מסתורין באיסברגטאון מאת על סטראנס / סטירה פוליטית-גרוטסקית

| 16/05/2012 | 0 Comments

בסטירה פוליטית-גרוטסקית זו, "מסתורין באיסברגטאון", המוגשת כטקסט טראגי-קומי, מתבונן המחבר על סטראנס בעין חודרת ובלתי מתפשרת בעולם פוליטי מעוות, ומציב כלפיו עמדה סרקסטית, ביקורתית ואירונית. אולם סגנון הכתיבה הקולח ועשיר התיאורים מתאפיין קודם כל באיכות מקורית, המצאות מפתיעות, והומור סוחט דמעות צחוק

בעיצומו של סקנדל פוליטי מתרחש אירוע מוזר, מסתורי ומעורר דאגה בחלונות הגבוהים של השלטון, ומכניס את כל מדינת איסברגלנד וממשלתה לתזזית, שאפילו זקניה של עיר הבירה איסברגטאון, לא זוכרים מאורע כה מסעיר כמותו. יצור מוזר המחליף דמויות ופרצופים מסתובב במסדרונות משרדי הממשלה, ומציב מראה מול תחלואיו של השלטון  ובעיקר מול שלוש הרעות החולות ביותר שלו: פוליטיקאים שהשחיתות נלווית אליהם כצל, דו פרצופיותה של התקשורת ומיצגיה העיתונאים, ותאוות הבצע חסרת הבושה של עורכי הדין ונכלוליהם.

גם הקורא עצמו מוצב מול מראה נשכנית זו, שעה שהוא עוקב אחר העלילה הסוחפת, שברקעה מתרחשת גם מזימת הפיכה שלטונית, המבקשת להפוך סדרי עולם לטובת הפוליטיקאים ועושי דברם.

העלילה שמתרחשת בעיר איסברגטאון, משמשת משל לכל המתרחש במקום בו פועלים ללא גבול ומעצור יצרי האדם התופסים להם שליטה, משניתן בידיהם  כוח להשחית ותוך כך לרחוץ את ידי עצמם. כדרך הסטירה ואופייה, גם הדמויות  בספר זה מייצגות  טיפוסים בעלי איפיון גרוטסקי מוקצן, כדי להאיר בזרקור את פניה של החברה המודרנית שמוצבת בראי הביקורת, ומעוררת גם את הקורא להתבונן ולבקר את עולמו שלו.

על סטראנס עלה לארץ מברית המועצות בסוף שנות ה-70, בוגר אוניברסיטת לנינגרד לרפואה. שירת כרופא צבאי בסיירת גולני במלחמת לבנון הראשונה. עובד כרופא עיניים בבית חולים בצפון הארץ. סיפוריו הקצרים פורסמו בארץ ובחו"ל, ורומן פרי עטו ילדי סדום ראה אור ברוסית בסנט פטרבורג.

 

 

מסתורין באיסברגטאון מאת על סטראנס – פרק ראשון

 

היה  זה אוגוסט שאפילו זקני איסברגטאון לא זכרו כמותו. החום הכבד היה בלתי נסבל ונדמה שלא רק האספלט, אלא גם בתי האבן עמדו בכל רגע להינמס כנרות בעת בעירתם.

אבל לא החום לבדו גרם לחרדה בעיר,  אלא גם סקופ טלוויזיוני שחשף חשדות למעשי שחיתות של שרים אחדים בממשלה, ובראש החשודים – מר בר-קוקה, שר בעל תיק חשוב מאוד. העיתונות הכתובה ובעיקר הצהובון 'מתחת לחצאית', ובעקבותיו עיתונים רציניים   כ'חדשות טריות', 'ערפילית הערב', ו'הכפר', יצאו בכותרות ענק על השוחד או החשד לכך, ושאלו  מדוע מהסס היועץ המשפטי  של הממשלה  לפתוח בחקירה משטרתית?!  

החשיפה  העלתה כי השרים נחשדים בקבלת סכומי כסף גדולים מחברה זרה לייצור גז ונפט.

 אילו היה בכוונתה של חברת הנפט הזרה להשתלט על השוק  איסברגלנדי האדיר,  אזי מטרות השרים היו בלתי מובנות לחלוטין. לשם מה הם צריכים כל כך הרבה כסף??? הם הרי אוחזים בשלטון ומבחינתם  זה העיקר! 

אולם, ייתכן שאנו טועים בהנחת השאלה, וכדי להבין את נפש הפוליטיקאים, אנו זקוקים לכלי חד יותר מן  ההבנה האנושית הממוצעת.  זה הזמן להדגיש פרט  פיקנטי נוסף, לפי השמועות השוחד היה כפול,  כספי ומיני כאחד. השרים ה"אלמוניים" דחו את  ההאשמות והזדרזו להאשים את האופוזיציה והתקשורת ברקימת קנוניה נגדם.

על כל פנים, זקני העיר, שהגיעו ברוך השם לגיל 100, שיהיו בריאים, לא יכלו להיזכר בקיץ דומה, בו התרגשו על העיר שתי מכות כאלה ועוד בבת אחת: מכה ראשונה מצד הטבע, ושנייה מצד הפוליטיקאים.

אבו בירה, מזקני הזקנים, שרק  לאחרונה חגג את יום הולדתו ה-119,  שיהיה בריא עד 120, התראיין לחדשות הטלוויזיה בעניין השוחד הכפול: "מה אני אגיד לך, תמיד נתנו כסף לווזירים, והם תמיד לקחו אותו, או שנתנו להם בחורות יעני משהו משהו, והם היו מבסוטים, אבל גם זה וגם אודרוב ביחד, זה לא היה אף פעם, וואללה, בחית אללה!"

באחד מאותם ימי אוגוסט מעולפי חום,  הבחינה אשת השר בר-קוקה, בעל התיק  החשוב, כי מצבו הבריאותי הולך ומדרדר. מה שהפריע לה במיוחד היה שפניו המטופחים דרך קבע השתנו:  אפו הישר והאצילי בסגנון יווני קלאסי הפך למעין קציצה, שפתיו הדקות והקפריזיות כוערו בבצקות בגוון אפרפר, עפעפיו התנפחו והשאירו רק חריצים זעירים. אולם, מה שבלט בעיקר, הייתה כרס ענקית שצמחה פתאום מהסנטר ותפסה את כל המרחב (סליחה על הביטוי) כמעט עד הברכיים, ומשכה את כבוד השר כלפי מטה באופן ממש מסוכן.

אשת השר בר-קוקה הייתה בטוחה שבעלה  מעולם לא סבל מאנורקסיה, להפך, הוא דווקא אהב לאכול, ביטנו הייתה תמיד על גבול 'סימפטום המראה' (להשכלה כללית נזכיר, כי מי שסובל מסימפטום המראה יכול לצפות באיבר מינו רק באמצעות מראה), ואילו עכשיו!.. קשה להבין כיצד יכול היה כבוד השר לנוע או אפילו לנשום! רק הודות לכושר מנהיגותו הצליח כנראה לתפקד.   

בבוקר מעיק זה התחדדה דאגתה של אשת השר תמירת הקומה, שרק שיניה הקדמיות הבולטות והצהובות מניקוטין הפרו את ההרמוניה בפניה היפים, אבל בשל כך הקפידה ללבוש שמלה צהובה שהתאימה לגוון השיניים. היא עמדה על כך שבעלה ייבדק באופן מיידי על ידי רופא, אבל הוא סירב בתוקף.

 "יקירתי…" הגיב  בעצבנות ושוב ניסה לכרוך את העניבה, "אני צריך להגיע לישיבת הקבינט, שם נדון בסקנדל האידיוטי הזה, שילך לעזאזל יחד עם העיתונאים האלה. אחרי הצהריים אני חייב להשתתף בפתיחת מועדון הדור הצעיר של המפלגה, אחר כך…",  כאן עצר השר בר-קוקה את נשימתו, עיניו הוארו ומבטו הפליג ליעד כלשהו בחלל… 'באחר כך' הזה טמונה הייתה התשובה למחלתו, לעתידו ואולי גם לעתיד איסברגטאון כולה…

כעבור רגע התעשת השר, "רוזה,  תעשי לי טובה ותעזבי אותי במנוחה, אין לי  זמן לרופאים!" הטביע נשיקה יבשה על מצח אשתו ונסע לישיבה.

כמובן שהשר בר-קוקה היה עמוס משימות, וכי איזה שר באיזו מדינה  חסר משימות?! מבלי להתחשב בשיקול דעתו, החליטה אשת השר לעשות צעד אמיץ, להתקשר בחשאי לראש הממשלה ולבקש ממנו שישכנע את חברו להיבדק בהקדם על ידי רופא.

ראש הממשלה מר אדוארד שמרס, צנום וגבוה יחסית, הצטיין בראיית הנולד, בדרך כלל מבטו היה נתון בנקודה  רחוקה ונעלמת ובעיניו חסרות הצבע ריצדו ניצוצות של תקווה ותהייה.

כאשר נכנס השר בר-קוקה ללשכה כבר ישב ראש הממשלה על כיסאו, והשר הבחין כי השערות הבודדות שעוד נותרו על ראשו, נעו בתיאום עם גבותיו העבותות. 'מצב הרוח של הבוס איום…' רשם השר לפניו.

"תסלח לי שאני שואל אותך קולגה יקר, אבל איך אתה מרגיש? שמתי לב שבימים האחרונים השתנית מאוד," תיקן ראש הממשלה את הקשר בעניבתו האדומה.

"לעזאזל,  באמת התעייפתי קצת, אתה יודע, זה בגלל כל השערוריות האלה… לכל השדים והרוחות." ניסה השר להסתיר את כרסו בשולי המקטורן, שבאופן בולט כבר נעשה קטן על פי מידותיו.

"אם לא היית אצל הרופא, אני תובע ממך לגשת עוד היום לקליניקה של פרופסור ריבופלבין ולעבור בדיקה מקיפה! אני לא מקבל שום דחיות!  תגיד את האמת ויקטור, אתה לא מרגיש שום כאבים?"

"בכלל לא. מעניין שגם אשתי שאלה אותי ואני לא מבין על מה היא בכלל מדברת."

"אתה רואה, לא רק אני מין כזה  דאגן, בקיצור, בתום הישיבה אתה נוסע מיד לפרופסור!"

לאחר שתי האבחנות שנחתו עליו באותו בוקר, השר אכן החל להרגיש ברע. הבחילה שאחזה בו חברה לצרבת והוא התקשה בנשימה.  לפני ישיבת הממשלה נכנס לשירותים ומן המראה נשקפה אליו דמותו של קשיש מיוגע.  מה שהגעיל אותו יותר מכל, הייתה הכרס הענקית שדמתה לכרסה של אישה בחודש הריונה העשירי. המראה הבהיל אותו, אולם מיד התעשת, הזליף על  פניו מים קרים, וצעד לעבר חדר הישיבות בעודו תומך את כרסו בידיו, ומדי צעדים אחדים נופח מאחור בקולניות מרשימה.

בשעה שלוש לערך, הסתיימה ישיבת הקבינט מבלי שנתקבלה כל החלטה בדבר הפרשה, אז הגיע הרגע שאליו ייחל השר בר-קוקה עוד מהבוקר.

הוא חמק מעיני המשתתפים, וכעבור שעה קלה הגיע לפתחו של בניין מספר 13 ברחוב  אחוות הסועדים, צעד פנימה  ותוך רגע נוסף כבר התיישב בכבדות מאחורי שולחן מתקפל בחדר קטן וטחוב, שהיו בו מלבדו עוד  שבעה אנשים.

"רבותיי," פתח השר בקול עמוק וסמכותי, "כל עוד היועץ המשפטי מהסס להמליץ על חקירה משטרתית, והוא יהסס עוד הרבה זמן, חבריי, וכל עוד שר המשטרה, שמעון ישימון, ישן על עלי הדפנה, אנחנו חייבים לסיים את המהפכה שלנו במהירות הבזק. כעת עלינו להמשיך את הכנת המבצע 'טנגו עם השדים'. שימו לב! אני מזכיר לכם שאף מילה אינה יוצאת מקירות החדר הזה!''  הוא סקר את הנוכחים במבט חמור, "אין לי ספק, רבותיי, שבקרוב מאוד יתגשם חלום חיי ואנו נזכה לראות במו עינינו  את עיר-מדינת הפוליטיקאים 'פוליטופוליס'! לא עוד איסברגטאון אלא 'פוליטופוליס'!!! וכפי שאתם מבינים, המהפכה תפתור לנו לא מעט בעיות פוליטיות פנימיות ובינלאומיות. סוף סוף  אנו הפוליטיקאים נהיה  ממש חופשיים! ממש בטוחים במדינה הזו! ברור לכם בהחלט שנשלוט במקורות ההון, ומעתה בעלי הממון הם שיישרתו אותנו ולא אנחנו אותם. המטרה החשובה מכל היא יצירת גזע טהור של פוליטיקאים!! אבל בעניין זה אני מעדיף ברשותכם לא להרחיב כעת. אנחנו נייסד ארגון פוליטיקאים בינלאומי שישלוט מכאן על כל העולם. פוליטיקאי כל העולם יתאחדו!!!" זעק השר בר-קוקה, הניף אגרוף באוויר וקולו העמוק השתנה לפתע לקול גבוה ונשי (כנראה שבטנו הענקית משכה ומתחה לו את מיתרי הקול) "לבסוף נחוקק חוק שיבטיח העברה בירושה של זכויות השלטון לצאצאינו. סיסמתנו היא 'פוליטופוליס! פוליטופוליס! פוליטופוליס!" סיים השר את נאומו בעמידה, והשבעה זינקו  בהתלהבות מכסאותיהם, התחבקו וזעקו בהיסטריה "פוליטופוליס!!!!"

"רבותיי, רבותיי!!! אני… ועמיתי שר הבריאות מסטולנברג, נשמש דוגמא אישית ליצירת  הגזע החדש שלנו, פוליטיקאים! יקרים שלי, אנחנו מזמינים את כולכם לחתונת ילדינו!" הכריז  בהתלהבות מר בוצ'ר, שהיה  רק  במקרה שר האוצר.

"הללויה!" צעקו במקהלה שאר השותפים, שגם הם היו כפי שיובן, רק במקרה  שרים בממשלה המכהנת.  

"בעיר-מדינה זו יהיו מסעדות וקאנטרי קלב מיוחדים רק לפוליטיקאים," העיר שר השיפוץ מר מחמודאלוביץ'  בסיפוק.

"מדינה סבה אף אחד לא יעז להסמיץ אותנו בכלי התקסורת! מדינה ללא עיתונאים מזיקים!"  התפרץ שר התחבורה מר ברקסיס בקולו השרקני עם נימת תקווה.

"מדינה ללא חקירות משטרה  ובתי משפט לפוליטיקאים!" דרש שר הפנים מר בריא.

"מדינה שרגלו של מבקר המדינה לא תדרוך בה! ואני הוא שאמנה את נגיד הבנק המרכזי!" נעמד שר האוצר מר בוצ'ר על רגליו הקצרות.

"בקיצור 'פוליטופוליס'!" נשמע קולו הציצני של מנהיג המהפכה השר בר-קוקה, "זכרו כי מועד פרוץ המבצע 'טנגו עם שדים' הוא אמצע החודש! רבותיי, יש לי עוד מידע סודי. גדוד טנקים עומד מוכן ומזומן לשירותינו בפיקודו של חברי האישי,  סא"ל טואלט. נוסף לכך, כוחות הימ"מ  "ביצים קשות" יעברו תוך שבוע  לפעול תחת פיקודי, וגם "תולעים" שהן יחידות סודיות של שרות הביטחון, ואלה יעזרו לנו להשלים את המהפכה. את שאר הפרטים הצבאים אינכם חייבים לדעת. וכעת, תסלחו לי  רבותיי, אני חייב לנסוע,  יש לי תור לרופא, ובמקומי יכניס אתכם בסוד העניינים ידידי ראש שרותי הבטחון מר ז'. פוליטופוליס!"

"יחי פוליטופוליס!" ענו במקהלה כל הנוכחים בעיניים נוצצות, שוב קמו ממקומם, טפחו על חזם והתיישבו.

אותו רגע עטו השמיים שמיכת עננים צפופה ושלא כרגיל בשעה זו הירח זרח  ביניהם באור מסתורי, כאילו קיבלה האנושות ביום הזה  מתת אלוה.

                                                                        ***    

בשעה חמש אחר הצהריים, כבר ישב השר בר-קוקה, בעל התיק החשוב, בקבינט המעוצב בפאר של פרופסור ריבופלבין, שסקר אותו בעיון רב מעל למסגרת הזהב הדקה של משקפיו.

גם השר בר-קוקה התבונן בריבופלבין, הפרופסור עב הבשר, נמוך הקומה והקירח והבחין באצבעות הקצרות והעבות שצמחו מכפות ידיו. הספק הרגעי שכרסם בלבו נעלם כמעט כליל כשהתבונן על קירות החדר: מספר התארים האקדמיים והקליניים, שהיו תלויים בתוך מסגרות כהוכחה בלתי ניתנת לפקפוק, העידו כי ריבופלבין הוא פנימאי ומנתח בו זמנית, בעל תארי כבוד ממספר אוניברסיטאות ברחבי תבל, וחתן פרסים בינלאומיים אחדים! ובכל זאת ניכר בו שעדיין הוא שואף להגיע לפסגה גבוהה עוד יותר.

"הבנתי מדבריך  כאילו אתה לא שותה יותר מדי אלכוהול?! תיקח בחשבון אדון בר-קוקה שהשיחה בינינו היא דיסקרטית לחלוטין,  אבל אתה מבין שהאינטרס שלך הוא לומר לי את האמת ואת כל האמת."

מצב רוחו של השר בר-קוקה היה מדוכדך והתחשק לו לברוח  מן המציאות המייסרת לפחות עד  ילדותו.

"כן, לפעמים … קורה לעזאזל …" התוודה בקדרות.

"כמה, כמה בכל יום – כוסית, כוס, בקבוק?"

"כוסית או שתיים…"  הודה השר בחצי פה והרהר בלבו, 'חכה, חכה פרופסור קרצייה שכמותך, בפוליטופוליס שלי לא תעז לשאול שאלות כאלה.'

"במה כן חלית? איך היציאות שלך? מהם הצרכים המיניים שלך?" ירה ריבופלבין, ובמשך כמחצית השעה התפתל השר על כיסאו באי נוחות כשמסר לפרופסור פרטים, שעד עתה נוהג היה להצניעם או לא  לדבר בהם כלל.

לבסוף התרומם הפרופסור מכיסאו בקלילות למרות כובד משקלו, וביקש מהשר להתפשט. משהבחין מיד בכרס הענקית, צקצק בלשונו ועל פניו נמסך חיוך אירוני.

משהבחין השר בחיוך שוב תקפה אותו בחילה. הפרופסור האזין בסטטוסקופ לפעימות ליבו, מישש באצבעותיו, הציץ לתוך לועו, אפו, אוזניו, עיניו, ביטנו ואפילו בדק את פי הטבעת של השר. אחר כך השכיבו על מיטת הבדיקות וסובב את הפציינט כבהמה הניצלת על שיפוד. 

"איזו התעללות!' חרק שיניים השר, בעל התיק החשוב 'חכה, חכה יומך עוד יגיע ואז אני אבדוק אותך, סדיסט שכמוך…'

כשהפרופסור התעייף, הוא הציע לפציינט להתלבש, גלגל את גופו העגלגל לעבר הכורסא והתיישב.

"אז ככה, אדון בר-קוקה היקר, המקרה שלך… ממש לא ברור…" הוא חיפש אחר המילים הנכונות כדי להקל על גזר הדין של האבחנה: "תראה, אדוני, עדיין לא הגעתי לאבחנה חד משמעית, אולם ייתכן שאתה סובל מדלקת מעיים וניוון הכבד…" הפרופסור החל להפגיז את השר האומלל בטרמינולוגיות רפואיות שהשר בר-קוקה לא רק שלא הבינן, אלא אף לא תיאר לעצמו, ששפה כזו אכן קיימת עלי אדמות. בעודו מאזין לצירופי המילים ישב  בכיסאו כאילו נתקע בתוך מחפורת, נתון תחת הפגזה אווירית ואש צולבת, והזיעה שניגרה ממצחו הפכה לכתם שהלך והתפשט על חולצתו הלבנה וגלש במורד כרסו.

הפרופסור שרבט דבר מה על גבי פיסת נייר וקרא במכשיר האינטרקום לקולגה צעיר. אולם לאחר היסוס קל ביטל את הקריאה וניכר היה על פניו, שהוא מנופח מגאווה ומתפקע מחשיבות עצמית. עצם המחשבה שבעוד דקות אחדות יעבור במסדרונות הקליניקה בלוויית שר בעל תיק כה חשוב הסבה לו עונג  ובמיוחד כבוד.

ואכן כשיצאו השניים מן החדר, ניבטו אליהם מכל עבר זוגות עיניים סקרניות. הפרופסור הקירח והעגלגל, התגלגל לפנים ואחריו התנהל בכבדות עגמומית, השר המפורסם בר-קוקה, גבוה, רוזה וכרס ענקית נתונה לו בין שיניו.

"שהשד ייקח את כולכם! ושאותך ייקח הראשון' הרהר השר החשוב במיוחד והישיר מבט לעבר עורפו של ריבופלבין, תוך שהוא מקלל את הרגע בו הסכים להפקיר את גופו היקר למסכת עינויים כזו.

בתום סדרת הצילומים והדקירות לדגימות הדם שוחרר השר, תודה לאל, והרגיש הרבה יותר טוב.

נכונו לו אמנם  כמה רגעים שלווים, אולם על צוות הרופאים שהתאסף בלשכתו של ריבופלבין עברו אותה עת רגעים קשים מאוד בדיון על האבחנה בדבר מצבו של הפציינט החשוב.  הפרופסור תופף באצבעותיו העבות על השולחן ובמצח מכווץ מדאגה הציג בפני הקולגות את הממצאים. הוויכוח התחמם, והאבחנות, האחת חמורה מרעותה, התעופפו בחדר ככדורי פינג פונג. לבסוף התרומם פרופסור ריבופלבין מכיסאו, בזריזות בלתי רגילה הניף את ידיו לצדדים, בקול עמוק היסה את הנוכחים וקבע בפסקנות,

"קולגות יקרים, היום נתקלנו לראשונה במקרה רפואי מיוחד במינו. ייתכן שהמחלה הייחודית אפילו תישא את שמי, או את שמה של האוניברסיטה שלנו.  ייתכן גם שהשר המכובד לא יעמוד בניתוח וה- 'exitus letalis' כוונתי לומר שהמוות  יקרה עוד על שולחן הניתוחים. כמו כן, השר לא יעמוד כנראה לאורך זמן בטיפול תרופתי-שמרני. כתוצאה מהניתוח נוכל לקבל דגימת גידול,  אבל ייתכן שבכל זאת חיי החולה יינצלו.

בתור פנימאי אני ממליץ על המשך הבירור, אבל בתור כירורג אני בעד התערבות כירורגית דחופה, כי התהליך ההרסני הולך וגובר. אני בעד ניתוח ! יש אפוא צורך, רבותיי, לקיים הצבעה."

הדעות היו חלוקות והרעש הציף את הלשכה כגלי אוקיאנוס המתנפצים בגאות אל חוף סלעי.

מרבית המלומדים תמכו בדעתו של ריבופלבין, אולי מפני שביקשו לזכות באהדתו, ובו זמנית היו גם סקרנים לדעת מה לכל הרוחות מתרחש בבטנו של השר בר-קוקה, בעל התיק החשוב. אחרים התנגדו לניתוח, אבל  נשארו במיעוט, לפיכך הוחלט לזמן את החולה לניתוח דחוף.

באותו זמן, השד יודע איך, פשטה שמועה עמומה בכל משרדי הממשלה ולשכותיה, והגיעה עד עיתוני הערב והטלוויזיה הממלכתית. כולם עסקו במצב בריאותו הבעייתי של השר בעל התיק החשוב. השמועה הייתה כה דרמטית עד שהשפיעה אפילו על הבורסה, ולמחרת פרסומה צנחו כל שערי המניות הכבדות.

אותו אוגוסט הילך אימים על המדינה הקטנה הצמודה לים.

 

 

מסתורין באיסברגטאון מאת על סטראנס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 191 עמודים

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , ,

Category: פרוזה מקור

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.