מעייני מדברת עברית מאת רוחה אברמן / איך נראה הראש של ההר

מעיני מדברת עברית מאת רוחה אברמן

"מעייני מגלה את העברית ותוהה – האם לגשם יש ידיים? האם גם לחיות יש גן וגננת? איך נראה הראש של ההר? למה הרגל זקוקה לכף? ואיך מרגיש אבא כשסוחטים אותו?". ספר הילדים "מעיני מדברת עברית" מאת רוחה אברמן עוסק בלשון, במטאפורות ובביטויי הלשון באופן שבו ילדים לומדים לדבר ומבינים את השפה.

בספר ביטויי לשון ומטאפורות – מעניין לראות כיצד הם מבינים את השפה. מושגים וביטויים שלנו המבוגרים מובנים מאליהם נשמעים באוזני הילדים בצורה שונה. הם קולטים את המושג כפי שהוא באופן מילולי, ולכן בהתחלה מוזרה להם השפה. ''ראש ההר'' לדוגמה נתפס בעיני הילדה כראש שיושב על ההר כפי שהראש ''יושב'' על הצוואר ועלינו להסביר לה שמדובר על הפסגה. כשמעייני שומעת את אימה מספרת על ''גשם שתפס'' היא מעלה בעיני רוחה גשם שיש לו ידיים ואצבעות ויש לו יכולת לתפוס אנשים. גם כשהיא שומעת את אימה מדברת על ''כף רגל'' היא צוחקת כי היא מודעת לכך שיש כף  שבעזרתה אוכלים ומשעשעת אותה העובדה שאנו משתמשים במושג זה. תוך כדי קריאה ניתן לחפש מושגים וביטויים נוספים ולהסבירם לילד או לבקש מילדים לחשוב על מילים נוספות כאלה (הם שומעים בבית ובגן). 

הספר עוסק בביטויי לשון ומיועד לגילאי הגיל הרך ועד הכיתות הנמוכות בבית הספר.

לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של נסה ראיין שהפיחה חיים בסיפור והוסיפה לייחודיות שלו.

רוחה אברמן (צילום: דויד גארב)

רוחה (רחל) אברמן (62), נשואה לזמי, אם ל-3 וסבתא ל-5 נכדים, ילידת רעננה וכיום תושבת תל מונד. למדה מקרא ולשון באוניברסיטת באר שבע. לאחרונה פרשה מהוראה לגמלאות. היא לימדה בחטיבת ביניים ולאחר מכן בתיכון "מור מטרווסט" ברעננה. "אני אוהבת מאוד את המילה הכתובה והמילים בכלל ומייחסת להן משמעות. השפה העברית מרתקת אותי היות שיש בה את השורש שאיתו ניתן ליצור ולבנות שמות ופעלים, השפה חיה ונושמת וחלו בה שינויים רבים לאורך השנים ועדיין חלים, וטבעי היה בעיני לכתוב ספר שעוסק בשפה היפה והמגוונת הזאת. חשבתי גם על תפיסת הלשון כיום שבה ה''אימוג'י'' תופסים מקום נרחב שמוותר על מילים וביטויים, ולכן קסמה לי העובדה לכתוב ספר העוסק במילים ובמה שמאחוריהן. אני אוהבת מאוד ספרות ובביתי התקיימו ערבי קריאה לאורך שלוש שנים בהם עסקנו בספרות עברית ובספרות עולם".

תוך כדי קריאה ניתן לחפש מושגים וביטויים נוספים ולהסבירם לילד או לבקש מילדים לחשוב על מילים נוספות כאלה (הם שומעים בבית ובגן)

"אני מתנדבת זה כמה שנים. לאחרונה אני מסייעת למשפחה עולה חדשה מצרפת (אני דוברת צרפתית) ההתנדבות מחדדת לי את הקושי שבה נתקלים העולים החדשים – מדינה, תרבות ושפה שונים. כמו כן אני מתנדבת במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית".

רוחה אברמן מספרת: "הספר נולד כאשר מעיין נכדתי התחילה ללמוד לדבר, שאלה שאלות רבות וגילתה סקרנות למילים ולהבנת השפה בכלל. היא נהגה לשאול הרבה פעמים ''סבתא, מה אמרת? מה אמרת'?' משום שלא הבינה מושגים רבים. כשהיא שאלה, ענינו לה כולנו, כך עלה בראשי להפוך את הסוגיה הזאת לספר לילדים. לימוד השפה על ידי מעיין ריתק אותי משום שדרכה קלטתי שוב איך הילדים מבינים ולומדים לדבר. הסיפור הוא נחמד היות שהילדים תופסים לעיתים ביטויים  בצורה המאוד מילולית ומכאן נוצר החן שבספר".

''מעיני מתבוננת מוקסמת לעבר הגבעה. היא לא רואה שום ראש, אבל למעלה מעל הגבעה היא רואה את העוף הגדול ובפיו מזון'' (מתוך הספר) –  "המטאפורה אינה מובנת לה, אבל היא לומדת לדעת שהראש הוא המקום הגבוה ביותר בגבעה, וכך מאמצת עוד ביטוי".

מעיני מדברת עברית מאת רוחה אברמן / איורים מקוריים וססגוניים של נסה ראיין

''מעיני יודעת שאבא סוחט לימון לסלט או שמכונת הכביסה סוחטת ורועשת, אבל אבא סחוט היא עוד לא ראתה'' (מתוך הספר) – "אנחנו משתמשים רבות בביטוי הזה שנשמע לה כה מוזר, אך תוך כדי שימוש בו היא נכנסת אל נבכי השפה".

רוחה אברמן מוסיפה: "כל הביטויים האלה שמעייני נתקלת בהם יוצרים אצלה מעט בלבול, אך דרכם ניתן להעשיר את עולמה ואת עולם הילדים הקוראים וללמד אותם על שפה ורכישת שפה.  מעבר לרכישת השפה ולתהליך שעוברת הילדה יש בספר הומור שבא לידי ביטוי ב''שן שום'' ''כף רגל'', ''אבא סחוט'' – והכול משום שלילדים הדברים האלה אינם מובנים, בעוד שלנו כן. לפתע אנחנו מבינים את השפה כפי שילדים קולטים אותה, ומה שלנו מובן כל כך גורם לנו, המבוגרים, לעצור ולשאול שאלות ולהבין את יופייה של השפה. אפשר בהחלט לעבוד עם ילדי כיתה א' על ביטויים כאלה ואחרים וללמד אותם מעט מהי מטאפורה ומהו ביטוי לשון".

"כבר מילדות אהבתי סיפורים וספרים. בשנים האחרונות אני כותבת סיפורים קצרים כתוצאה ממחשבות שצפו בעת נסיעה במכונית, מהרהורים שלי, זיכרונות שהודחקו וכו'. הייתי רוצה לכתוב ספר למבוגרים, אבל הדברים אינם מגובשים עדיין ואני לא יכולה לציין על מה הוא יהיה. אני מתחילה לכתוב ואז מניחה לזמן מה כך מצטברים אצלי קטעים קצרים. לאחר שהתחלתי בכתיבת הספר "מעיני מדברת עברית" חשבתי שיהיה זה נחמד להקדיש ספר לכל נכד וכרגע אני עסוקה בספר השני לתמר נכדתי שנמצא בשלב האיורים. בדרך עוד שלושה ספרים: שניים על נכדיי בועזי ואלוני ואחד על הבלגן במכונית של סבתא. אני יכולה לכתוב כיום על נכדיי בשל הפניות שלי או כפי שהיטיבה לכתוב אווה קילפי בשירה על הסבתות: ''…סוף סוף הן רואות את הילד מהמרחק הנכון'', ואכן כיום אני רואה את נכדיי מהמרחק הנכון ומתפנה  לדברים שבעבר היה לי קשה יותר".

מעיני מדברת עברית מאת רוחה אברמן, איורים: נסה ראיין, טפר הוצאה לאור, שנת 2016, עמודים לא ממוספרים. כריכה קשה, מנוקד.