ביקור בית עם המשוררת חמוטל בר יוסף, זוכת פרס רמת גן לספרות בתחום השירה 2012

| 09/04/2012 | 0 Comments

 

המשוררת חמוטל בר-יוסף, זכתה לאחרונה בפרס רמת גן לשירה (2012). ספר סיפורים קצרים בשם "מוסיקה" פרי עטה יופיע בקרוב בהוצאה משותפת של הוצאת הקיבוץ המאוחד ואס"י, וזו ההזדמנות לערוך ביקור בית איתה.

 

חמוטל בר יוסף – משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות, פרופסור אמריטה (בגמלאות) לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, החלה לפרסם את שיריה במוספים ספרותיים ובכתבי עת החל משנת 1959.  

עד עתה פרסמה 12 קובצי שירה, רשימות ביקורת ספרותית, מסות בענייני תרבות יהדות ומוסר, וכן ספרי מחקר. היא תרגמה שירה ופרוזה מרוסית, צרפתית ואנגלית. שיריה תורגמו לאנגלית, צרפתית, רוסית, ערבית, הונגרית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, דנית, אוקראינית ויידיש.

 

על שירתה היא זכתה בפרס אקו"ם (1987) ,פרס קרן תל אביב ע"ש י' רבינוביץ (עיריית תל אביב, 1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990), פרס ויצ"ו לאישה היוצרת (1999),  פרס נשיא המדינה לספרות (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס רמת גן לספרות בתחום השירה (2012).

 

שם:  חמוטל בר-יוסף

גיל: 72

סטטוס: גרושה ואם ל- 3

מגורים: המושבה הגרמנית, ירושלים

 

יריית פתיחה: זכתה בפרס רמת גן לספרות בתחום השירה, לשנת 2012.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? ממה שבא לי בראש, ממה שאני מרגישה, ממה שפתאום מזמזם לי באוזניים. ולפעמים גם ממה שאני קוראת או רואה בטלוויזיה.

 

"אמא, זה מה שיכולתי, זה מה שעשיתי" – כך מסתיים השיר "מתנה". בערב שהתקיים ב"בית אריאלה" עם הופעת הספר "הבראה" שבו הופיע השיר לראשונה, בחרה השחקנית מיכל בת אדם לקרוא את השיר הזה. היא אמרה שזה השיר שלה, שהיא הייתה רוצה לכתוב אותו, ושאת השורה הזאת אפשר לקרוא ב-5 אינטונציות שונות: של כמעט בכי, של תקיפות ושל כל מה שביניהם. היא הדגימה את זה וזכתה בתשואות הקהל.  אני מקווה שכל מי שיקרא את השיר הזה ושירים אחרים שלי יקרא אותו כאילו היה שלו, וימצא בתוך עצמו את ההד הנכון, שאני כה נכספת לו.

 

מאיזה גיל את כותבת שירה? מגיל שמונה.

אילו ספרים קראת לאחרונה? קראתי ספר באנגלית של Markus Zusak  בשם The Messenger ואני קוראת כעת ספר של רבקה אלינב בשם "'כי מרה מאד הדעת' – עת הסיבורה האינטלקטואלית-יוצרת בסיפורת של אלישבע ביחובסקי ולאה גולדברג".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך?  קשה לי להצביע על משורר אחד. הושפעתי ממזמורי תהלים, מביאליק, מזלדה ומלאה גולדברג.

איזה ספרים קראת בילדותך? אני זוכרת במיוחד את "לאסי שובי הביתה", את "ערמונית" של צ'חוב, את "ילדי המים", את "המוהיקני האחרון".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? את התנ"ך, שירי ביאליק ושירי זלדה.

 

ספרי קצת על ספר השירים האחרון שהוצאת, "השתוות", מבחר שירים ישנים וחדשים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011:  

יש בו מבחר מתוך 10 ספרי שירה קודמים ושירים חדשים, והוא מאורגן על פי נושאים, ולא בסדר כרונולוגי, כדי להפריע להתייחסות אוטוביוגרפיסטית. התייחסות כזאת לא נראית לי פסולה, אבל אם משתמשים רק בה מחמיצים את מה שנראה לי העיקר – והוא שהשיר יכול לדבר אל הקורא, להיות שלו, ולא רק של המשורר.

הספר הזה זכה להצלחה מפתיעה, הוא יצא כבר במהדורה שנייה. אני מאד מאושרת לקבל תגובות של קוראים. חלק משיריו הולחנו, וגם זה משמח אותי מאד.

 

 

שלושה שירים מתוך הספר "השתוות" מאת חמוטל בר יוסף

 

מַתָּנָה 

 

הָיִיתִי בַּת תֵּשַׁע כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי לַעֲשות מַתָּנָה לְאִמִּי לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ,

 לַעֲשׂוֹת  לְבַדִּי וְלָכֵן בַּסֵּתֶר, מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה,

מַשֶּׁהוּ שֶׁעָשִׂיתִי לְבַד, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ הַפְתָּעָה,

שֶׁיִּהְיֶה נֶחְמָד בְּעֵינֶיהָ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ קְצָת שִׂמְחָה.

 

בַּסֵּתֶר תָּפַרְתִּי מִמְחָטָה, מַפִּית אֹכֶל, מַטְלִית, מַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹמֶה לְאַרְנָק. 

בַּסֵּתֶר גָּזַרְתִּי אֶת שְׂמִיכַת הַבֻּבָּה לְפִסּוֹת בַּד צִבְעוֹנִי

וְתָפַרְתִּי אוֹתָם בְּתֶפֶר מַכְלֵב וְתֶפֶר מַסְרֵק שֶׁלָּמַדְנוּ.

 

אִמִּי קִבְּלָה מֵאָבִי סִכָּה מִכֶּסֶף שֶׁל  "בְּצַלְאֵל",

עֲשׂוּיָה חוּטֵי פִילִיגְרָן, בְּצוּרַת שְׁנֵי הָרִים תְּאוֹמִים.

הִיא הִנִּיחָה אוֹתָם בֵּין שָׁדֶיהָ, עַל הַשִּׂמְלָה הַכְּחֻלָּה.

 

עַל הַמַּתָּנָה שֶׁלִּי הִיא אָמְרָה: יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל.

יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה נִשְׁאַרְתִּי הֲמוּמָה. לֹא הָיָה לִי מַה לַּעֲנוֹת.

"יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל", הֵבַנְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

 

הִיא מֵתָה לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת בְּלִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתָּהּ עַל זֶה.

אֲבָל הַיּוֹם נוֹדַע לִי פִּתְאֹם שֶׁבְּקָרוֹב אֶפְגֹּש אוֹתָהּ וְאֹמַר:

אִמָּא, זֶה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. זֶה מַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי.

 

מִמְחָטָה, מַפִּית, מַטְלִית וּמַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹמֶה לְאַרְנָק.

 

 

הַזְּמָן

 

הַזְּמָן! הַזְּמָן שֶׁלּוֹקֵחַ לְךָ לְהָבִין

שֶׁזֶּה קָרָה.

שֶׁאֵין. אָבוּד. הָיָה, אֲבָל עַכְשָׁו אֵינֶנּוּ.

מֵת, מֵת! וְלֹא יָקוּם לִתְחִיָּה.

לֹא יוֹפִיעַ בְּהֵסַח הַדַּעַת.

לֹא יָשׁוּב בְּמַפְתִּיעַ.

הַזְּמָן שֶׁל הָרַעַל

בִּפְנִים וְהַחוּצָה.

הַזְּמָן שֶׁל לִנְקֹם. שֶׁל לִשְׂנֹא.

הַזְּמָן שֶׁל לִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל

בִּפְנִים וְהַחוּצָה.

הַזְּמָן שֶׁל לָמוּת כָּל הַזְּמָן.

הַזְּמָן שֶׁהַכֹּל נִהְיָה אֶבֶן

גְּדוֹלָה, אֲפֹרָה, חֲשׁוּדָה, זוֹמֶמֶת.

 

 זְמַן הַעִוָּרוֹן לַהֶבְדֵּלִים

בֵּין גּוֹנֵי הַוָּרֹד,

זְמַן הַחֵרְשׁוּת לַבֶּכִי שֶׁל חֲתַלְתּוּל אַשְׁפָּתוֹת

וְלַצְּרִיחָה שֶׁל גּוֹזַל עוֹרֵב  מִתְעַלֵּף.

 

זְמַן הַהַחְלָטָה לִשְׂרֹד.

עִם הַשִּׁנִַּים. עִם הַצִּפָּרְנַיִם.

זְמַן הַצְּעָקָה שֶׁהִשְׁתַּתְּקָה. זְמַן הַדָּם.

 

כַּמָּה – שָׁנָה? עֶשֶׂר? מֵאָה? אֶלֶף?

לִי זֶה לָקַח שׁלֹשִׁים.

בַּפַּעַם הַשְׁנִיָּה רַק עֶשֶׂר.

אַחַר כַּךְ הִתְחַלְּתִי לִחְיוֹת,

לֶאֱהֹב, לְהַקְשִׁיב.

 

 

הַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב   (פואמה)

 

 

תְּנַסֶּה לַחְשֹׁב עַל פָּרָה שֶׁיּוֹצֵאת מֵהָרֶפֶת לַמִּרְעֶה

אֶל הָאוֹר הַמְדַגְדֵּג בָּעֹרֶף וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנִּלְעֶסֶת וְנִנְזֶלֶת

יַחַד עִם חוּטֵי הָרִיר שֶׁל הַזְּמַן לִהְיוֹתָם נִטְעָנִים בַּעֲטִינִים

שְׁרוּיִים בְּנִים וְלֹא נִים שֶׁמִּמֶּנּוּ מִתְעַבָּה תְּשׁוּקָה מְעִיקָה

וְהוֹלֶכֶת לְהַעֲנִיק, לְהִמָּצֵץ בְּפִי כָּל חָפֵץ –

 

תַּחְשֹׁב עַל הַהֶלֶם שֶׁהַפָּרָה מְקַבֶּלֶת

מֵהַגָּדֵר הַמְחֻשְׁמֶלֶת.

 

אוֹ תַּחְשֹׁב עַל עַצְמְךָ שֶׁאַתָּה  מִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם

וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ בַּחשֶׁךְ וְחוֹזֵר לְמִטָּה לֹא שֶׁלְְּךָ

כִּי הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ בַּחֹשֶׁךְ יוֹתֵר קְצָרָה

וְאַתָּה מוֹצֵא בָּהּ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת

שֶׁמִּזְמַן רָצִיתָ בָּהּ לִשְׁכַּב

וְהִיא מִתְעוֹרֶרֶת קְצָת וְתוֹפֶסֶת לְךָ אֶת הָרֹאש

בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם וּמְטִיחָה בְּכֹחַ בַּקִּיר.

 

מַה יֵּשׁ פֹּה לְהַסְבִּיר. אוֹ שֶׁאַתָּה מַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב

אוֹ שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר.

 

זֶה אֵרַע בָּאָבִיב, וּבַכְּפָר, כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שֶׁבַע בְּעֵרֶךְ.

הָיָה עֶרֶב פֶּסַח וְהָיְתָה מְדִינָה בְּקָרוֹב וְהָיִיתִי אֲנִי

מַנִּיחָה אַרְבַּע צַלָּחוֹת וּבְדִיּוּק עוֹטֶרֶת

כָּךְ שֶׁכָּל הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁבָּאֶפְשָׁר מוּכָן עַל הַשֻּׁלְחָן.

יָכֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ עַל עָרְפִּי אֶת הַסְּרָטִים

נִפְלָטִים מֵרֹאשִׁי כְּמוֹ בּוּעוֹת סַבּוֹן וְרֻדּוֹת.

הַזְּגוּגִיּוֹת עוֹד יִבְּבוּ אֶת הַסִּיסְמָה הַמְנֻקֶּדֶת שֶׁל הָעִתּוֹן הַמָּעוּךְ,

 

יוֹנְקות נִקָּיוֹן מִתּוֹךְ דָּמָן הַנֶּאֱמָן שֶׁל נָשִׁים

שֶׁמִּדֵּי שָׁנָה בְּעוֹנָה זוֹ דַּעְתָּן נִטְרֶפֶת עֲלֵיהֶן מִתַּאֲוָה לִמְלֶאכֶת הַזִּכּוּךְ.

תָּאַבְתִּי אֶת הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הַמִּלִּים הַמְסֻבָּכוֹת לְהַפְלִיא

שֶׁהָיוּ דּוֹהֲרוֹת יוֹם-יוֹם עַל הָעִתּוֹן כְּמוֹ שְׁלִישִׁיַּת סוּסִים שְׁחֹרִים זְעִירִים,

רְתוּמִים לְמֶרְכָּבָה דּוֹהֶרֶת אֶל אֶרֶץ הַנָּכוֹן –

דִּיוֹ, שִׁוְיוֹן, סוֹצְיַאלִיזְם! דִּיוֹ, אַחֲוַת עַמִּים שֶׁלִי!

 

כִּי זֶה הַדָּבָר שֶׁאָחִי הַגָּדוֹל הִבְטִיחַ בְּסוֹד:

וְתִהְיֶה לָנוּ מְדִינָה מִשֶּׁלָּנוּ וְנַעֲשֶׂה מִכָּל הָאָרֶץ קִבּוּץ.

(אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת שֶׁסִּפֵּר לִי גָּנַזְתִּי עָמֹק

בַּסְּרָטִים הַוְּרֻדִּים, בַּפְּטָמוֹת הַשְּׁטוּחוֹת).

וּלְשֵׁם הוֹכָחָה צִיֵּר לִי בְּקַת הַמַּקְלֵעַ

עַל עֲפַר הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַפָּרוֹת יוֹצְאוֹת לַמִּרְעֶה

ים תִּיכוֹן, יָם הַחוּלֶה, יָם כִּנֶּרֶת, יָם הַמֶּלַח,

מֻשְׁחֲלִים עַל שְׂרוֹךְ הַיַּרְדֵּן. עַל צַוָּארִי

עָנַד לִי אָחִי הַגָּדוֹל אֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּנוּ כָּל-כָּךְ

וְיָרֵחַ הוֹסִיף מִלְמַעְלָה, שֶׁכָּל יוֹם בְּשֶׁבַע

נוּכַל לְהַגִּיד לוֹ שָׁלוֹם גַּם אִם נִהְיֶה רְחוֹקִים.

אֶת הָעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם עָצַר

וְנָתַן בְּיָדִי מוֹשְׁכוֹת לְמֵאָה כִּוּוּנֵי הָרוּחוֹת.

 

וְאָבִי עַל הַכִּסֵּא-נוֹחַ בְּפִנַּת הַחֶדֶר

לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר אוֹ לַעֲנוֹת אוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר.

מִתַּחַת לַחֻלְצָה הַלֹּא-מְכֻפְתֶּרֶת כַּף יָדוֹ

סוֹתֶמֶת בְּכֹחַ אֶת הַפֶּה לַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב

מַכְנִיסָה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לַבֶּטֶן.

 

תַּגִּידִי לְאַבָּא שֶׁיָּבוֹא לַשֻּׁלְחָן

תַּגִּידִי לְאַבָּא שֶׁיָּבוֹא לַשֻּׁלְחָן

תְּדַבְּרִי אִתּוֹ תְּבַדְּחִי אוֹתוֹ

כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּשֶׁאַתְּ עֲצוּבָה:

כַּלֶה'ניוּ כַּלֶה'ניוּ

מַה אַתְּ בּוֹכָה וּמְמָרֶרֶת?

עוֹד מְעַט יָבוֹא הֶחָתָן

יָבִיא לָךְ קְצַת חֲזֶרֶת.

 

אֵיךְ

מַצְחִיקִים

אַבָּא

עָצוּב?

שִׁירֵי חֲתוּנָה בַּיִּידִישׁ שֶׁלּוֹ

לֹא מַכִּירָה.

מָה אֶצְלוֹ בַּמָּקוֹם הַכּוֹאֵב?

לָשׁוֹן אֲסוּרָה.

 

לֹא מַסְכִּימָה לְהַצְחִיק.

יוֹצֵאת מִן הַבַּיִת יַלְדָּה עַקְשָׁנִית

 

וְהוֹלֶכֶת כְּמוֹ פָּרָה מְלֵאָה שֶׁמֶשׁ שְׁחֹרָה

לְיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס שׁוֹשָׁנָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים

אוֹכֶלֶת פְּרוּסָה עִם חֶמְאָה מְלוּחָה

מֵאֲמֶרִיקָה שֶׁמַּבְרִיקָה לָהּ עַל הַשְּׂפָתַיִם

עִם הָעֲגִילִים מִזָּהָב.

שְׁשְׁשְׁ… שׁוֹשָׁנָה פְּלִיטָה מֵאֵירוֹפָּה.

שָׁם לַיְּלָדוֹת עֲגִילִים שֶׁל גְּדוֹלִים וּמַלְבּוּשִׁים

שֶׁל נָשִׁים. לְשׁוֹשָׁנָה שִׂמְלָה מִמֶּשִׁי. תְּמַשֶׁשִׁי,

קְחִי וְתְּמַשֶׁשִׁי. מֶשִׁי מֵאֲמֶרִיקָה. מָה אִתֵּךְ! אַל תִּמְשֶׁכִי!

מַשֶּׁהוּ בַּקּוֹל שֶׁלָּהּ הַמִּתְחַנֵּן כְּמוֹ בַּחֶמְאָה שֶׁלָּהּ שֶׁמַּבְרִיקָה

מַשֶּׁהוּ בַּיְדִידוּת שֶׁל הָעֵינַיִם הַלֹּא-נְקִיּוֹת מִמְּזִמָּה, מִמִּמְכָּר

זָהִיר, מַשֶּׁהוּ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הַשּׁוֹמֵמָה מֵאָחִי וְכֻלָּהּ מִרְמָה

מָשַׁךְ לָהּ אֶת הַשִּׂמְלָה בְּכֹחַ מְיֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּלִיטָה.

נִשְׁמַע קוֹל שֶׁל קְרִיעָה.

 

בַּבַּיִת הָיוּ אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בְּמַדִּים שֶׁהָיוּ וְהָלְכוּ.

גַּם שֶׁמֶשׁ כְּבָר לֹא הָיְתָה.

הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא יוֹתֵר מִדַּי אֲדֻמּוֹת.

אִי אֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהֶן אוֹ לִשְׁאֹל מַה קָּרָה.

אָבִי עַל הַסַּפָּה הַיְרֻקָּה עִם הָרַגְלַיִם

מְקֻפָּלוֹת עַל הַבֶּטֶן וְעִם הַפָּנִים אֶל הַקִּיר.

 

אִמָּא לֹא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאַצְחִיק אוֹתוֹ.

הַשֻּׁלְחָן עוֹד עָרוּךְ לְאַרְבָּעָה.

אַבָּא בּוֹא לַשֻּׁלְחָן

בּוֹא לַשֻּׁלְחָן

לַשֻּׁלְחָן

תִּצְחַק אַבָּא תִּצְחַק

תַּעֲשֶׂה סֵדֶר פֶּסַח לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ.

 

הַגַּב שֶׁל אַבָּא נוֹרָא לְמַגַּע וְגַם

הַלֶּחִי שֶׁלּוֹ דְּבִיקָה.

אוּלַי הוּא צָרִיךְ נְשִׁיקָה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,

אֲנִי לֹא טוֹבָה בַּזֶּה אֲבָל אֲנִי מְנַסָּה.

וְאָז הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ עִם הַנַּעֲלַיִם

בּוֹעֲטוֹת בִּי בַּבֶּטֶן. לֹא בְּכַוָּנָה?

מִתּוֹךְ שֵׁנָה? עַכְשָׁו הוּא קָם.

אִם יִפְקַח אֶת עֵינָיו יִזַּל מֵהֶן דָּם.

 

אֲנִי לֹא טוֹבָה בֶּלְהַצְחִיק אוֹ לָשִׁיר.

הַכְּאֵב עִם הַזְמַן צָרִיךְ לְהַחֲוִיר.

מוּטָב שֶׁתַּחְשֹב עַל פָּרָה אוֹ עַל קִיר.

 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  ספר סיפורים קצרים בשם מוסיקה עומד להופיע בהוצאה משותפת של הוצאת הקיבוץ המאוחד ואס"י. כתב היד זכה בפרס אס"י. אני מתכוננת גם לפרסם בהוצאת "אבן חושן" ספר קטן של שירי דיוקן (של אחרים, לא של עצמי) עם רישומי דיוקן של ציירים שונים.

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? לקרוא הרבה שירה. לקרוא שירים בקול רם. להעתיק למחברת או למחשב שירים שהוא אוהב.  לחשוב לא רק על עצמו אלא גם על הקורא.

משפט סיכום: אני מאד גאה ומאושרת שיש בארץ כה הרבה אנשים שאוהבים שירה. אהבת שירה היא סימן של חיי רגש תוססים, שהנשמה חיה ולא מתה.

 

מספריה של חמוטל בר יוסף

 

שירה

לולא היה עלי למהר, שירים, 1971

לקחת אוויר, שירים, 1978

רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1981

בקיץ זה יעבור, ספר ילדים, כתר 1984

מתנות קופצות, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1984

הבראה – שירים, הקיבוץ המאוחד, 2004

הלא, שירים, כרמל, 1998

ובצפיפות, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1990

לילה, בוקר, שירים ותרגומים, כרמל, 2000

מזון, שירים, כרמל, 2002

השתוות, מבחר שירים ישנים וחדשים – הקיבוץ המאוחד, 2011

חקוק באבן חתוך בעץ: 15 אפיטפים י"ג חיתוכי עץ של חנה פייזר בן-דוד (2011)

 

עיון

החטא ועונשו, פיודור מיכאלוביץ' דוסטויבסקיתדריך לקורא וללומד, 1978

קריאות ושריקות, מסות ומאמרים שנכתבו במהלך השנים, 2005

הלשון הפיגורטיבית ביצירתו הסיפורית של א"נ גנסין, 1984

מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, משרד הביטחון, 1995

 מטאפורות וסמלים ביצירתו של גנסין, הקיבוץ המאוחד, 1987

סימבוליזם בשירה המודרנית, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2000

על שירת זלדה, הקיבוץ המאוחד תל אביב 1988, מהדורה מורחבת 2007

הרשימה כז'אנר של מעבר מריאליזם לסימבוליזם בספרות העברית,  אוניברסיטת תל אביב, 1989

מגעים של דקאדנס: ביאליק, ברדיצ'בסקי, ברנר, אוניברסיטת בן-גוריון ומוסד ביאליק 1998

מיסטיקה בשירה העברית במאה העשרים, ידיעות אחרונות, 2000

 

 

משיריה של חמוטל בר יוסף

 

הַשִּׁיר הַנָּכוֹן

 

הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁאֲנִי רָצָה אִתּוֹ

אֵלֶיךָ –  בֶּן-אָדָם שֶׁלֹּא הָיָה קוֹרֵא דָּבָר מִלְּבַד עִתּוֹן סְפּוֹרְט

לוּלֵי הִסְתַּבְּכוּ בִּי ְקַרְנָיו הַיָּפוֹת –

פּוֹעֶרֶת לְעוּמָתְךָ אֶת עֵינַי,

מִתְעוֹפֶפֶת אֵלֶיךָ  עִם גַּבּוֹתַי

וּמַכְרִיזָה: "אַתָּה חַיָּב לִקְרֹא אֶת זֶה!"

כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִמָּא צִפּוֹר שֶׁמָּצְאָה לְךָ  תּוֹלַעַת טְעִימָה

 

הוּא הַשִּׁיר הַנָּכוֹן.

 

סְפָרִים מְיֻתָּרִים

 

אֶת הַסְּפָרִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מְיֻתָּרִים בְּעִידָן הָאִינְטֶרְנֶט –

הָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָעִבְרִית, שֶׁאָבִי קָנָה כֶּרֶךְ כֶּרֶךְ

וְהִנִּיחַ בִּזְהִירוּת עַל מִִזְוָדָה שֶׁשִּׁמְשָׁה כְּמַדָּף,

עוֹד טֶרֶם הָיָה אֲרוֹן סְפָרִים  בַּדִּירָה הַשְּׂכוּרָה;

קוֹנְקוֹרְדַנְצִיָה כְּבֵדָה שֶׁנָּשָׂאתִי אֵלָיו כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה

בִּזְרוֹעוֹת שֶׁל יַלְדָה שְׁמַנְמַנָּה וּתְמִימָה;

לֶקְסִיקוֹן סוֹפְרִים רוּסִים שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי 

בַּמַּחְתֶּרֶת, כֶּרֶךְ כֶּרֶךְ,  בִּידֵי יְדִידִים מֵיטִיבֵי טוּס  – 

 

אֶת כֻּלָּם הֵסַרְתִּי הַיּוֹם מִמַּדָּפֵי לִבִּי

וּנְשָׂאתִים הַחוּצָה, לָרְחוֹב,

כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁלִיכִים מִן הַבַּיִת

הוֹרִים זְקֵנִים.

 

שִׁיר אִישִׁי

 

תִּצְעֲקִי!  אֵין לָךְ בְּרֵירָה.

הִגִּיעוּ מַיִם עַד  הַפֶּה וְהַנְּחִירַיִם,

הַדֶּגֶל שָׁחֹר וְרָחוֹק

וְאַתְּ – לָמָה נִכְנַסְתְּ לְבַדֵּךְ לָעָמוֹק?

עוֹד מְעַט אַתְּ תָּמוּתִי כָּאן.

אַתְּ מַמָּשׁ בְּצָרָה.

 

וַהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת  לִצְעֹק

בְּוִכּוּחַ כְּמוֹ גִּבּוֹרָה.  

וַהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת לִצְעֹק

בַּכִּתָּה בְּצִוְחַת  חֲצוֹצְרָה.

וַהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת לִצְעֹק

עַל הָאִי-צֶדֶק  שֶׁל הַמּוֹרָה. 

 

אֲנִי יוֹדַעַת, אֲבָל לֹא לְעֶזְרָה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית - סופר השבוע, שירה ומחזות

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *