ביקור בית עם המשוררת עפרה קליגר: מילים מתוך שטח הפקר של געגוע

| 05/05/2012 | 0 Comments

עפרה קליגר, בת בכורה בתוך משפחה ברוכת ילדים. "נאבקתי על מקום וקול למן הראשית. דף הנייר אפשר לי לבנות עליית גג פנימית בתוך קיומי הצפוף. רציתי נישה פרטית לעצמי. קשה היה לגדול בבית בן שני חדרים ובו מתגוררות שתים עשרה נפשות. הכתיבה הייתה עולם אלטרנטיבי מאוד מרווח, חסר גבולות עבורי".

 

 

 

 

 

 

 

 

עפרה, ילידת מצרים, עסקה בהוראת ספרות ובעלת תואר שני בהיסטוריה כללית, פילוסופיה כללית וספרות משווה, הוציאה בימים אלה את ספר שיריה החמישי.

 

 

ידיי אוחזות מילים כבנקודה ארכימדית

והן כל שברשותי, הן גופי הסובב אותי

ותנועתו שוברת את כוח הכבידה.

(ידיי אוחזות במראות, עמ' 51)

 

 

בקובץ שיריה החמישי של עפרה קליגר, המתאפיין באיכויותיו הפואטיות והפילוסופיות, היא מבקשת לגעת בטבע הדברים בעולם, בממשי הנמצא מאחורי החולף והחמקמק והמתעתע, לאסוף קולות רחוקים, להאזין לפצע ההעדר והבדידות, אך גם להירפא ולהתמלא בתמונות נוף נפשי מעצים עצמו דווקא מתוך השבר, בגעגוע למגע אנושי חמים, חי. את אלה מכנסת המשוררת בין דפי ספרה, והיא כמו מהלכת בעקבות וירג'יניה וולף הכותבת: "כשהבאתי לידי ביטוי רגש שחשתי משך זמן רב מאוד…יכולתי להניח אותו על משכבו בשלום."

 

 

ללכוד את פני האמת המסתתרת

בין תשוקה לזיכרון ומהפכת בהם

בתוך צפיפות הקיום וריקנותו.

(המרה, עמ' 54)

 

 

השירים בקובץ מילים מתוך שטח הפקר של געגוע אוצרים בתוכם את חיפושי הנפש אחר העצמי, המנסה לשבור חומות בינו לבין העולם ובינו לבין עצמו, לחבור לתשוקה המבקשת לקרוע צללים, לעבור מעל האין ולשוב אחורנית במרחבי הזמן אל לב הדברים, כדי לתהות על עצמם ולפענחם מחדש.

 

שם: עפרה קליגר

גיל: 65

סטטוס: אם לשני ילדים

מגורים: רמת אפעל

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר מילים מתוך שטח הפקר של געגוע, שירה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.

מנין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "בכתיבתי שאבתי מתוך מראות שצפו ועלו מימי הילדות, מראות שאחזו בי ובקשו פשר".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "מגיל 9. רציתי נישה פרטית לעצמי. נאבקתי על מקום וקול למן הראשית. דף הנייר אפשר לי לבנות עליית גג פנימית בתוך קיומי הצפוף. רציתי נישה פרטית לעצמי. קשה היה לגדול בבית בן 2 חדרים ובו מתגוררות 12 נפשות. הכתיבה הייתה עולם אלטרנטיבי מאוד מרווח, חסר גבולות עבורי".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים המופיעים בספר בחלקם הארי נולדו במהלך שלוש השנים האחרונות, בהן התמודדתי עם אירועים בהם חשתי חוסר אונים ואוזלת יד. באמצעות הכתיבה נגעתי במקום הכואב, ונגיעה זו האירה אותו באור חדש. כל מילה נשפה בי וחיזקה את ידיי".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "אני קוראת לאחרונה יותר ספרי פילוסופיה, עיון ושירה. בין הספרים שאהבתי וקראתי לאחרונה נמצא הספר "על הריקוד" מאת סטפן מלרמה, פול ולרי.

ספרים נוספים שקראתי הם "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות" מאת עמנואל קנט,"מועקת המודרניות" של צארלס טיילור. אני מאוד אוהבת את ספריה של וירג'ינייה וולף, בהם "גלים", ו"אל המגדלור"."

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "שירי יהודה עמיחי הרשימו אותי ועזרו לי להעלות באוב ולחוות בשנית  רגעים משמעותיים בחיי, ותוך כדי המבט לאחור להתפייס עם רגע מדיר מנוחה".

 

איזה ספרים קראת בילדותך? "הספרים "נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט, "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר, "אי המטמון" מאת רוברט לואיס סטיבנסון, "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון, "אנקת גבהים" מאת אמילי ברונטה ו"עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו."

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "את הספרים "בעקבות הזמן האבוד" מאת פרוסט, "אל המגדלור" מאת וירג'יניה וולף, "תמונתו של דורין גריי" מאת אוסקר ווילד".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי החמישי".

ספרי קצת על הספר שכתבת: בספרי האחרון, יותר מאשר בספרים הקודמים בקשתי להאזין באוזן שלישית לפצעים. ולחפש ללא לאות אחר זהותי. נסיבות חיי עמעמו והאפילו על העצמי שלי. בקשתי כמו פרפר להגיע אל האור הנסתר המצוי מאחורי כל דבר, שלכאורה, כה גלוי לעין. בספר זה יותר מקודמיו רציתי לברוא לעצמי קול, ניגון שילך לימיני ולצדי, שלא אחוש את ההעדר, את האין שהלכו לפניי".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "ברשותי כבר 60 שירים חדשים שטרם ראו אור וממתינים לפרסום".

 

מספריה של עפרה קליגר

 

זוית נכונה, שירה, הוצאת עקד לשירה, 1987

וזרח השמש ובא השמש, שירה, הוצאת אלף, 1988

משחק בשברים, שירה, הוצאת עקד לשירה, 1991

בעין פנימית, שירה, הוצאת עיתון 77, 2009

מילים מתוך שטח הפקר של געגוע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.

 

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לברוא לעצמך קול שילך לימינך, וזאת בעזרת התבוננות  ללא חת בעצמך ובעולמך, התבוננות בעין שלישית".

משפט סיכום: "הכתיבה הייתה באמת מטה ההילוך שלי לאורך כמעט 65 שנה. בלי הכתיבה הייתי מועדת ואולי נופלת".

 

 

"מילים מתוך שטח הפקר של געגוע" מאת עפרה קליגר

 

 

מבחר שירים מתוך הספר:

 

 

 

 ידיי אוחזות  במראות

 

א

 

כתף הלילה נושאת אליי מנגינות מבטן הרחוב.

בתים מגיפים את פניהם,

אצבע שמיים מדליקה בהם אורות קטנים,

ובעשב חתולים זבי תאווה.

עיניהם מחוררות את ארג הלילה

עוד מעט יזנקו זה על זה בהמיית ברזל מלובן.

 

ב

 

הלילה היורד מציע יצועו לאוהבים באמת,

מניח כר לרעות במרחביו וסדין כדגל לבן.

 

אחר הדברים האלה אקום לרגע לשתות

ולכבות את האור הנעלם במיטתי.

 

ג

 

ידיי אוחזות מילים כבנקודה ארכימדית,

והן כל שברשותי, הן גופי הסובב אותי

ותנועתו שוברת את כוח הכבידה.

 

 

 כנחש סביב גזע חלומות

 

כשהשקט מתערסל בנדנדת הלילה

מישהו מתהלך בין קירות

מצווחים דומיה.

 

כשהשקט מכסה חשכה לסכור פי אימה,

מישהו מנסה להלך בין קירות

לגמוע לילה עד טיפה אחרונה.

 

כשהשקט נח על חשכה כפתותי שלג על עפר,

מישהו עוטף עצמותיו

בקירות לבנים.

 

אמרתי, אשבור את השקט המלווה אותי

וצועק כעוף טרף, נודד ומעביר קול פראי,

אתפתל סביבו

כנחש סביב גזע חלומות.

 

 

מחזור מעגלים על ציר הזמן

 

 

א

 

אני תנועה בין לידה לבין מוות.

משליכה רשת משמעויות

לשלות עולם חמקמק.

 

 

ב

 

אני אבן מושלכת לאגם

מציירת מעגלים על ציר הזמן

ואצות אשמה שטות מעלי.

 

 

ג

 

כשענן נוגח בקורת ביתי מתגלגל צחוקי כרעם.

בבעיטת עונשין מכה ברק את עליצותי

 שהפרה את חוקי המשחק.

 

 

ד

 

כאוח נאנח בלב ערבה,

כעקעק מעקעק כמו איברים פרוקים,

יש את נפשי  להצריח

כגיא  צלמוות.

 

 

 

 שבעה שירי ציפורים

 

1

 

בקיץ אתה שומע שריקת ציפורים.

הן מצווחות

געגוע רחוק ניגר מגרונן.

 

2

 

ציווחת יער פוגשת ציווחת אנקור

והמייה נרגעת.

 

3

 

ציפורים שורקות ברוח

שולחות גלי ראדאר לאתר להקה

לשיר.

 

4

 

שמש בלולה  בציוץ ציפורים אוחזת בעורפי.

חלומות קרועי כנף

שבים אלי, מתבדרים ברוח הסועה

והאור חובט בחלון.

 

לאחר שמחה גדולה

 

 

תָּמִיד לְאַחַר שֶׁצּוֹמַחַת בִּי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

מַתְחִילָה עוֹנַת הַנְּשִׁירָה

מֵעַצְמִי.

אָמַרְתִּי פַּעַם שֶׁדָּבָר אֵינוֹ מִתְכַּלֶּה,

גַּם הָעַצְבוּת.

הִיא יוֹדַעַת לְפַרְכֵּס עַצְמָהּ ,אוֹ לְהִטַמֵם .

 

 

אֲנִי מַנְבִּיטָה עָלֶה שֶׁל שִׂמְחָה

וּשְׁנֵי עָלִים שֶׁל עַצְבוּת עוֹלִים

בְּקָנֶה אֶחָד.

אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ

מַה תֹּאמַר לִכְשֶׁתַּבִּיט

בָּעֵץ הֶעָנֵף הַזֶּה…

 

הָאוֹר הַמִּתְמַעֵט

 

 

הַשֶּׁמֶשׁ עָבְרָה אֶת אֶמְצַע הָרָקִיעַ

עוֹד מְעַט תַּמְשִׁיךְ מִכָּאן לְאֹפֶק חָדָשׁ הַרְחֵק מִכָּאן

 וְאֶת מִטְעָנָהּ תַּשִּׁיל עַל פְּנֵי הַמַּיִם .

שְׁחָפִים יָטִילוּ צְלָלִים עַל בַּהֲרוֹת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנוֹת

הָרוֹשְׁפוֹת כְּפֶצַע בְּשִׂפְתֵי הַיּוֹם,

 

וַאֲנִי אֶגְזֹר תְּמוּנוֹת שֶׁל אִיִּים שְׁקֵטִים

שֶׁצָּפוּ כְּשֶׁמֶן טוֹב בַּחֲלַל הַגָּדוֹל,

אֶגְזֹר תְּמוּנוֹת וְאֶשְׁמֹר,

אֶשְׁמֹר צְלִילִים וּרְחָשִׁים

מִיּוֹם אֶתְמוֹל.

 

הָאוֹר הַמִּתְמַעֵט אִמֵּן אוֹתִי לִרְאוֹת

אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלִטּוּף כַּף יָד

לְהָאֵט אֶת הַחֹשֶׁךְ  הַמִּתְקָרֵב

אֵיךְ בְּלִטּוּף כַּף יָד אֶפְשָׁר

לְטַשְׁטֵשׁ מֶרְחָק בֵּין אֶחָד לְאֶחָד.

 

 

שֶׁעֵת רְצוֹן (פרסום ראשון לשיר שמחכה במגירה)

 

גַּלִּים תּוֹפְפוּ עַל רְצוּעַת הַחוֹף

כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ חִלְּצָה עַצְמָהּ מִכָּל צְעִיפֶיהָ

 וְעָלְתָה.

צִפֳּרִים נִעֲרוּ כַּנְפֵיהֶן

 וְהִתְחָרוּ בַּאֲוִיר הַבֹּקֶר הַצַּח

בְּשִׁירָתָן.

כַּמָּה מְעַט צָרִיךְ לוֹ לָאָדָם

כַּמָּה מְעַט צָרִיךְ

 וְהוּא יִפְשֹׁט יָדַיִם לִצְדָּדִין

לְפַזֵּר מֵחֹם גּוּפוֹ  לָעוֹלָם הַקָּם בַּבֹּקֶר

לֶאֱחֹז בָּאֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת הַטּוֹב בָּעוֹלָמוֹת

הָאֶפְשָׁרִיִּים .

אֲנִי מְטַפֶּסֶת עַל גַּג הַנֶּפֶשׁ לִקְלֹט

רֶגַע זֶה

בְּטֶרֶם יֵעָלֵם

מִשְּׂדֵה הָרְאִיָּה.

 

מילים מתוך שטח הפקר של געגוע, שירה, מאת עפרה קליגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 2012, 92 עמודים


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית - הפינה הפתוחה, שירה ומחזות

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *