ביקור בית עם הסופרת נרי אלומה: הסוס הכי מהיר בעולם / חשיבות הקשר בין הורים לילדים

 

הסופרת נרי אלומה מעידה על עצמה שהיא עסוקה בפער בין הפנטזיה למציאות. "ילדים מפנטזים שהם כל מיני דברים ושההורים שלהם הם בעלי כוחות בלתי מוגבלים: שאבא הוא הכי חזק והכי מהיר, שאימא יכולה לעשות הכול הכי טוב, למלא את כל המשאלות, להכיל אותם בכל מצב ולעמוד לרשותם בכל רגע נתון. אני כסופרת הולכת עם הפנטזיה הזאת עד לסף שבו נגמרת לאימא הסבלנות או נגמר לאבא הכוח. לשם אני נמשכת. כשההורים מתגלים במוגבלותם, הילד מגלה בתוכו כוחות לגדול, להרגיע את עצמו, להמציא עולם דמיוני, לפתח עצמאות וביטחון. אני חושבת שמי שיש לו אבא ואימא כל-יכולים יתקשה לפתח מסוגלות". 

 

 

בספר הילדים החדש של נרי אלומה, הסוס הכי מהיר בעולם, באה לידי ביטוי הבנתה העמוקה את הילד הקטן ויכולת הדמיון שלו, והיא מעבירה לקורא בשובבות חסרת דידקטיות את חשיבות הקשר בין הורים לילדים.      

נרי אלומה, סופרת ילדים ונוער, בעלת תואר ראשון ושני בספרות עברית והשוואתית מטעם אוניברסיטת חיפה, ותעודת הוראה בספרות ולשון מטעם מכללת אורנים. משנת 2007 עורכת ספרי ילדים ונוער בספרית פועלים. ב-2007 זיכה אותה ספרה "אוגי" בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.

 

שם: נרי אלומה

גיל: 48

סטטוס: נשואה+3

מגורים: שמשית

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הסוס הכי מהיר בעולם, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

מאין את שואבת את ההשראה לכתיבתך? "הסיפור הזה בא לעולם באופן שונה מסיפוריי האחרים.  בדרך כלל אני מתחילה מרעיון, מגרעין עלילתי הנשען על חוויה אישית שלי או של אחד מילדיי. במקרה הזה לא היה לי כל רעיון אלא משפט שהתחיל להתנגן בראשי באחד מהשבועות הקשים בחיי, כשבני היה בעיצומו של משבר נפשי קשה. ישבתי לידו ופתאום קפצה לי לראש שורת שיר: "מי רוצה לבוא אליי אחר הצהריים?/ יש לי סוס הכי מהיר בכל ירושלים." השורה הזאת כבר מזמן איננה בשיר, אך לעולם לא אשכח אותה כי ממנה התחיל הסיפור להתגלגל. מאוחר יותר ניסיתי להסביר לעצמי את הקשר בין הסיטואציה שהייתי בה לבין הסיפור הזה והגעתי לתובנה מעניינת, אבל בעת הכתיבה זה לא היה כלל במודעות. נדמה לי שהספר הזה בשונה מספריי האחרים צמח מהתת-מודע.

אני עסוקה בפער בין הפנטזיה למציאות. ילדים מפנטזים  שהם כל מיני דברים ושההורים שלהם הם בעלי כוחות בלתי מוגבלים: שאבא הוא הכי חזק והכי מהיר, שאימא יכולה לעשות הכול הכי טוב, למלא את כל המשאלות, להכיל אותם בכל מצב ולעמוד לרשותם בכל רגע נתון. אני כסופרת הולכת עם הפנטזיה הזאת עד לסף שבו נגמרת לאימא הסבלנות או נגמר לאבא הכוח. לשם אני נמשכת. כשההורים מתגלים במוגבלותם, הילד מגלה בתוכו כוחות לגדול, להרגיע את עצמו, להמציא עולם דמיוני, לפתח עצמאות וביטחון. אני חושבת שמי שיש לו אבא ואימא כל-יכולים יתקשה לפתח מסוגלות. ואני לא אומרת את זה  ממקום דידקטי או טיפולי, אלא ממקום לגמרי אישי כבת של אימא כל יכולה שלקח לה שנים לסמוך על עצמה כאם".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "עבדתי על הסיפור בשני סיבובים. הסיבוב הראשון היה לפני שנתיים. לאחר חצי שנה של עבודה הייתי על סף חתימת חוזה, אבל ברגע האחרון התחרטתי. הרגשתי שהסיפור לא מספיק טוב וגנזתי אותו. לאחר הקפאה עמוקה חזרתי אליו יום אחד והמשכתי לעבוד עליו במשך חודשים. בעזרת העורכת שלי הוא הלך והשתבח עד שהגיע לצורתו המילולית הסופית. עיקר העבודה היה קשור לחריזה ולמשקל. קשה מאוד לכתוב בתבניות ריתמיות ועדיין לשמור על לשון טבעית וזורמת שלא משתעבדת לתבניות".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "קראתי שני ספרים של סופרים הולנדיים: "טירזה" של ארנון גרונברג ו"למעלה שקט" של חרברנד באקר, וגם ספר ביוגרפי של אידה פינק הנפלאה "נלך בלילות, נישן בימים". ואת "חירות" של ג'ונתן פראנזן".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "אני אוהבת מאוד את יהושע קנז. בכתיבתי למבוגרים אני מרגישה את השפעתו אבל בכתיבה לילדים אני לא יודעת להצביע על השפעה מסוימת".

אילו ספרים קראת בילדותך? "אחד המפגשים הראשונים המשמעותיים שלי עם ספרים היה בכיתה ב' כשהמורה שלנו בבית הילדים בקיבוץ קראה באוזנינו לפני השינה את סדרת הספרים המקסימה של ברנרד רטלי: הבונה פקו, הדוב ברו, הפינגווין גוגו, הקוף קרא ולוקי הזאב. כשהתחלתי את עבודתי כעורכת בהוצאת ספרים הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לחדש את הספרים הללו שמזמן אזלו מהשוק, אך לצערי נאמר לי שכיום אין להם סיכוי מסחרי. עדיין לא ויתרתי על החלום הזה ואני מקווה להגשימו יום אחד. בהמשך אבי קרא באוזניי את כל ספריו של נחום גוטמן, ובעצמי קראתי את ספרי ז'ול וורן ואריך קסטנר, את סדרת "טרזן" של אדגר רייס בורוז, ואהבתי מאוד את "פוליאנה" של הסופרת אלינור ה. פורטר, "מחניים" ("הילדים מרחוב פאל") של פרנץ מולנר, "אי הילדים" של מירה לובה,  את ספרי דבורה עומר ועוד ועוד".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "חזרתי זה עתה מבת דודתי שנוסעת בקרוב עם משפחתה לארבעה חודשים להודו. היא התייעצה איתי אלו ספרים לקחת עבור כל אחד מהילדים ועבורם ההורים. אני יכולה לציין כמה מהספרים שדיברנו עליהם: "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר, "יש ילדים זיג-זג" של דוד גרוסמן, "היום איננו כלה" מאת צ'ינגיס אייטמטוב וכמובן "פו הדוב" הנפלא של א. א. מילן. הייתי מוסיפה שני ספרים שיש לי סנטימנטים אליהם:"מומנט מוזיקלי" של יהושע קנז ו"ביאטריצ'ה" של נחום גוטמן".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "בגיל 22 הוצאתי ספר שירים ובהמשך, כעבור שנים, פניתי לכתיבה לילדים וכתבתי 5 ספרי ילדים ורומן לבני הנעורים. כך שלמעשה זהו ספרי השמיני".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "הספר "הסוס הכי מהיר בעולם" מספר על  משחק מוּכּר ואהוב על ילדים רבים – רכיבה על כתפי אבא או על גבו. אור מזמין את ילדי הגן לבוא אליו אחרי הגן לרכוב על גב הסוס הכי מהיר בעולם, אבל מסתבר שהסוס הכי מהיר –  אבא של אור –  הולך ומתעייף עם כל רוכב נוסף שמתיישב על גבו, ולבסוף נופל חסר כוחות ומבקש: תנו לי מים, תנו לי קש, תנו לישון, אני מותש".  הילדים מנסים להקימו אך ללא הועיל. עד שאור בעצמו מתנדב להיות הסוס הכי מהיר בעולם. איוריו של נעם נדב הם הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לספר הזה. הם מלאי תנועה ותנופה, מגווני הבעה, ונותנים ממששות לפנטזיה של אור על אבא הסוס".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "ניסיתי לכתוב כמה דברים אך נתקעתי או שלא אהבתי את התוצאה. נראה שאין מנוס מהפוגה. כמו שאמר חיים באר – סופר זה כמו ניאגרה. לאחר שכתבת ספר אתה חייב להתמלא לפני שתוכל שוב להתרוקן".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "לא להיחפז, לא להגיש את כתב היד בעודו חם מהתנור אלא להשתהות, לתת לו להתקרר ואחר כך לחזור אליו לסיבוב נוסף של עבודה במטרה לנפות עודפים: קישוטים, התחכמויות, הגזמות וכיוצא באלה ניסיונות להרשים, להתגונן או להסביר. הפרספקטיבה עושה טוב לכתיבה. כמו שכתב נתן זך "כשהרגש דועך השיר הנכון מדבר". "

משפט מסכם: בעולם שבו אנחנו בונים לעצמנו אשליה של יציבות וסדר, אבל בעצם הכול כל כך ארעי וזמני, מתכלה ומאבד רלוונטיות בקצב מטורף, הסיפור שאתה בודה מלבך ומדמיונך יכול להיות יותר ודאי מהמציאות, ובוודאי לספק יותר ביטחון ושליטה, אז אני ממליצה לכל מי שיכול לעסוק ביצירה כלשהי  –  כתיבה, ציור, צילום, פיסול, מוסיקה, תפירה – להתחיל בכך עוד היום.

 

נרי אלומה – ספרים

גלות הדעת, שירים, הוצאת מרתף 29 ליד עקד, 1985 (בחתימת נרי שלח)

תני הלויתן הקטן, הוצאת ציבלין, 2004

אוגי, הוצאת ספרית פועלים, 2006 פרס זאב

אבא הכי חזק, הוצאת ספרית פועלים, 2008

אמא'לה!, הוצאת ספרית פועלים, 2010

מה הייתי עושה בלי ברונו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010

להתראות ים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011

הסוס הכי מהיר בעולם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

 

הסוס הכי מהיר בעולם

בבוקר אור רוכב לגן – דוהר, צוחק, צוהל

ומגב סוסו הרם את הילדים שואל:

"מי רוצה לבוא אלי? מוזמנים כולם!

הסוס שלי הכי מהיר, אלוף כל העולם!!"

ספרה של נרי אלומה, הסוס הכי מהיר בעולם, מספר את סיפורם של אור ושל אביו הנרתם ברצון למשחק הדמיוני של בנו. אור מזמין את הילדים לבוא לביתו אחרי הגן ולרכוב על הסוס הכי מהיר. שלושה ילדים  –  אלה, טמיר ועידן –  נענים להזמנה ומגלים שהסוס הנפלא הוא אביו של אור שמוכן לקחת אותם על גבו לכל מקום שלבם יחפץ: לגן החיות, לסבים של טמיר ולים של תל-אביב.                                                      

אך מסתבר שאפילו לסוס הכי מהיר בעולם נגמר לפעמים הכוח, והוא קורס לבסוף על הרצפה ומבקש בקול חלש: "תנו לי מים, תנו לי קש,/  תנו לישון, אני מותש." רחמיהם של הילדים נכמרים על האומלל  והוא זוכה לטיפול מסור ואוהב ושוקע בשינה ערבה. עכשיו מגיע תורו של יורש העצר להראות את כוחו בדהירה. 

נרי אלומה מזמנת בספר מפגש-משחק משפחתי מענג ובו שיתוף פעולה נהדר בין אב לבנו ולחבריו. היא עושה זאת בתנופה של משקל תוסס וחריזה קולחת המדהירים את הסיפור קדימה.

 

מתוך הספר

לאט חוזר סוסו של אור מזיע וכושל,

פתאום בום טראח על הרצפה קורס הסוס, נופל!

וכל הילדים – טמיר, אלה, אור ועידן –

נופלים בבת אחת ישר על הישבן.

 

אך חיש מהר על הרגליים מנתרים כולם,

חוץ מסוס אחד עייף, אלוף כל העולם,

שמבקש בקול חלש: "תנו לי מים, תנו לי קש,

                                   תנו לישון, אני מותש."

                                 

הי-הופ! מושכים הם מלפנים, הי-הופ! דוחפים גם מאחור,

אומרים לו: "סוס, אולי תקום כבר ותתחיל  לדהור?"

"בבקשה," מתחננים, "רק פעם אחרונה…"

אבל הסוס  הכי מהיר לא  זז,

                                                לא זע,

                                                              לא נע.

 

"אני אביא לו משהו," מודיע אור פתאום

ומחדרו חוזר עם אוכל, מים ומדחום.

"יש לו חום גבוה," הוא אומר בִּדאגה.   

"אולי קצת אוכל יעזור לו. סוס, רוצה עוגה?"

 

"קח, תשתה," אומר טמיר, מגיש לו את המים.

מכסָה אותו אלה מראש ועד רגליים.

"לילה טוב," לוחש עידן, מחליק רעמתו

וסוסנו מחייך שוקע בשנתו.

 

"מי רוצה לרכוב?" כורע אור על שתי ברכיו,

"אני הסוס הכי מהיר, עלו לי על הגב!"

"אני רוצה!" צועק עידן, "אני!" צועק טמיר,

"אני!" קוראת אלה ומניפה יד באוויר.

 

לקח אותם לפי התור אותו סוסון נחמד:

 לכל מקום שרק ביקשו הוביל אותם מיד. 

כשנפרדו אמר להם, "להתראות מחר,"

ועם יואבי הקטן אל המיטה דהר.

 

 

 

הסוס הכי מהיר בעולם מאת נרי אלומה, איורים: נעם נדב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 24 עמ'.