אם תזרוק אותו בזעם, באינטרס או בחשש — הוא עלול לחזור ולערוף את ראשך.

על–כן, זהירות — זהירות שנובעת מהכרת העצמי — היא חובה כאשר באים להשתמש בכוחות העל–חושיים שקיימים בנו.

"קיימים בנו כוחות על–חושיים? אני לא מכיר שום כוח 'על–חושי' בי. על מה אתם מדברים בכלל? לא לכל אחד יש כוחות על–חושיים!"

נקודת המוצא ממנה אנו יוצאים, אותה למדנו תוך התבוננות והתנסות (מניסיון אישי ומניסיונם של אחרים), היא שלכל אחד מאתנו מידה מסויימת של יכולות על–חושיות, בדיוק כפי שכולנו נחנים ביכולת שימוש, מלאה או חלקית, בחמשת החושים הפיזיים שלנו. יכולת טבעית זו עשויה להשתנות מאדם לאדם, הן באופן התבטאותה והן ברמת ההתבטאות ובעוצמתה. אך לכל אחד יכולת לפתח את יכולותיו העל–חושיות ולהביאן לרמה גבוהה יותר מהנקודה ההתחלתית.

רבים נוטים לגלות יכולת על–חושית מסויימת בצעירותם, אך כיוון שאינם יודעם להגדיר יכולת זו, הם נאלצים להדחיק אותה, הן בשל תגובות הסביבה והן בשל חששות פנימיים ממה שנתפס כשונה ומוזר. אם בהיותך ילד, היית מסוגל לראות הילות, יכולת לחוש את תחושותיהם של אחרים מבלי שיתארו אותם בפניך, או ידעת מי יהיה בצד השני של קו הטלפון לפני שהרמת את השפופרת — תכונות אלו לא נעלמו. הן פשוט הודחקו או "דהו" מחוסר שימוש. גם אם אינך זוכר הכרת תופעות אלו בילדותך, ייתכן, שלאחר שתבצע מספר מהתרגילים המופיעים בספר, תזכה לגילויים חדשים ולתובנות מפתיעות בנוגע ליכולותיך.

לכל אחד יש "חוש שישי". הטריק הוא רק לדעת איפה הוא, איך להשתמש בו, ואיך להיות בן אנוש אוהב ונקי רוחנית.

מעבר לזה — הכל פתוח.

נבואות

הסופר שחזה את טביעתה של הטיטאניק

הטיטאניק הייתה הספינה הגדולה והמפוארת ביותר בתקופתה. מתכנניה בנו אותה כארמון צף, המיועד למסע תענוגות על–פני הים ומשלב עידון ופאר אלגנטי עם טכניקות העיצוב והנדסת האוניות החדשניות ביותר. בעלי הטיטאניק וכמוהם גם רב החובל שלה הצהירו באופן חד משמעי, כי את הספינה הזו לא ניתן להטביע. כידוע, אופטימיות חסרת זהירות זו, עלתה ביוקר לאנשים רבים.

ארבע–עשרה שנה לפני מסע הבכורה של ה'טיטאניק' לניו–יורק, הסופר מורגן רוברטסון כתב ספר הנקרא "פעולה כושלת: שִברונה של ה'טיטאן'", Futility: The Wreck of the Titan, בו תיאר את סיפורה של אוניית פאר הנקראת  'טיטאן'… בסיפורו, הושקה האונייה ללא מספר מספיק של סירות הצלה והוא תיאר כיצד נבקעה מתחת לקו המים על–ידי קרחון ענק וכיצד שקעה תוך אובדן אדיר של חיי אדם.

ב10– באפריל 1912, ארבע–עשרה שנים לאחר כתיבת הספר, במסע הבכורה שלה, החליקה ה'טיטאניק' תחת הגלים כאשר גורלה זהה לגורלה של הספינה 'טיטאן' בסיפורו של רוברטסון.

סיפור מסוג זה, מהווה דוגמא קלאסית ומוצקה לתחושה מוקדמת, שבמקרה זה, בשל היותה מנבאת אסון כה אדיר, ניתן בהחלט לראותה כנבואה. רוברטסון התמקד בסיפורו באותן נקודות בדיוק המוכרות לנו מסיפורה של הטיטאניק — חוסר בסירות הצלה, התנגשות בקרחון, הפאר וההדר של האונייה, אך מעל לכל, שמה של האונייה בסיפור — טיטאן — אינו משאיר שום מקום לספק.

מה ההבדל בין נבואה לתחושה מוקדמת? בתחום כה עדין וכה קשה למחקר, לא ניתן למתוח קווים חדים המפרידים בין שתי החוויות העל–חושיות. עם זאת, כתחושה מוקדמת ניתן להגדיר תחושות קלות וחומקניות יותר, שאינן ברורות והאדם שחוזה אותן, אשר בדרך–כלל זוכה להן "במקרה", אינו בטוח בהן. לרוב, התחושות המוקדמות הן פשוט "תחושה". תחושה שמשהו, רע או טוב, עלול לקרות. בדרך–כלל, התחושה אינה מלווה בפרטים רבים ומדויקים, כגון מקום ההתרחשות המדויק, סיבת ההתרחשות, האופן המדויק בו יתרחש האירוע. דוגמא נוספת לתחושה מוקדמת, הציגה גברת מבוגרת מארצות הברית. היא סיפרה כי זוג מכרים שלה, אשר יצאו יחד מספר שנים, סיפרו לה בהתרגשות כי הם עומדים להתחתן. הבחורה הייתה ידידה ותיקה שלה ואת הבחור הכירה היכרות שטחית יותר. כאשר בִּשרו לה בשמחה על כוונתם להינשא, היא מצאה כי משום מה, באופן אינטואיטיבי, התקשתה להשתתף בשמחתם. תחושה בלתי קלה אפפה אותה באותו רגע, וכל שיכולה הייתה לומר על הבשורה המשמחת, היה "נו, טוב". רגעים ספורים לאחר מכן, הייתה התחושה המוקדמת ברורה לה יותר — הזוג הזה לא יתחתן. כיוון שהייתה זו תחושה, שלא לוותה בבטחון המגובה על–ידי פרטים, תובנות וידיעה ברורה ומוחלטת, לא אמרה דבר לחברתה. זמן קצר לאחר מכן, נשלח הבחור לשרת בוויטנאם והנישואים לא התממשו.

בשל היותן כה "מעורפלות" לעיתים, מתקשים האנשים החווים תחושות מוקדמות לספר עליהן לנוגעים בדבר. כיוון שפעמים רבות מופיעות התחושות המוקדמות בנוגע לעניינים בלתי נעימים בעליל, כגון אסון, מוות או כשלון, מעדיפים אנשים רבים פשוט לא לומר דבר.

נבואה, לעומת זאת, מצטיינת בתמונה ברורה יחסית של הפרטים. כמו בסיפור "טיטאן" של רוברטסון, הפרטים עשויים להיות רבים ובעלי זהות גבוהה מאוד להתרחשות האמיתית. בדרך–כלל, גורמת הנבואה למנבא לתחושה של בטחון רב בדבריו, ופעמים רבות היא מלווה בצורך עז להביע את הנבואה בפני אחרים.

הבדל אופייני נוסף בין נבואות לתחושה מוקדמת הוא בהיקף הנבואה או התחושה המוקדמת. רבות מהתחושות המוקדמות נוגעות לעניינים אישיים יותר, כגון מקרי מוות במשפחה, נישואין או גירושין, תאונות אישיות וכדומה. נבואות, לעומתן, מתייחסות לאירועים יותר רחבי היקף, אירועים שיש בהם כדי לשנות את פני העולם – נושאים פוליטיים, אסונות כבדים, המצאות חדשות, וכדומה.

נבואות ותחושות מוקדמות לגבי העתיד, הופיעו מאז ומעולם, ורבות מהן התממשו בתדירות יוצאת דופן.

אחת מהנבואות ההיסטוריות המפורסמות ביותר, היא נבואתו של החוזה וסטריטיאוס ספורינה. הוא היה נביא ידוע ומפורסם באימפריה הרומית, ובדרך–כלל, התייחסו אל דבריו בכובד ראש. ספורינה היה זה שלחש באוזניו של יוליוס קיסר, בשנת 44 לספירה, את המילים בנות האלמוות "היזהר מאיד חודש מרץ" ('איד' היה הכינוי ליום ה13– או ה15– בחודש). ואכן, באמצע חודש מרץ, נרצח יוליוס קיסר על–ידי קושרי הקשר, בעת שהילך בפורום רומנום.

אחת ממנחשות העתיד המפורסמות ביותר בבריטניה הייתה 'אמא' שיפטון, אשת נגר שחיה ביורקשייר בין השנים 1488–1561. היא זכתה לנבואות רבות ומדויקות, ביניהן מעצרו של הקרדינל וולשי באשמת בגידה, שלטונה של המלכה אליזבת ה–I ועריפת ראשה של מרי מלכת הסקוטים.

היא נהגה לחרוז את נבואותיה ולכתבם כשירים. אחד מהשירים שכתבה, הינו מדהים ומפתיע בהתייחס לעובדה שנכתב במאה16–. במקורו, נכתב השיר בחרוזים:

מסביב לעולם, מחשבות יעופו — בהנד עפעף.

מתחת למים, בני אדם יהלכו, ירכבו, ישנו ואף ידברו.

מרכבות ללא סוסים יסעו, ותאונות ימלאו את העולם ביראה,

במים, ברזל יצוף, בקלילות, כאילו היה סירת עץ.

את השורה הראשונה, מייחסים רבים מהחוקרים להמצאת הטלפון, הטלוויזיה, הלוינים והאינטרנט — שהרי כולם אמצעים "להעיף את מחשבותינו בהנד עפעף" — לתקשר במהירות, ללא מגבלות מרחק, דברים שקשה היה אף לדמיינם בימיה של שיפטון. יתרה מכך יש הטוענים כי שורה זו בשיר הנבואי מרחיקת לכת עוד יותר, ומנבאת פיתוח אמצעי תקשורת טלפתיים ומחשבתיים שדרכם נוכל לתקשר במהירות — בהנד עפעף. כיום, כמובן, אנשים מהלכים מתחת למים, וצוללות, כמו גם בתי מחקר תת–ימיים, הינם המצאה המאפשרת לאנשים "לישון ואף לדבר" מתחת למים. מרכבות ללא סוסים, היא ללא ספק ניבוי הופעת המכוניות, וחלקו המשלים של המשפט — "ותאונות ימלאו את העולם ביראה" — מתאר היטב את המצב בימינו. אוניות מתכת כבדות וצוללות, הינן כבר חלק מעולמנו, אך בימיה של שריפטון היו נחלת הדמיון בלבד.

נבואותיה של שריפטון, כפי שניתן לראות היטב בשיר הנבואי, מדגימות יפה את ההבדל שבין נבואה לתחושה מוקדמת. הן ברורות, מפורטות, ומעבר לכל — נוגעות לעתיד האנושות כולה.

נביאים רבים, הן בימים קדומים והן בזמנים קרובים יותר, ריגשו והדהימו את העולם. אך המפורסם בכולם הוא הרופא הצרפתי נוסטרדאמוס. נוסטראדמוס נולד בעיר בדרום מערב צרפת, בשלהי המאה ה15– בשם מיכאל דה–נוטראדם. הוא נולד כיהודי, אך גדל וחונך כקתולי. את שמו שינה נוסטראדמוס כאשר היה סטודנט לרפואה, ובמהרה החל להתפרסם כרופא מצליח. למרות שהיה רופא מבוקש ורב–פעלים, אהבתו האמיתית של נוסטראדמוס הייתה לתחום התופעות העל–חושיות, לקליירוויאנס (הנקראת בעברית ר"מ — ראייה מרחוק) ולאסטרולוגיה. עם פרוץ המגפה הגדולה, נִספו אשתו ושתי ילדיו. נוסטראדמוס השבור עזב את עבודתו המכניסה והמכובדת כרופא, והתחל לנדוד בדרכים. הוא טייל ברחבי אירופה, תוך שהוא מפזר נבואות שחלקן הגדול התגשם בדיוק מדהים.

באחד מטיוליו ברחובות איטליה, נפל נוסטראדמוס לרגליו של נזיר צעיר אשר הלך לקראתו בשביל. הנזיר חשב כי מדובר במשוגע, אך נוסטרדאמוס הצהיר בחום כי יום אחד, נזיר צעיר זה יהיה אדם גדול וחשוב בכנסיה הקתולית. אותו נזיר, פליסי פראטי, הוכתר כאפיפיור סיקסטוס החמישי חמישים שנה לאחר מכן.

ב1547– התיישב נוסטראדמוס בפרובנס, התחתן בשנית והתחיל לכתוב את העבודה העיקרית והמפורסמת של נבואותיו. הוא כתב חידות מחורזות מסקרנות ומעורפלות, עמוסות בסמלים — דבר שגרם ליצירת פרושים רבים כמעט לכל חידה. אך לא בכדי כתב נוסטראדמוס את נבואותיו בצורה זו, שהינה כה רבת משמעות ומקשה על הפענוח. לדבריו, עשה זאת משתי סיבות — הראשונה — כדי שלא ניתן יהיה להאשימו בכישוף (האשמה שהייתה נפוצה מאוד באותם ימים, ולא פסחה גם על אנשים מכובדים ומקובלים בקהילה). הסיבה השניה, היא כדי לבדר מעט את הקורא ולמנוע ממנו את האימה שבנבואה מפורשת המתייחסת לעתיד הרחוק.

למקרא דברים אלו, נשאלת השאלה הבלתי–נמנעת — הרי חלק גדול מהנושאים אליהם התייחס נוסטראדמוס, הינם אסונות, מלחמות, התנקשויות באנשים בכירים במדינות שונות — מדוע להפוך את המידע לכה מעורפל, עד שלמעשה, רק לאחר ההתרחשות עצמה ניתן יהיה להבין באופן חד–משמעי (פחות או יותר…) את מובנה של הנבואה? ייתכן, ונוסטראדמוס לא ראה בנבואותיו כלי לעצירת התרחשויות ה"רשומות" בעטו של הגורל. בין אם סברה זו נכונה ובין אם לא, דבר אחד מוכיחות נבואותיו — את יכולתם של בני האנוש, ולו אף של יחידי סגולה שבהם, לראות את הנולד.

"האריה הצעיר יגבר על האריה הזקן,

כבשדה מלחמה, בקרב יחיד

בכלוב זהב, הוא ינקר את העין,

שני פצעים באחד, יסבול מוות אכזרי. "

כך כתב נוסטראדמוס. ב1559–, מלך צרפת, הנרי השני, נפצע בגרונו ובעינו בזמן דו–קרב — שני פצעים באחד, ומת תוך סבל רב עשרה ימים לאחר מכן. כלוב הזהב, היה שריון הפנים של המלך, אשר לא הצליח להגן עליו.

"המגפה הגדולה של העיר הימית לא תחדל

עד אשר המוות ינקום את דמו של החף מפשע, נדכא ומגונה,

על אף שתמימים, והגבירה הגדולה,

יפגעו בידי קדושים מתחזים".

היסטוריונים פענחו נבואה זו כנבואה על המגפה הגדולה שתקפה את לונדון ב1665–. הגבירה הגדולה, היא קתדרלת סט. פול, אשר שמה הצרפתי הוא 'כנסיית הגבירה'. הביטוי 'החף מפשע' מיוחס, כפי הנראה, למלך צ'ארלס ה–I, שראשו נערף ב1649–. 'הקדושים המתחזים', היו הפוריטנים של אותה תקופה.

אחת מנבואותיו המדויקות ביותר, חוזה את השרפה הגדולה בלונדון ב1666–. גם בנבואה זו, מכנה נוסטראדמוס את כנסיית סט. פול בשם 'הגבירה'.

"דמו של החף מפשע ידרש מידי לונדון,

בוערת באש בשילוש עשרים ושש

הגבירה הזקנה תיפול ממרום מושבה,

וארמונות רבים בני אותו פלג, יהרסו."

שילוש עשרים, הוא 60, ו6– הם 66, שנת ההתרחשות. כפי הנראה, ציין נוסטראדמוס רמז לשנה בה התרחש המקרה, בשל ייחודה של השנה, שכן ריבוי המספר 6 בתאריך, ייחודי.

 נבואותיו של נוסטראדמוס התפרשו על–פני מאות רבות. הוא חזה את עלייתו של נפוליאון, את פריצת מלחמת האזרחים הצרפתית, ועוד נבואות רבות הנראות לנו כיום, לאחר התרחשות, קלות יותר לפענוח (אך עדיין, מסתוריות ומסקרנות לא פחות). אחת מהנבואות המיוחדות והמזעזעות במיוחד, היא נבואת עלייתו של הצורר היטלר לשלטון. בנבואתו, כינה אותו נוסטראדמוס "היסטר":

"מנהיג גרמניה

אשר יבוא להגיש סיוע שהינו רק מזויף

ימתח את גבולותיה של גרמניה,

ויגרום לצרפת להתחלק לשני חלקים.

אש חיה ומוות נסתר בגלובוסים יפרצו, נוראיים ומחרידים,

בלילה, יהרוס האויב ערים לאבק".

 ה"גלובוסים" בהם מסתתר מוות, הינם כפי הנראה התייחסות לפצצות אשר ניחתו בלילה על ערים גדולות כלונדון. כידוע, במלחמה נחלקה צרפת לשני חלקים, וגבולותיה של גרמניה נמתחו. כמובן, היטלר הגיש עזרה "מזויפת", שכן במקום לסייע לשיקום גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרם לה רק להרס רב יותר.

אחת מנבואותיו המטרידות ביותר של נוסטראדמוס, פוענחה על–ידי החוקרים כמתייחסת לשנת 1999. בשנת 1999 כך פירשו, יפלוש "הגזע הצהוב", כדברי הנבואה, אל תוך אירופה, ו"דם וגופות" יכסו את הארץ. לדבריו, תהיה זו המלחמה שתסיים את כל המלחמות, והיא תסתיים ב1999– ושבעה חודשים, כאשר מהשמיים יבוא "המלך הגדול של האימה" — כפי הנראה, פצצת אטום. 

טוב, אם תציצו להביט בלוח השנה — תוכלו לראות שעברנו את התאריך הזה בשלום. נקווה כי החוקרים, או אולי נוסטראדמוס, טעו בנבואה כולה (מן הסתם, גם נביאים מועדים לטעויות, וחוקרים — בוודאי), ושלא מדובר כאן רק בבלבול בתאריך. עם זאת, על פי כלל ה"הכל ידוע והרשות נתונה" — מי יודע, אולי הייתה נבואה זו חלק מדברי הימים, שאנו, בני האנוש, הצלחנו לשנותה?

עם זאת, נבואה דומה נשמעה גם מפיה של הקליירוויאנס האמריקאית, ג'ני דיקסון, אשר בשנות החמישים ניבאה את פריצתה של "המלחמה הגדולה" שעתידה הייתה להתרחש בסוף שנות השמונים ולהסתיים בסוף 1999.

בהמשך אספו נוסטראדמוס ובנו ממשיך דרכו את נבואותיו הרבות יחד לסדרה של ספרים. חלק מהנבואות היו, לטענתו, נבואות שכבר התקיימו, ואילו אחרות, עתידניות. כתבי הנבואות היו מחורזים, ודמויים מסובכים מופיעים ברבים מהם. על–כן, אין זה קל להבין את הנבואות לאשורן ורבות זכו למספר פענוחים שונים. אחרות, כה מעורפלות, עד כי ניתן ליחסן לאירועים רבים. כדוגמא, ניתן להביא את נבואתו האומרת "ליד הנמל ובשתי ערים, יופיעו שתי פורענויות מסוג שלא נראה אי פעם קודם". רבים מפענחים נבואה זו כמתייחסת לפצצות האטומיות שהונחתו על הירושימה ונגסקי, שתיהן ערי נמל גדולות, ב1945–. מפענחים אחרים, לעומתם, טוענים כי הנבואה כה מעורפלת, שהיא עשויה להתייחס למגוון רחב של פורענויות.

כפי שעולה מתוך קריאת נבואותיו של נוסטראדמוס, נראה כי הוא זכה לכוחות ייחודיים במספר תחומים של תפיסה על–חושית. קבלת נבואה אינה כמו קריאתה בספר. היא עשויה להגיע כידיעה ברורה — כאשר היכולת האינטואיטיבית של האדם מפותחת מאוד. במקרה זה — האדם פשוט "יודע". מדיומים ואנשים העוסקים בפאראפסיכולוגיה, מכנים יכולת זו "אינטואיטיב"  (intuitive). היכולת העל–חושית  עשויה להופיע כחזיון (אדם בעל יכולת זו נקרא ויז'יאונרי — visionary) והאדם רואה מול עיניו את ההתרחשויות, לעיתים בבירור ולעיתים באופן מטושטש. כפי שעולה מרבים מחזיונותיו של נוסטראדמוס, נראה כי ראה בעיניו דברים רבים, שאולי אף לא ידע לתת להם שם בימיו שלו, שכן לא היו קיימים. למשל, הוא תיאר את טייסי הצבא הגרמני כאנשים "דמויי חזיר" — ואכן, כאשר מתבוננים במסכות האב"כ שהיו על–פני החיילים, הם אכן נראים כחזירים. ייתכן שהשתמש בעזרים נוספים כדי להבהיר את החזיונות שראה, כגון שמות קבליים או גנוסטיים (אליהם הייתה גישה למלומדי אותם ימים), מפות אסטרולוגיות ונומרולוגיות, אבני תקשור ודרכי חיזוי נוספות. ציון שמו של היטלר, תוך טעות בצליל — היסטר — מעלה את הסברה שנוסטראדמוס היה גם בעל יכולות אודיו (audio) — כלומר, היה מסוגל לשמוע קול "בתוך הראש", שהגה שמות או תאריכים.

ג'ני דיקסון, אותה הזכרנו בנוגע לנבואת "המלחמה הגדולה", היא קליירוויאנט שנהפכה לסלבריטי בארה"ב בשל יכולתה יוצאת הדופן לחזות דברים מסויימים בנוגע לנשיא ג'ון פ. קנדי. ב1952–, טענה דיקסון שהיא זכתה לחזיון בו ראתה "דמוקרט כחול–עיניים נכנס אל הבית הלבן". היא אמרה, שהוא יהיה שם ב1960– ושחייו יסתיימו כתוצאה מהתנקשות. שתי הנבואות, כידוע, התקיימו.

עקב תחזיותיה, הפכה דיקסון למפורסמת בארה"ב וידוענים רבים, ביניהם כוכבי קולנוע, נהגו להתייעץ עמה. שחקנית הקולנוע קרול לומברד, הייתה אחד מהסלבריטאים שהוקסמו מיכולותיה של דיקסון. באחד מהמפגשים שלהן, הזהירה דיקסון את קרול לומברד לא לטוס בששת השבועות הקרובים שכן, כפי שהיא חוזה, יהיה זה מסוכן לקרול. לומברד התעקשה שעליה לטוס, שאין לה כל ברירה — בשל לחץ העבודה היא חייבת לטוס. שלושה ימים לאחר פגישתה עם דיקסון, נהרגה קרול לומברד בהתרסקות מטוס.

ג'ני דיקסון גם חזתה את הירצחו של קנדי בדאלאס, באותו יום בו התרחשה ההתנקשות. היא התעוררה בבוקר ה22– בנובמבר, והכריזה — היום זה יקרה. ואכן, אותו היום התרחשה ההתנקשות.

אך נראה, כי לג'ון פ. קנדי עצמו הייתה תחושה מוקדמת בנוגע להירצחו. הוא אמר לאשתו "אם מישהו רוצה לירות בי עם רובה דרך חלון, אין לי כל דרך לעצרו. אז בואי לא נדאג בנוגע אליו". ירית רובה מחלון — זו הייתה בדיוק הדרך בה נרצח הנשיא. חמש שנים לאחר מכן, חזרה תופעת התחושה המוקדמת על עצמה, כאשר אלמנתו של קנדי אמרה על גיסה רוברט קנדי "אני יודעת שהוא ימות באותה דרך בה מת בעלי". ואכן, גם רוברט קנדי נהרג ביריה.

אחד מהמפורסמים בנביאי העידן החדש, הוא אדגר קייסי, נביא ומיסטיקן מוערך. קייסי השתמש ביכולותיו המיסטיות והנבואיות לתועלת האנושות, להגברת מודעותם של בני האנוש ולריפוי אנשים. יש המכנים אותו "הנביא הישן", כיוון שהוא נהג לקרוא עתידות ולנבא תוך כדי שינה או במצב של טראנס. את מתנתו המיוחדת הקדיש קייסי לאנשים בעולם כולם, וניחן ביכולת המיוחדת לאבחן ולהמליץ על טיפולים — המלצות שלרוב התגלו כמוצלחות ביותר — מבלי לראות את האנשים שביקשו את עזרתו באופן אישי. בבית החולים הפרטי שלו, בחוף וירג'יניה, הוא הצליח לרפא מחלות חשוכות מרפא.

קייסי האמריקני התחיל בקריאת עתידות בתחילת המאה ה20– והתמיד בכך עד מותו בינואר 1945. בשנותיו האחרונות, התחולל מהפך בנבואותיו, ובעת טראנס הוא החל לנבא אירועים אוניברסליים חשובים. הוא ניבא את היום המדויק בו תסתיים מלחמת העולם השנייה ואת ההתנקשות בחייו של הנשיא קנדי. נבואותיו המשיכו הלאה, אל העתיד הרחוק של אותה תקופה — ימינו אנו, לגביהם הוא חזה אסונות טבע רבים שיתרחשו בכל רחבי העולם. כמו–כן, הוא חזה חורבן כבד של קליפורניה וניו–יורק.

אך לא רק לגבי העתיד סיפקו כוחותיו של קייסי תחזיות. כמאמין אדוק בגלגול נשמות, הוא ראה את עצמו באחד מגלגולי חייו הקודמים ביבשת אטלנטיס האבודה, ציוויליזציה מתקדמת שהתקיימה לפני 12,000 שנים. קייסי היה מסוגל "לחזור" אל אותם ימים ולספר נפלאות רבות מחייהם ועבודתם הרוחנית של אנשי היבשת.

קייסי סיפר שאטלנטיס הייתה ציויליזציה מתקדמת להפליא מבחינה טכנולוגית, ואנשיה פתחו כלי טיסה, מכשירים חשמליים וכלי נשק הרסניים. קייסי סיפר שאחד מכלי הנשק שלהם היה, כפי שקרא לו, "קרן–מוות" או "קרן סופר–קוסמית", אשר היא בעלת מאפיינים דומים ללייזר ויש האומרים, לנשק גרעיני. לפי דברי קייסי, הייתה קרן זו והשימוש שנעשה בה, הסיבה לחורבן אטלנטיס. 

קייסי ניבא שהקצה המערבי של היבשת האבודה, ששקעה תחת פני הים, יתחיל להופיע ב1968– או 1969. ב1968– צוללנים גילו גילוי ארכאולוגי שהרעיש את העולם האקדמי כולו — הם גילו שרידים המיוחסים לדרכים פריהיסטוריות וקירות בתים, בקרבת חוף בימיני. ייתכן שדרכים מתוחכמות יחסית אלו, על אף היותן מיוחסות לזמנים פרהיסטוריים, הינן חלק מהיבשת האבודה אטלנטיס.

ספרים רבים המתארים את נבואותיו של אדגר קייסי יצאו לאור משך השנים, ועדיין נחשבים לפופולריים ומרתקים אף בימינו.

הנביא שטעה

אך לא כל הנבואות מתרחשות בדיוק כה רב. חלקן, אף כאשר חוזה אותם אדם הנחשב לסמכות רוחנית גדולה, עלולות שלא להתרחש כלל. מקרה "מביך" מסוג זה היה מנת חלקו של קרישנמורטי, קדוש הודי מפורסם. ב1925–, שיכנע קרישנמורטי את חסידיו ששובו של ישו יתרחש בסידני שבאוסטרליה. הוא שיכנע אותם לבנות מבנה בן 2000 כיסאות כדי שיוכלו לצפות באירוע הגדול בנוחות. לאחר ארבע שנים דבר לא קרה, ואז פורק המבנה. כתשעים שנים עברו מאז נבואתו, ובסידני, בינתיים, העסקים כרגיל.

 

פאראפסיכולוגיה וכוחות הנפש, החוש השישי בחיי יום-יום, מאת: קוני אייסלין, תומס רייק, רותי פישמן, עורך: אלישע בן מרדכי, הוצאת אסטרולוג, שנת 2013, 509 עמ'