זמר'ל – שירים שלא נשכח ביידיש ועברית / תמר ועמוס רודנר

"התחלנו לתרגם את שירי הזֶמֶר מיידיש, פשוט בגלל האהבה. השורשים שלנו מצויים שם. אותנו הם מרגשים. בילדותנו היתה היידיש שפת המשפחה. הגם שהורינו היטיבו לדבר עברית, הרי שבמשפחה המורחבת הם דיברו ביידיש לשון אִמם. כשנעשינו משפחה, סובבנו על הפטיפון הראשון את הביטלס לצד חוה אלברשטיין ביידיש, ואת בוב דילן לצד איציק מאנגר מולחן דובי זלצר", אומרים תמר ועמוס רודנר, מחברי הספר "זמר'ל – שירים שלא נשכח באידיש". "כשתרגמנו למסיבה משפחתית את 'שָׁקֵט הלילה' לכבוד חנה שפרן – הפרטיזנית המשפחתית – כבשה אותנו מלאכת התרגום. מתוך כבוד ליוצרים השתדלנו לתרגם בנאמנות שאפשרה לנו להעיז ולעַמֵד את התרגומים לצד המקורות. בדומה להורי הורינו, שהשאירו בבניין חדש לבנה לא מטויחת כזכר לחורבן – השארנו כִּתמֵי יידיש בתוך העברית. 

 

כשחשבנו שתרומתנו לשימור תרבות היידיש תהיה שילוב תרגומנו בסצינת שירת-הרבים, פנינו בדבר התקליטור המצורף לשירון ל'חבורת שֹׁהַם', בשל מעמדה המוביל בשימור שירי זֶמֶר נושנים, וגם מפני שמצאנו שבכל תקליטור מתקליטוריהם משולבים בתים מושרים ביידיש.
 

לארבעים שירֵי הזֶמֶר שתרגמנו הוספנו עשרה מתורגמים מוכרים ומזומרים. עשינו זאת כדי לכבד את קודמינו הגדולים וגם כדי שמי שירצה לשיר, למשל, את 'דונה דונה' ביידיש, יוכל להיעזר בשירוננו. מאוד נשמח אם ישירו את תרגומינו, אבל נשמח לא פחות אם ישירו את השירים במקורם היידי. אנחנו מוכנים אפילו להסתכן בכך שמישהו יגיד בסוף: ביידיש זה נשמע יותר טוב", אומרים תמר ועמוס רודנר.

 

בספר שישה שערים: "יום יום", "לחיים", "כמיהה", "ימים שחורים", פרטיזנים", "טווס הזהב". לצד השירים הקלידו תווים, מעל התרגום לעברית. לספר מצורף תקליטור "הי ציגעלעך", בביצוע "חבורת שהם".

מספר שירים ביידיש ועברית מתוך הספר:

 

מתוך שער רביעי – "ימים שחורים":

 

דעם שנײַדערס טעכטערל

 

טעקסט: חיים טויבער

מוזיק:    ואַלענטין קרוצ'ינין 

 

כ'קאָן אַ מעשׂהלע, ניט קיין פֿריילעכע

זי דערציילן וועל איך איצט פֿאַר אײַך;

פֿון אַ שטעטעלע, אין אוקראַיִנע

צווישן בערג דאָרט, בײַם דניעסטער  דעם טײַך.

 

אונטערן בערגעלע, אין אַ געסעלע,

האָט אַן אָרעמער שנײַדער געוווינט;

מיט אַ טעכטערל, די שיינע פּעסעלע,

מיט אַן אוצר האָט גאָט אים באַלוינט.

 

זי האָט אייגעלעך, ווי דער הימל בלוי,

אין די בעקעלעך צוויי גריבעלעך מיט חן;

ליפּן קאַרשעלעך, פֿריש ווי מאָרגנטוי,

בלאָנדע לעקעלעך ווי גאָלדענע קרוין. 

 

און דאָס שנײַדערל האָט זײַן טעכטערל

מער ווי אויגן אין קאָפּ אָפּגעהיט,

און אין געסעלע, איז זיך פּעסעלע

ווי אַ רויז אויסגעוואַקסן צעבליט.

 

די בחורימלעך פֿונעם געסעלע

גייט אויס פּשוט דאָס חיות נאָך איר,

ווען דאָס שנײַדערל, מיט זײַן טעכטערל,

גייען שבת פֿאַר נאַכט אויף שפּאַציר.

 

נאָר דאָס שטעטעלע, אין אוקראַיִנע,

האָט אַ פֿינצטערער וואָלקן פֿאַרהילט

שוואַרצער טויט האָט דאָרט, אין דעם שטעטעלע,

זיך מיט ייִדישע לעבנס צעשפּילט.

 

זײַנען פּויערים, פֿון די דערפֿעלעך,

פֿון דעם פֿעלד, פֿונעם אַקער אַוועק,

און אויפֿןֿ שטעטעלע זיך אַ לאָז געטאָן

מיט רציחה, מיט קאָסעס און העק.

 

אויך דאָס שנײַדערל, מיט זײַן טעכטערל,

האָבן זיי ניט געלאָזט דאָרט פֿאַרבײַ,

און מיט חוזק נאָך, אויפֿן טאַטנס בראָך

אים געצוווּנגען צו שטיין נאָך דערבײַ.

 

נאָר דער שוואַכינקער, קליינער שנײַדערל,

האָט באַקומען אַ כּוּח פֿון אַ בער;

ווילד געביסן זיך, אויסגעריסן זיך,

און געכאַפּט אַ גרויסע שנײַדערשע שער.

 

מערדער שמוציקע! ניין, איר קריגט זי ניט!

ס'טאָר ניט זײַן גאָטס מתּנה פֿאַרפֿלעקט!

און אין פּעסעלעס יונגן הערצעלע

האָט  ער די שער ביזן הענטל געשטעקט.

 

אין דעם שטעטעלע, אויפֿן מאַרק אַצינד,

אַ משוגענער דרייט זיך אַרום;

ווײַסע האָר ווי שניי, אויגן –  טענות צוויי

מאָנען ענטפֿער פֿון עמעצן שטום.

 

אַזוי ענדיקט זיך שוין דאָס מעשׂהלע;

זײַט מיר מוחל וואָס כ'זינג מיט אַ טרער!

איך קום פֿון שטעטעלע, אין אוקראַיִנע,

זינגען פֿריילעך איז מיר זייער שווער!

 

 

בת החייט

 

מלים : חיים טויבר

לחן    : ואלנטין קרוצ'ינין (מוכר כ"בין פרחי הגן")

          

הִנֵּה מַעֲשֶׂה שֶׁשִּׂמְחָה בּוֹ אֵין –

הַאֲזִינוּ, שׁוֹמְעֵי סִפּוּרִים

בְּאוּקְרַאינָה עֲיָרָה קְטַנָּה,

עַל הַדְּניֶיסטֶר שֶׁבֵּין הֶהָרִים

 

לְרַגְלֵי הָהָר, בְּסִמְטָה קְטַנָּה,

שָׁם  בְּעֹנִי חַיָּט הִתְגַּלְגֵּל

וְאִתּוֹ בִּתּוֹ, פֶּסְיָה הַנָּאוָה

הָאוֹצָר שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל

 

הָעֵינַיִם – כְּחוֹל שָׁמַיִם

הַשְּׂפָתַיִם כְּדֻבְדְּבָנִים

וְגֻמּוֹת שֶׁל חֵן בַּלְּחָיַיִם,

תַּלְתָּלֵי בְּלוֹנְד סָבִיב לַפָּנִים.

 

הַחַיָּט שָׁמַר, אֶת בִּתּוֹ נָטַר

עוֹד יוֹתֵר מֵאֶת בָּבַת עֵינוֹ  –

פֶּסְיָה הַנָּאוָה, בְּסִמְטָה קְטַנָּה – 

שׁוֹשַׁנָּה שֶׁפָּרְחָה בְּגַנּוֹ.

 

בַּסִּמְטָה גָּרִים כַּמָּה בַּחוּרִים

וְנַפְשָׁם אַחֲרֶיהָ יָצְתָּה

כְּשֶׁהַחַיָּט, וְאִתּוֹ הַבַּת

מְטַיְּלִים בְּשַׁבָּת בַּסִּמְטָה.

 

עַל עֲיָרָה קְטַנָּה בְּאוּקְרַאינָה

גָּח עָנָן מְאַיֵּם וְאָפֵל,

שְׁחוֹר הַמָּוֶת  בַּעֲיָרָה קְטַנָּה

בְּחַיֵּי הַיְּהוּדִים מְהַתֵּל

 

הִנֵּה אִכָּרִים, שֶׁמִּן הַכְּפָרִים

הִתְקַבְּצוּ, נֶאֶסְפוּ מִכָּל צַד.

בַּעֲיָרָה קְטַנָּה מָוֶת  הִשְׁתּוֹלֵל,  

רְצִיחוֹת – בְּכָל כְּלִי שֶׁבַּיָּד.

 

וְעַל הַחַיָּט, שֶׁבִּתּוֹ אִתּוֹ,

לֹא פָּסְחוּ הֵם, חַיּוֹת הָאָדָם,

תּוֹךְ מַכּוֹת וּצְחוֹק הֵם אִלְּצוּ אוֹתוֹ

שֶׁיִּרְאֶה אֶת בִּתּוֹ בְּיָדָם.

 

וְהָאִישׁ קָטָן, וְאֵינוֹ אֵיתָן,

כְּדֻבָּה שַׁכּוּלָה הִתְגַּבֵּר

בִּפְרָאוּת פִּתְאוֹם, הִשְׁתַּחְרֵר, חָטַף

אֶת מִסְפָּרָיו הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר. 

 

רוֹצֵחַ מְטֻנָּף! לֹא תִּקַּח אוֹתָהּ!

לֹא תַּכְתִּים מַתְנַת אֵל הַתְּמִימָה!

וּבפֶּסיָה'לֶה , בְּלִבָּהּ הָרָךְ,

מִסְפָּרָיו הוּא נָעַץ עַד תֻּמָּם.

 

בָּעֲיָרָה – בַּשּׁוּק וְגַם בַּכִּכָּר

מִסְתּוֹבֵב מְטֹרָף וצוֹעֵק.

כְּשֶׁלֶג שְׂעָרוֹ, שְׁתֵּי תְּלוּנוֹת  – עֵינָיו

הַפּוֹנוֹת אֶל נִמְעָן – שֶׁשּׁוֹתֵק…

 

הִנֵּה הִסְתַּיְּמָה הַמַּעֲשִׂיָּה

וְסִלְחוּ, אִם בַּשִּׁיר גַּם דְּמָעוֹת

אֲנִי מֵעִיר קְטַנָּה בְּאוּקְרַאינָה,

שֶׁקָּשֶׁה בָּהּ לִשְׂמוֹחַ. מְאֹד.

 

חיים טויבער – "בת החייט"

נולד במוהילוב פודולסק 1901. שחקן בתאטרון היידי ברוסיה וברומניה. ב-1925 היגר לקנדה ולאחר מכן – לניו יורק. כתב גם קומדיות ואופרטות אחדות.  נפטר בניו יורק ב-1972

 

מתוך שער שני "לחיים"

דרײַ טעכטערלעך

 

טעקסט און מוזיק: מרדכי געבירטיג

 

ווען מיט מזל, געזונט און לעבן

ס'עלטסטע טעכטערל מיר וועלן אויסגעבן

וועל איך טאַנצן מיר האָפּ, האָפּ!

אַראָפּ אַן עול פֿון קאָפּ!

וועל איך טאַנצן, אוי, וועל איך טאַנצן –

אַראָפּ אַן עול פֿון קאָפּ.

 

שפּילט, קלעזמאָרים! שפּילט מיט לעבן –

ס'ערשטע טעכטערל הײַנט אויסגעגעבן,

נאָך געבליבן אונדז מיידלעך צוויי,

ווי האַלט מען שוין בײַ זיי!

שפּילט קלעזמאָרים, נעמט די כּלי-זין!

זאָל די גאַנצע וועלט מיט אונדז זיך פֿרייען,

אוי, אונדזער שׂמחה ווייסט נאָר איין גאָט

און דער וואָס טעכטער האָט.

 

ווען כ'וועל זען שוין דאָס צווייטע מיידל

אָנגעטאָן אין ווײַסן חופּה-קליידל,

וועל איך טרינקען און פֿריילעך זײַן –

אַראָפּ פֿון האַרץ אַ שטיין.

וועל איך טרינקען, אוי, וועל איך טרינקען,

אַראָפּ פֿון האַרץ אַ שטיין.

 

שֿפּילט, קלעזמאָרים, הייבט אָן שנײַדן!

ס'צווייטע מיידל גיבן מיר אויס אין פֿריידן;

דאָס מעזיניקל נאָך האָבן מיר,

ווי האַלט מען שוין בײַ איר.

שפּילט, קלעזמאָרים, פֿאַר אונדז, מחותּנים,

זאָלן אַ לעב טאָן אויך אַ מאָל קבצנים,

אַ קינד אויסגעגעבן, אוי, גאָטעניו,

אַ מיידל נאָך דערצו.

 

ווען בײַם לעצטן כ'וועל שפּילן הערן,

וועל איך עפּעס טרויעריק שטיין און קלערן –

ס'לעצטע טעכטערל שוין אויך אַוועק,

וואָס נאָך איז דאָ דער צוועק?

ס'לעצטע טעכטערל, אוי, ס'לעצטע טעכטערל,

וואָס נאָך איז דאַָ דער צוועק?

 

שפּילט, קלעזמאָרים! באַזעצט די כּלה,

צוגענומען אונדז די קינדער אַלע,

שווער געווען אונדז די טעכטער דרײַ,

אוי, שווערער נאָך אָן זיי.

שפּילט, קלעזמאָרים, אַרויס אונדז טרערן,

ס'לעצטע בעטל וועט הײַנט ליידיק ווערן,

ס'גאַנצע שטיבל, איר קליידערשאַנק –

אוי-וויי ווי פּוסט און באַנג! …

 

שלוש בנותָלָך

 

מילים ולחן: מרדכי גבּירטיג

 

כְּשֶׁבְּרִיאוּת, מַזָּל, נָחַלְנוּ

לַחֻפָּה בְּכוֹרָה הוֹבַלְנוּ

אֲרַקֵּד לִי, הוֹפּ! אֲרַקֵּד –

עֹל מִן הָרֹאשׁ יוֹרֵד.

אֲרַקֵּד לִי, אוֹי אֲרַקֵּד –

עֹל מִן הָרֹאשׁ יוֹרֵד.

 

שְׁפִּילְט,* כְּלֵיזְמֹרִים, קֶצֶב לָנוּ,

לַחֻפָּה בְּכוֹרָה הוֹבַלְנוּ!

שְׁתֵּי בְּתוּלוֹת עוֹד עִמָּנוּ כָּאן,

אָנוּ כְּבָר בָּעִנְיָן.

שְׁפִּילְט כְּלֵיזְמֹרִים כֹּחַ לָנוּ,

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִשְׂמַח אִתָּנוּ!

אוֹי, שִׂמְחָתֵנוּ יָבִין רַק אֵל

… וּמִי שֶׁבָּנוֹת גִּדֵּל.

 

כְּשֶׁשְּׁנִיָּה, כֻּלָּהּ נִרְגֶּשֶׁת

צְחוֹר שִׂמְלַת כַּלָּה לוֹבֶשֶׁת,

אוֹי, אֶשְׁתֶּה וְלֹא אֶתְעַצֵּב –

אֶבֶן יָרְדָה מִלֵּב.

נוּ! אֶשְׁתֶּה, וְלֹא אֶתְעַצֵּב –

אֶבֶן יָרְדָה מִלֵּב.

 

שְׁפִּילְט כְּלֵיזְמֹרִים וְנַגֵּנוּ,

בַּת שְׁנִיָּה, סוֹף סוֹף, הִשֵּׂאנוּ

עוֹד עִמָּנוּ יֵשׁ בַּת זְקוּנִים

… אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים.

שְׁפִּילְט כְּלֵיזְמֹרִים לַמְּחוּתוֹנִים!

יִתְעַנְּגוּ לָהֶם גַּם הַקַּבְּצוֹנִים,

גּוֹטֶנְיוּ – עוֹד  יַלְדָּה לִמְסֹר,

… וְיֵשׁ גַּם שְׁלִישִׁית בַּתּוֹר.

 

עוֹד נִגּוּן  אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

עוֹמֵד לִי מְהַרְהֵר, דּוֹמֵעַ –

אַחֲרוֹנָה נֶעֱלֶמֶת גַּם

וְהַחַיִּים – רֵיקָם…

אַחֲרוֹנָה, אוֹי, הָאַחֲרוֹנָה, אוֹי –

וְהַחַיִּים – רֵיקָם…

 

כְּלֵיזְמֶרְ'ס, לַכַּלָּה נַגֵּנוּ                             

בְּלִי בָּנוֹת נוֹתַרְנוּ שְׁנֵינוּ…                        

עִם שְׁלָשְׁתָּן זֶה לא קַל, אַךְ כְּשֶׁ                              

אֵינָן –  זֶה יוֹתֵר קָשֶׁה …

תְּנוּ כְּלֵיזְמֹרִים גַּם דִּמְעֹנֶת –

כָּל מִטָּה כְּבָר בְּלִי יַלְדֹּנֶת,

וְהַבַּיִת שֶׁהִתְרוֹקֵן

עָצוּב – נֶעֱזַב הַקֵּן.

 

                              * נגנו

 

מתוך שער חמישי "פרטיזנים"

צום רויטאַרמייער

 

טעקסט: פּסח בינעצקי

מוזיק:     ש. גרינפֿעלד

 

אײַליע ליוליע ליו,

וויג אים, וויג אים צו…

עס איז אַ דײַטש בײַ נאַכט געקומען,

און זײַן טאַטן צוגענומען,

הענגט דער טאַטע אויף אַ בוים –

און ער וויגט אין ווינט זיך קוים…

 

עס איז דײַן מאַמע אויסגעגאַנגען

אונטער שיכּורע געזאַנגען

נאַקעט, הויל, אין פֿראָסט און שניי,

נאָר באַגלייט פֿון קינדס געשריי.

אײַליע ליוליע ליו,

וויג אים, וויג אים צו…

 

און זײַן שוועסטערל דאָס קליינע

האָט שוין אויפֿגעהערט צו וויינען

ליגט דאָס שוועסטערל בײַם וויג

מיט אַ שטאַר פֿאַרגלייזטן בליק.

 

הערט דאָס קינד נישט אויף צו וויינען.

גיב אַ שמייכל, זאָל עס מיינען

עס איז דער טאַטע צוריקגעקומען,

פֿונעם בוים אַראָפּגענומען…

אײַליע ליוליע ליו,

וויג אים, וויג אים צו…

 

וויל דאָס קינד נישט ווערן שטילער,

גיב אַ לאַך און זאָל עס פֿילן,

ווי ס'דערוואַכט די גוטע מאַמע,

פֿון דער טויטגרוב אויפֿגעשטאַנען.

 

עס וועט דאָס קינד דאָך וואַקסן, וואַקסן,

און אויף זײַנע פֿעסטע אַקסלען

וועלן פֿינקלען גאָלדענע שטערן,

ווען ער וועט אַ שלאַכטמאַן ווערן.

אײַליע ליוליע ליו,

וויג אים, וויג אים צו…

 

לצבא האדום

 

מילים: פסח בינצקי

לחן:     ש. גרינפילד

 

אַי-לִי-לוּלִי-לֵיל

עַרְסֵל אוֹתוֹ, עַרְסֵל… 

עִם לֵיל, דְּמוּת גֶּרְמָנִי הֵגִיחָה,

בְּחֹזֶק יָד נִלְקַח אָבִיךָ,

אָב תָּלוּי עַל עֵץ מֵצֵל,

הוּא בָּרוּחַ מִתְעַרְסֵל.

 

וְאֶת אִמְּךָ לָרְחוֹב הוֹצִיאוּ,

שִׁיר שֶׁל שִׁכּוֹרִים הִשְׁמִיעוּ,

בַּכְּפוֹר בַּשֶּׁלֶג, עֵירוֹמָה,

עִם בְּכִי יַלְדָּה שֶׁנִּתְיַתְּמָה.

אַי-לִי-לוּלִי-לֵיל

עַרְסֵל אוֹתוֹ, עַרְסֵל. 

 

אָחוֹת קְטַנָּה בְּקוֹל צוֹעֶקֶת.

חָנְקוּ אוֹתָהּ – הִיא כְּבָר שׁוֹתֶקֶת.

בַּעֲרִיסָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת

עֵינֶיהָ כְּפוֹר מְזֻגָּגוֹת.

 

בְּכִי הַיֶּלֶד מְשַׁוֵּעַ,

תֵּן חִיּוּךְ – וְיִשְׁתַּכְנֵעַ

שֶׁאָבִיו שָׁב וְהָיָה,

הוּרַד מֵעֵץ, עֵץ הַתְּלִיָּה.

אַי-לִי-לוּלִי-לֵיל

עַרְסֵל אוֹתוֹ, עַרְסֵל. 

 

קְרִיאַת הַיֶּלֶד לֹא שׁוֹקֶטֶת,

תֵּן חִיּוּךְ – וְהוּא יִרְאֶה אֶת

אִמּוֹ הָאֲהוּבָה, שֶׁקָּמָה

מִן הַמֵּתִים, אִתָּם נָמָה.

 

כְּשֶׁיִּגְדַּל, יִצְמַח, הַיֶּלֶד,

עַל כְּתֵפָיו – רָחֲבוּ כְּפֶלֶא –

יַבְרִיקוּ כּוֹכָבִים שֶׁל פָּז

כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹחֵם נוֹעָז.

אַי-לִי-לוּלִי-לֵיל

עַרְסֵל אוֹתוֹ, עַרְסֵל. 

 

 

זמר'ל – שירים שלא נשכח באידיש מאת תמר ועמוס רודנר, איורים: תמר רודנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד בתמיכת בית שלום עליכם וקרן איציק וגניה מאנגר ליד קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות תל אביב, שנת 2012, 144 עמודים.