שי אריה מזרחי הוא משורר ועורך, שלאחרונה ראה אור ספר שיריו השני "הוא המסמן את המקום".  את ההשראה לכתיבת השירים שלו שואב מזרחי, "מהחיים עצמם, בעיקר.  אם זה מחיי הזוגיות, קשרים עם אנשים אחרים, התבוננויות על תהליכים שקורים בחברה ובסביבה, אך גם כמובן מטקסטים אחרים שאני קורא".  ספר שיריו השני כולל, בין השאר, שירים על זוגיות, לעתים אוהבת אך לעתים סבוכה, וחלקם הם שירים שנעים על הגבול בין החברתי-פוליטי לבין האישי.

 

 

 

 

 

"אני חי ונושם וחושב כל הזמן על שירה, אם זה במסגרת הכתיבה שלי, חושב כל הזמן על השיר הבא שאכתוב, או במסגרת כתב העת המקוון לשירה שאני מנהל ועורך מזה שנתיים, 'כאוס', שבו אני מפרסם שירים של משוררים לצד הערה פרשנית שלי לכל שיר. זה קשה, כי כל הזמן צריך להתעלות מעל בעיות אישיות ואחרות שפוקדות אותך ולא להיות כמו מישהו ש"לֹא דּוֹפֵק בִּכְתָלָיו וּכְתָלָיו לֹא עוֹנִים בּוֹ מַשָּׁב". (ציטוט מתוך השיר "חיים", משירי הספר הוא המסמן את המקום).

                                                                                           

שם: שי אריה מזרחי

גיל: 37

סטטוס: נשוי

מגורים: רמת גן

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר הוא המסמן את המקום, שירים, בהוצאת 'רימונים', 2012.

מאין אתה שואב את השראתך בכתיבתך? "מהחיים עצמם, בעיקר. אם זה מחיי הזוגיות שאני מנהל, קשרים שאני מנהל עם אנשים אחרים, התבוננויות על תהליכים שקורים בחברה ובסביבה, אך גם כמובן מטקסטים אחרים שאני קורא: אם שירה, סיפורת, דרמה, ספרי עיון ועוד. לפעמים אני עושה לעצמי תרגילי כתיבה, אבל לרוב הכתיבה מגיעה ממקומות שאין להם הסבר, איזה ניצוץ, לא יודע אם לקרוא לזה מוזה, אבל כל שיר, כמעט, מתחיל מתהליך חשיבה שעובר כמה עיבודים במוח, במחשבה, עד שלבסוף הוא מתגבש לכדי שיר. כמובן שדבר תלוי בדבר: הכתיבה לא יכולה לבוא ללא מגע עם הסובב אותך, אתה חייב כל הזמן להסתכל על הדברים בצורה שונה, ייחודית, ולא להיות מקובע בדרך אחת ושגרתית."

מאיזה גיל אתה כותב שירה? "התחלתי לכתוב מעט לפני סיום הצבא. ככל הנראה הרגשתי שסיום השירות הצבאי הוא מעין יציאה לעולם חדש, לא מוכר ומפחיד, במידת מה, וכנראה זה מה שהניע אותי להתחיל ולכתוב. בתחילה הכתיבה שלי הייתה בוסרית מאוד. לאחר מכן, כשהתחלתי ללמוד, כתיבתי השתפרה ומשם, תקופת הלימודים, נולד ספר שיריי הראשון, "ציוּן", שראה אור בהוצאת כרמל ב-2003."

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "את השירים הראשונים לאחר שסיימתי לגבש את קובץ השירים הראשון שלי, כתבתי לאחר כחצי שנה מאז, אך בין לבין נתקלתי בהרבה מחסומי כתיבה. הדבר נבע, ככל הנראה, מכך ש"הושלכתי" לתוך שגרה של עבודה וחיי יום-יום, לאחר תקופת הלימודים, שהייתה מעין מקלט בטוח וחמים. את השיר האחרון בתהליך כתיבת הספר, כתבתי לפני כשנתיים, ואז התחלתי לגבש את השירים ליחידה אחת."

אילו ספרים קראת לאחרונה? "אני "מזגזג" בין ספרים, פרוזה, שירה, עיון ועוד, כל הזמן, כלומר טועם מעט מפה, מעט משם, בין לבין קורא שירים, ביניהם גם שירים שאני מקבל לפרסום ב'כאוס', כתב העת המקוון לשירה שאני עורך מזה שנתיים. כיום ליד המיטה מונח 'הירושה' של מופסן, ושירים, כאמור, מפה ומשם. קובץ השירים האחרון שקראתי במלואו הוא של דוד אדלר, משורר ירושלמי, אמנם מבוגר בגילו, אך ספרו "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" שראה אור בהוצאת אבן חושן, הוא לו הספר הראשון והוא מומלץ מאוד על ידי."

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "אם אני זוכר טוב, המשורר הראשון שקראתי לעומק הוא אברהם חלפי, ולאחריו גם משיריו של דן פגיס, זך, וולך, ויזלטיר, סומק, רביקוביץ', ואחרים, כשהאחרונה (רביקוביץ'), הצליחה, לדעתי, לכתוב בצורה האמתית והמזוככת ביותר מבין המשוררים הקאנוניים בשירה העברית המודרנית. אך מבין הגדולים, אני חושב שויזלטיר הוא זה שממנו אני מושפע בעיקר, אך לא רק. כשהתחלתי לכתוב, לא הייתי מעורב בשירה הצעירה שנכתבה סביבי; התחלתי לפרסם משיריי באינטרנט, בעיקר באתר 'במה חדשה', שהשירים שפורסמו שם היו בעיקר בוסריים. מכך, כאמור, לא הייתי מעורב עם משוררים צעירים בולטים שהיו אז, אך אהבתי מאוד את ספר שיריו הראשון של שמעון אדף "המונולוג של איקרוס", שגם השפיע במידה מסוימת על כתיבתי הראשונית. כיום אני מנסה לקבל השפעות מכל משורר שאני קורא, צעירים ומבוגרים כאחד; מכל אחד מהם אני לומד משהו חדש."

איזה ספרים קראת בילדותך? "את ספרות הילדים והנוער הקלאסית, בעיקר. ספר הילדים האהוב עליי במיוחד הוא "מיץ פטל" של חיה שנהב, שהצליחה להעביר את המסרים שרצתה להעביר בצורה מאוד מלאת חן וכובשת. זכור לי שמספרות הנוער אהבתי במיוחד את ספרי "החמישיה הסודית" ו"השביעיה הסודית" של אניד בלייטון. מאוחר יותר, קראתי בעיקר ספרות עברית קאנונית: מבין היוצרים הקאנונים אהבתי ואני אוהב במיוחד את א"ב יהושע. בשנים האחרונות, בעשור האחרון ויותר, אני מבכר לקרוא יותר ספרות מתורגמת."

איזה 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "את הספרים "אידיוט" של דוסטויבסקי, "חפץ" של חנוך לוין, "חיבור וחיסור" של חזי לסקלי."

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני".

ספר קצת על הספר שכתבת:  "הספר כולל ארבעים וארבעה שירים שנכתבו במהלך תקופה של כ-9 שנים. חלק מהשירים הם שירים על זוגיות, לעתים אוהבת אך לעתים סבוכה, וחלקם שירים שנעים על הגבול בין החברתי ואולי אף הפוליטי לבין האישי. אני מקווה ומאמין שהוא ימצא דרך להרבה אנשים".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "שירים משל עצמי אני ממעט לכתוב כיום. אני מאמין שהתקופה הזאת תעבור, כמו שעברו תקופות של משברי כתיבה קודמים. ללא קשר, או עם, אני מחזיק במגירה (הווירטואלית) סיפור ילדים ששמו 'לוּ ילדה זיקית' שכתבתי לפני כמה שנים. ניסיתי לפנות אל כמה הוצאות במטרה להוציאו כספר אך נעניתי בשלילה מההוצאות הגדולות. רוב ההוצאות הקטנות דורשות תשלום רב עבור הוצאת ספר ילדים, שלעתים קשה יותר להוציא מאשר ספר שירה. בעתיד, הקרוב, אני מקווה, אמצא גם לו בית חם. עוד, אני מתרגם מזה שלוש שנים משיריו של המשורר האנגלי-אמרקאי ויסטן היו אודן; עד עתה תרגמתי 20 שירים, חמישה מהם פורסמו בכתבי עת. את אודן קשה מאוד לתרגם ולא רק משום שהוא חורז ברבים משיריו, אלא גם כי הרבה משיריו כוללים סתירות, שקשה להבין אף במקור עצמו; אך מאתגר ומעניין מאוד לתרגם משיריו."

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לקרוא הרבה משיריהם של אחרים. לא למהר ולהחליט שהשיר שכתבת הוא גמור עד שלא בחנת אותו מכל צדדיו, להמשיך ולכתוב למרות הקושי הרב שקיים כיום בשוק הספרים לשירה, ובכלל למרות המודעות המעטה שיש לשירה בימים אלה. העצות האלה הם לא רק למשוררים מתחילים בפרט, אלא גם למשוררים אחרים בכלל."

משפט סיכום: "אני מקווה שאמשיך ואכתוב עוד הרבה שירים ושאגלה עוד הרבה שירים אחרים וטובים של כותבים אחרים. יש לי אמונה רבה בשירה, שבתקופה האחרונה, מאז כניסתו של האינטרנט לעולם התקשורת, זוכה לפריחה מחודשת."

 

שי אריה מזרחי – ספרים

 

"ציוּן", שירה, הוצאת כרמל, 2003

"הוא המסמן את המקום", שירה, הוצאת רימונים

 

מספר שירים מתוך "הוא המסמן את המקום"

ברירה

 

לֹא תּוּכַל לְתָאֵר שְׁלִילָה

מִבְּלִי שֶׁתֵּעָזֵר

בַּלֹּא

כְּתִיבָה בְּעֵט אָדֹם

דָּבָר פָּתֶטִי –

רוּחַ לֹא תַּצְמִיחַ פֶּרַח

דָּם – יַפְרִיחַ סֶרַח

 

וְלוּ תַּחְשֹׁב בְּכֵן?

וְאִם תִּרְצֶה בַּטּוֹב?

אַף תַּעֲמִיס חֶלְמוֹנִים עַל גּוּפְךָ

הַכּוֹרֵעַ

 

טַיֵּל עַצְמָאִי,

לֹא בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים.

חֲשֹׁב עַל הַדֶּרֶךְ, סוּגָה

בְּקוֹצִים, עִם זֹאת

הַרְגֵּשׁ

אֶת אוֹרָם הַנָּעִים

שֶׁל הַמַּיִם

בָּהֶם תִּטְבֹּל

הַשְׁכֵּם, לִפְנֵי

שֶׁיּוֹם

מַשְׁחִיר

 

שפה

 

שְׂפַת הָאוֹטוֹבּוּס קָשָׁה. אֶגְזוֹזוֹ

פּוֹלֵט חֲרוּזִים כְּנַעֲנִיִּם, יְצוּקִים

כְּפַטִּישֵׁי הַבִּטָּחוֹן הַמְרַטְּשִׁים

אֶת הַמַּרְאָה הַפְּנִימִית, בָּהּ מַבִּיטִים

הָאֲנָשִׁים טֶרֶם צֵאתָם לַמִּדְרָכָה. נוֹשֵׂא

עַל קַרְקָעִיתוֹ מִטְעָן, נְשִׁימָה אֲרֻכָּה, גַּלְגַּלָּיו

נוֹסְעִים. כָּל הַשְּׁאָר, מְכוֹנִיּוֹת, מוֹנִיּוֹת,
מְרַיְּרוֹת פְּרוֹזָה שְׂטָנִית, קַטְנוֹעִים

כּוֹתְבִים אֶת יְפִי הַנְּעוּרִים בְּשִׁירָה בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת, הוּא

עוֹצֵר, תַּחֲנָה אַחַר

תַּחֲנָה, סוֹפֵר רָאשִׁים

וְעוֹד רָאשִׁים

 

*

שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפָּה וּמְכַרְסְמִים תַּפּוּחָמוּץ.

שִׁנֵּינוּ קֵהוֹת, הַחֲנִיכַיִם מְאַבְּדוֹת דָּם.

לָמָּה תַּפּוּחַ? אֵיךְ לֹא לָמַדְנוּ דָּבָר?

תַּפּוּחַ? דַּעַת? תּוֹלַעַת! הִיא

לֹא תְּסָרֵב לְתַפּוּחָמוּץ. וַאֲנַחְנוּ?

עוּגָה נֶחְמֶדֶת הָרִיתִי לָךְ, עוּגַת

תַּפּוּחִימחֲמוּצִים, עִסַּת

שְׁקָרִימְטֻמְטָמִים, הַתּוֹלַעַת

מְכַרְסֶמֶת בְּרַגְלֵי הַסַּפָּה. נִקְרָא

לַחָתוּל, עוֹד אַחַת לֹא תָּזִיז לוֹ.

 

* * * * *

מקור החיים

(שיר חדש שנכתב לאחרונה)

חוֹבֵר לַמִּדְרָכָה מִמּוּל וְהַזְּקֵנַה יוֹצֵאת אוֹמֶרֶת שֶׁמֶש

בָּחֹרֶף מְחַפְּשִׂים, בַּקַּיִץ מִסְתַּתְרִים. נִשְׁעַן עַל גַּדֵר, הָאֶצְבָּעוֹת

מְחַפְּשׂוֹת חוֹם, מְמַשְׁשׁוֹת סְדָקִים. מוֹזֵג קַפֵאִין וְנִקוֹטִין

לִכְדֵּי כְּתָמִים וּמְהַנְהֵן, מְאַפֵר מִלִים, כֵּן, אֲנִי עוֹנֶה, הַשֶּׁמֶשׁ

הִיא מְקוֹר הַחֲיִים, יְסוֹד הַעֲלוּמִים.

*

בְּפוּרִים שִׂחַקְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֵר גָּמָד וְעָנָק. הָעֳנָק שֶׁלִי קִבֵּל

קְעַרַת גַּרְגִּרִים מֵרִמוֹן. עֲדִיפִים כִּתְמֵי רִימוֹן עַל כִּתְמֵי

קָפֶה. הָרִמוֹן מָתוֹק וּמַשְׁאִיר כֶּתֶם אָדוֹם. הַקָּפֶה מַר

וְשָׁחוֹר וּמוּרְגָלִים בּוֹ. עַדִיפִים שְׁנֵיהֵם – עַל כִּתְמֵי זִקְנָה.

 

 

 

הוא המסמן את המקום, שירה, מאת שי אריה מזרחי, הוצאת רימונים, שנת 2012, 72 עמודים