שלוש נובלות מאת הסופר והמחזאי אלי שרייבר (חתולי)

שלוש נובלות מאת אלי שרייבר (חתולי)

הספר 'שלוש נובלות' מאת הסופר והמחזאי אלי שרייבר (חתולי), כולל בתוכו שלוש נובלות, המתמזגות לכלל עלילה מורכבת אחת. הסיפורים פולשים זה לתחומו של זה, מתערבלים ומשנים צורה. בכל הנובלות, תפיסת המציאות של הדמויות רופפת, ואולי לא הייתה קיימת מלכתחילה. המחבר, באבחנותיו הקולעות, מעביר את הקוראים לעולם התפור למידתם של גיבוריו.

בנובלה הראשונה, הריאליסטית במהותה, נכנסת בחורה חסרת ביטחון וחסרת ניסיון להריון, בלי לדעת מי עיבר אותה, באילו נסיבות הרתה ומתוך כפירה מוחלטת בכל הסבר אפשרי להריון הבתולין שלה. לנובלה השנייה מאפיינים פנטסטיים. שני זוגות יוצאים לשטוקהולם שבדיה, לטקס חלוקת פרסי הנובל. שתי הנשים הן כלות הפרס. אחת מהן מקבלת אותו על מחקר מגוחך בתחום הכלכלה הגלובלית והשנייה, בזכות היותה פילגשו של חתן הפרס, השוכב על ערש דווי. שני הבעלים, המתלווים לנשותיהם, אינם אלא סרח עודף. השלישית היא נובלה אפוקליפטית המתארת מגיפת התאבדויות חסרת פשר ובלתי נשלטת, הפוקדת את הארץ ומפילה המוני חללים, ואז נעלמת כלעומת שפרצה.

אלי שרייבר (חתולי), 71, תושב תל אביב, למד תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב וסיים תואר שני ב City College  בניו-יורק. "שלוש נובלות" הוא ספרו ה- 25, כתב לרדיו, לטלוויזיה ("ניקוי ראש"), לטלוויזיה הלימודית ולתיאטרון. כתב את המחזות "הקורבן" (1972), "חיים חיים" (1974), "בלוף" (1976, ו"מעשה בטייס" (1987).  בתיאטרון קריית שמונה עלה השנה מחזה שכתב, "שיעור בתנך" (1990), העוסק במורה לתנ"ך המואשם בפרשנות  בלתי מקובלת לטקסט המקראי. המחזה הוא גרוטסקי ומציג את החברה בישראל בצורה ביקורתית.

שרייבר מרבה להשתמש בכתיבתו בציניות ובהומור שחור. בספרו "הס פן תעיר" מתוארת הקמה של מחנה השמדה משוחזר בישראל בתור אטרקציה תיירותית וב"אשר סיפרתי לנכדותיי" מופיעים פיגועים ברקע. בתור שגרה לעתים הוא כותב על תקופת התנ"ך: ב"השדה והמערה אשר בו" וכן ב"שיעור בתנ"ך" מתוארים האירועים שמאחורי סיפור רכישת מערת המכפלה וב"מטיאס" חלק מהעלילה הוא על שלמה המלך. לעתים קרובות, ישנה עלילה מקבילה לסיפור המרכזי (כמו ב"יאוש מדעת" ו"השדה והמערה אשר בו". בכמה מספריו הוא מתאר תוך כדי הסיפור את תהליך כתיבתו  כביכול (כמו ב"שווייצריה", "מטיאס" ו"עורצח"). לעתים מופיע אצלו ויכוח עצמי על צורת הכתיבה הנכונה תוך כדי מבט אירוני מאוד על הכתיבה ועל עצמו. עוד מאפיין בכתיבתו היא שלעתים המספר אינו יצור אנושי; ב"הס פן תעיר" חלק מהרומן מסופר על ידי ציפור וב"השדה והמערה אשר בו" חלק מסופר על ידי תאי סרטן שמתפשטים בגוף הגיבור. בספריו יש מבט בקורתי מאוד על החברה הישראלית ובעיותיה, תוך שימוש בדמויות אנטי הרואיות ודיאלוגים עוקצניים. מלבד ספרי הפרוזה שלו הוא כתב כמה ספרים הומוריסטים: "תוגת אמך" (שירים לא חינוכיים לילדים), "אבא אמא מותו כבר" (שירים וסיפורים עם אופי מקברי על יחסי הורים זקנים עם ילדיהם המבוגרים) ו"כל ילדי הגן" (מעין ספר ילדים).

קטעים מכל נובלה

מתוך הנובלה "המיטה"

״את יכולה להתלבש,״ הורתה הרופאה בעודה מסירה את כפפות הגומי. ״את לא מאפשרת לי להתקרב אלייך. אין לך כאבים, אמרת. נכון? אז חזרי אלי בעוד עשרה ימים ואז נדע יותר. ותשתדלי לשמור על פרופורציות. את פקעת עצבים. השרירים הטבעתיים שלך מכווצים לגמרי. אילו באת אלי באופן סדיר, ולא רק אחרי שקורה לך משהו יוצא־דופן, הייתי רושמת לך גלולות מניעה בטוחות, בלי שום תופעות לוואי.״

״אני לא בהריון.״

״אז אולי זה הריון מדומה. דברים כאלה קורים. לא לעתים תכופות, אבל התופעה גם לא נדירה.״

״למה שיהיה לי הריון מדומה? הריון מדומה קורה לנשים שמנסות להרות ולא מצליחות, ומרוב ציפיות ותקוות הן מפתחות…״

״ברוב המקרים. אבל מוכרת גם התופעה ההפוכה של הריון מדומה הנובע מפחד מפני הריון לא רצוי. להריונות מדומים יש יותר מהסבר אחד.״

״אין לי שום סיבה לחשוש מהריון כיוון שלא קיימתי יחסי־מין מלאים כבר יותר מ… הרבה זמן.״

מתוך הנובלה "פרס ניחומים"

עבור רומן, טיול אינו בילוי, וחופשה אינה מנוחה או רגיעה או הזדמנות מרעננת לחוות התנסויות שונות. הוא שואב הנאה רק משיחות, ממלים מגובבות יפה, מרעיונות נועזים ומתוכניות חסרות שחר שיש בהן תנופה ייצרית. עבור שיחה מעניינת בעברית משובחת הוא מוכן לוותר על יהודה ושומרון בתוספת התבור והכפרים הערביים סביבו, ותמורת חילופי רעיונות פוריים עם אישה מושכת הוא יוותר ללא נקיפת מצפון על הר הבית, הר הזיתים והר הרצל ביחד. עבורו קיימות שתי הנאות אמיתיות; דיבורים ונשים. שיחה מלומדת עם אישה נחשקת היא פסגת המאוויים שלו, ולכן הוא לא מגיע לפסגה אלא רק שואף אליה. גבינות עתירות שומן, משקאות חריפים, ספרים, יצירות אמנות וכיוצא באלה עשויים לרגש אותו זמן־מה, אבל הם בהחלט במקום שני. שיחה רדודה עם אישה מחוטבת יפה בעיניו מהתפרצות הר געש בליל ירח, או מכוכב שביט המזדהר מעל הקוטב הצפוני אחת למאה ועשר שנים.

מתוך הנובלה: "שלישית"

רבים רבים ועוד ועוד. מזרחים וספרדים כאחד. וגם הבולגרים, שהם רגל פה רגל שם. מוות גרר מוות. מוות בישר מוות. כל התאבדות עודדה מתאבדים נוספים בכוח ללכת בדרך שהתוו קודמיהם ולהתאבד בפועל. בני־זוג במשבר שבע השנים הראשונות, זוגות מעורבים במבוי סתום, בניהם, בנותיהם, שכניהם, חבריהם לספסל הלימודים, חקיינים, מחפשי כותרות, אוהבים ושונאים, חלשי אופי, אובדי דרך וחסידים שוטים הלכו בעקבות ההולכים ופילסו דרך לבאים אחריהם. מאות היו לאלפים. אלפים היו לרבבות, ולא נראה אות וסימן שאי־פעם יהיה לזה סוף.

שלוש נובלות מאת אלי שרייבר (חתולי), הוצאת הספרים מסדה, שנת 2013, 215 עמודים