ביקור בית עם המשוררת ריקי דסקל: הכח המדמה

| 16/05/2012 | 0 Comments

ריקי דסקל שחקנית ומורה, מלמדת ספרות ותיאטרון. שיריה מאופיינים בישירות, עידון ושאר רוח. שירתה מקיימת זיקה סמויה, קשובה ויוצרת עם הספרות העברית. מתוך משא ומתן בין עולמה הנפשי ותמונות הנוף שלה לבין העבר התרבותי ממנו היא צומחת, חוצבת המשוררת את קולה המיוחד. ספר שיריה החמישי שיצא לאחרונה, "הכח המדמה", זכה בפרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה 2010.

ריקי דסקל למדה לתואר ראשון משחק ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב וספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה. לתואר שני במדעי היהדות ומגדר למדה במכון "שכטר" בירושלים. השתתפה כשחקנית, בין השאר בהצגות "הבט אחורה בזעם" (תיאטרון ב"ש), "טייבלע והשד שלה" (הבימה), "בתוכו", "רכבת בבוואריה" (פסטיבל עכו). לאחרונה העלתה מופע כשם ספרה "ספר הזכרונות של בטני", בבימוי מלכה מרין ובהשתתפות נגה אשד ומיכל גולדברג.

"התיאטרון הוא קסם ומן התיאטרון אני לוקחת אל השירה את האומץ להשתנות ואת הצורך להזדהות עם מי שאיננו אני, 'לחיות חיים של אחרים'. אך בכוחה של השירה להשיל מחלצות לוואי: תפאורה, תאורה, שחקנים, כרטיסים וקהל אם יבוא או לא.

בכוחה של השירה יותר מן התיאטרון להעניק את תחושת המעוף הנפלאה ביותר שניתן להשיג בצינוק המילים וביניהן. היא המלח הנשאר בתחתית אחרי שהתאיידו המים. וגם שירי הכח המדמה כמו שחקנים הם מתבוננים בנופי החוץ כהשתקפות של נופי הנפש והופכים מקומות אנשים ואירועים לחוויה מילולית, חושנית, רגשית ורוחנית", מספרת ריקי דסקל.

 
 

הכח  המדמה של המילים

 

הַכּוֹחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁל הַמִּלִּים

לוֹקֵחַ אֶת חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים לְסִיבוּב

הוא עוֹמֵד בְּמַעְגַּל מַבִּיט סָבִיב

וּבְאֶצְבַּע מוֹרָה

הנה עֵצִים

הִנֵּה שְקִיעָה

הִנֵּה כָּנָף

הִנֵּה בַּיִת מוּגָף

וּכְמוֹ לַחַן שֶׁל דָּם שֶׁטֶּרֶם נִלְחָן

כְּמוֹ מֵזַח עַתִּיק שָׁקוּעַ בַּיָם

הוֹלֵם בִּי הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁל הַמִּלִּים

מוּל סֶלָע עָטוּף  פַּרְוָה יְרֻקָּה

יָרֵחַ רוֹעֵד  עַל עִיר שֶטָבְעָה

עָלֶה נוֹפֵל

יָמָה נוֹשֶפֶת

מַכְרִיז שׁוּב

בְּאֶצְבַּע מוֹרָה 

הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁל הַמִּלִּים לוֹקֵחַ

אֶת חֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים בַּסִּיבוּב.

 

 

שם: ריקי דסקל

סטטוס: נשואה + ארבעה

מגורים: רמת השרון

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הכח המדמה, שירה, בהוצאת עם עובד, 2012.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "מן הטבע, מאנשים, ומטבע האנשים. בעצם מכל דבר".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "לכתוב אהבתי מגיל צעיר. באופן "יותר רציני" משנות ה-20 המאוחרות".   

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים בספרי החדש נכתבו לפני כחמש שנים, מאז יצא ספרי הקודם 'לחם הפנים' לאור".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "לאחרונה קראתי "את "קסם וכזב" של ערן בר גיל, את ספר שיריה החדש של אסתר אטינגר "לילה ויום", "להרגיז מישהו חסר חשיבות" סיפורים קצרים של חנה רוזנטל, "מתי תבוא אלי" של יהודית רותם, את "מות העיירה" של פרופ' יהודה באואר ואת הסונטות של שקספיר בתרגום זיוה שמיר ואריה סתיו".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "אני מאד אוהבת לקרוא שירה. מעדיפה לקרוא שירה על פרוזה. רשימת המשוררים שאני אוהבת היא ארוכה ומכולם השכלתי.

קרובים לליבי במיוחד: זלדה, פנחס שדה, דליה רביקוביץ, נתן זך, מאיר ויזלטיר, גבריאלה אלישע, שולמית אפפל, מאיה בז'ראנו, והרשימה ארוכה. עוד לא הזכרתי את משוררי הלעז האהובים. אני בטוחה שכל השירים שקראתי ואהבתי השפיעו על כתיבתי גם באופן ישיר וגם באופנים שאינני יודעת עליהם".

איזה ספרים קראת בילדותך? "קראתי הכל, כל פיסת נייר כתובה שנקלעה לידי. מ'במחנה גדנ"ע' ועד אנציקלופדיה 'מכלל' ו'מסדה'."

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "אקח את ספר "תהילים" להתפלל שמישהו יבוא להציל אותי" .

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "ספר השירה 'הכח המדמה' הוא ספרי החמישי".

ספרי קצת על הספר שכתבת: שירי הכח המדמה עוסקים בנושאים המעסיקים אותי שנים רבות וכאן הם קיבלו ביטוי אולי, נרחב יותר. מספר שירים עוסקים בנושאי "הדור השני" והיחס לאירופה. מספר רב של שירים סובבים סביב דמויות והם מהווים מעין "אלבום דיוקנאות" דמיוני.

בעקבות בקור באוקראינה, בבית הקברות היהודי העתיק בעיר ברודי כתבתי שיר ארוך הנקרא :"בלדה אפשרית על מלכה באב"ד מברודי". מעסיק אותי מאד הקשר בין האמנויות השונות ובעיקר הקשר בין המילה לציור, ואחרון אחרון חביב: אלוהים, הוא תמיד מטריד את מנוחתי".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כמו דיבור באידיש גם שירה לא כותבים, היא נכתבת. והתשובה כן, אני כל הזמן כותבת".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "הטיפ הוא ככה קצת פטרוני אבל מאמינה בו : שירה איננה פטפוט, היא יקרה, לכן יש לשקול כל מילה. כל מילה בסלע".

משפט סיכום: "תיקח את עצמך ברצינות רק כשאתה כותב".

 

מספריה של ריקי דסקל

 

"רצועה של אור", שירה, הוצאת אלקנה, 1989,

"כולם מייחלים למחווה של אהבה", שירה, הוצאת ביתן, 1992

 "ספר הזכרונות של בטני", שירה, הוצאת  תמוז, קיבל את פרס "אלף" של אגודת הסופרים, 2000

"לחם הפנים", שירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007

"הכח המדמה", שירה, הוצאת עם עובד, 2012

 

מספר שירים מתוך הכח המדמה:

 

חֶסֶד

 

הַחוֹל הוּא פֶּלֶא

בְּרַגְלַיִם מְשֻׂכָּלוֹת אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עָלָיו.

מוּל עֵינַי, אֶצְבַּע אֱלֹהִים מְשַׁלְשֶׁלֶת

מַטְבֵּעַ זָהָב נוֹסָף לְקֻפַּת הַזְּמַן.

לוּ  הֵעַזְתָּ לִהְיוֹת שֶׁמֶשׁ

לוּ  הֵעַזְתִּי  אני לִהְיוֹת ים

הָיִינוּ זוֹכִים  בְּרֶגַע אֶחָד שָׁלֵם שֶׁל

שִׁכְחָה.

 

לא כברוש מתחילתו עד סופו

 

לרוזלינד  ושוקי

שְנוֹתֵינוּ  

עֲרָפֶל נָמוֹג אל שִׁנֵּי הֶהָרִים.

מַּדְרֵגוֹת  שֹׁרֶשׁ וְאֶבֶן מוֹבִילִים אֲלֵיהֶם

וְטַחַב מְכַסֶּה אֶת בַּדֵּי עֲצֵיהֶם

בִּכְסָיוֹת  שֶׁל מַיִם.

 

לֹא כַּבְּרוֹשׁ  מִתְּחִלָּתוֹ עַד סוֹפוֹ

נוֹגְסוֹת בָּנוּ לְמַרְגְּלוֹתָיו

הַשִׁכְחוֹת  הַקְּטַנּוֹת –

שְלוּלִיוֹת  שֶׁלֶג הַמּכַוְּצוֹת עַצְמָן

אֶל המַּפָּל הַגָּדוֹל

אֶל עֵין הַטּוּרְקִיז שֶׁלַּיְלָה

אִטִּי יוֹרֵד עָלֶיהָ

כִּירִיעַת מֶשִׁי מִגֹּבַהּ רַךְ.

 

שָׁם בַּמָּקוֹם  שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל הַחֵטְא

יַצִּיב כְּמִבְצָר

וְהַזְּמַן נִמְדַּד בְּדִיּוּק שֶׁל חָרוּב

נִתְקַעַת בִּגְרוֹנֵנוּ זָּרוּת

כְּאֹשֶׁר

כְּבֵית  אֲרַעי נִצְחִי.

 

 

 

אני תיכף אגיע

 

יָשַׁנְתִּי עַל מִטָּה בְּגֹבַהּ שֶׁל רַב קוֹמוֹת

הַמִּטָּה הָיְתָה מִחוּץ לַבַּיִת שֶׁל חָמִי וַחֲמוֹתִי

חָמִי  כְּבָר מֵת

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

פָּחַדְתִּי  פָּחוֹת

אַךְ בָּרוּר שֶׁעָסַקְתִּי בַּשְּׁאֵלָה אֵיךְ

אֵרֵד  בְּשָׁלוֹם בִּכְתֹנֶת לַיְלָה

עִם שְׂמִיכַת פּוּךְ וְעִם זֵר פְּרָחִים מְשֻׁנֶּה

שֶׁהֶחְזַקְתִּי בַּיָּד וְאַף אָכַלְתִּי מִמֶּנּוּ בַּהֲנָאָה מְסֻיֶּגֶת

מְאֹד הָיִיתִי עֲסוּקָה בְּאַסְטְרָטֶגְיַת הַיְּרִידָה

אַךְ כָּאָמוּר לֹא בְּלַחַץ אֶלָּא בִשְׁכִיבָה

כְּשֶׁאָזַרְתִּי מָתְנַי  לָרֶדֶת אָמַרְתִּי

אָצִיץ מִן הַחוּץ לַדִּירָה הַשּׁוֹמֶמֶת וְאֶרְאֶה

אוּלַי תָּבוֹא לִי עֶזְרָה מִשָּׁם

אַף לֹא דָּבָר הֶגְיוֹנִי אֶחָד הָיָה בַּחֲלוֹם הַזֶּה

חוּץ מִן הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁרִצְּדָה על

פָנָיו הַמקסימים  שֶׁל בְּנִי 

אֲנִי לֹא יָכֹל לִפְתֹּחַ לָךְ  אֶת הַחַלּוֹן הוּא לָחַשׁ  בְּצַעַר

סָבְתָא לֹא מַרְשָׁה לִי

לֹא נוֹרָא  הֵשַׁבְתִּי לוֹ

רַק תַּרְשֶׁה לִי לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשְּׂמִיכָה מִבַּעַד לַסּוֹרְגִים

אֲנִי תֵּכֶף אַגִּיעַ

 

מינימליזם

 

דְּיוֹקַן הַצַּיָּר כְּאִישׁ זָקֵן מְאֹד מִתְעַלֵּם אֶל תּוֹכוֹ

כִּתְלוּלִית קְטַנָּה שֶׁל בְּגָדִים לְגוּף לְלֹא בָּשָׂר

פַּסִיפְלוֹרָה קְמוּטָה בִּקְעָרָה גְּדוֹלָה מִדַּי

נַעֲשֶׂה דַּק כִּנְיָר אַוְרִירִי כְּאִירוֹנְיָה מְתַעְתֵּעַ כְּפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה

יָדָיו מֻנָּחוֹת עַל שֶׁלֶד בִּטְנוֹ מְאֻבָּנוֹת

כַּפּוֹת רַגְלָיו מַפְתִּיעוֹת כְּאֶלֶמֶנְט שָׁלֵם

דְּיוֹקַן הַצַּיָּר כְּאִישׁ זָקֵן מְאֹד

נִשְׁאַב לאָחוֹר אֶל תּוֹךְ זַהֲרוּרִי עֵינָיו

שָׁם עֲדַיִן נוֹצֵץ הָרֶגַע בּוֹ

נָגְעָה הָרוּחַ בְּגַבּוֹ לְשַׁבְרִיר

כְּשֶׁצִּיֵּר בְּיוֹם קַיִץ חַם אֶת הַנּוֹף שֶׁרָאָה מוּלוֹ

 

 

שיר מתוך "כולם מייחלים למחווה של אהבה", שירה, הוצאת ביתן , 1992

 

סְדָקִים נִפְצָעִים לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא

שְׂפָתַי תְּפִלָּה

 

כְּמוֹ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה

אַתָּה בָּא עָלַי

עַד שֶׁגּוּפִי  כּוֹכָבִית חָגָה

מְפַכָּה אַהֲבָה

 

הוֹ אֱלֹהִים

אַתָּה כֹּה שָׁבִיר

 

 

 

 

הכח המדמה, שירה, מאת ריקי דסקל, הוצאת עם עובד, 2012, 81 עמודים

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, שירה ומחזות

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *