ביקור בית עם הסופרת טליה רחימי: זאור הדינוזאור

| 05/02/2012 | 0 Comments

 

החלום לכתוב התחיל אצל טליה רחימי, כיום בלשנית ומורה לאנגלית, שהייתה בכיתה ג' או ד'. היא כתבה סיפורים שחלמה יום אחד לפרסם במחברת שורות בשם "סיפורים". אחר כך היו גם שירים למגירה וכל מיני הגיגים על החיים.  עם הזמן הם הפכו לסיפורים קצרים ולספרים. ספרה השני, "זאור הדינוזאור",  מזמן לגננת, להורים ולילדים, אפשרות לדבר על מורכבות הרגשות שלהם, דרך תיאור הרגשות המצויים בסיפור ומאפשר גם לנסות ולענות על השאלה  'מה אתם הייתם עושים במצב כזה?'

 

 

 

שם: טליה רחימי

גיל: 34

סטטוס: רווקה  

מגורים: רחובות

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר  זאור הדינוזאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012 (מומלץ לגילאי 4-7)

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? כתיבתי מבוססת על זיכרונות ילדות בשילוב מפגש מחודש עם הילדות במסגרת עבודתי כמורה לאנגלית בגני ילדים ובבתי ספר וכמובן – דמיון.  

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? כתיבת ספרי הראשון – פיציריקה ארכה כשנתיים. התחלתי לכתוב את הספר ברכבת של הודו, במהלך הטיול שלאחר התואר ונסחפתי אל תוך תהליך הכתיבה עד שזה הפך לספר. אני חושבת שהייתה זאת הסקרנות לדעת מה יקרה לגיבורת הסיפור – שי שדות בהמשך הספר כי אלה דברים שגם ככותבת אני לא יודעת מראש אלא מתגלים גם לי במהלך הכתיבה. היום אני יודעת שיש בה חלקים גדולים ממני כנערה. את ספרי השני זאור הדינוזאור כתבתי ביום אחד, ברצף ללא הפסקה. כאילו שהיה מונח בראשי וחיכה לרגע לצאת משם.  

איזה ספרים קראת לאחרונה? "אלגנטיות של קיפוד" מאת מוריאל ברברי. אני אוהבת ספרים שגורמים לך לחשוב אחרת. אהבתי את הדמויות העמוקות ואת ההומור. ספר מצוין. הבריחה מהודו" – הודו מושכת אותי מבחינה תרבותית וחברתית ואני אוהבת לקרוא ספרים שמציגים זוויות שונות שלה, במקרה הזה –  חיי כלא בהודו.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? יש סופרים רבים שהרשימו אותי בכתיבתם, העצימו את הרצון לכתיבה ובודאי השפיעו על כתיבתי. "התפסן בשדה השיפון" של ג'י.די.סלינג'ר הוא ספר אהוב עלי במיוחד. אני חושבת שקריאתו הביאה אותי להתפעלות אמיתית מאמנות הכתיבה. 

אילו ספרים קראת בילדותך? כילדה אהבתי סדרות ספרים כמו סידרת ספרי  "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר, "השביעייה הסודית" של אניד בלייטון או "צוציק" של סמדר שיר.     

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד?  "התפסן בשדה השיפון", "זיכרונותיה של גיישה" – יש ספרים שגורמים לי לחזור אליהם שוב וזה אחד מהם. קראתי אותו כבר מספר פעמים ואני עדיין נהנית בכל פעם מחדש מזווית ראייתה של הילדה הקטנה שמספרת את הסיפור, ואת  "פיציריקה" – ספרי הראשון. אני מוצאת את עצמי לא אחת מתבוננת בו, מתרגשת  מאוד ולא מאמינה שזה קרה.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? הספר הראשון שהוצאתי, פיציריקה, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת קריאת-עשרה המיועדת לבני נוער בשנת 2010. "זאור הדינוזאור" הוא ספרי השני.

ספרי קצת על הספר שכתבת: זאור הדינוזאור הוא סיפור שעוסק במגוון רגשות שילדים לפעמים חווים כמו קנאה, חרטה. מיה שחושקת  בדינוזאור שיולי מביאה לגן מחביאה אותו בתאה וחשה חרטה על המעשה שעשתה כשזאור מספר לה בחלום כמה הוא עצוב. מיה מוצאת דרך משלה להחזיר את הצעצוע שלקחה.

 

הסיפור נכתב בהשראת ילדה מתוקה במיוחד בשם יולי, על אף שהקשר היחיד בין יולי האמיתית ליולי שבסיפור הוא העובדה ששתיהן מרכיבות משקפיים.  

יולי מגיעה לגן עם צעצוע מיוחד – דינוזאור ירוק בעל זנב ארוך, שלוחצים על בטנו שתי עיניו מאירות באור גדול. הצעצוע מעורר את התעניינות ילדי הגן וכולם מתאספים סביבה ורוצים ללחוץ על בטנו של זאור.  יולי, המרגישה בכוחה, מחליטה מי מהילדים יוכל לשחק עם הדינוזאור ומי לא. כשמיה, גיבורת הסיפור, מבקשת להשתתף במשחק, יולי מסרבת לה. כל היום מהווים יולי והדינוזאור שלה את מוקד המשיכה של ילדי הגן. מיה הדחויה מנסה לבנות לה דינוזאור מחול, אבל הילדים צוחקים עליה ואומרים שדינוזאור מחול לא שווה! למחרת, כששוב מביאה יולי את זאור המדליק לגן, מיה לא מסוגלת להתאפק. גם היא רוצה לזכות ברגע המיוחד – בו תלחץ על בטנו של זאור ועיניו יאירו. כשיולי יוצאת לחצר ומשאירה את זאור שלה על כיסא בגן, היא לא מתאפקת  לוקחת אותו ומחביאה אותו בתאה. כשיולי מגלה שזאור נעלם היא לא מפסיקה לבכות. הילדים מחפשים את הדינוזאור בכל הגן, אבל הצעצוע לא נמצא. בלילה מיה לא יכולה להירדם. היא נזכרת בבכי הגדול של יולי וחולמת שגם זאור בוכה ומבקש לחזור ליולי שלו. כשהיא חוזרת לגן בבוקר המחרת היא כבר רוצה להחזיר את  זאור ליולי, אבל איך תעשה זאת בלי שתגלה שלקחה את הצעצוע המיוחד, הסתירה אותו ולא סיפרה שהיא יודעת איפה הוא?

הסיפור  הקטן מפגיש את ילדי הגן עם מגוון רגשות שכל אחד מהם בוודאי מכיר מהתנסויות שלו עצמו. רגשות מורכבים כמו קשת הרגשות המתוארים בסיפור את מה שעוברת מיה:  קנאה וחמדנות, לקיחת דבר בלי רשות, חרטה וחיפוש דרך לגלות את המעשה, רצון להחזיר את הסדר על כנו, ולבסוף הקלה, ושמחה על הפתרון – דבר שמביא לפיוס והשלמה.

 

כשיולי הגיעה לגן עם דינוזאור ירוק,

בעל זנב ארוך ושתי עיניים שהאירו כשלחצו לו על הבטן,

התאספו הילדים סביבה כדי להביט בו.

"קוראים לו זאור," אמרה יולי,

"ואני לא מרשה לגעת בו בלי שאני מסכימה."

כל הילדים רצו ללחוץ לזאור על הבטן.

יולי הרשתה רק לכמה מהם,

ורק לחיצה קצרה.

כשאני ביקשתי, יולי חבקה את זאור בשתי הידיים ואמרה,

"מצטערת, מיה. אי אפשר."

כעסתי, "בסך הכל דינוזאור מטופש."

 

טליה רחימי מספרת, כי היא לא מנסה ליפות את המעשה של מיה ולהביא בסופו פתרון חינוכי. מיה שלה מוצאת דרך מיוחדת להחזיר את הדינוזאור ליולי, מבלי להיחשף – אבל החרטה שהיא חשה על 'הגניבה', ההקלה שלה כשיולי מקבלת בחזרה את זאור, השמחה על שמצאה דרך להחזיר את הצעצוע הגנוב והפיוס בין השתיים – מתוארים בכנות – ובזה כוחו של הסיפור. הספר מזמן לגננת, להורים ולילדים, אפשרות לדבר על מורכבות הרגשות שלהם, דרך תיאור הרגשות המצויים בסיפור ומאפשר גם לנסות ולענות על השאלה  'מה אתם הייתם עושים במצב כזה?'

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? הכתיבה שלי היא "רוחבית" – על שולחן העבודה במחשב שלי נמצאים מספר ספרים בשלבי עבודה שונים – חלקם עדיין רק בשלב של רעיון וחלקם בשלבים מתקדמים. בדרך כלל אני עובדת על אחד או שניים במקביל. בימים אלה אני עובדת על ספר נוער המשלב איורי קומיקס הומוריסטים. 

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? כסופרת מתחילה בעצמי קצת קשה לי לחלק טיפים אבל אני חושבת שהכתיבה היא שבוחרת בסופר ולא הסופר בכתיבה ואם היא בחרה בך לא תוכל לעצור אותה.

משפט מסכם: משפט ששמעתי ילדים בכיתה ב' לומדים – "הספרים הם חברים טובים". מאחלת לעצמי עוד שנים רבות של יצירה.

החלום לכתוב התחיל כשהייתי בכיתה ג' או ד'. אז הייתה לי מחברת שורות בשם "סיפורים" ובה כתבתי סיפורים שחלמתי יום אחד לפרסם. אחר כך היו גם שירים למגירה וכל מיני הגיגים על החיים. עם הזמן הם הפכו לסיפורים קצרים ולספרים. היום אני חושבת שיש ילדים שיודעים כבר בגיל מאוד צעיר מה ירצו לעשות כשיהיו גדולים. 

 

זאור הדינוזאור מאת טליה רחימי, איורים: קרן מאי מטקלף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 36 עמ' – מומלץ לגילאי 4-7.

 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: דף הבית - סופר השבוע, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *