כל יום מחדש מאת גילת חסין: המסע המופלא באמצעות השירים והצילומים בנבכי הנפש, החיים והתקווה

ספר השירים 'כל יום מחדש' שכתבה וצילמה גילת חסין, הוא תיאור מסע באמצעות שירים וצילומים. מסע בעולם הפיזי בנופי הארץ המרוחקים, פינות חמד ביערות ובמדבריות והן בנופים הקרובים. כולם מצויים מ"תחת לאף" ואינם זוכים למבטם של העוברים ושבים, הטרודים בענייניהם. זהו תיאור מסע בנבכי הנפש מנקודת פתיחה של כאב גדול ובדידות מייסרת אל הבחירה המודעת בחיים ובתקווה.

המסע הזה כולל תהפוכות נפש שונות ומעברים קיצוניים. לעתים,  בין שיח כן ונוקב עם הבורא, בו מוצגים הכאבים נוכח החסרים הגדולים לבין רגעי התרגשות, התפעמות והודיה נוכח כל היש-בעולם, בבריאה ובחיים הפרטיים. הספר נכתב מתוך החוויה האישית פרטית, אך נוגע בחוויות אנושיות אוניברסאליות ולכן, יוכל לשמש כפה לכל החווים אותן.

גילת חסין (55), אם ל-3  ילדים, תושבת מעלה אדומים, נמשכה מגיל צעיר אל המרחבים והטבע על שלל תופעותיו, שהיווה מקור עניין, שהייה וחקירה עבורה. במשך השנים, פנתה ללימודי הביולוגיה, עסקה בהוראה וכן במחקר בתחום זה.

"אני שואבת את השראתי בכתיבה מהקשבה  נקיה ככל האפשר למה שמתחולל בנפשי פנימה, לטבע על שלל תופעותיו ולתולדותיהם של אבותינו ואימותינו שבהם מקופלות שלל החוויות האנושיות . התהליך מתבצע באופן הבא: אני מתבוננת בעולם שסביבי, בתופעות היומיומיות כמו זריחה, שקיעה, נבטים וציפורים. סופגת פנימה ואז, המילים פשוט מתארגנות בראש ומה שנשאר זה לכתוב אותן. לעיתים, נמצאת בהלך נפש מסוים ופסוקים המתאימים לאותו הלך נפש נשמעים בראשי והשיר יכול לכלול את הפסוק וההד שהוא מייצר אצלי. ההליכה וההתבוננות בתופעות טבע שונות אפילו מתחת לאף כמו נבטים הצומחים בקיר או ציפור על ענף בדרך- מרגיעים ויוצרים אצלי את התחושה שהכול מתנהל בחוקיות נכונה ביותר, כולל אנו ואירועי חיינו", מספרת גילת חסין.

הספר כולל שירים שנכתבו ב-3 השנים האחרונות  ותמונות שצולמו על ידי חסין בתקופה זו. לעיתים נכתב שיר ובעקבות כתיבתו, צילמה תמונה מתאימה ולעיתים להיפך- נתקלה בתופעה מסוימת אותה צילמה ובעקבותיה נכתב שיר. נדמה לה שהקשר  בין התמונות לשירים מקנה לספר את הייחודיות שלו. מבחינת התוכן, הספר מייצג מסע. מסע בזמן כפי שמייצגות תופעות הטבע השונות, מסע בין מקומות- קרובים ומרוחקים והעיקרי שבין המסעות- מסע בנפש. מסע בין נקודת ההתחלה בה הקושי תופס מקום עיקרי, ואפילו נשמעת נימה של טרוניה מסוימת כלפי הבורא לבין נקודת הסיום, בה באה לידי ביטוי הבחירה שלה באחריות, בחיים ובשמחה שמגיעה מכוחות פנימיים ואינה תלויה בנסיבות החיצוניות. הספר מבטא את הקשר העמוק לבורא המתגלה הן בבריאה הנפלאה שיצר והן בהשגחתו עלינו וחלק מהשירים מהווים שיח בלתי אמצעי אתו בכל מצב.

גילת חסין מציינת, כי "מגיל צעיר ביותר אהבתי לטייל בטבע, לחקור את הצמחים ובעלי החיים ועניין מיוחד אני מגלה בציפורים, אולי בגלל ההתעלות מעל קטנות היום יום, אולי בגלל החופש שהן מייצגות, אולי בגלל תעצומות הנפש גם של ציפורים זעירות, השוקלות כ-20 גרם, לגמא מרחקים של אלפי ק"מ בנדידה.

ב-30 השנים האחרונות עסקתי בהוראת ביולוגיה בבתי ספר שונים, ניסיתי לחבר את תלמידותיי לאהבת כל יצור חי, להתבוננות ולשאילת שאלות בלתי מתפשרות על כל תופעה מבלי להניח הנחות מוקדמות ולקבל דברים כמובן מאליו. תלמידותיי החזירו לי אהבה בכפליים וזכיתי לראות בצמיחתן, בהתבגרותן ובבחירות שהן עושות כבוגרות. בשנים האחרונות למדתי ואני עוסקת בתחום נוסף- טיפול בעזרת בעלי חיים. זהו תחום צעיר יחסית המשתמש בקשר הייחודי שנוצר בין אדם לבעל חיים ככלי טיפולי, בעזרתו ניתן לזהות ולהגדיר את הקשיים וחשוב מכך- בעזרתו ניתן להעצים, לחזק, לתת תקווה וליצור שינוי בעזרת הכוח המרפא החזק בעולם- אהבה".

גילת חסין עונה על השאלה כיצד מתבצע הטיפול בעזרת בעלי חיים? "כאשר מגיע אדם לפינת החי הוא בוחר בחיה מסוימת והאינטראקציה שנוצרת ביניהם בנקודת זמן מסוימת משקפת את המקום בו הוא נמצא ואת הנושאים המעסיקים אותו. מפגש זה מהווה נקודת פתיחה לתהליך  בו מתפתח הקשר בין האדם לחיה. הוא יכול להיות צופה מן הצד בתהליכים כמו אכילה, משחק, תוקפנות, חיזור וטיפול בצאצאים או לקחת חלק פעיל בהאכלה, בניית בית ואביזרים שונים לחיות, ליטוף טיפוח וסירוק. כל פעולה כזאת היא בעלת משמעות סימבולית  ותוך כדי כך נוצר תהליך של שינוי. תגובותיה של החיה מסייעות בהתבוננות פנימה וברכישת תובנות על אופן ההתקשרות עם העולם וחוויות ההצלחה שנוצרות בפינת החי מסייעות ביצירת "עצמי" חזק ובריא יותר. שינוי זה מוקרן אל הסביבה החיצונית, תגובותיה של זו לא מאחרות להגיע וכך נוצר מעגל חדש של היזון חיובי ".

שירים מתוך 'כל יום מחדש' מאת גילת חסין

 

אֶרֶץ הַרְרֵי אֵל

 

הָיִיתָ אִתִּי שָׁם לְמַעְלָה,

בּוֹרֵא עוֹלָם,

בִּמְרוֹמֵי הַחֶרְמוֹן,

נִגְלֵיתָ אֵלַי

בַּגִּבְּתוֹן שְׁחֹר הָרֹאשׁ

בִּיפִי נוֹצוֹתָיו

הַצְּהֻבּוֹת בְּעֹז.

וְעוֹד נִגְלֵיתָ אֵלַי

בִּיפִי סִטַּת הַצּוּקִים

הַקְּטַנָּה,

הָעֲנֻגָּה,

וּבִשְׁלֵמוּת צְבָעֶיהָ שֶׁל הַסַּלְעִית.

רוּחֲךָ הַגְּדוֹלָה

שָׁרְקָה שָׁם בַּמְּרוֹמִים,

הֶחְרִישָׁה קוֹלוֹ

שֶׁל כָּל דִּבּוּר,

כָּל מִלָּה.

רַק דְּמָמָה דַּקָּה

רְאוּיָה שָׁם,

בְּאֶרֶץ הַרְרֵי אֵל.

 

קָטֹנְתִּי וְאֶתְגַּדֵּל

 

קָטֹנְתִּי

מִכָּל הַחֲסָדִים

וּמִכָּל הָאֱמֶת,

קָטֹנְתִּי כָּל כָּךְ,

רַק אַתָּה וַאֲנִי יוֹדְעִים

רֹב עֲווֹנוֹתַי,

פְּשָׁעַי וַחֲטָאַי,

עָמְקָם,

רָחְבָּם,

כָּבְדָּם וְרֹב מִנְיָנָם,

וְאַתָּה –

מִתְעַלֵּם,

לֹא מְחַשְׁבֵּן לִי

כְּלָל,

מֵזִיז הַצִּדָּה,

וּמַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין

בִּי.

מַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע

בְּחֹמֶר וּבְרוּחַ

כָּל יוֹם,

כָּל רֶגַע,

כָּל שָׁעָה,

שׁוֹלֵחַ אוֹרְךָ

עוֹד וָעוֹד,

וּבְהַגִּיעוֹ אֵלַי,

וּבְנָגְעוֹ בִּי

וְהָיִיתִי לְאִשָּׁה אַחֶרֶת,

וּפָנַי – לֹא הָיוּ לִי עוֹד,

וְאֶתְגַּדֵּל

כִּי אַתָּה מְגַדְּלֵנִי,

וְאֶתְנַשֵּׂא

כִּי אַתָּה מְנַשְּׂאֵנִי,

בְּיָדְךָ,

בְּרוּחֲךָ

הַטּוֹבָה,

מַאֲמִין בִּי

וְעוֹשֵׂנִי שֶׁאַאֲמִין בִּי.

לָקוּם

לַעֲשׂוֹת

לִפְעֹל

לְהַרְבּוֹת טוֹב

בָּעוֹלָם,

מִכּוֹחֲךָ זֶה

הַמִּתְגַּלֶּה בִּי.

 

הָאֲדָמָה הַמְּצַפָּה

 

הָאֲדָמָה

הַמְּצַפָּה לְגֶשֶׁם,

הָאִשָּׁה – לְאִישָׁהּ

שֶׁיַּגִּיעַ,

וְיַשְׁפִּיעַ,

וְיַעֲרֶה,

וְיַפְרֶה,

וְהִיא,

שֶׁהָיְתָה עֲלוּמָה,

מְכֻנֶּסֶת,

מֵעַתָּה – רְווּיָה,

תּוֹצִיא פִּרְיָהּ.

וְהִיא רַכָּה,

מְפֻיֶּסֶת.

 

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם צִבְעוֹנִיּוֹת

 

תִּגְדְּלִי,

וְתִתְנַשְּׁלִי,

וְשׁוּב,

תִּכְאֲבִי

אֶת כְּאֵב הַגְּדִילָה,

בְּאֹמֶץ.

קִרְעִי בְּעֹז

אֶת הַמַּעֲטֶה

הַקָּשִׁיחַ,

הַקָּטָן –

מִמִּדּוֹתַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת,

וְשׁוּב,

וְחוֹזֵר חֲלִילָה,

וְאָז…

תִּתְגַּלְּמִי,

תִּסְתַּגְּרִי בַּחֲשֵׁכָה,

תִּתְבּוֹדְדִי,

הִתְנַתְּקִי,

מֵאוֹר

מֵאֲוִיר

מֵאָדָם,

עַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ

לְגַמְרֵי לְבַד

תִּתְמַתְּחִי,

תִּפְרְשִׂי כְּנָפַיִם,

צִבְעוֹנִיּוֹת,

יָפָה,

קַלָּה,

אֶל מֶרְחָבִים,

אֶל גְּבָהִים,

שֶׁלֹּא שִׁעַרְתְּ קִיּוּמָם,

שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ אוֹדוֹתָם,

שֶׁנָּבְטוּ בָּךְ

שָׁם,

בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל.

 

מַעְיַן אַהֲבָתִי

 

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ זְרוֹעוֹתַי,

עוֹד וָעוֹד,

לְהַקִּיף בְּחִבּוּק

הָרִים יְרֻקִּים שֶׁל אָבִיב,

אִלּוּ יָכֹלְתִּי

לְהַאֲרִיךְ אֶצְבְּעוֹתַי,

לִלְקֹט בָּן

זְהַב שְׁבִילִים

שֶׁל עַנְנֵי בֹּקֶר,

לַחְפֹּן בְּיָדִי

רֹאשׁ עָטוּר תַּלְתַּלִּים,

שֶׁל סְבַךְ

צִמְחִיָּה פִּרְאִית,

לְהַצְמִיד פִּי,

בִּנְשִׁיקָה,

אֶל כָּל מַקּוֹר

שֶׁל צִפּוֹר,

מְצַיֶּצֶת שִׂמְחָתָהּ

לָעוֹלָם,

לָגַעַת בְּרֹךְ

בְּכָל זַחַל,

מְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בִּדְמָמָה,

טֶרֶם יִתְגַּלֵּם

וְיַמְרִיא,

עֲטוּר כְּנָפַיִם

סַסְגּוֹנִיּוֹת,

לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

כָּל אֵלּוּ,

וְעוֹד,

מַחְשְׁבוֹתַי,

הֲגִיגַי,

מַעֲיַן אַהֲבָתִי,

הַנּוֹבֵעַ בְּשִׁירַי,

מֵהֶם יִתְחַבְּרוּ,

יֵאָסְפוּ מִלּוֹתַי,

מֵאֵת הַנּוֹתֵן חַיִּים

לְכָל חַי.

 

פֵּרוּרֵי אוֹרְךָ

 

אֲפִלּוּ מֹשֶׁה

שֶׁקָּרַן אוֹר פָּנָיו

שֶׁהִתְהַלֵּךְ כְּמַלְאָךְ לְפָנֶיךָ

לֶחֶם לֹא אָכַל

וּמַיִם לֹא שָׁתָה,

לֹא זָכָה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ.

"וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי",

כָּךְ שַׂחְתָּ לוֹ,

וַאֲנַחְנוּ מָה,

קְטַנִּים

פְּעוּטִים

לְעָפָר דָּמִינוּ,

אֲפִלּוּ אֶת אֲחוֹרֶיךָ

לֹא רָאִינוּ,

טוֹעִים וְתוֹעִים

בָּזֶה הַחֶלֶד

לֹא רוֹאִים

לֹא יוֹדְעִים

אַךְ מַמְשִׁיכִים לְבַקֵּשׁ פָּנֶיךָ

הַשְׁגָּחָתְךָ

וְטוּבְךָ,

זוֹכִים לְפֵרוּרֵי אוֹרְךָ,

וְהֵמָּה יַנְחוּנוּ בִּסְבַךְ הַדֶּרֶךְ,

כִּי בִּלְעֲדֵיהֶם

הַחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר,

אֵין תְּקוּמָה.

 

 

כל יום מחדש כתבה וצילמה גילת חסין, הוצאת הספרים אוריון, 65 עמודים