קטגורית ארכיון: סיפורים קצרים שלכם

אז מה, כל החיים לחכות לשורה אחת מתאימה? ארנסט המינגווי             אני כבר קצר רוח לגמרי שהיא תיסע. שכבר תהיה על המטוס. וזה לא מפני שאני רוצה שהיא תלך ממני. להיפך. אני רוצה שהיא תיסע כי אני יודע שברגע שהיא מתחילה לנסוע, היא כבר מתחילה לחזור אלי. בזמן האחרון עוברים בי הרבה […]

באחר צהריים, בשעה שהערב ירד כדממה בראשית עצמה על העיר בה האוויר שתק כדרך אגב, העיר בה הדממה מוחשית עד ליטוף העור הגס, האספלט. על כל פנים, הוא עמד כחסר כל אל מול הראי שהיה תלוי בבטן דלת ארון העץ – מעמיק בגופו הצונח ובשיערו הדליל, ובקורות פניו שנראו כעוטות עור יבש בתינוק. הוא הניח […]

כמובן שלא דיברנו. ובכל מקרה לא היו לי מילים בשבילו. האמת שכבה על השולחן בינינו כמו גופה שצריך לנתח. פסענו סביבה בזהירות, נגעלים ממנה, מפחדים ממנה.                 כמובן שלא דיברנו. ובכל מקרה לא היו לי מילים בשבילו. האמת שכבה על השולחן בינינו כמו גופה שצריך לנתח. פסענו סביבה […]

מצאתי את הסיפור הראשון שכתבתי. זהו היצור הראשון שהגיח ממני והודיע לי: "הנה אני, תראי, יצא לך סיפור…". וזה היה מוזר. כאילו פותחים את הפה ונשמע קול זר, עמוק, מהדהד, כמו בהצגות וסרטים על דיבוק. לקח לי זמן להודות שהוא שלי, להתחיל להכיר אותו, לחבב אותו. הוא היה הרבה יותר מסורבל, הסיפור, ועבדתי עליו, שוב […]

פזית אלעזר החלה לכתוב רק השנה, בגיל 48,  אחרי שנים שהייתה משרבטת יומנים ושירים. היא כתבה רומן מכתבים היסטורי ("מכתבים לעלמה") וכעת היא בתחילתו של הרומן השני. את הרומן היא מפרסמת בהמשכים בפייסבוק. גם את שיריה (מנהלת דף של שירה ארוטית ודף של שירי אהבה) וסיפוריה הקצרים, היא מפרסמת שם.           […]

ליריד הספר הראשון בחיי הלכתי כולי תקווה לפגוש את "דודה של שום איש". הילדה שהייתי עברה בין הדוכנים הצנועים של אז – שנות הששים המאוחרות – ושאלה מי ראה את הסופרת שכתבה את "נסים ונפלאות". שמה היה לאה גולדברג.   את קולה שמעתי פעם אחת ברדיו, ובאותו שבוע ספר עברי רחוק חיפשתי  גברת עם קול […]

הקיץ של 1989 חם ועני. אני בת עשרים פחות שבועיים. ואני בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. הצלחתי להגיע לעיר הגדולה בלי שהוצאתי עד עתה אגורה שחוקה! לא על אוכל. לא על שתייה. לא על נסיעות.   מאיציק, הטבח של הבסיס בירוחם, בו אני משרתת, אני מקבלת, לפנים משורת הדין ומאחורי שורת המקררים, את מנת […]

  לא דאגנו לו. אף פעם לא דאגנו לו. וככל שהתקדם בתפקידיו ובדרגותיו, דאגנו פחות.     "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה…, ובחרת בחיים…"; דברים ל ; יט'           כשהייתי בכיתה א' פרצה מלחמת ששת הימים. איני זוכרת רבות. את המקלט. אנשים שזיהו עוד בחושך מי נכנס. רדיו. אני זוכרת […]

  שלוש נשים. רגילות. כל אחת מאיתנו יכולה להיות אחת מהן. הן נפגשות באופן קבוע, מתכנסות סביב שמיכת פיקניק משובצת אדום-לבן. עד שבוקר אחד משהו משתבש ואז מתגלה לנו סודן. מה מסתתר תחת השמיכה?                 פיקניק   הנה, סוף סוף היא, כרגיל מאחרת, טופפת על עקבים, תסרוקת מושלמת, […]