זן – מקורות ושיחות על מדיטציית זן ותירגולה מאת: ד.ט. סוזוקי ושונריו סוזוקי

זן – מקורות ושיחות על מדיטציית זן ותירגולה, מאת: ד.ט. סוזוקי ושונריו סוזוקי

הספר 'זן – מקורות ושיחות על מדיטציית זן ותירגולה' מאת ד.ט. סוזוקי ושונריו סוזוקי, מאחד בתוכו את שלושת הספרים שהשפיעו יותר מכל על התפתחות והתפשטות תודעת הזן בזמננו.

ספרות הזן שתחילתה במאה השביעית בסין השתמרה מאות שנים בנוסחה הקלאסי, אולם רק בימי שושלת טונג, החל מהמאה העשירית, החלו להיכתב השיעורים, או הקואנים, המתמצתים, מלמדים ומאירים את עיני הקורא. מבחר עשיר של קואנים אלו שנערך במאה ה-12 נכלל בחלקו הראשון של הספר שלפנינו, שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן.

חלקו השני של הספר מכיל את יצירתו המפורסמת של ד. ט. סוזוקי, מבוא לזן בודהיזם, יצירה שהביאה את תורת הזן למערב. ד. ט. סוזוקי הציג ראייה שלמה של הזן המדגישה את יכולתו של הקורא להגיע להבנה ולהארה באמצעותה. קארל ג. יונג ראה ביצירה זו את אחד הכתבים ששינו את פני העולם. מאמרו הרחב על יצירתו של "סוזוקי הגדול" מובא בספר זה.

חלקו השלישי של הספר מכיל את יצירתו של שונריו סוזוקי, הוא "סוזוקי הקטן" – תודעת הזן, תודעת המשתמש. יצירה זו שחלקה נכתב בארה"ב, נמצאת עד היום ברשימת רבי המכר של ספרות הזן ונחשבת ל"שער הכניסה" לתורת הזן.

"אלה שלמדו בימי קדם שלטו במוחותיהם, תלמידים בני זמננו עוסקים בעקבות. ההבדל בין המוח והעקבות כמוהו כהבדל בין שמיים וארץ."  (שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן)

הקדמה מתוך הספר

"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" הנם אסופה של דברי תורה פוליטיים, פסיכולוגיים וחברתיים של מיומנויות הזן הסיני משושלת סונג, במאות העשירית עד השלוש–עשרה. תקופה זו מאופיינת בעיצוב מורכב ודמיון מתוחכם, בעל משמעויות רבות, שבא לאחר "התקופה הקלאסית" הפשוטה והישירה של שושלת טנג.

מומחי הזן של תקופת סונג לא ראו את מימוש הזן בזמנם כשונה בתמציתו מזה של הזמנים הקלאסיים. את השינויים במימוש הזן, והמורכבות הגדולה יותר שנוצרה בו, ייחסו לעליית מורכבות המוח והחשיבה בזמנם, וכן להתפשטות ולחיקויים שונים של דרכי מימוש זן אחדות מהמקור. הרעיונות המוטעים של חיקויי הזן אף אם הייתה צפויה, והחלה מתרחשת מייד כאשר המושג "זן" נעשה לעניין מודע ומתוחכם, סילפו במידה רבה את הזן הטהור.

"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" שלפנינו מציירים את אמנות צריפת האמת הסופית — היומיומית כמו גם הנצחית — כשהם משתמשים בחברה ובניהולה כדרך להשגת נאורות זן, על ידי יישום ביקורת בונה וחינוך גבוה יותר. האמור לעיל היה אחד מן הכלים של הבודהיזם המקורי, אך בבתי ספר רבים הוא איבד את יתרונו כתוצאה ממיסוד מוגזם. אסכולת הזן בודהיזם ומאמיניה החיו את גמישותו ופתיחותו המקוריות.

בין בתי ספר אלה אפשר גם למנות אפילו את בתי הספר המציאות השלמה של הטאואיזם ובתי הספר העיצוב הפנימי של הקונפוציאניזם. כאשר תוצאות שיטות הזן יושמו לטאואיזם ולקונפוציאניזם הקלאסיים, יצרו אסכולות אלו השפעה מעמיקה על התרבות הסינית, ממש כמו שהייתה לבתי הספר המקוריים של הזן בעצמם.

התקופה הקלאסית של הזן הסיני נחשבת בדרך כלל כשייכת לשושלת טנג, מן המאה השביעית עד התשיעית. קהילת הזן הגדולה הראשונה נוסדה באמצע המאה השביעית על ידי המורה המייסד הרביעי של הזרם. ידוע שאנשים רבים לאין ספור התעוררו באמצעות שיחות הציבור של המורה השישי, שהיה המייסד את מה שמכונה המסורת הדרומית. המורים המייסדים הוזמנו כולם להיות מורים ממלכתיים, ורבים מצאצאיהם הרוחניים נהיו למורים של מנהיגי החברה הסינית בכל דרגות הארגון, מן המקומי ועד לממלכתי.

במהלך תקופת טנג למדו זן ביחד כתף אל כתף כמה מבין האנשים והנשים רבי ההשפעה ביותר עלי אדמות, עם כמה מן האנשים והנשים האלמונים והצנועים ביותר עלי אדמות. הזן הכניס מהפכה במנהגי חברה שהחזיקו מעמד במשך דורות של שחיתות ומאבק כנגדה. זן הציע את אחת הבמות היחידות בהיסטוריה להבנה חברתית בלתי משוחדת, כמו גם להבנה רוחנית.

הזן השפיע גם על שתיים מבין האמנויות החשובות ביותר של סין, הציור והשירה. נהגו להשתמש בהן מסורתית לחינוך רוחני — ולכן היו בעלות משמעות חברתית גדולה.

כפי שצוין קודם, אופיינה שושלת סונג על ידי מורכבות צורה ותפקודים. בסבך זה שלטו תחכום, סיבוך ולעיתים קרובות ערפול. הזן משושלת סונג המשיך להרחיב השפעתו דרך האמנויות והמדעים הרבים, אך שימר גם את הקשר שלו עם האזורים הכפריים של סין, באמצעות רשת הנודדים והמתבודדים, מאמיני זן, ששרדה עוד משושלת טנג.

במהלך שושלת טנג, הבודהיזם ובמיוחד הזן בודהיזם, צמחו לנקודה בה לא נמצאה יותר שום כיתת אנשים או אזור גיאוגרפי כללי, שלא נוגעו בהשפעת הזן ממקור שושלת סונג הסינית. הבעיה כפי שנצפתה בכתבי הקודש הבודהיסטים, הייתה שהצלחתה המרשימה של האסכולה היא שלבסוף תניע את הסוג הבלתי נכון של אנשים – או ליתר דיוק, שאנשים רבים מדי יתמלאו בשאיפות לא נכונות.

במאה האחרונה של שושלת טנג מופיעים כבר סימנים של מוסדות זן המאבדים את הסדר שלהם עקב פלישת אנשים בעלי שאיפות מוטעות. בזמן סונג צליל קולם של המורים המעולים מאובחן בצלילי החירום הנשמעים בו².

משיצאו ממונחי היסוד הבודהיסטיים, היו כבר מוסדות הזן ערוכים לשחרר אנשים מרעל אהבת הבצע, האלימות והבורות — הפוגעים בדרך כלל באנשים ובחברות בדרגות גבוהות ונמוכות — ולא מאפשרים למין האנושי להגיע להבנה המעשית השלמה של מטרתו האמיתית.

בהתאם ללימודי הזן, כאשר אנשים בדרגות אחריות גבוהות בחברה סומכים על מומחי זן, הסיבה יכולה להיות אחת משתיים: אם בזכות המוניטין שזכה בו הזן על פני דורות קיומו, או שזו תגובה בלתי מודעת לביטחון המורגש בנוכחות הוויה אנושית מטוהרת. בכל מקרה, דווקא בגלל שהאמת הייתה כל כך מרשימה הופיע הזיוף בשפע כה רב.

"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" משקפים משהו מהיקף המאמצים אליהם הגיעו מורי הזן ותומכיו החיצוניים בכדי לתחזק ולשמור על מצבם התקין של הרעיונות הארגוניים והפסיכולוגיים המסייעים לעורר את התפיסות המדויקות של חכמת הזן.

רוב הספרות המפורסמת של שושלת סונג, שנעשתה למעשה לספרות הקלאסית של הזן, מקורה בשיעורים הציבוריים של המורים. כתוצאה מכך היא מעורפלת ומצועפת מאד — בהתאם לטבע הנסתר של חווית הזן. בניגוד לכך, "שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" מבוססים על הדרכה אישית ולימודים פרטיים ולכן הם ברורים ביותר.

מורי הזן דז'או, מינגג'או ויואנטונג

(שלושת המאורות הגדולים)

מוסריות נאורה

אמר מינגג'או:

אין דבר מכובד יותר מנאורות, אין דבר יפה יותר ממוסריות. אותם שניחנו במוסריות נאורה כאלה הם על אף היותם אנשים פשוטים, בעוד אלה שלא ניחנו בה, אין היא להם אף אם מלכים יהיו.

בזמן העתיק היו אנשים שגוועו ברעב אך זכו לשם עולם בגלל מוסריותם; והיו מלכים שהיו לבוז, כיוון שהיו חסרי מוסר.

לכן, החכמים חוששים שמא לא יהיו מלאי מוסר, ואינם חוששים שמא לא יזכו לעמדות של שררה וכוח.

שינון ולמידה

אמר מינגג'או:

כמובן שלימודי הצדיקים והמלומדים אינם נשלמים ביום אחד. כאשר אין מספיק זמן במשך היום, המשך ללמוד אל תוך הלילה; צבור חוכמה במשך חודשים ושנים, והיא תתפתח באופן טבעי. על זאת נאמר: 'צבור חוכמה על ידי שינון, הבן את מה שלמדת באמצעות חקירה'.

פירושו של דבר הוא, ששינון איננו יכול להביא לגילוי ללא הבנה וחקירה.

בימינו, במקומות אליהם הולכים תלמידים, נדיר למצוא מישהו ששואל שאלות בכדי להבין בבני אדם.

אינני יודע במה הם ישתמשו על מנת להשיג התקדמות רוחנית ובכדי לזכות ביתרון ההתחדשות היומיומית.

רעה גדולה וקטנה

אמר מינגג'או:

מן הרעות שגורמים בני אדם, ישנן אלו שהן בעלות צורה ואלו שחסרות אותה. רעה שהיא חסרת צורה פוגעת בבני אדם, רעה בעלת צורה הורגת בני אדם. הרעה שפוגעת באנשים היא קטנה באופן יחסי, הרעה שהורגת אותם היא גדולה.

על זאת נאמר: 'יש רעל בתוך החבורה, יש מגן וחנית בשיחה ובבדיחות דעת, יש נמר ופנתר בתוך החדר, יש פראים בסמטה הסמוכה.'

פגיעתן של אלו לא תהייה קשה אך ורק באם הנך חכם ומנוסה, והשמדת אותן ברגע נביטתן, ונשמרת מפניהן באמצעות אמות המידה של ההגינות.

יושר

מינגג'או סיפר את הסיפור הבא:

כאשר חכם הזן דז'או היה ראש מנזר אשוקה, אירע ששני נזירים התווכחו ללא הרף על נדבות. מנהל המנזר לא יכול לעצור בעדם, וכך קרא להם דז'או והוכיחם באלו המילים:

'פעם, כאשר באו–גונג היה שופט בקאיפנג, דיווח לו אחד האנשים מיוזמתו שמישהו, אשר הפקיד בידיו מאה אונקיות של זהב לבן, נפטר. כאשר ניסה להחזיר את הכסף למשפחתו של אותו אדם, סירב בנו. לכן ביקש מהשופט לזמן את הבן ולהחזיר את הכסף.

באו–גונג חשב זאת למיוחד ומופלא וזימן את הבן אליו. אולם הבן סירב לקבל את הכסף באומרו, 'כאשר אבי המנוח היה בחיים, לא היה ברשותו זהב לבן להפקידו לזכות בית אחר.'

מכיוון ששני האנשים, המחזיק בפיקדון והבן, המשיכו לעמוד בסירובם, לא הייתה ברירה בידי באו אלא לתת אותו למנזר בעיר, כדי שברכות מן העולם הנסתר תפייסנה את הנפטר.

ראיתי זאת במו עיני. אפילו בעולם הזה – כפי שמדגים מעשה זה – מסוגלים אנשים להיות נעלים על החומרנות ולחפש אחר המעשה הנכון לעשותו. ואילו אתם הנכם חסידיו של הבודהה, ולמרות זאת כה חסרי בושה.'

לבסוף גירש אותם דז'או, בהתאם לחוקי קהילות הזן.

נשא של הארה

כאשר המורה דז'או הלך לראשונה להר לו, פגש בו חכם הזן יואנטונג נא, ונהג בו כבנשא גדול של הארה. מישהו שאל את יואנטונג כיצד זיהה את דז'או.

אמר יואנטונג, "אדם זה נאמן לדרך המלך, אינו משוחד או תלוי בדעותיו. הוא אציל ומכובד בכל עת, אם בפעילות או במנוחה. מעל לכך, פעולותיו בשעת לימודי הדרך הן נכונות, ומילותיו פשוטות ובכל זאת הגיוניות באופן מוחלט.

אנשים שניחנו בתכונות שכאלו, רק לעיתים נדירות אינם מהווים נשאים של הארה."

צניעות

בשנת 1134, שלח רנזונג, קיסר סין, שליח חצר עם איגרת לחכם הזן יואנטונג נא, וקרא לו להיות ראש המנזר הגדול שיאוזי. יואנטונג טען שבריאותו לקויה ולא נענה להזמנה; הוא השיב כי דז'או הוא הוא הראוי למלא את הצו הקיסרי.

אמר לו מישהו, "יש לו לקיסר יראת כבוד כלפי מוסריות ונאורות, ונדיבות ליבו מכסה את מלוא יפי הארץ. על שום מה אתה עומד בסירובך?"

אמר יואנטונג, "אינני ראוי לנזירות וראייתי ושמיעתי אינן בהירות. שפר מזלי לנוח בחורש כשאני אוכל ירקות ושותה מים. לזה לא זכו אפילו הבודהות, שלא לדבר על אחרים. וכבר אמר פילוסוף עתיק, 'עם שם גדול קשה להאריך ימים'. אני מגשים את הסיפוק בחיי היום–יום, ואיני מטריד עצמי בתהילה או רווח.

אם מכבידות על מוחך דאגות שכאלו, אימתי תהייה שבע רצון? ועל כך אמר פעם המשורר הגדול סו שי, 'אם אתה יודע שלווה, תשגשג. ואם אתה שבע רצון, עשיר הנך.'"

בריחה מפני התהילה, צניעות ויושר מושלמים, היות טוב מתחילה ועד סוף — כל אלה באו לידי ביטוי ביואנטונג נא.

חוקים

אמר יואנטונג נא:

קהילת הזן נוסדה בעת העתיקה עם חוקים וכללים, על מנת להציל את כל אלה הנמצאים בסוף תקופת החיקויים מפני תכריכי הטעויות. לא עלה על דעת המייסדים שתלמידים מסוף תקופת החיקויים ישתלטו בכוח על הכללים ויהרסו את הקהילה.

בעת העתיקה התנהגו כולם כהלכה, למרות שהתגוררו במסתורים ובמערות. מאוחר יותר, על אף שהתגוררו בבתים מרווחים, הפך כל אחד לחסר אחריות. על כך ייאמר, 'השאלה של ביטחון או סיכון תלויה בטיב המוסר; השאלה של שגשוג או כליה תלויה בטיב התקופה.'

אם המוסריות ניתנת למימוש בחיים, מה הצורך במנזר? ואם התקופה היא יציבה, מה הטעם בחוקים?

דאגה וצרות

אמר יואנטונג לדז'או:

הקדושים מימי קדם שלטו במחשבותיהם לפני שנתנו להן מוצא, ועצרו ברגשותיהם בטרם מבוכה. בכלל, הכנה מראש מונעת צרות. לכן 'האזעקה כנגד הבריונים מופעלת בשער החיצוני', והכנות נעשות מראש.

אם המשימה מוכנה מראש, הרי זה קל. אם אתה פועל בחופזה וברשלנות, בהכרח יהיה קשה. העובדה שהחכמים הקדמונים לא ידעו דאגה כל חייהם ולא היו להם צרות ביומיום אכן טמונה בכך.

זן – מקורות ושיחות על מדיטציית זן ותירגולה, מאת: ד.ט. סוזוקי ושונריו סוזוקי. שיעורים יקרי ערך מבתי ספר לזן – תרגמה ס. עלי, מבוא לזן בודהיזם תרגם שאול שילו, תודעת הזן, תודעת המשתמש תרגמה גילה ברגיל, עורך: אלישע בן-מרדכי, הוצאת אסטרולוג, שנת 2013, 382 עמ'.