ביקור בית עם הסופרת ליבי דאון: מסעות הדרקונית הגנדרנית

| 27/03/2012 | 0 Comments

 

ליבי דאון, מחברת רב המכר לילדים "ברחוב ירמיהו" הוציאה ספר חדש ומשמח לילדים "מסעות הדרקונית הגנדרנית".  הספר נכתב לפי בקשה מיוחדת של נויה, בתה. ליבי עלתה כתינוקת לארץ מליטא אי שם בתחילת שנות השבעים.  ליבי היא כותבת מוכשרת ושחקנית בנפשה, ולכן הכי כדאי לתת לה את רשות הדיבור: "את ילדותי ביליתי בפתח תקווה עם אבא, אמא, סבתא, אח (גדול ממני בשש שנים) וכלבה, כמתבקש כמעט בכל משפחת עולים חדשים מברה"מ לשעבר. לאבא היה פסנתר ושמיעה אבסולוטית, והוא היה מעמיד אותי לשיר ברוסית בכל פעם שהגיעו אורחים.  כדי להשלים את הקלישאה – למדתי בלט ופסנתר ושנאתי כל רגע. את המקצב, המשקל והחרוז אני חבה לסיפורים המחורזים של מרשק וצ'וקובסקי, שאמא הייתה מקריאה או מצטטת בכל הזדמנות.  היום אנחנו אבא, אמא, שתי ילדות נהדרות וכלבה – אמנם אני לא רוקדת בלט אבל, לפחות כלב יש".

 

"כתבתי בחרוזים מאז ומתמיד. כילדה כתבתי סיפורים קצרים ושירים, כנערה בחטיבה הייתי מחברת תסכיתים, מקליטה אותם ומשמיעה אותם במסיבות כיתה (הלוואי שהייתי יכולה לשים יד על קסטה שכזאת –  "להיטים לוהטים ותסכיתים"), בתיכון הייתי בצוות שכתב את ספר המחזור (יצאה מהצוות המהולל סופרת מוערכת, מתרגמת ועורכת  – נגה אלבלך). מאוחר יותר תפקדתי ככותבת הברכות הרשמית בזמן שירותי הצבאי. כשרון הכתיבה והחיבור למילה ולקצב שירתו אותי גם בשנותי כמורה בבית הספר היסודי,  וגם בזמן הלימודים בארץ ובניו יורק. הכתיבה תמיד ליוותה אותי, אף פעם לא ידעתי שהיא הדרך. גם היום אני מעדיפה להגדיר את עצמי כ"כותבת לילדים" ולא כסופרת. סופרת זאת מילה מאוד גדולה ומעוררת יראה", מספרת ליבי דאון.

 

 

שם: ליבי דאון        

גיל: 40

סטטוס: נשואה לבני ואמא לשתי ילדות וכלבה

מגורים: תל אביב

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר מסעות הדרקונית הגנדרנית, כנרת הוצאה לאור, 2012

מאין את שואבת את ההשראה לכתיבתך? בכל פעם אני שואבת השראה ממקום אחר. ספרי "ברחוב ירמיהו" היה תוצר של הרחוב והשכונה.

ההשראה לדרקונית הגיעה מבתי נויה שביקשה סיפור על דרקונית ורודה אחרי שהיא ראתה דרקונית מרשימה שכזאת אצל חברה. טבעת הקסמים והסיבוב המגונדר סביב העולם הן תוספות מתבקשות לדרקונית ורודה, לא?

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? בדרך כלל אני כותבת את המחצית הראשונה של הספר במשיכת קולמוס אחת. יש מין מנגינה, משקל ומקצב שמתנגנים אצלי בראש ומאלצים את המילים להתיישב יפה ולא להפריע. המחצית השנייה אורכת הרבה הרבה יותר זמן.

איזה ספרים קראת לאחרונה? לאחרונה סיימתי לקרוא את "נאמנותו של החשוד X" מאת קייגו היגשינו, ספר מתח חכם ומפתיע שמאפשר הצצה לעולם כל כך זר. עכשיו אני קוראת את "סטונר" של ג'ון ווילאמס – אבל הדפים עדיין צמודים מאוד ואני ממש בהתחלה.

 

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? מרים ילן שטקליס היא סופרת הילדים החביבה עלי. השירים שלה מלאים בחום, באנושיות ובהבנה עמוקה לליבם של הילדים וכל זה בחריזה ובמשקל מדויקים.

אני אוהבת גם את התום והאמון באדם – השוטר מ"מעשה בחתול ובשוטר" היווה השראה לפקד לוי גיל ב"רותם והפיל", ספרי הראשון.  הנה קטע מתוך מעשה בחתול ובשוטר מאת מ.י.שטקליס:

 

"אמרתי: חתול !

אמרתי: בוא אלי !

חתלתול, בוא אלי,

בוא אלי חתלתול !

אמר: מיאו.

זנב למעלה,

וממני והלאה.

רץ אפרפר,

רץ מסומר,

שפם וזנב –

ואני אחריו !

חתו—ל !

ופתאום – שוטר

עומד ואומר:

לאן זה הגברת כל כך ממהרת ?

ואיפה אמא ?

אמרתי: חתול…

– אולי הלכה קדימה ?

אמרתי: חתלתול…

– ואולי הלכה לשם ?

אמרתי: אפרפר כזה, עם שפם."

 

נו, מקסים, לא?

 

בילדותי אמא הקריאה לי שירים ברוסית של צ'וקובסקי ומרשק, וכמובן שגם שטקליס הושפעה מהם ואפילו תרגמה כמה יצירות שלהם. גם צ'וקובסקי ומרשק מתאפיינים באותו המשקל והחריזה שכל כך נעימים לאוזן שלי ובהומור רב.

אילו ספרים קראת בילדותך? כשהתחלתי לקרוא לבד בלעתי את השביעיות והחמישיות של איניד בלייטון וגם כל מה שהגיע לספריה הקטנה בפתח תקווה והיתה עליו מרגנית –  ובמיוחד רואלד דאל (כמו נויה שלי), והנרניות.

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? את כל כתבי נרניה (אפשר לרמות ולהגיד שזה ספר אחד, לא? יצאו כאלה כרוכים בכריכה אחת); את התנ"ך כי יש בו הכל – גם שירה, גם פרוזה, משלים, חידות ורשימות ציוד לבניה;  "מאה שימושים לאגוז הקוקוס".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? הוצאתי בהוצאה עצמית את "רותם והפיל" עם איוריה של פפי מרזל ובהוצאת כינרת את "ברחוב ירמיהו" עם איוריה של לנה גוברמן. כמו כן, תירגמתי ספרים רבים מהשפה האנגלית (רובם בחרוזים, הנה כמה מתוכם – "אולי נדמיין" של אליסון לסטר, "בלילה שבו נולדת" של ננסי טילמן, "לפעמים אני אוהב" של ויקי צ'רצ'יל, "כשאנחנו יחד" של ג'ין צ'פמן, "הפלופ האיום" של אורסולה דובסרסקי ורבים אחרים).

ספרי קצת על הספר שכתבת: הספר מלווה באיוריה המרהיבים של רחלי שלו, מספר על דרקונית שלומיאלית, מאוד מאוד ורודה כך שקשה להתעלם ממנה, שוחרת אדם וביגוד שמסתובבת בעולם בעזרת טבעת קסמים. הנחיתה של הדרקונית פתאומית ומביכה אבל מעז יוצא מתוק. בכל מקום בו היא נוחתת היא מביאה אור ושמחה, מקבלת בגד מסורתי ואומרת תודה בשפת המקום (הילדים לומדים לומר "תודה" במספר שפות). בהוואי היא נוחתת על הר געש ומכבה את האש, בפריס בסטודיו של צייר נטול השראה, בברזיל לצדו של רקדן בקרנבל וכו' וכו'. בסוף הספר מצורפת בובת נייר של הדרקונית ובגדים לגזירה, גוזרים ומלבישים – רעיון של נויה שלי שאוספת בובות נייר.

 

מספריה של ליבי דאון

 

רותם והפיל, ספר ילדים, הוצאה עצמית, שנת 2007

ברחוב ירמיהו, ספר ילדים, הוצאת כנרת, שנת 2009

מסעות הדרקונית הגנדרנית, ספר ילדים, הוצאת כנרת, 2012

 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? יש עוד כמה ספרים שמחכים לתורם. לימפום פום (שם זמני לגמרי) ועוד אחד שלא אגלה עליו כלום – תאלצו להישאר במתח.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? במקרה של ספרי ילדים – להקריא. קרא בקול את מה שכתבת. מצא כיתה או גן ולך להקריא להם. היה קשוב להם. מתי הם מתעניינים? מתי הם מתחילים לאבד עניין? בחר לך מבקרים שאתה סומך על השיפוט שלהם. במקרה שלי- בעלי התומך והמפרגן בני; אחי היקר והחכם באדם – דוד; הבת שלי נויה (שקצרה היריעה מלהפליג בשבחיה), חברותי – אלה נובק שכותבת נפלא בעצמה, ואירית שתמיד מוצאת זמן בין הישיבות והטלפונים, וכמובן העורכת המצוינת – יעל גובר שיודעת לומר משפט אחד מדויק שהופך את הכל.

משפט מסכם: בספרים שלי אני אוהבת ליצור עולם נעים וחמים עבור הילדות שלי. עולם שבו השוטר הוא דוד שוטר, שטורח ומחפש פיל אבוד, עולם שבו תמיר הספר מוכן שידביקו לו צמר גפן על המספריים כדי לא להטריד את מנוחת השכנים, עולם שבו נוחתות דרקוניות ורודות ושמנמנות באמצע סטודיו של אמן בפאריס והוא מתחיל לצייר, מלא השראה.

 

בין הדודים, על גג של בנין,

יש דלת סודית לבית קטן.

וגרה בבית הזה דרקונית,

דרקונית ורוד-פוקסיה מאוד גנדרנית.

שמלות עד בלי די לה,

צמידים על כל יד לה,

ואלפי כובעים להחליף יום ולילה.

מגרות מלאות באינסוף רדידים,

נעלים, תיקים, מחרוזות ובדים.

וכל בגד חדש – הגברת דרקון

מניחה בזהירות על מדף בארון.

מלטפת ברוך, מנקה ושומרת,

כי כל הבגדים הם מזכרת לגברת.

מפינלנד מתאילנד, תימן או יון,

מרוסיה, מסוריה, ברזיל או יפן,

מפולין או מסין, מצרפת וספרד

יש לה בגד נפלא, מרגש ומיוחד.

כל בגד מזכיר לה חבר, חברה

או עיר מרתקת בארץ זרה.  

(קטע מתוך מסעות הדרקונית הגנדרנית)

 

מסעות הדרקונית הגנדרנית, מאת ליבי דאון, איורים: רחלי שלו, כנרת הוצאה לאור, שנת 2012, כריכה קשה, ספר גדול, לא ממוספר.

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית - סופר השבוע, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.