המרגל שהושכח מאת שאול ובר

המרגל שהושכח מאת שאול ובר

שניהם נשלחו לארץ אויב. שניהם ידעו שאם ייתפסו, דינם יהיה אחד – מוות. שניהם הצליחו להתברג בצמרת השלטת במדינה שבה פעלו. שניהם העבירו לישראל מידע חשוב ומסווג. שניהם נלכדו, נחקרו ועברו עינויי תופת. אחד מהם מוכר וידוע. אלי כהן, שנתפס והוצא להורג בדמשק בשנת 1965. שמו מתנוסס ברחובות וכיכרות רבים בערי ישראל ועל בניינים ומוסדות ציבוריים. מורשתו ידועה והיא מוטמעת בבתי ספר, בימי זיכרון, בתורת המודיעין ובסיפורי גבורות ישראל. אבל מי מכיר את מאיר בינט? מי זוכר את קצין המודיעין שנשלח למשימת ריגול במצרים, נתפס, עונה קשות ושלח יד בנפשו יום לפני שאמור היה לעלות ולהעיד במשפט הפומבי שנערך לו ולחברי המחתרת היהודית במצרים?

מדוע הושכח והועלם במשך עשרות שנים? מדוע גם היום פניות מצד בני משפחתו שמבקשים לכבד את זכרו של האיש זוכות לכתף קרה? האם יש קשר לכך שמאיר בינט היה מעורב, שלא באשמתו, בפרשת "עסק הביש", שכל האחראים לה ניסו במשך שנים להתרחק ממנה כמו מתפוח אדמה לוהט? ואולי הסיבה היא שמאיר בינט, להבדיל מאלי כהן, לא צעד אל הגרדום? לא נתן לאויבי המדינה את הסיפוק לראות אותו מתנדנד בקצה החבל בכיכר העיר? כי גיבורים זקוקים למוות הרואי? לא לסכין גילוח שבעזרתו יחתכו את וריד הידיים?

"אין כל מוצא אחר. הגעתי להחלטה זו ברגיעה רבה. תהיה זו אשליה אם אצפה לזיכוי. מאסר של חמש שנים הוא העונש המינימלי שאני יכול לצפות לו. אפילו את זה לא אוכל לשאת, לא מבחינה נפשית ולא מבחינה גופנית. אני חושב גם עלייך. מוטב כאב אחד גדול אשר יעבור עם הזמן מאשר כאב שיימשך ללא קץ."

מילים אלו שנכתבו על יד מאיר בינט הכלוא בכלא המצרי חותמות את סיפורו של מרגל ישראלי במצרים, סיפור של גבורה ושל שכחה. מאיר בינט נולד ב-1917 בהונגריה ועלה עם משפחתו לישראל ב-1935. הוא גוייס למודיעין ליחידה שהוקמה לצורך הפעלת סוכנים במדינות אויב ונשלחה למשימת ריגול במצרים. במקביל התבקש על ידי מפעיליו לסייע לשני תאי מחתרת שישראל הקימה באלכסנדריה ובקהיר. ביולי 1954 נפלה המחתרת (מה שכונה "עסק ביש") בידי המצרים. בינט נתפס עם חבריו והתאבד עשרה ימים אחרי שהמשפט נפתח ויום לפני מסירת עדותו.

"המרגל שהושכח" הוא סיפור על גבורה ושכחה. ולא רק. יש בו לא מעט רוע, יצרים, אדישות והרבה ציניות של מדינה שידעה לשלוח גיבור לחזית ולהתנער ממנו ברגע הלא נכון. 

המרגל שהושכח הוא ספרו הרביעי של ד"ר שאול ובר; "חולצה כחולה על רקע שחור" יצא ב-1998 ועוסק ביחסן של תנועות הנוער בארץ ישראל לגולה בתקופת השואה ולאחריה, "גבעה נעלמה" יצא ב-2003 ועוסק בניתוח הקרב על גבעת התחמושת מנקודת מבטו האישית הן כמי שהשתתף בפועל בקרב הקשה והן כחוקר והיסטוריון,  ו"רבין".

המרגל שהושכח מאת שאול ובר, ספרית מעריב, שנת 2012, 144 עמודים