הילד הפנימי באגדות עם ובקלפי הטארוט מאת אילנה הראל

הילד הפנימי באגדות עם ובקלפי הטארוט מאת אילנה הראל

עולם האגדות משקף את העולם הפנימי של כוחות הנפש. זהו עולם בו באים לידי ביטוי ציורי יצרים, תשוקות, יכולות וכישורים פוטנציאליים של הגיבור המתממשים במהלך העלילה. אילנה הראל, סופרת וחוקרת המתמקדת  בתחום המסתורי והמרתק של קלפי הטארוט, חושפת בספר 'הילד הפנימי באגדות עם ובקלפי הטארוט', את נקודות ההשקה הקיימות בין 'הילד הפנימי' לבין 'הגיבור' היוצא למסע הגילוי, דרך העלילה האגדית ושפת הסמלים של קלפי הטארוט. הקלפים  וגם האגדות משרטטים, כל  אחד בדרכו, את נתיב דרכו של 'הגיבור' לקראת הכרה עצמית, זיהוי היעד וחתירה להשגתו.

הספר עוסק במגוון אגדות, ביניהן: כיפה אדומה, אלדין ומנורת הקסמים, בגדי המלך החדשים, הנזל וגרטל, פיטר פן, היפה והחיה, שלגיה, עליסה בארץ הפלאות, היפיפיה הנמה, סינדרלה, הקוסם מארץ עוץ והנסיך הקטן. אגדות אלה משמשות אילוסטרציה ומקבילה לרוח "הילד הפנימי" שמסתתר בקלפי טארוט שונים.

'הילד הפנימי' חי ונמצא במרכז הוויתנו. הוא מעניק לנו התלהבות ואנרגיה. איננו יכולים להיות מבוגר שלם ומאושר מבלי להביא את 'הילד הפנימי' לחיינו. הריפוי ייעשה, קודם כל, על ידי הכרה בעצם קיומו ובהתנסות בו. צריך לתת לגיטימציה לאפשרות לחוות אותו ואת האיכויות המופלאות שהוא נושא עמו אלינו ועבורנו, כמתנה יקרת ערך. אנחנו יודעים שהוא קיים וחי בתוכנו כאשר אנחנו מרשים לעצמנו להרגיש, לחוות, ליצור, לצחוק, לשחק, להשתעשע ולדעת, מבלי לחשוש מביקורת, שפיטה או אפילו כישלון. שיתופו של "הילד הפנימי" בחיינו היא תרומה רבת ערך לאיכות חיינו הבוגרים.

מוצאם של הקלפים, כמו זה של האגדות,  בשחר האנושות. מקורם עלום  ונטול זמן. אלה וגם אלה הם ביטויים של הצורך האנושי לחיפוש משמעות, למצוא פשר למה שנסתר ונעלם, לשאוב נחמה ותקווה מול חווית האבסורד, בכוח האמונה, בטוב, בסדר ובהרמוניה, למרות גילויים של הרוע והכאוס.

לאגדות מבנה קבוע וחוזרים בהן מוטיבים משותפים. קלפי הטארוט משקפים את מסע הגיבור. האגדות,  באמצעות עלילה מרתקת שובת נפש וצבעונית, פתלתלה ומלאת הפתעות וחוויות, הן דרך להציג ולעצב דרך עלילותיו והרפתקאותיו של הגיבור; את מסע צמיחת ועיצוב אישיותו מילד לבוגר, מנשלט לשולט, משוטה לחכם, מיצור חסר מודעות אנוכי או חלש לאדם מודע עם רגשות נעלים, השולט ביצריו ובחייו.

הגיבור באגדות זוכה בסיום המסע באוצר שאותו יצא לחפש. הוא הופך מילד לגבר, משוטה למלך. הוא זוכה בנסיכה ובכתר. אך המשמעות היותר עמוקה, הפנימית, של הסיפור היא שהגיבור שיצא למסע זכה בעצמיותו, שב לגלות את מי שהוא באמת וכך הצליח לנכס לעצמו את כוחו הבראשיתי, זה שניתן לו עם לידתו – החיים (הסיפור, ההרפתקאה, המסע) שהם התנאי להוציאו מן הכוח אל הפועל, לממש אותו. זו התבונה של 'הילד הפנימי' – העצמי מתגבש ממקום של ידיעה, בגרות, התנסות.

בקלפי הטארוט עובר הגיבור במסעו 22 תחנות במהלכן (כמו באגדות) הוא מתנסה, לומד, צומח ומשתנה. אישיותו מתעצבת. במהלך המסע הוא פוגש (כמו באגדות) מדריכים, את עצמו, את חלומותיו ויצריו, ומתעמת עם כשלונות ופחדים. בכל תחנה הוא לומד, מתמודד, מתגבר וחותר לקראת – במודע או שלא במודע – "העצמי"; אל אותה מהות פנימית שהיא מקור חלומותיו, שמחתו, כוחו ואמונתו – אל "הילד הפנימי". אם זכה – השוטה של ראשית המסע, זה 'שאינו יודע', הופך להיות השוטה החכם, זה שבסוף המסע 'יודע שאינו יודע'. זהו חכם הזן שמאפיינת אותו ילדותיות, חכמה של שמחה, תום וידיעה.

אילנה הראל פרסמה מספר ספרים העוסקים בקלפי הטארוט, ביניהם: "עולם הסמלים של קלפי הטארוט", "מודעות, הדמיה ויצירתיות בעזרת קלפי הטארוט" ו"מסע הגיבור בקלפי הטארוט".

מבוא מתוך הספר

מקורן של אגדות העם והמעשיות לוטה בערפל. לרוב הן נטולות זמן ומקום ספציפיים. כמוהן גם קלפי הטארוט. 22 התמונות של קלפי הארקנה הבכירה עוצבו על פי המסורת

בעקבות תמונות מקודשות שהופיעו על עמודי המקדש בקרנך והיו קודים מוצפנים של ידע נסתר שנמצא ברשותם של חכמי מצרים בתקופת הממלכה התיכונה, והופיעו על–גבי דפי ספר עתיק בתקופת תור הזהב של כתב הסמלים — כתב החרטומים. בסימנים ובציורים מוצפן ידע עתיק ונסתר שהיה מנת חלקם של יודעי סוד נבחרים שנרכש בעקבות תקופת חניכה ממושכת ומקודשת.

יונג ראה בהם 22 ארכיטיפים הטבועים בתת–המודע הקולקטיבי ובאים לידי ביטוי בתרבות האנושית בצורות שונות, בתקופות ובמקומות שונים על פני הגלובוס. כל חברה נתנה ביטוי לטבע הייחודי של הארכיטיפ בהתאם לתפיסת העולם שלה ולעולם המושגים שעוצבו על–פי הנוף, האקלים, המרחב הגיאוגרפי ומורשתה ההיסטורית.

יונג חקר וגילה שחברות שונות בחלקי תבל שונים סיפרו אגדות שהשוני ביניהן התאפיין בעיצוב העלילה על–פי מושגי המקום, אך הגרעין התמטי והנרטיב הסיפורי היה משותף.

בסיפורים שסופרו בחלקי תבל שונים חזרו אותם מוטיבים ואף חתרו לאותה המטרה: ללמד מוסר, להנחיל ערכים, לרפא את הנפש ולעצב פרטים בעלי אישיות בוגרת אחראית, שאומץ, מחויבות ואמינות מאפיינים אותם.

לאגדות מבנה קבוע וחוזרים בהן מוטיבים משותפים. קלפי הטארוט משקפים את מסע הגיבור.האגדות, באמצעות עלילה מרתקת שובת נפש וצבעונית, פתלתלה ומלאת הפתעות חוויות, הן דרך להציג ולעצב דרך עלילותיו והרפתקאותיו של הגיבור; את מסע צמיחת ועיצוב אישיותו מילד לבוגר, מנשלט לשולט, משוטה לחכם, מיצור חסר מודעות אנוכי או חלש לאדם מודע עם רגשות נעלים השולט ביצריו ובחייו.

עוצמתו של "הילד" מתגלה בשעה שהוא מגלה את העצמי, לאחר שהגיבור שיצא ל"מסע" מרצונו או שלא מרצונו מתנסה בהרפתקאות, קשיים וחסדים, המקדמים לקראת אינדבידואלינציה וגילוי העצמי.

לחיות את העצמי פֵירושו לחיות מתוך שמחה, אמון, יצירתיות מלאי סקרנות וכנות, לתת ולקבל מתוך ידיעה של קיומו של השפע הקיים תמיד. הידיעה כי אנו תלויים בכוח עליון והידיעה כי יש לנו כוונות לברוא את עולמנו. הגיבור באגדות זוכה בסיום המסע באוצר שאותו יצא לחפש. הוא הופך מילד לגבר, משוטה למלך.

הוא זוכה בנסיכה ובכתר. אך המשמעות היותר עמוקה, הפנימית, של הסיפור הוא שהגיבור שיצא למסע זכה בעצמיותו, שב לגלות את מי שהוא באמת וכך הצליח לנכס לעצמו את כוחו הבראשיתי, זה שניתן לו עם לידתו – החיים (הסיפור, ההרפתקאה, המסע) הם התנאי להוציאו מן הכוח אל הפועל, לממש אותו. זו התבונה של "הילד הפנימי" – העצמי מתגבש ממקום של ידיעה, בגרות, התנסות.

השוטה, המתחיל את המסע בקלפי הטארוט, הוא למראית עין אותו שוטה שבסוף המסע, אך למעשה הוא שונה כל כך. בראשית המסע ובסופו נראה כמעט ילד, עול ימים עליז, אופטימי נלהב, אינו יודע, מאמין באפשרויות, מאמין… ובכל זאת זה אינו אותו שוטה.

כעת זהו הבוגר ששב לנכס לעצמו את כל נכסי צאן הברזל של הטבע הילדי המעניק לחיים את אופיים הזוהר והפלאי. לא לחינם ילדים וזקנים, נאורים וחכמים, מוצאים לעיתים קרובות שפה משותפת. הסב מבין טוב יותר את שפת הפליאה של הנפש הילדית.

החיים לימדו אותו כי דעת היא הרבה יותר מסתם ידיעה. דעת אלוהים פירושו ההכרה בפלא הזה שהוא עולם, שטבעו העלמה, סוד, מסתורין, פלא בלתי מפוענח בלתי ניתן לחיזוי או פרשנות, ויחד עם זאת מושלם, שלם ונכון כל כך. דברים שעין בקורתית ומנתחת אינה יכולה לגלות. כך אי הידיעה אולי היא הדעת בשלמותה.

בקלפי הטארוט עובר הגיבור במסעו 22 תחנות במהלכן (כמו באגדות) הוא מתנסה, לומד, צומח ומשתנה. אישיותו מתעצבת. במהלך המסע הוא פוגש (כמו באגדות) מדריכים, את עצמו, את חלומותיו ויצריו, ומתעמת עם כשלונות ופחדים. בכל תחנה הוא לומד, מתמודד, מתגבר וחותר לקראת – במודע או שלא במודע – העצמי; אל אותה מהות פנימית שהיא מקור חלומותיו, שמחתו, כוחו ואמונתו – אל "הילד הפנימי". אם זכה – השוטה של ראשית המסע, זה 'שאינו יודע' הופך להיות השוטה החכם, זה שבסוף המסע 'יודע שאינו יודע'. זהו חכם הזן שמאפיינת אותו ילדותיות, חכמה של שמחה, תום וידיעה.

על פי תורת האנתרופוסופיה (מיסודו של רודולף שטיינר) האדם הינו יישות רוחנית מתפתחת והוא שואף להביאה לעיקרי הרוח. שטיינר רואה את האדם כישות המורכבת מגוף, נפש ורוח. הרמוניה ואיזון בין שלושת המרכיבים האלה הם תנאי להתפתחות נכונה. האנתרופוסופיה מחלקת את חיי האדם לשביעונים, כשכל שביעון מאופיין בהתפתחות הייחודית לשביעון של האישיות והעצמות של האדם. האנתרופוסופיה רואה בשביעון הראשון, גילאי 7–1 של התפתחות הילד, אחת התקופות היותר משמעותיות בהתפתחות האדם. בתקופה זו מתפתח הגוף הפיזי, אך מעבר לכך זהו הזמן בו הילד מגלה את העולם באופן היותר אינטימי. בחלק מן התקופה הזו הוא אינו מכיר בנפרדות ובשוני בינו לבין הסובב אותו, זו תקופה בה מתגלה טבע נשמתו של הילד בצורה החשופה, האמיתית והאינטימית ביותר. הוא מלא סקרנות, התלהבות ואמון. פגיע ורגיש, חי את העולם באמצעות חוויותיו ורגשותיו. האינטלקט קולט את הדברים אינטואיטיבית והוא לומד את העולם דרך התנסות, מגע וחוויה.

זה הזמן הנכון לפתח יישות ילדית זו בדרך הנכונה לה, לטפח את טבע נשמתו של הילד שבאה לידי ביטוי בתקופה זו. גישה זו היא המנחה את החינוך האנתרופוסופי, ומונחת בתשתית החניכה של ילדים בגיל הצעיר. לפי תורה זו יש לחזק את "טבע הנשמה" ולטפח את "הילד הפנימי" שיהווה בסיס איתן לנדבכי ההתפתחויות שיבואו אחריו.

העולם הארכיטיפלי הוא המקור להיווצרותן של אגדות והבסיס עליו מושתת הגרעין של המעשיה העממית. ניתן לראות בהן את הלבוש המרוכך של העולם המיתי וגבוריו בעלי התכונות, הכוחות והכישורים העל אנושיים. עלילותיהן של האגדות חושפות את הפן האנושי של כוחות ארכיטיפים ותבניות חשיבה ורגש שמקורן בתת–המודע הקולקטיבי. זהו פן מרוכך של מה שנחשפנו לו בספרי המיתולוגיה, חומר עלילתי ונרטיב סיפורי שמיועד לאוזני הילד שבכל אחד מאתנו, הילד שהיינו. הילד שחווה פחד, אימה, נטישה, ניכור – וביקש נחמה בעלילה, המשנה בעקיפין את פחדיו ותקוותיו, מגלה לו את כוחו ומספקת נחמה ותקווה.

הילד הפנימי באגדות עם ובקלפי הטארוט מאת אילנה הראל, הוצאת ספרי מקור, שנת 2013, 145 עמ'