סיפורה העצוב של יה-יה מאת אמיר פולק / משא ומתן עם המוות

סיפורה העצוב של יה יה מאת אמיר פולק

הנובלה הגראפית "סיפורה העצוב של יה-יה", שכתב ואייר אמיר פולק הוא סיפור הרפתקאותיהם של ילדה, שלד וארנב. סיפור על מקריות ועל גורל ועל משהו שמאד משתבש בדרך. "פרפר טוואי המשי" הוא הספר הראשון בסדרה. יום אחד, בזמן שיה-יה מנסה לתפוס פרפר, מבלי משים מוליכות אותה רגליה אל מעבה היער. נרגשת, היא אינה מבחינה, נתקלת ומועדת על גולגולת המסתתרת בעשב הרך. כשהיא מתרוממת לבדוק את רגלה החבולה עומד לפניה ארנב גדול ממדים שנושא על גבו שלד. יחדיו יוצאים השלושה למסע הרפתקאות מלא מסתורין ואימה: היער שומר על סוד עתיק ואפל; מישהו שם הופך את כולם לצעצועים.

הספר מדבר על המתח שבין מקריות, גורל ומזל. על חופש בחירה, על חברות והתמודדות עם אובדן. אחד הרעיונות המרכזיים בספר הוא שהחיים הם גלגולים של מצבים בלי תחנת מוצא או תחנה סופית. בגלגולים עצמם מגולמת האנושיות, הרגעים השמחים והעצובים, רגעים של גדולה ושל אפסות. בעיקר שמה שאנחנו מזהים כאנושי הוא הדיאלוג בינך לעצמך, בינך לאחרים, בינך למוות. האנושיות היא הדיאלוג שנוצר בין שני אנשים.

אמיר פולק (צילום חגי מרום)

אמיר פולק (39), נשוי ואב ל- 2,  צייר ומורה לקומיקס המתגורר בשל עבודתו בגרמניה, תושב חיפה במקור, סיים את לימודי ה MFA –באוניברסיטת חיפה בהצטיינות יתרה. השתתף במספר תערוכות יחיד וקבוצתיות ביניהן: הביאנלה לרישום, פרויקט נדבך 14 בבית האמנים ירושלים, מוזיאון חיפה, שנקר, ברלין, (BUTTERBRUT) גלריית C&G ותוכנית שהות בגלריית Woofer Ten  הונג קונג. ממקימי הגלריה השיתופית חנינא. עבודותיו נמצאות במספר אוספים פרטיים.

אמיר פולק מספר: "בעבודתי, אני מושפע מרישום ריאליסטי וחיתוכי עץ של האמן הגרמני אלברכט דירר. אני מרבה לעבוד על-פי עקרונות האנימציה שעוצבו במערב בשנות ה-40 של המאה הקודמת באולפני דיסני וורנר ומושפע ממאנגה ומאנימה. העבודות שלי נמצאות במצב לימינלי, בתווך שבין שמחה ועצב, הומור ואימה. אני עובד מתוך העיקרון המקודש באנימציות וורנר ודיסני מסורתיות – הטאבו של פגיעה בשלמות הגוף  ומנגד הנכחתו של המוות והקצנה של ביטויי רגשות בקומיקס ואנימה יפנית. אני איפשהו באמצע, בין שני אלה, במזרח התיכון".

"מכיוון שהאמנות שלי עוסקת ב-cartoon art ואחד העקרונות החשובים בה היא השמירה על שלמות הגו וש"שום דבר רע לא באמת יכול לקרות". זה היה מרחב טוב בשבילי להסתתר בו. התחלתי לעלות פוסטים של הסיפור בפייסבוק והסיפור התגלגל. הדיאלוג עם המוות הגיע מתוך הרצון לייצר שליטה על משהו שלא היה לי יכולת לשלוט עליו".

על התחלת הכתיבה של הספר אמיר פולק מספר ש"הספר התחיל עם פוסטים בפייסבוק שהעליתי מדי שבוע בשנת 2012. שנתיים לאחר מכן הסיפור והסקיצות כבר היו מוכנות ובספטמבר 2015 גויס התקציב לספר במימון המונים".

מתוך סיפורה העצוב של יה-יה

"גיבורי העלילה הם ילדה, שלד, ארנב ומוות כמובן. שלד וארנב הם חבריה הטובים של יה-יה. ארנב הוא טיפוס אמפטי, אלטרואיסט ו"יש לו אזנים גדולות ושמיעה מעולה, ביום בהיר ואם הרוח נושבת לכיוון הנכון, הוא יכול לשמוע את אלוהים לוחש". שלד הוא קצת מרושע אבל כשלומדים להכיר אותו, הוא ממש נחמד. הוא גם אובססיבי לגבי החיים: "בסדר ילדה, תקשיבי. הארנב גמור, אני אומר לך."

"מוות רואה עצמו כאמן, אספן של פריטים יקרי ערך, הצעצועים שלו:  "הו, כן, צעצועים נפלאים שלי. כל כך נינוחים ומדויקים. שלמים ושלוים. תכירו את איילה, היא רק בת שבעה חודשים."

"יה-יה היא ילדה שאיבדה פרפר, להוטה להשיג את הפרפר, היא נכנסת למעבה היער ומועדת על גולגולת שהסתתרה בעשב הרך. היא דמות שחיה רק את הרגע. השם יה-יה נולד בזמן ששהיתי עם משפחתי בסין במסגרת עבודת מחקר של רעייתי. שאלתי את אחת הקולגות שלה איך אומרים ילדה קטנה בסינית והיא אמרה "יה-יה". מאד אהבתי את השם ומאוחר יותר בדקתי את הנושא לעומק והסתבר שיה-יה בסינית זה גם מלמול של תינוק וגם קריאתו של העורב. זה מאד התחבר לסיפור".   

[caption id="attachment_11799" align="aligncenter" width="1024"] מתוך סיפורה העצוב של יה-יה

מדוע בחרת בנובלה גרפית? "נובלה גראפית מאפשרת לי להביא לידי ביטוי את הזווית הוויזואלית. לצורות עצמן, לדמויות יש משמעות ומסר.  אני מגיע מעולם של ציור ואני חושב בתמונות ולכן היה חשוב לי לחבר בין הדיאלוגים שרצו לי בדמיון לבין התמונות שראיתי בדמיון. למעשה, לא הייתי יכול לתת למישהו אחר לצייר לי את הסיפור בגלל שהציורים לא רק מלווים את הסיפור, הציורים הם חלק בלתי נפרד מהסיפור, מהמסר.. לאסתטיקה יש ערך מוסף, מיסטי". בנוסף, הדיאלוגים בנויים כמחזה. הסיבה שבחרתי לבנות כך את הנובלה היא האהבה שלי לתיאטרון ולנושא של הוראות במה שמזקקות מצבים רגשיים מורכבים למשפטים פשוטים אופרטיביים". 

מאיפה אתה שואב את הכוחות ליצור? "הייתי מתעורר בלילות ושואל את עצמי מי יקרא ספר על מוות שרודף אחרי ילדה. אבל ידעתי שיש לי סיפור לספר ואם לא אכתוב אותו, הוא לא יתקיים. אני היחיד שיכול לספר את הסיפור שלי. עבדתי על הספר בכל מקום ובכל זמן. בהפסקות בעבודה, כשהייתי מחכה לאוטובוס או לרכבת. הייתה לי קופסה מפלסטיק עם עפרונות ועטים וניירות, קראתי לה "קופסת יה-יה". "

מה זה האיסור על פגיעה בשלמות הגוף שבאנימציה מסורתית? "אני עובד מתוך העיקרון המקודש באנימציות וורנר ודיסני מסורתיות "הטאבו של פגיעה בשלמות הגוף": הצייד אלמר לעולם לא יפגע פגיעה קטלנית בבאגס באני ולא משנה איזה תעלול מתכננים טום וג'רי האחד לשני, אלים ככל שיהיה, הם לעולם לא ימותו".

"מתוך הפקעת בקע פרפר יפיפה. היו לו כנפיים, אך הוא לא יכול היה לעוף. היו לו עיניים, אבל הוא לא ראה דבר. על אף שהיה שלם, משהו בו היה חסר". (עמוד 62)

"ציטוט מתוך חלומה של יה-יה, בו היא חולמת שהיא פרפר. פרפר טוואי המשי שלא יכול לעוף. בחרתי בפרפר טוואי המשי כי זה בעיני העש הכי יפה שקיים. הוא טראגי, הוא עושה את כל הגלגול והופך לפרפר יפיפה שבעצם לא ממש את הציפיה הרומנטית, להיות חופשי ולעוף".

מתוך סיפורה העצוב של יה-יה

למה הארנב נולד עם לב מחוץ לגוף? "הארנב בסיפור סובל ממום הנקרא "אקטופיה קורדיס". זהו מום מולד נדיר מאד ולרב קטלני, בו הלב ממוקם מחוץ לבית החזה ואינו מוגן על-ידי העור או הסטרנום. אולם, במקרים מסוימים ניתן לנתח והלב ממוקם מחדש בתוך הגוף כך שניתן לחיות חיים כמעט נורמאליים. על-פי התרבות היוונית העתיקה ישנו קשר הדוק בין סבלה של הנשמה ושוני פיזיולוגי (התורה הפיזיוגנמית). מהו גודל הסבל שעל הנפש לשאת לגרום לכך שהלב ידחה את הגוף".

"ארנב נולד כשהוא סובל ממום נדיר. לבו גדל מחוץ לבית החזה, כך שלמעשה היה חשוף ולא מוגן, לא על ידי עצם החזה (Sternum) ולא על ידי העור. רוב המקרים של אֶקְטוֹפִּיָּה קוֹרְדִיס הם קטלניים, אבל במקרה של ארנב הצליחו הרופאים להחזיר את הלב למקום, מה שאפשר לְארנב חיים כמעט "רגילים". (עמוד 140)

"לְארנב יש אוזניים ארוכות ושמיעה מעולה. ביום בהיר, ואם הרוח נושבת לכיוון הנכון, הוא יכול לשמוע את אלוהים לוחש". (עמוד 152)

"מצבו הארנב מתבסס על תפיסות פיזוגנמיות. המצב הפיזי של הארנב על הלב בחוץ, כשהוא סובל ממום נדיר (אקטופיה קורדיס) הוא ביטוי פיזי שמעיד על מצבו הנפשי, של רגישות יתר. האזניים הארוכות, בעזרתן הוא יכול לשמוע את אלוהים, אולי לשנות את הלכי הגורל".

אמיר פולק מספר כי הוא עובד כעת על החלק השני של הספר והוא יצא לאור בעוד כשנה. "החלק השני יפרוט את השתלשלות העניינים שהובילה לסוף הטראגי והבלתי נמנע".

סיפורה העצוב של יה-יה – פרפר טוואי המשי, כתב ואייר אמיר פולק, בהוצאת מרום תרבות ישראלית, שנת 2016, 221 עמודים.