הכלים – איך תתגברו על בעיותיכם ותהפכו לאנשים אמיצים ויצירתיים מאת פיל סטאטס ובארי מייקלס / 5 כלים יעילים לשינוי אמיתי ומיידי של חייכם

"למה צריך לחטט כל כך הרבה בילדוּת? כמה אפשר לנבור בעבר? ומתי כבר מתחילים לראות תוצאות?" אלה הטענות הנפוצות של כל מי שניסה אי פעם למצוא תשובה למצוקותיו במודל הפסיכולוגי המסורתי. 'הכלים' – איך תתגברו על בעיותיכם ותהפכו לאנשים אמיצים ויצירתיים מאת פיל סטאטס ובארי מייקלס מספק מענה לקושי הגדול של כולנו: ההמתנה האינסופית לתחילתו של שינוי. במקום לעסוק באובססיביות בהיסטוריה שלנו ובסיבות למצבנו הנוכחי, חשובות ככל שיהיו, הספר מציע גישה אחרת: להתמקד בהווה ובמתן פתרונות לבעיותינו, שיקלו עלינו מייד.

פיל סטאטס ובארי מייקלס, מטפלים עתירי ניסיון שעבדו עם כוכבי הוליווד, משוכנעים שלכולנו כוחות פנימיים בלתי מנוצלים שביכולתם לפתור את בעיותינו.

הם פיתחו שיטה שנעזרת בחמישה כלים פשוטים ומוחשיים המעירים את הכוחות הרדומים שבתוכנו. באמצעות סיפורים אמיתיים מוצגים מכשולים שרבים מאיתנו מתמודדים איתם, כמו הימנעות, דאגנות יתר, ופסימיות, ולאחר מכן הכלים המתאימים להתגברות עליהם ואופן השימוש בהם.

הטכניקות האלה האלה הופכות את הקשיים להזדמנויות ומאפשרות לנו לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו – לצאת מאזור הנוחות החוסם אותנו, להתמלא אומץ וביטחון עצמי, להיות הורים טובים יותר, לפתח כישורי מנהיגות ולמצוא השראה ואושר המשפיעים על כל הסובב אותנו.

פרקי הספר כוללים: התגלותה של דרך חדשה, היפוך הרצון, אהבה פעילה, סמכות פנימית, זרימת הודיה, סכנה, אמונה בכוחות גבוהים, פירותיו של חזון חדש.

פיל סטאטס, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. עבד כפסיכיאטר בבית סוהר ולאחר מכן  בקליניקה משלו בניו יורק. משנת 1982 מטפל בלוס אנג'לס.

בארי מייקלס, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת הרווארד, תואר במשפטים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ותואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת דרום קליפורניה. משנת 1986 פסיכותרפיסט עצמאי בלוס אנג'לס.

פרק 1 מתוך הכלים מאת פיל סטאטס ובארי מיקלס

התגלותה של דרך חדשה

רוברטה היתה מטופלת חדשה. בתוך רבע שעה מתחילת פגישתנו הראשונה היא גרמה לי להרגיש חסר תועלת לחלוטין. רוברטה הגיעה אלי עם מטרה מוגדרת מאוד: היא רצתה להפסיק לעסוק בצורה אובססיבית בחשש שבן הזוג שלה בוגד בה. "אני בודקת את ההודעות שלו, מתחקרת אותו בלי סוף, לפעמים אני אפילו עוברת עם המכונית ליד הבית שלו כדי לרגל אחריו." חשבתי שאפשר לייחס בקלות את הבעיה שלה לעובדה שאביה עזב את המשפחה במפתיע כשהיתה ילדה. אפילו עכשיו, באמצע שנות העשרים שלה, היא עדיין היתה מבועתת מהאפשרות שמישהו ינטוש אותה. אבל עוד לפני שהספקנו להתעמק בעניין, היא נתנה בי מבט חודר ודרשה במפגיע, "תגיד לי איך אני יכולה להפסיק את האובססיה הזאת. אל תבזבז את הזמן והכסף שלי כדי לברר למה אני חסרת ביטחון, את זה אני כבר יודעת."

אילו רוברטה היתה מגיעה אלי היום, הייתי שמח שברור לה בדיוק מה היא רוצה, והייתי יודע בדיוק מה לעשות כדי לעזור לה. אבל זה קרה לפני עשרים וחמש שנה, בראשית דרכי כפסיכותרפיסט. הישירות של דרישתה פגעה בי כחץ. לא ידעתי מה לענות לה.

לא האשמתי את עצמי. בדיוק סיימתי לקרוא בשקיקה במשך שנתיים כל תיאוריה עדכנית בנושא הטיפול הנפשי. אבל ככל שספגתי יותר מידע, כך הייתי פחות מרוצה. הרגשתי שהתיאוריות מנותקות מהחוויה האמיתית של אדם במצוקה הזקוק לעזרה. היתה לי תחושת בטן שלא לימדו אותי לתת מענה ישיר למה שמבקשת מטופלת כמו רוברטה.

תהיתי אם אפשר בכלל לרכוש את היכולת הזאת מִספר, או שהדבר אפשרי רק בפגישה אישית עם אדם בעל ניסיון מעשי. היה לי קשר טוב עם שניים מהמנחים שלי. הם הכירו אותי היטב, אבל חשוב מכך – היו להם עשרות שנים של ניסיון קליני. הם בוודאי פיתחו דרך כלשהי לתת מענה לבקשות כאלה.

תיארתי באוזניהם את דרישתה של רוברטה, ותגובתם אישרה את חששותי. לא היה להם פתרון. גרוע מכך, מה שבעיני נראה בקשה הגיונית, היה מבחינתם חלק מהבעיה שלה. הם השתמשו במונחים קליניים רבים: רוברטה "אימפולסיבית", "מתנגדת לטיפול", ו"מחפשת סיפוק מיידי". הם הזהירו אותי שאם אתן מענה לצרכיה המיידיים, היא תהיה תובענית עוד יותר.

שניהם יעצו לי פה אחד להחזיר אותה לילדותה, כי שם נמצא את מה שגרם מלכתחילה לאובססיה שלה. אמרתי להם שהיא כבר יודעת מה גרם לה להיות אובססיבית. על כך הם ענו כי נטישתו של אביה אינה יכולה להיות הסיבה האמיתית. "אתה חייב להיכנס עמוק יותר לילדות שלה." נמאס לי מההתחמקות הזאת. את העצה הזאת כבר שמעתי – בכל פעם שמטופל הביע בקשה ישירה, המטפל גילגל אותה בחזרה אליו ואמר לו "להיכנס יותר לעומק". זו היתה מעין תרמית שהמטפלים משתמשים בה כדי להסתיר את האמת: למעשה, הם אינם יכולים לעזור למטופלים כשאלה זקוקים לעזרה מיידית. התאכזבתי מהמנחים שלי, אבל עוד יותר מכך, היתה לי תחושה שהם מדברים בשם כל חבריהם למקצוע. אני, בכל אופן, לא שמעתי מישהו מהם אומר משהו אחר. הייתי אובד עצות.

ואז התמזל מזלי. חבר סיפר לי שפגש פסיכיאטר שביקורתו על המערכת היתה דומה לשלי. "הבחור הזה עונה ממש על מה ששואלים אותו – ואני בטוח שמעולם לא שמעת את התשובות האלה." הפסיכיאטר נתן סדרת סמינרים. החלטתי ללכת לסמינר הקרוב. זאת היתה פגישתי הראשונה עם ד"ר פיל סטאטס, שותפי לכתיבת ספר זה.

הסמינר ההוא שינה את שיטות העבודה שלי, ואת חיי.

כל צורת החשיבה של פיל נראתה לי חדשה לחלוטין. חשוב מכך, היתה לי תחושת בטן שזוהי האמת. הוא היה הפסיכותרפיסט הראשון שפגשתי שהתמקד בפתרון ולא בבעיה. הוא היה משוכנע שבני האדם ניחנו בכוחות בלתי מנוצלים המאפשרים להם לפתור בעצמם את בעיותיהם. למעשה, דעתו על בעיות היתה הפוכה ממה שלימדו אותי. הוא לא התייחס לבעיות כאל גורם מעכב, אלא כאל הזדמנות להיכנס לעולם של פוטנציאל בלתי מנוצל.

בתחילה הייתי ספקן. כבר שמעתי בעבר על הפיכת בעיות להזדמנויות, אבל מעולם לא שמעתי מישהו מסביר איך בדיוק עושים את זה. פיל עשה זאת בצורה ברורה ומוחשית: מתחברים אל משאבים חבויים באמצעות שיטות עוצמתיות אך פשוטות, שכל אדם יכול להשתמש בהן.

הוא קרא לשיטות הללו כלים. 

יצאתי כל כך נרגש מהסמינר הזה, ממש הרגשתי בעננים. לא רק בגלל הידיעה שיש כלים מעשיים שיכולים לעזור לאנשים – משהו בגישה של פיל גרם לי להרגיש כך. הוא הציג את עצמו, את התיאוריות שלו ואת הכלים שלו בצורה גלויה. הוא לא דרש מאיתנו לקבל את מה שהוא אומר. הוא התעקש על דבר אחד בלבד: שנשתמש בכלים שלו וניווכח בעצמנו מה הם מסוגלים לעשות. הוא כמעט דחק בנו להוכיח לו שהוא טועה. הוא נראה לי אמיץ מאוד או מטורף מאוד – או אולי שניהם גם יחד. כך או כך, החוויה הזאת חוללה בי שינוי עצום. הרגשתי שאני מגיח אל האוויר הצח מתוך העקרונות החונקים של עמיתי השמרנים. עתה היה ברור לי עוד יותר עד כמה הם מסתתרים מאחורי קיר בלתי חדיר של רעיונות מסובכים, מבלי שטרחו לבדוק או לנסות בעצמם אף לא אחד מהם.

בסמינר הזה למדתי רק כלי אחד, אבל מרגע שיצאתי משם התחלתי לתרגל אותו בדבקות. השתוקקתי ללמד את רוברטה להשתמש בו. הייתי בטוח שהוא יעזור לה יותר מאשר נבירה נוספת בעברה. בפגישה הבאה שלנו אמרתי, "יש משהו שאת יכולה לעשות ברגע שהמחשבות האובססיביות מתחילות להציק לך," והסברתי לה מהו הכלי ואיך משתמשים בו (אציג אותו בהמשך). להפתעתי, היא קפצה על המציאה והתחילה מיד להשתמש בכלי. הפתעתי גדלה עוד יותר כשזה עבד. עמיתי טעו. נתתי לרוברטה כלי שעזר לה מיד, והיא לא נעשתה תובענית או ילדותית יותר בשל כך, אלא הפכה לשותפה פעילה ונלהבת בטיפול שלה.

ההרגשה שאני חסר תועלת התחלפה בידיעה שהיתה לי השפעה חיובית מאוד על מישהו בתוך זמן קצר ביותר. הייתי צמא לעוד – עוד מידע, עוד כלים. רציתי להבין טוב יותר איך זה עובד. האם יש כאן פשוט אוסף של שיטות שונות, או אולי, כפי שחשבתי, מדובר בדרך התבוננות חדשה לגמרי בבני אדם?

רציתי תשובות. לכן התחלתי לפנות לפיל בסוף כל סמינר כדי להוציא ממנו כמה שיותר מידע. הוא תמיד שיתף איתי פעולה – ואפילו נראה שהוא נהנה לענות על שאלות – אבל כל תשובה הובילה לשאלה נוספת. הרגשתי שמצאתי מאגר בלתי נדלה של מידע, ורציתי לקחת ממנו כמה שיותר. לא ידעתי שובע.

מה שהוביל לסוגיה נוספת. הדברים שלמדתי מפיל היו כה עוצמתיים, שרציתי להפוך אותם ללב עבודתי עם מטופלים. אבל לא היתה תוכנית הכשרה שאפשר להירשם אליה, או מכשולים אקדמיים שצריך להתגבר עליהם. את הדברים האלה עשיתי מצוין, אבל לא נראה שלפיל יש עניין בהם. זה עירער את ביטחוני העצמי. מה עלי לעשות כדי שיסכים להכשיר אותי? האם אהיה בכלל מועמד מתאים בעיניו? יכול להיות שאני משעמם אותו עם השאלות שלי?

הכלים – איך תתגברו על בעיותיכם ותהפכו לאנשים אמיצים ויצירתיים מאת פיל סטאטס ובארי מייקלס, מאנגלית: דליה צחור, הוצאת כנרת, זמורה ביתן בשיתוף הוצאת מטר, שנת 2012, 236 עמ'.