חברים - הזבוב והצב מאת סול פורט

סול פורט הוא שם העט של שאול פורת, רופא, עורך דין ואיש עסקים.  תחת השם סול פורט פרסם מספר ספרים בארה"ב ובאירופה וכן סיפורים בעיתונות האירופאית. ידוע גם בשם העט לואי מרטל.  החל לכתוב בגיל 12 סיפורים, שחלקם פורסמו במוספי ילדים. כרופא מומחה בפסיכותרפיה הוא מביא לביטוי את הידע שלו במסריו בסיפורים ובספרים. בימים אלה הוציא לאור את ספרו השני בעברית "חברים – הזבוב והצב", אלגוריה קסומה לשני ניגודים, המתגברים על הפער שכמעט אינו ניתן לגישור והופכים לחברים בלב ובנפש.

שאול פורת, עבר את השואה כילד בגטו לודג'. חלק גדול ממשפחתו המורחבת נכחד בשואה. ב-1949 עלה עם אמו ארצה, אביו הצטרף אליהם שנתיים לאחר מכן. התגורר בחיפה עד גיוסו לצבא. אחרי השירות הצבאי נסע לאירופה. למד רפואה בוינה והמשיך בלימודי הפסיכולוגיה. את הסטז' עשה בבית החולים האזורי למחלות נפש בזלצבורג. ב-1975 קיבל את תואר הדוקטור שלו (PHD) וכן אזרחות אירופאית. התגורר באירופה כ-25 שנים. מתוכן כ-7 שנים חי ברומא ועבד כיד ימינו ומנהל השיווק האירופאי של הטייקון היהודי הנודע, רוברט מקסוול.  

ב-1986 חזר לארץ ועבר לחיות בתל אביב, בה מתגורר עד היום, תוך שהוא ממשיך לנהל את עסקיו באירופה ומחלק את זמנו בין הארץ לחו"ל. בשנת 1995 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, וכיום עוסק בעריכת דין, מתמחה במשפט אזרחי/

שם: שאול פורת

גיל: 74

סטטוס:  נ + 3                      

מגורים: תל אביב צפון

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר חברים – הזבוב והצב, הוצאה עצמית, 2012.

שאול פורת (צילום יח"צ)

מאין אתה שואב את ההשראה לכתיבתך? "אני חושב שהייתה טמונה בי כבר מילדות. אהבתי לחלום, כל הזמן וכל יום, ולא פעם קבלתי עונשים על שאיני מקשיב ולא מתרכז. כן התרכזתי, אבל  במה שאני רציתי. בגיל 12 התחלתי לכתוב סיפורים וחלקם פורסמו בעיתוני או מוספי ילדים. ברור שלא שילמו לי מאומה. סליחה, פעם העבירו לי כסף, אולי בטעות, סכום אדיר שבעזרתו קניתי מכונת כתיבה משומשת קטנה המיועדת לנסיעות. 

בערך מגיל 16 התחלתי לכתוב באופן קבוע להוצאה לאור תמורת שכר סופרים מכובד. כך יכולתי ללכת פעם בשבוע לסרט ובשבת לצאת עם חברים. הייתי מחבר את חוברות "טרזן", שהופיעו אחת לשבוע.

אבל לצערי, לא הייתי הסופר היחידי שסיפק את הרפתקאותיו של טרזן במאה ה-20. טרזן בפלמ"ח, טרזן בגדנ"ע, בתיכון ובטכניון וכו'. היינו 4-5 "סופרים" שהגשנו כל שבוע את עבודותינו למו"ל, שהעביר אותן לקריאה לילד בן 12. הילד היה מחליט מה יודפס מתוך ההצעות. למזלי לרוב הוא בחר בי".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "את ספרי הקודם "גם מלאכים מתים", בהוצאת מודן (מעל 500 עמ'), לקח לי כ- 5 שנים לכתוב אותו. הספר הנוכחי אמנם הרבה יותר קטן אבל יותר מסובך. יש בו הרבה תובנות פסיכולוגיות, סוציאליות ופילוסופיות. הקדשתי לו כ- 3 שנים".

איזה ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים "אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן, " מיכאל ואי – האסיר מתא 25" של ריצ'רד פאול אוונס (באנגלית), "ימי פומפיי האחרונים" של אדוארד ליטון, "הברבורים של לאונרדו"  של קארן אסקה ו"הטיגריס הלבן" של ארווין אדיגה".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "הסופרים שכתיבתם הרשימה אותי והיתה להם השפעה גדולה עלי: סיפורי יל"ג, שלום עליכם, הסופר הגרמני אריך מריה רמרק ו"אבשלום בני" של הוארד ספרינג. ספרים אלה מלאי רגש ומתארים בצורה נפלאה דקויות ביחסינו לאחרים. בעבר כתבתי עשרות סיפורים שפורסמו בעיתונות האירופאית במיוחד בארצות דוברות גרמנית. הסיפורים נכתבו בהשפעת הסופר רולנד דאהל (סיפורים מקברים)".

אילו ספרים קראת בילדותך? "בין הספרים נמצאים "שלושת המוסקטרים", "הרוזן ממונטה קריסטו", ו"עלובי החיים" של ויקטור הוגו".

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? "ספר התנ"ך, ספר עם בעיות מתמטיות וספר פיזיקה מולקולארית".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני בעברית".

ספר קצת על הספר שכתבת: "זהו סיפור על חברות שנוצרת בין זבוב זקן בן 16 שעות לצב צעיר בן 200 שנה כמעט. אלגוריה מקסימה ליחסי חברות הנרקמים ביניהם. איני יודע עם מי אתם מזדהים. עם הצב או עם הזבוב, אבל למעשה אין זה משנה. אם שני היצורים הללו הצליחו לבנות חברות אמת, אז גם אתם תצליחו. לא להתייאש! הספר מלווה באיוריו הנפלאים של המאייר וולף בולבה.

מספריו של שאול פורת (סול פורט)

wie man den frauen den kopf verdreht (איך לסובב לנשים את הראש), גרמניה, 1971

how to make women friends, ארה"ב, 1977 (ספר פסיכולוגיה שימושית העוסק ביחסים שבינו לבינה)

massarbeit (עבודה בהזמנה), גרמניה, 1979

גם מלאכים מתים (רומן), הוצאת מודן, 2010

חברים הזבוב והצב, הוצאה עצמית, 2012

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  "בימים אלה מתרגם לעברית אוסף סיפורים שפרסמתי בחו"ל".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "קבע לך פינה נוחה שבה אתה רוצה לכתוב וכן זמנים קבועים לכתיבה, מדי יום. התחל לכתוב. בחר לך אדם אחד שאתה סומך על טעמו והתייעץ עמו. אל תראה את כתב היד להרבה אנשים. ישנה אמרה ישנה נושנה, שהרבה טבחים הורסים את המרק".

משפט מסכם: "תובנה אליה הגיעה הזבובה בספר: "במקום שנבנה גשרים בין בני מיננו, אנו מקיפים עצמנו בחומות ולא נותנים לאחרים להגיע אלינו, לנפשנו"."

חברים – הזבוב והצב / סול פורט

כפולה מתוך חברים הזבוב והצב מאת סול פורט / איורים וולף בולבה

כפולה מתוך חברים הזבוב והצב מאת סול פורט, איורים: וולף בולבה

כפולה מתוך חברים הזבוב והצב מאת סול פורט, איורים: וולף בולבה

בשעת בוקר מוקדמת, על גג בטון של בנין דו-קומתי, נפגשים אלקידיק ארכיבלד טלבוט-צב צעיר בן מאתיים שנה, וסלומה מוסקדור-זבובה מבוגרת בת שש-עשרה שעות. "אתה רוצה להיות חבר שלי?", שאלה הזבובה בקול צייצני וחלוש.

"לא רוצה ולא רוצה! ענה ברוגז ארכיבלד הצב… מה את כבר מסוגלת לתרום?"

"אני יכולה לתרום דבר אשר נדיר למצוא בימינו," אמרה סלומה הזבובה והשתתקה. לאחר הפסקה קצרה הוסיפה, "אני מסוגלת לתרום אהבה, המון אהבה".

הצב והזבובה הם אלגוריה לשני ניגודים, המתגברים על הפער שכמעט אינו ניתן לגישור והופכים לחברים בלב ובנפש.  הם שוברים את מעגל הבדידות בו הם שבויים, ומעניקים זה לזו מתובנות חייהם:

 "אנו צריכים לחיות לפי כללי ה'כאילו'", אומר הצב לזבובה. "להיות יותר חופשיים ולא כבולים לכל כללי המסורת של בני מיננו".

"ואתה יודע את הכללים האלה?", שאלה סלומה בהתפעלות.

"אז ככה", המשיך ארכיבלד, "התחילי לעבוד כאילו מעולם לא היית זקוקה למשהו, התחילי לאהוב כאילו מעולם לא נפגעת ממישהו, פצחי במחול כאילו אף אחד אינו מביט בך, התחילי לשיר כאילו אף אחד אינו שומע והתחילי לחיות כאילו גן עדן הוא כאן, עלי אדמות".

חברים – הזבוב והצב, מאת סול פורט, איורים: וולף בולבה, הוצאה עצמית, שנת 2012, 47 עמודים.