ביקור בית עם המשוררת טלי כהן-שבתאי: תִּגָּר PROTEST / פואטיקה מאתגרת, קורא תיגר

המשוררת טלי כהן-שבתאי גילתה את הכתיבה בשנות הילדות. נאמר על ספרה הראשון "שירה שאינה מתמסרת בקלות וכפופה לכללי משחק משל עצמה". כזאת היא בכתיבתה, באורך חייה באישיותה, ובאידיאולוגיה שלה. טלי גרה שנים בחו"ל במספר מדינות שונות, הרבה מיצירותיה נשאבו משם. ספר שיריה השני "תִּגָּר" – "PROTEST" מציע פואטיקה מאתגרת, קורא תיגר. כהן-שבתאי מעמידה חלקי משפטים במערכות יחסים מתנגשות, מסחררות, ומעמידה במבחן ראשית כל אֶת עצמה. בניסיון  "לִהְיוֹת חֵלֶק/ מֵחֵלֶק שֶׁ/לֹּא// הֲרָמַת גַּבָּה/ בְּהֶחְלֵט/ מְאַשֶּׁרֶת/ אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּחַרְתְּ".

וחרף הרמת הגבה, וההיות חלק מתוך הוויה בלתי אפשרית, מורכבת, מסוכסכת היא כותבת עוד בכאב, אבל ללא פחד  "אֲבָל אֲנִי פֹּה!/ יְהוּדוֹנֶת/ אֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ חָתוּל קְטוּעַ רֶגֶל/ עִם לֵב עָיֵף/ עַל גֶּזַע כָּרוּת מִבַּיִת/ הִיא מְדַמֶּמֶת."

השירים מביעים גלות ממשית ונפשית, והם גם כורח. המילים הכרחיות כל הזמן, המילים הן המעשה: "בַּגָּלוּת בָּהּ זִמַּנְתְּ אוֹתָם/ לִקְרֹא לָךְ בְּפוֹאֵמָה/ עִם לֶקְסִיקוֹן/ בַּיָּד/ וְסִילוּאֵט שֶׁל,/ זוֹ, שֶׁהִגְלְתָה בָּהֶם/ מַעֲשִׂים".

הסימבוליזם בעל תפקיד ניכר בספר, ולו בשל חלוקת השירה לשתי שפות שונות, המשקפות את האלמנט הגלותי בהוויה. כהן אינה נושאת בפירושים מקובלים ורווחים ובפה מלא מאפשרת לקורא לחדור אל מוסכמות שנויות במחלוקת, בסבר לשוני יוצא דופן. המסקנה העולה מהקריאה בשירים המגרים את האינטלקט, ומאתגרים את התפיסה המקובלת שלנו על מהי שירה, המכים לעתים בתדהמה, היא באמירה של הכותבת לעצמה: "אַתְּ חוֹרֶגֶת/ מִגּוּף רִאשׁוֹן רַבִּים", ולנו, הקוראים: "שְׂפָתִי אֵינָהּ/ שְׂפַתְכֶם. צַר לִי עַל כָּל מֶחֱוָה". אך כלל לא צר על המחווה, משום שהקריאה בספר תגר היא לא פחות ממסעירה.

בכתיבתה היא מעלה נושאים בעלי משקל, שחלקם בגדר טאבו או חלקם זניחים בחברה ובמציאות, אך כולם מתוארים על ידי זווית עולמה האישי בחן רב בתעוזה באופן ביקורתי וחד, לוחמני דעתני ונשי על ידי  הסגנון האישי המובהק המאפיין את יצירותיה

קונספט הספר משתרע על פני ארבע שנים ומחולק לשירה בעברית ולשירה באנגלית. שירי העברית מאפיינים את הגולה ומאידך השירה באנגלית מייצגת את חירותה, שוב על ידי מוטיבי הפרדוכס, האירוניה והסתירות מאפשרת לנו המשוררת לראות אמיתות שונות באופן מהורהר וזר ועם זאת בהגיון רב מתוך השימוש בראייתה הלא שגרתית והאמיצה בדבר אי הזדהותה עם הוויה מוכרת, והבאת סיטואציות וחוויות מעולמה הדנים ברבדים שונים ועמוקים של האישה.

בכנס המשוררים בכנסת 2012 הספיקה טלי להביע את תמיכתה במשוררים מחתרתיים ואת התנגדותה להיררכית המעמדות דשונת הפופליזם בעולם השירה. את דבריה פתחה "אתחיל במשפט ידוע "אין נביא בעירו" וזוהי תחושתי כיוצרת ומשוררת במדינת ישראל".

כעת היא מגשימה את המוטו שכתוב בתחילת ספרה "תיגר-Protest".

 

שם: טלי כהן-שבתאי Tali Cohen-Shabtai

גיל: 31

מגורים: ירושלים

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר  Protest – תִּגָּר, בהוצאת ספרי עיתון 77, 2012.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "מן ה"חומרים" בחיים המכילים דיסהרמוניה, ארוס, דופי, אי צדק, מגדריות, יהדות, קונטרסטים, מפגש עם השונה ממני כולל תרבויות אחרות. ממדינות זרות. הוויה שנויה במחלוקת \ מצב מה השנוי במחלוקת. יחסים בין-אישיים,  עימות עם אתגר הן מעשי והן מילולי גם בקונספט החיובי שבו מקומות נידחים. ממקורבי וקריאה מספרים שמגרים את ההשראה אשר לעיתים חבויה כלוט בערפל.  הערה: בשיר "אילולא פרעתי השראות" אני עורכת דיאלוג עם קשיי ההשראות".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "מגיל 11".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים נכתבו לאורכן של ארבע שנים, זמן השהות בישראל. בספר: פואמת הסיום בחלקה של העברית ובחלקה של האנגלית מסכמת את טווח זמן זה (זאת הפואמה היחידה שמתורגמת גם לאנגלית) וקרויה :

 

"אַרְבַּע שָׁנִים בַּ-אָרֶץ: כְּתִיבַת הַסֵּפֶר:"

 "Four years – in The Country: Writing the book:

בה אני מתייחסת להליך של זמן הכתיבה, ובסופה לקתארזיס המסתמן בקצן של ארבע שנים אלו".

אילו ספרים קראת לאחרונה?  "עיון, מאמרים. אני קוראת בימים אלו  ספר על  חייה של הציירת ההודית אמריטה שר-גיל "החיים"." 

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך?  "אין יותר מכולם, אציין את אלו שבעיקר היוו לי השראה בזמן כתיבת הספר. Book of Longing   של לאונרד כהן – השנינות והסרקזם, אן סקסטון, סינדו גבריאל קולט-אינה משוררת, אך כתיבתה היא יצירת מופת, בנוסף לאישיותה ולחייה שהרבתי לקרוא ולחקור".

איזה ספרים קראת בילדותך? "מגיל 10 הייתי מעיינת בלילות במילון "אבן שושן" ומנתחת את גלגולי המילים. בנוסף סדרה של ספרי אומנות של הצייר סנדרו בוטיצ'לי – שהיה חלק בלתי נפרד מילדותי. מוזר לחשוב שאלו ספרי ילדותי. מגילאי הנעורים הקריאה הופנתה ליעדים אחרים".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "לא אקח ספרים. אקח עטים דפים, ושיר אחד מודפס (של משורר מבוגר) שמגיל 13 עד כה השיר שלו הוא כמו תנ"ך עבורי, שיר בעל שבע שורות שלא מאבד משמעות מהפעם הראשונה שהתוודעתי לו עד כה.

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני. ספרי הראשון "בסבך השחור נמהל ארגמן" ראה אור בשובי מאוסלו".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "תיגר-Protest , כשמו כן הוא.את הפואמות בספר החלתי לכתוב משובי מארה"ב.שם הספר צמח מפואמה בספר הקרויה "תיגר" בת שלושה חלקים שאיגדתי בה הרבה מן ההתחוללויות בהוויה שאינן לרוחי. הרבה מיצירותיי בספר נשאבו מהשהות בחו"ל. בספר "תיגר-"Protest אני מביעה מן המחאה האישית על סוגיות שונות, רובן אישיות  ללא צורך בהתייפייפות וצנזורה ספרותית. כל שיר בספר צמח מרגע מכונן של פולמוס כמיהה ורצון מה לשינוי.גם סוג של 'סגירת חשבון'. ספרי "תיגר" כתוב תחת מציאות בה אנכי חצויה בשייכותי עם ערגה רבה לאופק הזר-תרתי משמע:

"You are willing to come

To Jerusalem

Where I kill myself

Every single day-"

 

מתוך השיר Kohenet:

 

"הִיא אָמְנָם הִצְלִיחָה לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם שֶׁלָּהּ הַיּוֹצֶרֶת/

גַּם אֲנִי הִצְלַחְתִּי/

לִבְעֹט בָּהּ רְבָבוֹת בְּאַרְבַּע

שָׁנִים./ אָנֹכִי."

Although she did manage to make her dream come true the creator/

I too managed/

To kick her in the ten-thousands in four

Years./me."

(מתוך "ארבע שנים בארץ"=זמן שהותי בארץ=זמן כתיבת הספר)

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  "ישנה רוויה לאחר הוצאת הספר. עם זאת מתכווננת לספר שירה הבא ומסה ביוגרפית היא בהחלט יעד נוסף".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "תהיה זו יומרנות לשמה לקבוע מיהו משורר "מתחיל". מאחר שמשורר זוהי דרך חשיבה, אופן התנהלות ודרך חיים מעבר לעיסוקו\ה בכתיבה. אני מכירה לא מעט משוררים\ת שכותבים שנים ולא פרסמו דבר. המונח הזה אינו קיים בלקסיקון שלי. מה שכן אם הכוונה למשורר שמתחיל לפרסם מיצירותיו תחת עיני התודעה הציבורית – אייעץ לו\ה להמשיך להיות נאמן\ה לכתיבתו\ה-משמע 'עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך'-סיריל קונולי. כמו כן לפקוד את הדברים שמגרים בך השראות לכתיבה. הערה: בשיר "שפתי אינה שפתכם" אני נוגעת במעמדה של משוררת בעולם הספרות בארץ".

משפט סיכום: "ממשיכה."

 

טלי כהן-שבתאי ספרים

בסבך השחור נמהל ארגמן, שירים, הוצאת גוונים, 2007

תגר – PROTEST, הוצאת ספרי עיתון 77, 2012

 

מספר שירים מתוך Protest – תִּגָּר:

 

Salonnière        

 

 

I live with a vieille dame

Among her Prozac and cigarettes

She welcomed me by a first introduction

With Anne Sexton's book in 1967

 

She gave me a contract to stay neurotic in her

House

And behave like a

Petite Muette beside her bedroom

 

At that time she looked like a hostess in a house of ill

Repute,

Walking like a salonnière in her salon littéraire (never with visitors)

With that appearance of maison-close, then 

She invited men to clean her old furniture

From new dust

 

I met her first seven years ago, 

The time it took for her foundation

To blend un parfume

To her taste

Less than the time it took me to find

The favored delicacy for my

Lady cat

 

I barely could read her language, but –

We were aware to the provocation of

Douleur-pain.

 

She would not be surprised by any disgrace

I would bring into my life

Neither by any sensation I would choose to have

In my colors le matin.

 

She warned me from being a

Poète maudit  – a cursed poet.

 

I watched her, I knew.

It all started with a clothes cupboard

 

Such a therapist

 

I play games in my mind – behind papers never

Written about the tired person I am –

 

– She's trying to praise my grief

On papers gone to early retirement

On shelves of book stores

 

Where the bourgeois are the first clients to borrow

The fairy tale that's posted in Friday's edition of a

Leftist Magazine

 

– She's trying to decorate me with

A lower analogy of R.I.P. poets

 

Who produced the best comedies

Of their life

By blank papers and faked orgasms

And ending

As their own hangmen

 

But She, She must be warned! (It's a static position)

 

'A woman who gets lost,

Lost

In translation'

 

Will never be tested twice

Not in this scenario

 

Contrast

 

You look

At the crimson lipstick

Setting it against the faded color

Of your life.

 

She must be courageous

To wear that color

In days of mourning.

 

"I'm bleeding".

No, you can't

Be that brave.

She smiles.

 

 

בְּלִי שֵׁם

 

בֹּא

אֲלַמֵּד אוֹתְךָ אֵיךְ זֶה לִדְרֹך עַל רֶגֶל אַחַת

בֹּא

אַל תִּהְיֶה גִּבּוֹר

 

זֹאת לֹא הַבִּיאָה

שֶׁלְּךָ!

 

גִּבּוֹרַי הִתְבַּזּוּ מִזְּמַן

בַּשָּׂפָה שֶׁלֹּא הֶחְכִּימוּהָ

 

אַל נָא תְּשַׁדֵּל חוֹתָמִי בְּאָמָּנוּת

זֶה לֹא יַכְשִׁיר אוֹתְךָ-

לִהְיוֹת,

 

יוֹתֵר מִמְּאַהֵב טוֹב

 

בְּעוֹד  רַבִּים יָצְאוּ

 הַחוּצָה

וְאֵלּוּ הָעוֹצְמִים אֶת

הָעֵינַיִם

נוֹתַר אָחוּז אֶחָד-

 

זֶה לֹא הַנּוֹתָר

שֶׁיַּרְוֵנִי

לֹא

 

אֲנִי הוֹלֶכֶת הֵיכָן

שֶׁאַצִּיעַ רֶגֶל לַגִּבּוֹרָה

 

הַדּוֹרֶכֶת אֶחָד אֶחָד

בִּשְׂפָתֵנוּ.

 

לֹא, זֹאת לֹא הִיא

שֶׁתִּמְנֶה עוֹד,

–

אֶת שִׁמְךָ.

 

דְּבַר הַמְשׁוֹרֶרֶת

 

נִגַּשְׁתִּי

לְ אַמֵת בֵּין יְדִיעָה לְהֶסֵחָהּ

עִם עַשְׂרוֹת טְרִיקוֹת בַּדֶּרֶךְ כְּדִלְקַמָּן הָאֲמִתָּה

 

-לָ רָצוּי וְלַמָּצוּי יֵשׁ טַקְטִיקָה שׁוֹנָה: לְלַקֵּק זוֹ אֲמִירָה-

זֶהוּ דְּפוּס  שֶׁל הַעֲרָכָה שְׁגוּיָה, כָּךְ פּוֹעֵל הַסִּנּוּן

בֵּין גְּרִיסָה לִכְרִיכָה. – (שֶׁל דַּף)

 

-כּוֹתֵב הַ שַּׂח

מַעֲרוּמָיו כְּבִמְכִירָה פֻּמְבִּית לֹא שׁוֹנֶה מִזּוֹנָה, אִם זוֹנָה זֶה עֶצֶם פִּיּוּטִי

בְּשִׁירָה (זֶה מוֹבִיל)

עִמּוּת מְמֻסְפָּר בְּרֹאשׁ הַשִּׂיחַ,

מוֹדָה.

 

-דַּע דְּבַר הָ אִמּוּת-

הַ דַּעַת יָדְעָה מְחַפָּה, אֵינֶנִּי נִזְקֶקֶת לְאַחַת מַטָּלָה, אִם אֲקַטְלֵג

אָנוֹכִי בְּ זֶה הַזָּ'אנֵר, אֹמַר שֶׁ זֶּהוּ שְׁאַר הַזַּן

שֶׁל כּוֹתֵב "שֶׁהוֹפֵךְ" לְ כוֹתֵב  בִּ

שְׁלִידָה-

הַכְּתִיבָה תְּקַבֵּל מַהוּת אֲנָטוֹמִית, קָנִיבָּלִיזְם

 יְנַתֵּחַ כָּל מִלָּה שֶׁנּוֹתְרָה.

 

-הַכָּרָה עִם דֹּפֶק בַּיָּד אֵינָהּ תֶּזָה לְאַף אֶחָד גַּם לֹא לוֹ לַמָּוֶת

הַמִּתְחַזֶּה לְיוֹצְרָיו

זוֹהִי אוֹפְּצִיַּת-בְּדִיָּה שְׁכִיחָה, מֵלַנְכוֹלְיָה בִּגְרוּשׁ

זוֹהִי גַּם טַקְטִיקָה

דּוֹחָה.

 

לְסִכּוּם הַמֶּחָאָה,

– אֵינֶנִּי מַאֲפִילָה עַל כֵּן הָאֲמִתָּה-בֵּאוּר הַחֲרָמוֹת שֶׁל יַלְדָּה,

אוּלַי הַדַּעַת יָדְעָה וְהֻסְּחָה

 

שְׂפָתִי אֵינָהּ

שְׂפַתְכֶם. צַר לִי עַל כָּל מֶחֱוָה.

 

אִלּוּלֵא פָּרַעְתִּי הַשְׁרָאוֹת

 

אִלּוּלֵא פָּרַעְתִּי הַשְׁרָאוֹת
מַצָּבִי בִּי טוֹב יוֹתֵר/ הָיִיתִי מַרְבָּה
בְּ"תַּחְבּוּלָה לְשׁוֹניִת"

פָּניַ לֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת צוּרָה אֳרְכִּית
כְּשֶׁל נְשׁוֹת מוֹדֶלִיאַנִי/ אוֹ דֶּפֶּרְסוֹנלִָיזצְַיָה לֵילִית
שֶׁל רֹאשׁ אִשָּׁה מֻפְרָד מֵהַגּוּף
הַמַּזכְִּיר אֶת מִגְדָּרוֹ שֶׁל פַּבְּלוֹ פִּיקַאסוֹ
הַמְפָרֵק אוֹבְּיֶקְט לְגוֹרְמָיו

אִלּוּלֵא פָּרַעְתִּי הַשְׁרָאָה? מַצָּבִי בִּי טוֹב יוֹתֵר
לֹא כָּל רְכִישָׁה עִם אָדָם
בְּדִיעֲבַד
הָיְתָה מִתְבַּצַּעַת כְּהַטָּיָה שֶׁל 'אַגַּבִים' בְּסוֹגְרַיִם:
לַעֲקִיפִין יֶשְׁנהָּ בַּעֲלוּת בְּמֵישָׁרִין עַל הַגּוּף
הַמְדַבֵּר
רְכִישָׁה מֵהַשּׁוּלַיִם הוֹקָרָה מִשֶּׁלָהּ —

אִלּוּ פָּרַעְתִּי הַשְׁרָאוֹת/ הַגּוּף הָיָה מְקַבֵּל צוּרָנִיּוּת
שֶׁרַק גּוּסְטַב קְלִימְט יָדַע, לְ כַנוֹתָהּ
אֵצֶל נשִָׁים
יְהוּדִיּוֹת

בָּאֹפֶן הַמַּפְרֶה לִי, בְּיוֹתֵר
מַשֶּׁהוּ הָיָה
מְמַלֵּא אֶת הֶחָסֵר

אֲחֵרִים, כְּבָר, הָיוּ מַשִּׂיגִים
אֶת
הַשָּׂפָה שֶׁלִּי.

 

פִּילֶגֶשׁ

 

כַּמָּה אֱוִילִי לִהְיוֹת
כְּשֶׁלֹּא תִּרְאִי
אֶת
הַגָּלוּת בָּהּ זמִַּנְתְּ אוֹתָם כְּדֵי לְסַיֵּם פּוֹאֵמָה/
כְּמוֹ טִפַּחְתְּ
הַמַּגָּלִים
מִתַּחַת קוֹרָה שֶׁלֹּא תִּפְרַע
הַשְּׁטָר/
עַל הֱיוֹתֵךְ פְּרוּצָה,
שֶׁל מִלִּים/

כֹּה נוֹאַלְתְּ לִפְדוֹת (שְׁטַר) הֲוָיָתֵךְ
לִסְקִיצָה
וּלְשַׁלֵּם אֶת/
מְחִירוֹ
שֶׁל
הַפּוֹרְטְרֶט,/

בַּגָּלוּת בָּהּ זמִַּנְתְּ אוֹתָם
לִקְרֹא לָךְ בְּפוֹאֵמָה/
עִם לֶקְסִיקוֹן
בַּיָּד
וְסִילוּאֵט שֶׁל,
זוֹ, שֶׁהִגְלְתָה בָּהֶם

מַעֲשִׂים.

 

משיריה של טלי כהן-שבתאי

 

בַּכֹּרַח דִּינִי

 

בַּכֹּרַח דִּינִי

מְנַדָּה

 

דָּמוֹ שֶׁל קָלוֹן

בְּנִידָתִי –

 

וְלֹא עַל

עָרְלָה

נִגְזְרָה הָרְעָלָה

 

וְלֹא כִּי

רַעְיָה, לְשֵׂאתָהּ

בַּעֲנָוָה

 

עַל כָּךְ –

אֵינֶנִּי

עֲרֵבָה.

 

By the force of my doom

The outcast

 

The blood of disgrace

Is in menstruation.

 

And not upon

(A foreign)foreskin

In humility

 

And not as

A wife to bear it

In humility

 

For this

I give

No guarantee.

 

(מתוך הספר "בסבך השחור נמהל ארגמן")

 

 

תגר PROTEST מאת טלי כהן-שבתאי, הוצאת ספרי עיתון 77, שנת 2012, 56 עמודים