ביקור בית עם ד"ר עדה אהרוני: פרח נדיר

| 21/03/2012 | 0 Comments

 

ד"ר עדה אהרוני, סופרת, משוררת ומרצה לספרות ולסוציולוגיה, התמחתה בחקר השירה העכשווית והיא בעלת שם עולמי בתחום זה. בימים אלה הוציאה ספר שירים חדש "פרח נדיר", המוקדש לבתה טליה אהרוני וינקלר, אשר נפטרה מסרטן לפני חצי שנה, לאחר מאבק אמיץ.

עדה אהרוני היא משוררת, סופרת, ומרצה לספרות ולסוציולוגיה. היא בוגרת  אוניברסיטת לונדוןM.Phil , ובעלת תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית, על יצירות הסופר היהודי אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות,  סול בלו. אהרוני היא חוקרת בעלת שם עולמי בספרות ושירה ופרסמה עשרים ושבעה ספרים, בהם קובצי שירה, רומנים היסטוריים, ביוגרפיות, ספרי ילדים ומחקרים ספרותיים. ספריה תורגמו לשפות רבות, ויצירותיה זיכו אותה בפרסים בישראל ובעולם. בשנת 1998 נבחרה לאחת ממאה הסופרות הנבחרות בעולם (רוצ'סטר, ניו-יורק). אהרוני ייסדה את הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות השלום: "איפלק", היא יו"ר הסניף הצפוני של "ארגון נשים יוצרות בישראל: אנ"י". היא עורכת את מדור תרבות וספרות השלום באנציקלופדיה העולמית של אונסק"ו – EOLSS.  כמו כן, חוקרת יהדות ארצות ערב ויו"ר לשעבר של הקונגרס העולמי של יהדות מצרים.

 

שם: עדה אהרוני

גיל:  77

מגורים: נשר

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר: פרח נדיר, ספר שירים, הוצאת רימונים, 2012.

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? מהגיגים שמתרחשים עמוק בלבי, במוחי ובסביבתי, ואינם עוזבים אותי עד שאכתוב אותם.

מאיזה גיל את כותבת שירה? מגיל 14.

איזה ספרים קראת בילדותך? כל ספרי אניד בלייטון, כל ספרי דיקנס (באנגלית), שירתו של וילפרד אוון – משורר השלום הבריטי מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ספרי ג'יין אוסטין, שייקספיר לילדים (צ'רלס למב).

אילו ספרים קראת לאחרונה? "טנגו במאי" מאת אירית ר. קופר, "האהבה הלבנה: שירים" מאת חיים ספטי, שירה באנגלית: סילביה פלט:  The Bell Jar 

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך?  יהודה עמיחי. הוא בהחלט היווה השראה עמוקה לכתיבתי. הוא העריך ואהב את שירי, וגם את תרגומי לאנגלית של שירתו. 

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד?  "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "כל שירי יהודה עמיחי", ו"הרצוג" מאת סול בלו, חתן פרס נובל לספרות.

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  פרסמתי 27 ספרים: שירה, רומנים, ביקורת, ביוגרפיות. 

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך?  האם ליקטת אותם לאורך שנים?  חלק מהשירים הם חדשים, כתבתי אותם לזכר בתי, טליה אהרוני וינקלר, אשר נפטרה מסרטן ב – 8.7.11, לאחר מאבק אמיץ. החלק השני כולל שירים נבחרים שטליה אהבה במיוחד, ושכתבתי במשך השנים. הספר הוא לזכרה של טליה, קראתי לספר פרח נדיר כי כך הייתה.

פרח נדיר הוא ספר שירה יוצא דופן, והוא נוגע בנימי הנימים של קשר אם-בת. לצד הפן האישי המיוחד שבו, הוא עומד בזכות עצמו בטיב ובאיכות שירתו. הספר פותח בסיפור "מלאכי האמת", פרי עטה של טלי, בו היא כותבת בצורה אוטנטית ומרשימה, על התמודדותה עם מחלתה.

לשירים שבספר מכנה משותף של אהבת האדם, שלום ואחווה, העצמת  נשים, היסטוריה ומולדת. קשת השירים כמו גם צורת הביטוי נעה משירת אהבה פיוטית עד שירת מחאה חריפה, עזת ביטוי ובאותו הזמן לירית.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  הספר שאני מתעתדת לפרסם בקרוב הוא מהדורה מחודשת ומורחבת של ספרי: "האישה בלבן: זיכרונות מאלכסנדריה". הוא יצא לאור בשם חדש.

 

בין פרסומיה של ד"ר עדה אהרוני

 

שירה

מהפירמידות לכרמל – סדרת בגבולם – עקד, תל-אביב, 1979

שבוע ירוק – אלף, תל-אביב, 1986

ביער הכרמל שלי – הוצאת לירית, חיפה, 1993

בחיק כפות ידיך – ירון גולן, תל-אביב, 1996

את ואני נשנה את העולם – מיכאל לחמן, חיפה, 1999 (אנגלית)

שירי שלום – מהדורה דו-לשונית, עברית-ערבית, תרגם לערבית: פרופ' מ' פאוזי דאיף – מיכאל לחמן, חיפה –מהדורה שלישית 2011

פרח נדיר, רימונים, 2012

 

רומנים וביוגרפיות

יציאת מצרים השנייה – עקד, 1985

זיכרונות מאלכסנדריה – ראובן מס, ירושלים, 1985

מהנילוס לירדן – תמוז, תל-אביב, 1992

האישה בלבן – זיכרונות מאלכסנדריה, הוצאה עצמית, 2008

קירוב לבבות – רומן על יהודי מצרים, גוונים,  2010

 

ילדים ונוער

פרח השלום, הרפתקה בחלל – ירון גולן תל-אביב, 1994

מהדורה שניה מורחבת, 2010.

 

ספריה תורגמו לשפות רבות, ויצירותיה זיכו אותה בפרסים בישראל ובעולם:

פרס המועצה הבריטית לשירה, 1972.

פרס קרן עמוס – בית הנשיא, ירושלים, 1986.

פרס כתר הזהב הבין-לאומי, ניו יורק, 1992. ובקוריאה הדרומית 2006.

פרס חיפה וברמן, משרד החינוך, 1995.

פרס המוסד לחקר ההיסטוריה, התרבות והמורשת של יהודי מצרים, ניו יורק, ארה"ב, 1997.

פרס רחל לשירה, ירון גולן, תל אביב, 1998.

 

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? תקשיב לקולך הפנימי. תקרא הרבה שירה טובה. תעוף על כנפי דמיונך למרחקים שלא הגענו אליהם עדיין.

משפט סיכום: עלינו המשוררים לנסות ליצור עולם טוב יותר, עולם של תרבות שלום והרמוניה, בעזרת האוצר שבידינו ובנפשנו – השירה.

 

 

 

שירים מתוך הספר "פרח נדיר"

 

 

בַּת אַמִּיצָה וּשְׁמָהּ טַלִּי

 

עֵינֵי הַדְּבַשׁ שֶׁלָּהּ נָצְצוּ

וְתַלְתַּלֶּיהָ בָּהֲקוּ כִּקְטִיפָה שְׁחֹרָה

הִיא צָחֲקָה בָּרוּחַ

וְרָקְדָה עִם הַכּוֹכָבִים

טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי,

"יֵשׁ לָךְ סַרְטָן מַמְאִיר שֶׁהִתְפַּשֵּׁט!"

אָמְרוּ הָרוֹפְאִים בְּחֻמְרָה:

"כִימוֹתֶרַפְּיָה לְכָל שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים

 הַנּוֹתָרִים שֶׁל חַיַּיִךְ!"

 

הִיא חָדְלָה לִצְחֹק בָּרוּחַ

חָדְלָה לִרְקֹד עִם הַכּוֹכָבִים טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי,

"לֹא אַרְשֶׁה לָכֶם לְהַמְשִׁיךְ לְהַרְעִילֵנִי,"

אָמְרָה בִּנְחִישׁוּת וְנָסָה

מִמַּלְכֹּדֶת הַכִימוֹתֶרַפְּיָה

אֶל עֲסִיס דֶּשֶׁא, יְרָקוֹת וּפֵרוֹת,

טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי,

הִיא הִכְרִיעָה, הִיא נִצְּחָה!

הִיא שׁוּב צוֹחֶקֶת בָּרוּחַ

שׁוּב רוֹקֶדֶת עִם הַכּוֹכָבִים

בִּתִּי הַנִּפְלָאָה, הָאַמִּיצָה,

טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי, טַלִּי .

 

עקב מאמציה האמיצים, טלי זכתה לשלוש-עשרה שנות חיים.

שיר זה נכתב ביולי 2009, כאשר הייתה תקווה שטלי החלימה, אך המחלה הכתה שוב, וטלי נפטרה ב-8.7.11. עכשיו היא  שרה ורוקדת עם הכוכבים לנצח.

 

A COURAGEOUS DAUGHTER CALLED TALI

 

 

She had twinkling honey-green eyes

and velvety black curls –

she laughed in the wind

and sang and danced under the trees with the stars

Tali, Tali, Tali, Tali

 

"You have breast-cancer that has spread"

the doctors curtly said –

"Chimio-Therapy all the rest of your three months’ life!"

She stopped laughing in the wind

and stopped singing and dancing with the stars

Tali, Tali, Tali, Tali

 

“I won’t let you poison me anymore!”

she firmly said and fled

from the Chimio-Therapy trap –

to grass-juice, green vegetables and fruit

Tali, Tali, Tali, Tali

 

She won, she triumphed!

She laughs again in the wind

she dances again with the stars –

my lovely, courageous daugther

Tali, Tali, Tali, Tali

  

Tali Winkler, my wonderful daughter, passed away at the age of 55,

 on July 8, 2011, after a courageous and creative  struggle against cancer, for thirteen eventful years, in which she continued creating, dancing and singing.

 

I wrote this poem when we thought she was cured, after she came back radiant from the cancer clinic in Denmark, in June 2009.

But the cancer came back two years later and infiltrated her bones.

Now she rests in peace, and

Dances, sings and twinkles in our hearts with the stars forever….

 

Ada Aharoni

 

 

הפרידה

 

שכבת בקורסה כוורד האחרון של הקיץ

טלי פרח שלי נדיר,

"גם מזה את תצאי את תראי

כמו שהצלחת בכל פעם"

אמרתי לך

ורציתי בכל לבי לחבק אותך בתי

ולהעניק לך את חיי תחתייך

 

"הפעם זה יותר קשה מכל פעם אמא"

אמרת בחיוך רציני עם אור כוכבים בעינייך

"יותר קשה מהניתוח?"

"כן, יותר קשה מהניתוח"

פסקת כאילו סוף סוף פטרת את חידת החיים.

 

סכין חדה נתקעה בלבי –

כה רציתי לחבק אותך בתי

כה רציתי להעניק לך בכל כוחי את חיי תחתייך

טלי פרח שלי נדיר

 

הושטת לי את ידך העדינה, הענוגה ולחשת

"תודה רבה אמא,

שלום אמא!"

נשקתי ליד הרכה, האהובה

כדי לזרוע סיגליות של כחות בה

 

זאת היתה הנשיקה האחרונה

נשיקת הפרדה –

 למחרת כבר לא היית

טלי פרח שלי נדיר.

 

 

שִׁירַת חַיַּיִךְ, טַלִּי, תִּמָּשֵׁךְ לָעַד

 

אֵין יוֹתֵר קָשֶׁה בָּעוֹלָם

מִלְּאַבֵּד בַּת, וְעוֹד בַּת שֶׁכָּזוֹ!

אַתְּ, טַלִּי, הָיִית מַלְאָךְ עֲלֵי אֲדָמוֹת

פִּזַּרְתְּ אֶת חִיּוּכַיִךְ וּקְסָמַיִךְ

לַמִּשְׁפָּחָה, לַחֲבֵרִים, לַכֹּל

שַׁרְתְּ אֶת שִׁיר הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם

כְּסִימְפוֹנְיָה טְבוּלָה בְּיַסְמִין שֶׁל אֹמֶץ וְתִקְוָה –

בִּתִּי טַלִּי בַּת הָאַלְמָוֶת

 

בְּיוֹם הַשְּׁלוֹשִׁים לְלֶכְתֵּךְ אֲנִי מַבְטִיחָה לָךְ, בִּתִּי הַנִּפְלָאָה,

שִׁירַת חַיַּיִךְ – יְצִירַת מִשְׁפָּחָה, יַחַד עִם אֲבִי, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ אַהֲבָה,

מַעֲשַׂיִךְ הַמֻּפְלָאִים בְּ"דוֹרוֹת" לְהֵיטִיב עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת

וְנִהוּל מַקְהֵלַת "נוֹפִית" הַמּוֹפְתִית –

יְצִירוֹתַיִךְ כֻּלָּן יַמְשִׁיכוּ לִצְמֹחַ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת

הַסִּימְפוֹנְיָה שֶׁלָּךְ לֹא תִּשָּׁכַח

נַמְשִׁיךְ בְּכָל נִשְׁמָתֵנוּ לָשִׁיר אוֹתָהּ –

בִּתִּי טַלִּי בַּת הָאַלְמָוֶת

 

צִוִּית לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַסַּע רַכֶּבֶת חַיַּיִךְ, טַלִּי,

לִיצֹר, לָשִׁיר, לֶאֱהֹב, לְדַבֵּר שָׁלוֹם

וְכָמוֹךְ בַּאֲדִיבוּת וּבְטוּב לֵב

לְכַבֵּד, לְחַבֵּק, לֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים

וְאֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת

בְּלִי כָּל הֶבְדֵּל

מִכָּל הָעַמִּים וּמִכָּל הָעֵדוֹת.

 

 

 

שער שני: שירים נבחרים שטלי אהבה

 

מָמִיקָה

 

מָמִיקָה* שֶׁלִּי, קָרָאת אֶת "אֶמִיל" שֶׁל רוּסוֹ

וְיָדַעְתְּ אוֹתוֹ מִלְּבָבֵךְ

הַלֵּב הַיְהוּדִי שֶׁלָּךְ –

נָתַתְּ לָנוּ לְשׁוֹטֵט יְחֵפוֹת

בִּשְׂדוֹת הַזָּהָב שֶׁל בֵּיתֵנוּ בְּקָהִיר

וְלִישֹׁן בְּחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה, מָמִיקָה

הֶעְנַקְתְּ לָנוּ כָּל אֲשֶׁר הָיָה לָךְ

בִּשְׁתֵּי יָדַיִם מְלֵאוֹת שֶׁל

מַלְאֲכֵי נְחֹשֶת תָּנָ"כִיִּים

לִמְרַאֲשׁוֹת עֲרִיסוֹתֵינוּ –

יֵשׁ אֲשֶׁר שָׁכַחְתְּ לָקַחַת אֹכֶל אֶל פִּיךְ –

אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שָׁכַחְתְּ לְהַאֲכִיל אוֹתָנוּ.

כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ אוֹ אָמַרְנוּ

הָיָה לָךְ מִכְרֵה יַהֲלוֹמִים,

הָיוּ לָךְ יְלָדַיִךְ כְּאֵלִים קְטַנִּים! מָמִיקָה,

אַף כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתִּיךְ

וְאֶת צָרְפַת

לְמַעַן הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָהַבְתִּי –

לֹא נִפְגַעַתְּ לֹא רָגַזְתְּ –

מָסַרְתְּ אֶת בִּתֵּךְ לַקִּבּוּץ

בְּחִיּוּךְ מֶשִׁי כְּשִׁיר סְפָרַדִּי

מְלֻוֶּה בְּדִמְעָה חַמָּה, מָמִיקָה.

הַיּוֹם אָנוּ סוֹגְדִים לָךְ כִּלְמַלְכָּה

עָלְתָה מֵחֵיק הַמֶּטְרוֹ בְּפָּרִיס

אֶל בַּת-גַּלִּים,

מַלְכַּת הַגַלִּים כְּמִקֶּדֶם

עַל חוֹף יַמָּהּ שֶׁל אָלֶכְּסַנְדְרִיָּה –

אִמָּא, מָמִיקָה, הָעוֹמֶדֶת עַל קוֹנְכִית,

כֶּתֶר אַהֲבָה זָהָב לְרֹאשֵׁךְ, מָמִיקָה.

 

יְצִיאַת מִצְרַיִם: זֵר תְּבוּאָה

הַיּוֹם, לְיַד שָׁנִים מְשׂוֹחֲחוֹת,

שׁוּב מְבִיאָה אֲנִי אֶת דּוּגִית גַּרְעִינַי

לְמַמְגּוּרָתְךָ, אָבִי,

בְּנָשְׁמִי בְּדָגוֹן בְּחֵיפָה,

רֵיחַ הַחִטָּה שֶׁכֹּה אָהַבְתָּ

בִּמְעַרְבֹּלֶת הֶעָבָר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.

 

בְּשׁוֹטְטִי בֵּין אַבְנֵי רֵחַיִם

שֶׁשִּׁמְּשׁוּ יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם,

הַכֹּל קוֹשֵר אוֹתִי אֵלֵיךָ

בְּשַׁרְשֶׁרֶת תְּבוּאָה.

זוֹכֶרֶת מִשְׂרָדְךָ הָרֵיחָנִי בְּמוּסְקִי בְּקָהִיר,

עִם תּוֹהָמִי הַחֵרֵשׁ

הַשּׁוֹקֵל שַׂקִּים כְּבֵדִים שֶׁל קֶמַח וְגַרְעִינִים,

עַל מִשְׁקָל מְסֻרְבָּל, עַתִּיק,

שָׁעָה שֶׁהִקְשַׁבְתִּי

לִשְׁרִיקוֹת אַזְהָרָה שֶׁל עֶפְרוֹנִים

עַל קוֹרוֹת תִּקְרָתְךָ הַקְּמוּרָה:

יְהוּדִי נוֹדֵד,

פְּקַח עֵינַיִם יְהוּדִיּוֹת,

עָלֶיךָ יִהְיֶה לִפְרֹשׂ שׁוּב אֶת כְּנָפֶיךָ

וְלָתוּר אַחַר קֵן חָדָשׁ.

 

זְרוֹעוֹת הָעֲנָק שֶׁל דָּגוֹן,

מְמַלְּאוֹת שַׂקַּי דְּמָעוֹת

עַל שֶׁאֵינְךָ כָּאן עִמָּדִי,

לִרְאוֹתָן מְחַלְּקוֹת לֶחֶם לְיִשְׂרָאֵל,

הָאָרֶץ שֶׁכֹּה אָהַבְתָּ

אַךְ בָּה לֹא נִקְבַּרְתָּ.

לְךָ, אָבִי,

שׁוֹתֶלֶת אֲנִי כַּיּוֹם זֵר תְּבוּאָה מֻזְהָב,

לְךָ, שֶׁתָּמִיד לִמַּדְתַּנִי לִזְרֹעַ.

 

מִפָּפּוּ לְעִדָּן

 

פָּפּוּ* שֶׁלִּי,

בְּשׂורָה טוֹבָה עַל כְּנַף הָרוּחַ:

נֶכֶד נֶכְדָּתְךָ,

בִּתִסְפֹּרֶת בִּיטְל כְּשֶׁלְּךָ,

נוֹלַד כָּמוֹךָ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל –

הַרְרֵי מַזָּל טוֹב, פָּפּוּ,

בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ

אַתָּה, פָּפּוּ,

שֶׁנּוֹלַדְתָּ בַּמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה בְּיָפוֹ,

יְהוּדִי נוֹדֵד בַּגּוֹיִים עַל רַפְסוֹדַת הַמֶּדּוּזָה,

שְׁלוֹשָה דּוֹרוֹת עַל הַנִּילוּס

וְעַל זֶרֶם הַסֵּין לְאַחֲרָיו

בּוֹאֲךָ כִּפַּת מִילָנוֹ –

נֶכְדָּתְךָ בְּמַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ

שָׁבָה אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,

וְעַתָּה עִדָּן, פָּפּוּ שֶׁלִּי,

עִדָּן הִגִּיעַ,

סוֹגֵר מַחֲזוֹר מְקוֹרָם

שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַדּוֹרוֹת מִיָּפוֹ לְחֵיפָה,

 

הַפַּעַם, פָּפּוּ שֶׁלִּי,

לֹא בְּקֻפְסָה מְשֻׁנֶּצֶת בִּסְרָטִים מִגְּרוּפִּי,

מַרְכֻּלְתָּהּ שֶׁל קָהִיר,

פִּתְפּוּתֵי מַמְתַקִּים נְמַסִּים

עִם אֱגוֹז חֲמַקְמַק,

כִּי אִם גַּרְעִינֵי שְׁקֵדִים

שֶׁקְּלִפָּתָם אֵיתָנָה,

שָׁרְשֵׁיהֶם פֹּה נִטְּעוּ

בְּאֶרֶץ הַבְּחִירָה –

הַפַּעַם לָעַד, לָעַד, פָּפּוּ שֶׁלִּי.

 

 

לְאִיזְמִיר, לְאִיזְמִיר: 500 שנה לגירוש ספרד

"ובזמן הזה תקפו צרות יתירות ודחקו השעה את הכול ובינת נבונינו נסתרה…" 

                                                                                       הרמב"ם, משנה תורה

בְּצֵל לַיְלָה מַחְרִיד בְּמַדְרִיד

רָאֲתָה רֶגִ'ינָה, סָבְתָא שֶׁל סָבְתָא שֶׁל סָבָתִי,

יָרֵחַ אָדֹם כְּאֵשׁ הָאוֹטוֹ-דָּה-פֶה –

וּבָרְחָה עִם כּוֹכָבִים דּוֹאֲבִים

וְאַלְפֵי אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ הַבּוֹכִים – לְאִיזְמִיר, לְאִיזְמִיר…

מוּל בֵּית-הַכְּנֶסֶת בְּטוֹלֶדוֹ –

שֶׁהֲפָכוּהוּ לִכְנֵסִיַּת מָרִיָּה בְּיַאנְקָה,

שַׁרְתִי שִׁירָהּ שֶׁל רֶגִ'ינָה –

"אֶל פַּשָׁרוֹ ווֹלָה, אֶל קוֹרָסוֹן יוֹרָה

יוֹרָה מִאַלְמָה יוֹרָה נוֹ תִּדְשְׁן וִיוִיר…"

הַצִּפּוֹר עָפָה, הַלֵב דּוֹאֵב, תִּבְכִּי נִשְׁמָתִי, תִּבְכִּי,

כִּי יֶשְׁנָם אַנְשֵׁי רֹעַ שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לִחְיוֹת."

אָז לְאִיזְמִיר, לְאִיזְמִיר

 

בִּבְרִיחָתָהּ שֶׁל רֶגִ'ינָה

כָּל תּוֹר הַזָּהָב שֶׁעָטַף אוֹתָהּ –

פִּיּוּט וְחָכְמָה, פִילוֹסוֹפְיָה וּמַדַּע –

כְּנוֹצוֹת עָפוּ בָּרוּחַ הַקְּרִירָה,

וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן כִּסְתָה וְשָׁמְרָה

אֶת אוֹצְרוֹת נִשְׁמָתָהּ,

כְּשֶׁהִיא הִפְלִיגָה עִם הַכּוֹכָבִים

וְאַלְפֵי אַחְיוֹתֶיהָ וְאַחֶיהָ הַדּוֹאֲבִים –

לְאִיזְמִיר, לְאִיזְמִיר

 

אִיזְמִיר הַיָּפָה אָסְפָה אֶת אַחְיוֹתַי

בִּזְרוֹעוֹת מוֹזָאִיקָה וְתַחֲרָה –

רֶגִ'ינָה, אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ

עָלוּ עַל גַּג חָדָשׁ וְשׁוּב הֵחֵלוּ לָשִׁיר –

בְּאִיזְמִיר, בְּאִיזְמִיר

בַּדֶּרֶךְ לִשְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם…

 


*  כינוי חיבה ל"אמא" בלדינו.

 

 

* "סבא" בלדינו.

 

 

 

 

פרח נדיר, שירים, מאת עדה אהרוני, הוצאת רימונים, שנת 2012, 142 עמודים


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, שירה ומחזות

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.