המנגינה של נועה מאת רותי יצחקי-ריכטר / לגדול במשפחה לא רגילה

המנגינה של נועה מאת רותי יצחקי ריכטר

הספר 'המנגינה של נועה' מאת רותי יצחקי-ריכטר, הוא סיפורה של נועה רשף, נערה בת שתים עשרה, מוסיקאית מלידה ופסנתרנית מחוננת, הגדלה במשפחה לא רגילה. זהו סיפור על ניצחון האהבה, הידידות, הסובלנות והנתינה על ערכים מזויפים כגון קונפורמיות, רדיפה אחרי  עושר, כבוד וסטטוס חברתי.

לנועה שלוש אמהות ושני אבות. אמה הביולוגית מתה כשנועה הייתה בת שבועות אחדים, ואביה השבור התקשה לגדל אותה. לכן היא גדלה בשנותיה הראשונות אצל רוני ויוסף, גרושתו של האב ובעלה החדש. רוני מגלה גדלות נפש ומסכימה לגדל את בתה של האישה שגרמה לגירושיה והרסה את  משפחתה, על אף חששה הכבד שגידול הילדה יפריע לה בהגשמת חלומותיה ושאיפותיה. 

נועה מוצפת אהבה וחווה ילדות מאושרת, עד שמגיעים לאוזניה דברי רכילות מרושעים אודות אִמָהּ הביולוגית. הילדה יוצאת למסע ארוך לגילוי האמת. המסע כולל ראיונות ושיחות שהיא עורכת עם בני המשפחה. כל אחד מספר לה  את גרסתו, ולבסוף היא מצליחה לצרף את פירורי המידע לתמונת תצרף ברורה. בסוף המסע לומדת נועה לקבל בחמלה ובסובלנות רגשות וחולשות אנושיות. היא מתבגרת והופכת לנערה בעלת חשיבה ביקורתית המכירה בערכן של סובלנות, קבלת השונה, נתינה ואהבה. לנועה עולם פנימי עשיר ומגוון, וחייה אינם סובבים רק סביב התעלומה. יש לה חברים רבים, ובמהלך העלילה היא חווה אהבה ראשונה, ולומדת להוקיר את חבריה לפי אופיים ותכונותיהם ולא לפי סממנים חיצוניים של "מקובלות" חברתית שאין בהם אמת ותוכן. הספר מסתיים כעבור עשר שנים, כשנועה מפלסת את דרכה בעולם המוסיקה כפסנתרנית בינלאומית, ולומדת ומלמדת בג'וליארד, בית הספר היוקרתי למוסיקה בניו יורק.

רותי יצחקי-ריכטר, אם לשלוש בנות בוגרות וסבתא לשמונה נכדים, תושבת גבעתיים. סופרת, תסריטאית ומורה. עסקה בהוראה בבתי ספר תיכוניים ובמכללת גורדון למורים בחיפה. "המנגינה של נועה" הוא ספרה התשיעי. ספרה הקודם, "מה שעובר לי בראש" (דני ספרים), זכה להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת. בין ספריה הנוספים: "ארץ ירוקה שלי", "ים כחול שלי", "הלב והאבן", "בלילה אשיר בבריכה", "התמונה" ו"עפיפונים ועוגיות שוקולד". סרטים לפי תסריטים שכתבה רות ריכטר הופקו והוצגו בכל הערוצים המסחריים והציבוריים בישראל, כגון "תמונה משפחתית" (סרט המשך לספר "התמונה"), "לחם", "עוד לא זקנה",  "קווים מקבילים" ועוד. 

רותי יצחקי-ריכטר מספרת על השראתה לכתיבת הספר: "בעבודתי החינוכית נתקלתי פעמים רבות בילדים שבאו ממשפחות לא קונבנציונאליות, כגון משפחות שבהן הורים גרושים או משפחות חד הוריות. רבים חושבים שהילדים האלה הם בהכרח ילדים אומללים, ורציתי להראות לילדים האלה ולסובבים אותם שילד יכול להיות מאושר ולקבל המון חום ואהבה גם במשפחה כזאת, בתנאי ששולטים בה אהבה וערכים של נתינה. דמות אחרת שנתנה לי את ההשראה היא דמותה של רוני, האישה המגדלת את נועה.  בעבר היא הייתה אישה כנועה שוויתרה על חלומותיה, ובמהלך העלילה היא צומחת והופכת לאישה נאמנה לעצמה, שאינה מוותרת על חלומותיה ושאיפותיה. רוני אינה מהססת לתת ולהעניק אהבה בלא גבול, ובזכותה נוצרת (לכאורה  כנגד כל הסיכויים), משפחה חמה ואוהבת".

רותי יצחקי-ריכטר מוסיפה כי "רוב המאורעות המתוארים בספר בדויים מן הלב, אבל הנחו אותי מאורעות אחדים שקרו בילדותי. למשל, אחד המוטיבים החוזרים בספר מספר על סנקציות שהחברה גוזרת לעתים על חבריה, שמטעמי מצפון אינם נענים לחוקיה. מוזכרת האמונה העיוורת ב"דין התנועה", ומוזכר החרם הנורא שהוטל בצעירותו על יוסף, והוא לא החלים ממנו גם בבגרותו.  בילדותי  הפרתי לעתים קרובות את 'דין התנועה', ומעולם לא הצטרפתי לחרם או לנידוי. אלה היו בעיניי דברים פסולים. עקב כך סבלתי לפעמים מהצקות חוזרות ונשנות, אבל לא נכנעתי. רציתי להסביר כאן לקוראים הצעירים שלפעמים צריכים למרוד ולא לפחד אלא להיענות לצו המצפון. ערכים אלה קונה הקורא הצעיר באמצעות העלילה ולא באמצעים דידקטיים."

על גיבורות הספר מספרת רותי יצחקי-ריכטר: "נועה ורוני הן במידה רבה בנות דמותי. גם אני ניגנתי שנים רבות בפסנתר, אבל לא ניחנתי בכישרון ובהתמדה שלהן, ולכן מעולם לא חלמתי להיות פסנתרנית, אבל המוסיקה מהווה עד היום חלק נכבד מאוד מעולמי. אני אוהבת את נועה אהבת נפש, אף-על-פי שהיא קיימת רק בדמיוני. אני אוהבת את האופטימיות שלה, את חוסנה הנפשי ואת תמימותה, ואני שמחה שלמדה להבין את חשיבות הסובלנות, את הסכנה הטמונה בראייה סטריאוטיפית ואת החשיבות שבקבלת הזר, החריג והשונה. אני אוהבת את רוני בזכות יכולת הנתינה בלא גבול ובלא חשבון, וכל זאת – בלא לוותר על חלומותיה. אני מעריצה את שתיהן על יכולת השקידה וההתמדה, שבלעדיהן אי אפשר להגיע להישגים שהן השיגו. אני אוהבת גם את יוסף, בעלה השני של רוני, הגנן האמן, בעל הנפש הרגישה, הבז למוסכמות החברה, ואינו רודף אחרי סטטוס או עושר. אני מעריצה את סבתה של נועה, סבתא אלזה, שהתמודדה בחייה בקשיים מרובים, וגברה עליהם בלא לאבד את אמונתה באדם ואת שמחת החיים. בהתחלה התקשיתי לשוות לכל אחד מהגיבורים סגנון ייחודי, כי כל אחד מהם מספר לנועה את גרסתו בגוף ראשון, אבל לבסוף הצלחתי למצוא קווי סגנון אופייניים לכל  אחד מהגיבורים, והצלחתי ליצור 'רשומון' אמין".  

רותי יצחקי-ריכטר עובדת בימים אלה על כתיבת ספר חדש: "בצד הרומנים, אני כותבת גם סיפורים קצרים למבוגרים ולנוער. חלקם עוסקים בחוויות הילדות שלי ואחרים עוסקים במאורעות שקרו בבגרותי. עתה אני רוצה להוציא את הסיפורים הקצרים לאור בשני קבצים: הקובץ האחד מיועד לנוער והקובץ השני מיועד  למבוגרים. כשספר נולד יש חגיגה גדולה בלב ובמשפחה, ואני כבר רואה בדמיוני את שני הקבצים האלה, ומחכה בקוצר רוח להוצאתם לאור".

המנגינה של נועה מאת רותי יצחקי ריכטר. הוצאת "דני ספרים", שנת 2015, 155 עמודים.