ביקור בית עם הסופר עמוס סנטהאוז: מלך הפוך / מהו באמת אדם בתוך מערכות מוטרפות כוח

| 10/02/2014 | 0 Comments

מלך הפוך מאת עמוס סנטהאוז

מלך הפוך מאת עמוס סנטהאוז

"שנים ראיתי את עצמי מהצד, כשחקן במחזה, עד שעזבתי את עבודתי בתעשייה, עם משכורת מצוינת ותנאים טובים כדי להתפרנס מכתיבה. שנים האמנתי שזה לא אפשרי ולא לקחתי סיכון. אחרי הכל הייתה לי משפחה לגדל ולתחזק. כשהבנתי שהפשרה הזאת איננה דוגמה נכונה לבני, וחיי הם רק עבודה וכלום לצידה, עזבתי הכל, בלי שום בטחון כלכלי. שרפתי את האניות, כמו הרנן קורטז, וחזרתי לעיתונות, לטורים האישיים, לכתיבה. במקום לשחק במחזה כתבתי אותו. חזרתי למהותי", מספר הסופר עמוס סנטהאוז, מחבר 'מלך הפוך'. בספרו השני הוא מביא את סיפורו של יקה בן 81, שמת בגלל שלושה פירורי לחם או בגלל טעות של הפקידים השולטים בשמיים. הספר מספר את קורותיו של מרטין במדורי הבירוקרטיה השמימית עם התבוננות בעברו על פני האדמה. מכאן העלילה רק מסתבכת. טעות רודפת ניסיון לטשטוש, ומזמינה טעות נוספת".

עמוס סנטהאוז נולד בעפולה בשנת 1948. למד באקדמיה לקולנוע וטלוויזיה בוינה, אוסטריה. שם גם החלה דרכו העיתונאית, שהופסקה עם חזרתו ארצה. אל העיתונות חזר לאחר שנים. תחומי כתיבתו העיתונאית היו כתבות מגזין וטורים אישיים בענייני שלטון מול אזרח ופובליציסטיקה. כיום שייט – "הים הוא המרחב האחרון שנשאר חופשי ופתוח באמת. תחת מערך מפרשים מלא, במהירות הביולוגית לה האדם בנוי,  מודעים פתאום למתח הסמוי בו אנחנו חיים ביומיום. ואז הכל יורד לקצב הרוח והים. מוזיקה של רחש הגלים וליטוף הרוח, בירה קרה וחברה טובה על הסיפון הם לטעמי הדבר הכי יפה שאפשר לעשות לבושים".

 

שם:  עמוס סנטהאוז

גיל:  65

סטטוס: נשוי + 2 ילדים

מגורים: אשדוד

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר מלך הפוך, בהוצאת איתי בחור, 2012

עמוס סנטהאוז (צילום זהר נוי)

עמוס סנטהאוז (צילום זהר נוי)

מאין שאבת את ההשראה לכתיבתך (לספר הזה)? "בתחילת 1990, אחרי שסיימתי את ספרי הראשון, 'לא בוכים בלקרימוזה', הרגשתי תחושה של דיכאון אחרי לידה. ריק. ואז עלה לי, יש מאין, משפט בראש: "מרטין מת כי הגיע זמנו". ואחריו מבול של שאלות כמו, מה זה מוות? מה קורה אחרי? למה כתוב בצלמו ובדמותו ברא את האדם? אם ככה אז אותו אי סדר, אי צדק, אי הכל של כאן נמצא גם למעלה? ומי זה בכלל האלוהים הזה שמרשה בלגן כזה בעסק שלו?".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "ברוטו עשרים ושתיים שנים בהן זרקתי שלוש גירסאות, כשבע מאות עמודים. הספר פשוט לא כתב את עצמו והתפזר כמים בחול. נטו ארכה הכתיבה כשנתיים וחצי".

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר? "בכתה ב' אמרה המורה לכתוב חיבור תחת הכותרת 'תפילת הזורע'. בבוקר, לפני תחילת הלימודים, כתבתי במהירות שתי שורות לקול הרצאה כועסת של אמא על זה שאני לא מכין שעורים ומה זה חיבור של שתי שורות? החיבורון הזה הודפס בעיתון בית הספר ונתלה על הלוח המרכזי בכניסה. אימי הוזמנה למורה ששפעה סופרלטיבים מלוא המחסנית על כשרון הכתיבה ואיכות החיבור ועוד כהנה. בשנים מאוחרות יותר כתבתי אופרטות לסיום השנה, ויניאטות ככל שנמאס עלי המוסד הזה, אופרטות לסיום הטירונות, לסיום קורס מ"כים,  וכל הבא לעט, בידיעה שפעם אכתוב באמת. אחר כך, בלימודי הקולנוע והטלוויזיה באוסטריה, לצד תסריטים כתבתי סיפורים קצרים וכתבות בירחון עוקצני ומאוד נקרא בוינה".

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך? "בספר מלך ההפוך כן. הגיבור, מרטין בלאו, הוא כמעט פרופיל של איש שמאוד אהבתי ושמת, כמו מרטין משלושה פירורי לחם שחנקו אותו".

מה משמעות שם הספר 'מלך הפוך'? "קלף המלך מראה שני מלכים. אחד ראשו למעלה השני הפוך לו. איזה מהם הוא המלך הפוך? הקורא ימצא את התשובה בספר או בחייו שלו".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "'הזקן והים' ספר שאני חוזר אליו מדי כמה שנים, 'תהומות' של צביה גולן, 'מכתבים למילנה' של קפקא".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "המינגווי ב'זקן והים' (לא מצאתי עד היום תרגום טוב לספר הנפלא הזה), לימד אותי לכתוב שירה בפרוזה בכתיבה רזה כדיבורו של דייג קובני פשוט. האשק ב'חייל האמיץ שוייק', שלימד אותי את האנדרסטייטמנט של הומור דק לתיאור של מרד בשלטון אכזר. שייקספיר שלימד אותי איך לכתוב את הדיוק שבחקר האדם וגם זה לעיתים כשירה מוסווית, בייחוד במונולוגים  הגדולים. קפקא סופר ענק שלא רצה לפרסם אף פעם אף מילה. הוא לימד אותי לכתוב מכתבי אהבה בהם לא מופיעה המילה אהבה אבל היא שם בכל שורה. קפקא שכל שורה בכתביו היא המיסטיקה, המשהו הבלתי ניתן להגדרה (על פי יכולתי הדלה) של פראג העתיקה. דיימון ראניון שלימד אותי לתת לדמויות לדבר את עצמן, לתפוס את הסצנה הנכונה ולקחת הכל על פלטפורמה של הומור עצמי והיעלמותו ככותב".

אילו ספרים קראת בילדותך? "חסמבה, קפטן הורנבלאואר, פטר הכחול (ספר שקראו לי כי הייתי עוד קטן, על כלב שנפל לדלי של צבע כחול".

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? "הבחירה קשה, לכן אבחר בלי לחשוב הרבה. 'הזקן והים' יהיה בתיק, כל מחזותיו של שייקספיר, דיימון ראניון ואת האשק וקפקא אבריח מתחת לבגדים".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני".

ספר קצת על הספר שכתבת: "מרטין בלאו, יקה בן 81, מת בגלל שלושה פירורי לחם שחנקו אותו בארוחת הבוקר. עובדה או טעות של הפקידים השולטים בשמיים? 'מלך הפוך' הוא תולדות קורותיו של מרטין בפרוזדורי הביורוקרטיה השמיימית. טעות אחת, אם בכלל קרתה, רודפת הצמדות של פקידים לנוהלי בירוקרטיה חסרי הגיון ומזמינה סערה במערכת. במהלך העלילה מתעמת מרטין עם עברו ועם התחנות המשמעותיות בחייו, אמו,  חברו, אשתו, ואמונותיו. המצבים המשורטטים בהומור מריר וסרקסטי, מובילים את הקורא לבחון את אמונותיו והתלבטויותיו שלו על החיים ועל המוות, על השאלה מהו באמת אדם, בתוך מערכות מוטרפות כוח, ומי זה אלוהים שמרשה שטירוף מערכות כזה יקרה בעסק שלו".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בימים אלה אני כותב את 'הקוף החמישי'. העלילה מתרחשת על סיפונה של יאכטת מפרשים בה יורדים שישה נוסעים בצ'ארטר, סקיפר, איש צוות ונספח אחד. החיים בספינה, שלא מגיעה לשום מקום, הם מיקרוסקופ של התנהגות אישית וחברתית, המרחק הקצר בין האנשים לקהילה של שימפנזים, מה מאחד אותם ועל מה הם רבים, ובעצם ואריאציות על הרצון הבסיסי שלנו לקבל, כמו יצר הרכילות בספקולציות מי הוא הבלש שנשלח לעקוב אחרי המתגרשת".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "כתוב"

משפט מסכם: "מי שמתחמק ממהותו חייו ריקים, ואושרו מוגבל".

עמוס סנטהאוז – ספרים

לא בוכים בלקרימוזה, הוצאת ספרית מעריב, 1994

מלך הפוך, הוצאת איתי בחור, 2012

 

פרק ראשון מתוך מלך הפוך                                                       

מרטין מת כי הגיע זמנו.

לרגע מונח היה בכורסתו הבלויה, טובל פרוסת לחם אחיד בספל חבוט של קפה בחלב, וברגע שאחריו מת. שלושה פירורים לחים של לחם שמו קץ להיסטוריה שלו. למרות ימי הסער של המאה ה 20 הצליחה ההיסטוריה  דנן להישאר משמימה ומישורית, כמו האיש.

זקן היה מרטין בלאו. בן שמונים ואחת וכמה שבועות. זקן כצעיר קימץ במילים. רגש ביטא במימיקה דקה, כמעט מסומנת, מלווה בהמהומים עשירי גוון, אותם היה מהמהם דרך שפתיים סגורות על סיגר זול, פולט עשן אפור וצחנה חונקת. לעיתים רחוקות, כשנחה עליו רוח שטות, היה מחלץ את הסיגר מפיו ומזייף שיר לכת גס בגרמנית ברלינאית גרונית. עם סיומו חייך, הסמיק, החזיר את הסיגר לפיו ופלט עננת עשן קטנה ולצידה המהום מחויך.

ועכשיו מת היה.

בעודו מתקרר והולך התחממו העניינים במטבח הקטן, מעבר לקיר. יום השניצל היה היום הזה ואלזה בלאו חבטה שם שניצלים מופשרים  בכח מוגזם בעליל. קשים היו פניה. תוויהם חדים, קמטים חרצו בהם את תולדות תלאותיה וחתימת שפם קשה צמחה בין אפה המעוקל לשפתיה המהודקות-דקות. קשה הייתה, כמכות שחבטה בבשר המרודד עד דק.

בדייקנות טבלה את הבשר בקמח, אחר כך בביצה ובפירורי הלחם, אחר כך פרשה אותם במחבת רווי השמן.

"מרטין" קראה בלי להרים עיניה, "האוכל מוכן".

ומשלא ענה ערכה לעצמה את השולחן הקטן במטבח וישבה לאכול.

בחמש בדיוק הגיע פרנץ הרוקח.

יום השניצל היה גם יומו של פרנץ. כמו תמיד הוא היה שם, בז'קט מהוה שהסתובב עליו כמחפש את עצמו. מקפצת עם תנועות גרוגרתו הייתה עניבת פרפר אדומה זרועה פרפרים צהובים, נעוצה בצווארונה מוקשה העמילן של חולצה צחורה מגוהצת שכמו הז'קט ראתה ימים טובים יותר. בידו האחת אחז זר קטן של פרחי בר, בשנייה שקית ובה רקיקי וניל מעשה ידיו.

"אח, אלזה, את נראית נהדר" פתח את הריטואל הקבוע, מושיט לה בתנועה דרמתית את זר הפרחים.

"נו, פרנצי אל תתחנף" צחקה, נטלה ממנו את הפרחים, הריחה אותם בריכוז יתר, "הם יפים מאוד. בוא, הקפה מוכן".

"מרטין בבית?".

"נו, איפה שיהיה?".

"איך הוא, אלזה?".

"אהההח, מה אגיד לך, פרנצי, גם הוא כבר ראה ימים יותר טובים. איש טוב, מרטין שלי, אבל הזיקנה לא עושה לו טוב".

"נה יא, למי כן?".

היא חייכה אליו ושניהם פנו למטבח להכין את שולחן הקפה.

פרנץ פיזר את הרקיקים על פני צלחת חגיגית אותה הניח על המגש. אלזה הציבה לצידה את קנקן הפורצלן החגיגי, גדוש בקפה ריחני. שלוש צלחות קטנות ועליהן שלושה ספלים עדינים מילאו את המגש ארומה בורגנית-אירופית. בכבוד הראוי נשא אותו פרנץ אל הסלון.

"נה, מרטין קשישי, מה שלומך?" ובלא לחכות לתשובה המשיך, "שמעתי שקרומהולץ שלח את אשתו לבית משוגעים ועכשיו הוא מוכר את הבית. אתה יודע, מרטין, דס איסט דוך נורא (זה נורא. תערובת של גרמנית ועברית); רק לפני חודש הלך שטיין הספר, ושבועיים לפניו מוישה פישר מת פתאום אצל כחולי במכולת. עוד מעט לא יישאר כאן אף אחד".

"נה, יא" המשיך פרנץ, כאילו שמע את הימהום ההסכמה הרגיל של מרטין, "ככה זה איתנו הזקנים".

בסדר מדוייק ערך פרנץ את שולחן הקפה לשלושה. אחר כך הציב את אגרטל הפרחים קרוב לחלון, מסיט מעט את הוילון כדי לתת לאור לשחק בצבעי הפריחה. משסיים את הדיווח התפנה לזמזם לעצמו מעט ואגנר, מתובל במאהלר פה ושם.  מנער ראשו מעשה מאסטרו מנצח, פנה אל השירותים לרחוץ ידיים.

אחר כך חזר אל הסלון ביחד עם אלזה.

ביחד קירבו את השולחן אל כורסתו של מרטין ופרנץ מזג.

הוסיף סוכר וחלב ומשנחה דעתו נשען לאחור וגמע גמיעה קטנה ומנומסת מהספל שלפניו.

אלזה נטלה רקיק, נגסה בו וקינחה בקפה, "מממ טעים יצא לך הפעם" אמרה, כמו בכל הפעמים הקודמות.

"תודה, אלזה, משתדלים, את יודעת".

ושוב נגסו רקיק וקינחו בלגימת קפה.

ודיברו על קרומהולץ ועל שטיין, אבל בעיקר על הילדה קרומהולץ שהלכה והשתגעה, משמיעה בקולי קולות תקליטים חורקים של וואלסים של שטראוס, רק כדי לפרוץ בבכי מר על שכאן זה לא וינה ובשכונה כבר אי אפשר לשמוע גרמנית נקייה אלא רק גרמנית מעוברתת מעורבת ביידיש ופולנית.

"את הילדה לקחו אחרי ששברה תקליטים וצלחות וניסתה להתאבד" אמרה אלזה, " עד כדי כך היא השתגעה".

"נורא" הסכים פרנץ, פיו עמוס רקיק, "נורא ואיום".

"יא" אמרה אלזה בלחש, "נה, מרטין, למה אתה לא שותה… מ..רטין! אוח, הוא שוב נרדם ככה בפוטל. טוב, בוא, נשחק רמי".

ואלזה חילקה קלפים.

ופרנץ אכל רקיק.

ומרטין הביט בגופו שהלך והתקרר בכורסה.

בחיבה הביט בגוף הזקן. בחיבה השמורה למכונית עתיקה קלופת צבע שכבר מזמן עשתה את שלה. אחר כך הלך להציץ מעבר לכתפו של פרנץ. היו לו קלפים מצוינים. מפרנץ עבר מרטין לאלזה, הביט בקלפיה ולחש על אוזנה, "תרדי מהר פרנץ הולך לעשות הנד".

אלא שאלזה ופרנץ לא ראו ולא שמעו אותו.

"הנד" הכריז פרנץ בשמחת נצחון.

"אוה" השמיעה אלזה את האכזבה המצופה, "תמיד אתה מנצח".

פרנץ חייך מוחנף.

"כמו בחיים, כמו תמיד" אמר מרטין לעצמו, "הם לא רואים ולא שומעים. נפלא להם כל זמן שאני בכורסה והם בשטויות שלהם. אז, מצידם, יכול העולם לעלות באש. לבריאות שיהיה" אמר וצחוק חרישי הצטרף אל הרהוריו, "בעצם" המשיך ודן, "יש הרי המון דרכים למות. לשבת בכורסה, לסבול את הכאבים של מחזור דם מקרטע, ולא לקחת חלק בכלום זה לא למות? הרי כל יום חמישי היא עושה את השניצלים הארורים שלה ופרנץ בא עם הרקיקים המחורבנים שלו והם משחקים להם את הרמי הנלעג שלהם, רק אחרי שווידאו שנרדמתי בכורסה. עולם קסום נוצר בשבילם, ברגעים אלו. כמו עכבר שמכרסם רקיק, הם מכרסמים בו מהר, לפני שיבוא החתול. מה שנספיק נספיק. אלא שהפעם הם יכולים לחלום את כל הרקיק מצידי. היום החתול לא מגיע". וצחוק סוחף של שחרור עלה בו, "ופתאום, מתישהו, הם יבינו שאני לא ישן אלא ממש מת בכורסה. ומה יהיה אז, ברגע שייקחו אותי מכאן? חזר ואמר לעצמו, "אבל שקט ומכובד, בגדים שחורים, הספדי מילים, פנים רציניות, כראוי למאורע. ובתוכם הקלה; הא הא העיקר שזה לא אני הם ילחשו לעצמם בשקט. מה מתוק יהיה אז טעם פירורי הרקיק… מה יפים יהיו אז רגעי האושר של משהו חדש שמתרחש. אבל כשלא אהיה שם, ישן בכורסה ביום חמישי, יזכירו אותי עם אנחה חורקת, צמודה לשמי, ויגידו לעצמם שבסופו של דבר גם תורם יגיע, ועל זה הרי כל האבל. ועכשיו, כשכלום לא כואב לי ומאום כבר לא יכאב…. ורק שקט מבורך מכאן ולעולם יהיה לי… אח… אם זה המוות… אז אני מת".

 

 

מלך הפוך מאת עמוס סנטהאוז, הוצאת איתי בחור, 2012, 135 עמ'

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, פרוזה מקור

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.