מה לעשות עם הזיכרונות? מות אבי מאת ד"ר אלירן אליעז

מות אבי מאת ד"ר אלירן אליעז

הספר "מות אבי – יום לילה ויום" ספרו החדש של ד"ר אלירן אליעז, עוסק בחיטוט כואב באהבה שלא התממשה לידי הקמת משפחה. מות האב מעצים את תחושת הפספוס ומחדש את כאב הנטישה והגעגועים אליה. במשך יום, לילה ויום הופכים הזיכרונות למציאות חדשה ומסתיימים בהבנה הכואבת של הוויתור מרצון. מותו של האב מציב את מיכאל, גיבור העלילה על במת היתמות. "אבי מת, אני יתום" היתמות מאביו מנווטת  אותו להתאבל גם על מות "האהבה", לסגור  גם את המעגל הזה כדי להמשיך הלאה. רק הפרידה מאביו המת מפיחה בו את הכוחות והצורך להיפרד, להתאבל על האהבה ש"מתה".

ד"ר אלירן אליעז, נשוי ואבא לשלושה בנים, גדל בקיבוץ חצור. כיום הוא תושב העיירה גרייט נייק בניו יורק. לימד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון, בסמינר הקבוצים בתל אביב ובאוניברסיטת ניו יורק. כתב והנחה את תכנית הטלוויזיה "באותו העניין" בשנים 1986-1985. מחלוצי הטיפול בתרפיה בדרמה, עוסק כיום בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית בלונג-איילנד, ניו יורק.

אלירן אליעז (צילום סטודיו פרג')

מות אבי הוא ספרו השני של ד"ר אלירן אליעז. ספרו הראשון "כמו החלמה" (הוצאת אח, 2009) הוא מותחן פסיכולוגי. העלילה מתרחשת בניו יורק ובתל אביב. עלילת הספר: בשיעור אחרון של הסמסטר אוסף המורה לפסיכולוגיה את דפי העזר כשהוא מדמיין את חופשת הקיץ המשפחתית, בלי המולת הסטודנטים, ללא שתיקת המטופלים. על מפתן הדלת מחכה סטודנטית ישראלית וכשהיא לבד עם הפרופסור היא מפקידה בידיו חבילה שבתוכה מכתבים ויומנים ישנים. העיון בחומר מזעזע את עולמו הפנימי ומציף אפיזודות חיים מודחקות מעברו. בעל כורחו וללא שליטה הוא נסחף לגלות מיהו כותב המכתבים ואיך הוא קשור אליו.

על ההשראה לכתיבת ספרו החדש מספר ד"ר אלירן אליעז: "תמיד אהבתי לכתוב, בשנות בית הספר ואחריהן כתבתי בעיקר שירים שהתפרסמו בעלון הקיבוץ. קראתי מחזות בשקיקה רבה, לימדתי ספרות וכתיבה יוצרת בכיתות יב. הלימודים בלונדון בין השנים 1975-1972 הסיטו אותי מהתיאטרון לפסיכולוגיה, את התואר השלישי השלמתי באוניברסיטת ניו יורק. התמחיתי בטיפול באמצעי דרמה והייתי בין הראשונים שפיתח ויישם תאוריות ודרכי עבודה בז'אנר הזה. כתיבת הספר ארכה כשש שנים. כמו שולה מטבעות בחוף הים ליקטתי את המילים יום אחר יום, שנה אחרי שנה. אני מניח שכל ספר נכתב למישהו והוא מלווה את הכותב כמו כוכב שמאיר חזק יותר, בהיר יותר, מנווט את המילים להיות משפט, להיות פרק, להיות ספר. משם גם בא הצורך לכתוב.     

מות אבי

העלילה מתרחשת בחדר אחד קטן בבית לבנים, בכפר לא גדול שמשקיף על המים. הזיכרונות הם העלילה האמיתית. היכן מתרחשים זיכרונות?

"כתבתי על אבא, אבל רק היא… רוח רפאים הזויה כתבה את מחשבותיי. היא ניבטה אליי מתוך הדפים, נשקפה אליי מן השורות, מבקשת את חלקה הבלעדי בעברי, מבקיעה משם אל ההווה". כך מתחיל המסע של מיכאל אחורה בזמן. "מות אבי" נפתח ברצף של דיבור מקוטע מפי דמות חסרת זהות וזיכרון, חסרת זמן או מקום מוגדרים. ממעמקי הזיכרון המשותק צפים ספק קטעי זיכרונות ספק הזיות ואיתם מבעבעת ההכרה בדבר מה שאבד. במקביל דרך עיני המספר, המדבר ישירות אל האישה, עולים אפיזודות, זיכרונות, מחשבות והשקפות עולם של מיכאל – "דברים שלא אמר לך".

לאחר הלווית אביו מסתגר מיכאל בחדר בבית מלון וכותב לכאורה על אביו, אך כשקוראים את  הכתוב מתגלה שהוא שחזר את אהבת ילדותו ונעוריו ואת הפרידה ממנה. בצאתו מההתבודדות, מוצף זיכרונות, הוא מבקש מחברו לנסות ולאתר אותה. הם נפגשים. "שלום, מה שלומך… אבי נפטר… אני יתום… מתגעגע אלייך. אני רוצה לראות אותך, אני רוצה לאהוב אותך…".

מקץ שנה הוא שב לפקוד את קבר אביו ומטלפן אליה. היא באה לאסוף אותו לביתה, מסע לילי ארוך בדרך לא מוכרת. הם מדברים שעות ארוכות. הוא נרדם ומקיץ במקום הזר בלי ידיעה של מי הוא ומה מעשיו שם. זיכרונו חוזר אליו בהדרגה. בערב היא חוזרת לביתה לאחר יום עבודה. הם מדברים, ממלאים את החסר. היא מספרת לו על השנים שעברו. הם מתכרבלים יחד. הלילה מגיע לקיצו. בדרך לשדה התעופה הוא מספר לה על הזרה שפגש בליל סערה גשום. "אז מה אתה מציע אהובי? עכשיו כשכבר הכול סופר ותויק, מה לעשות עם כל התיק הזה… הזיכרונות, מה לעשות עם הזיכרונות?".

הזמן היא גיבור העלילה

ד"ר אלירן אליעז מספר כי בין המסרים שהוא מעוניין להעביר בספרו: "אין מרפא לאהבה" כמילות השיר של לאונרד כהן, אבל "גם אטד במדבר נותן צל". לפעמים צריך להסתפק בקרני אור  שמבליחות אלינו ממרחקים – "לא זיקוקי דינור".                                                                                                       

על גיבורי העלילה הוא מספר: "מיכאל, מרכז העלילה, אבל לאו דווקא גיבור. גם היא על הבמה המרכזית, אבל לא גיבורה. אולי הזמן שהוא גם אכזר וגם מרחם, גם לוקח וגם נותן, הזמן הוא גיבור העלילה".

הוא מוסיף על מהות האהבה בשביל גיבורי הספר ובשבילו: "אהבה??? אם אני מתעורר בלילה בגלל חלום רע או כי אני לא מרגיש טוב או סתם לא מצליח להירדם, גם היא לפעמים, אני צריך רק להסתובב עם פניי אליה ואני כבר לא לבד וכבר לא מפחד. היא מגוננת עליי, אני עליה. אנחנו יחד, שותפים: הבית, הילדים, ארוחות ערב, שיעורי בית, מקלחת, סיפורי לילה טוב. ככה מיכאל מגדיר את האהבה, ואני אינני חולק על דעתו".         

מות אבי – יום לילה ויום מאת ד"ר אלירן אליעז. הוצאת הספרים אוריון, שנת 2016, 206 עמודים.